ראשוניות זה דבר נחמד

אבל ראשוניות מול שמחה - שמחה תנצח

כמובן בהנחה הסבירה שעכשיו היא מסוגלת להתמקד בקשר איתי

השרשור הזה עוסק בשאלה של "ראשוניות מול שמחה".

את הופכת את השרשור לשאלה "האם חברות בין בנים לבנות בגיל תיכון זה נכון מבחינה דתית"

ועוד מוסיפה האשמה שבטוח לא שמרו נגיעה.

אז ממש לא.

אני מסכים שחברות בין בנים לבנות בגיל תיכון זה דבר שלילי בדרך כלל

ולא מסכים ש"בטוח לא שמרו נגיעה" (כנראה לא, כי חלק גדול מהציבור לא. אבל לא מחייב)

כל מה שאמרתי זה שעל אף המעלה של ראשוניות, להיות שמחים זה טוב יותר

אחרי שנגמר קשר השמחה שבאה כתוצאה מעצם הקשר גם נעלמת ואפילו לפעמים עלולה להשאיר איזשהו צל כי קצת נכווית..

אבל יש יתרון- אתה והיא יודעים שהיא מסוגלת לאהוב

אין עניין להיות שמחה מקשר לא אמיתי (אבל כן יש עניין להיות שמחים כמה שאפשר בלי קשר לתנאים חיצוניים) אבל אם נוצר קשר שנוצר בו קשר רגשי חזק אחד ביטויים שיכולים להיות זה שמחה אבל זה לא מוכרח.

מה שאני באה לומר הוא שהקישור של "קשר-שמחה" לא מוכרח וכך גם לא "ראשוניות- אהבה טוטאלית כלפיך"(או מה שמחשיש אותך לאבד אם לבחורה כן היה קשר.. כאן השאלה- מה אתה חושב שתאבד אם לבחורה כן היה קשר?)

לא יודעת איך אצל אחרים אבל אצלי מה שהיה בעבר- מת מבחינה רגשית, מה שנשאר זה זיכרון, תובנות, רשמים, לימודים.

לדעתי המציאות שצריך לחשוש ממנה זאת מציאות של בן/ת זוג שעוד אוהב/לא התגבר על קשרי עבר וכו'

ושתמצא אותה כבר.

לך לחפש!

רוב הזוגות שאכן מתחתנים בסוף לא נפגשים עדיין בגיל שדיברתי עליו. אני לא מדבר על עצמי כרגע ואיפה אני עומד מהבחינה הזו.

ואת ממש מזכירה לי אותי בתגובות, שיא המעניין  

אני לא רואה סיבה שתהיה עצוב. אגב, עיין במשנה ברורה על אורח חיים חלק ב', הלכות ברכת כהנים, על זה שכהן פנוי נושא כפיו. זה בדיוק קשור לנושא. רק אציין שאני לא בקיא גדול, וזכיתי ללמוד את זה אף שטרם זכיתי ללמוד הרבה משנה ברורה.

זה באופן כללי. זה לא אומר שבנאדם לא יכול לחוש עצוב מהעובדה שהוא עומד בלא אישה, זה תלוי בבנאדם ובנסיבות (גם רווק בן 40 לא עצוב כי הוא לא נשוי?). זה פשוט לא בהכרח. יותר מכך, אם הוא רוצה לא לשאת כפיים כשאינו נשוי אין מוחים בידו.

אם העצב לא נובע מזה, אולי עדיף להתייחס לזה כדבר נפרד

בראש השרשור. שאלתי על המצב העקרוני, לא עליי.

טוב, סורי. מקווה שלא מפריע לך שסטיתי מהנושא(לא מכוונה רעה חלילה).

לפחות לא באופן שלילי...

זה נטו בראש שלך ותלוי בעיני המתבונן. הגיוני שיהיו קשרים קודמים, אפילו נגיעה. לא שזה חיובי (קטע של קשרים שלא שומרים על צניעות). בכלל לא. אבל כל אחד יש לו את האחריות למעשים שלו ואת הדברים שהוא עושה בהם תשובה ונראה לי שחבל להיות מוטרד מחשבונות שמיים (האם התשובה של הזולת התקבלה או לא) שלא תלויםים בך. "אין הדיין אלא מה שעיניו נראות. אם היא נראת לך כמו אחת שרוצה להיות בקשר באופן לא צנוע זה משהו אחד. ואם היא נראת לך כמו אחת ששומרת על צניעות שלה ואמינה אז דבר אחר. בלי קשר להסיטוריה שלה. 

שמחת החיים של בן הזוג למשך שנים מספר. כלומר שבינתיים יהיה עצוב.

(כמובן שאני שואל תאוריה ולא למעשה. לתורה יש את הזכות המלאה למרר את החיים של מי שתחפוץ וקשר כזה לא עומד בדרישות ההלכה בכל מקרה. שואל בהנחה שזה לא שיקול).

הרבה יותר משמעותי להיות בקשר עם אדם עם שמחת חיים.

מה הערך של ההסטוריה של הבן זוג? זה נראה לי פתח לעשות קונספירציות על בנאדם.. לא מוצא עוד ערך.

הפוך, אני מבין את זה לחלוטין וגם אני חשבתי ככה בזמנו. פשוט עם הזמן הגעתי למסקנה שלדעתי (אם מוציאים את ההלכה מהמשוואה) בגלל שאני אוהב את אשתי לעתיד אני רוצה אותה שמחה, גם אם זה יבוא על חשבון ראשוניות הקשר שלי איתה. (ברור שאנחנו מדברים פה קצת באוויר גם, כן? כי אין לנו כל כך מדד להשוואה איך נראה קשר נישואין "ראשוני" ואיך נראה כזה שבא אחרי קשרים אחרים. ובכל זאת).

אז אולי לא נשמרתי סתם אחרי הכל חח

לא אמרתי שלא אמצא בחורה "שמורה", אלא שבמבט לאחור אני לא יודע אם זה כזה קריטי לי (ביחס לשיקולים אחרים), ויהיה כזה קריטי לבחורה שאפגש איתה. כפי שאת רואה בעיני רוב הנוכחים כאן זה לא יותר מבונוס.

ו"סתם" בטוח לא גם בגלל ההלכה היבשה, אבל אני מדב בלי קשר לזה.

אני באופן אישי הייתי במצב דומה למצב שלך. אני חושב שזה היה יותר ממקום של תמימות וגם קשר עם בנות לא עניין אותי לפחות בשלב התיכונית... במשך הזמן כן היה חשוב לי לשמור על עצמי כדי שאת האהבה הראשונה והבלעדית שלי אשמור לאישתי. 

כשהייתי יוצא עם בנות שכן חוו קשרים ארוכים זה היה מפריע לי אבל תלוי באיזה רמה היה הקשר... הרי טבעי שאנשים חווים קשרים ומפתחים רגשות אבל תלוי מאוד לאיזה רמה זה הגיע. יש פעמים שבאמת אתה מרגיש שהבחורה עדיין תקועה ואז לא מתאים, אבל אם זה היה קשר ברמת הכמה חודשים והרגשתי שהבחורה 'משוחררת' ממנו ממש לא היה בעיה...

על נגיעה אין מה לדבר... הייתי חותך (באופן אישי) על דברים כאלה... לא מקבל את זה שמי שאני יוצא איתה נגעה.

לשאלתך, הראשוניות לדעתי חשובה מאוד מאוד כי היא יוצרת חיבור נפשי עמוק מאוד בין בני הזוג - ממש ברית עולם. זה לא אומר שכל מי שיוצא/ יוצאת הוא כבר לא ראשוני, אלא הכל תלוי מה המקום הנפשי ביחס לזה. 

בהצלחה

לא שמתי לב בהתחלה לנושא המדובר בדיוק.

וכתבתי תשובה שאינני חושב שהיא נכונה, בהביני את הסיטואציה המדוברת.

רציתי לעורר איזה נקודה ששמתי לב שלא כ"כ העירו עליה.

אז שמתי לב שלהרבה כאן ברור שהשמחה הולכת יד ביד, בהכרח, רק עם קשר לבנות.

כמובן שזה באמת מביא שמחה לאדם, ו'כל השרוי בלא אישה שרוי בלא שמחה', וברור שכאשר אדם מוצא את החצי התואם לנפשו אז הוא יהיה שמח ומאושר.

אבל מכאן ועד התחושה של בדידות, עצבות ובאסה - אני חושב שזה רחוק משם מאוד. ברור שגם אני מרגיש משהו חסר, והייתי שמח להשלים אותו (זה לא שאני לא מייחס חשיבות לכך.... ממש לא...). אבל אתה בשום פנים ואופן לא צריך להרגיש כל כך רע עם עצמך. 

לא סתם חז"ל המשילו הרבה פעמים את התורה לאישה....  אם אדם עוסק בתורה בשקידה ובאהבה, הוא יאהב את התורה כמו אישה. כמובן, שזה לא אומר שלא נתחתן, ברור שלא. וגם לא נהיה בן עזאי. אבל לפחות זה אמור לבטל או להמעיט מאוד את התחושה של הבדידות והסבל. ככה שאם אתה עכשיו בישיבה אז תחשוב על הכיוון הזה.

וגם אם לא, נגיד אתה לומד תואר או לא יודע מה, עדיין אני חושב שזה לא אמור להיות ככה. השמירה על עצמך בשביל אשתך לעתיד דווקא צריכה לשמח אותך. ולמלא אותך בסיפוק. ברור שזה קשה, וגם מסכים שלפעמים זה מבאס כשאתה רואה את כל שאר האנשים 'עושים חיים' ונהנים להם עם הקשרים שיש להם. אבל תחשוב על העתיד. 

בין חוסר בקשר לבין עצב ובדידות. הקישור שעשיתי אינו הכרחי, אבל אצל אנשים מסויימים ונסיבות מסוימות הוא עשוי להיות נכון.

גם אני לא מת על המינוח של "שמור/ה", אבל זה מתאר מצב, שמאוד הגיוני שהוא גם נכון עובדתית, של שחיקה רגשית. זה מייצג את התאוריה שאהבה ראשונה היא לא כמו האהבה ה50. יכול להיות שזה נכון, יכול להיות שלא (אני נוטה לחשוב שזה כן נכון במידה מסויימת אך נדחה לפעמים לטובת שיקולים חשובים יותר). 

ובקשר ל3, זה כנראה נכון, אבל כמו שציינתי בסופו של דבר קשר בשלב החיפושים בחברה השמרנית יותר נראה אחרת מקשר של תיכוניסטים והוא הרבה יותר מאופק רגשית (מה גם שבראש תמיד יש מאחורה את העניין שאני רק בודק עד שאני ממש מתארס). אם כי נכון שפעמים רבות זה לא יהיה ראשוני בכל מקרה, ואני חושב שיש פה הטעיה מסויימת מצד מחנכים בישיבות ואולפנות (מציבורים לא עד כדי כך שמרניים) בנושא. 

ורוצה גם להוסיף - יש בשרשור כאן רושם כאילו "שומר/על עצמי בשביל...." ואני לא מתחבר לזה.

זה קצת מתחבר להערה 1 שלך (כי עצם המושג הוא לא מדויק) וקצת להערה 3 (כי בעצם השמירה הזאת היא לא קריטית עבור מי ששומרים בשבילו)

יש הבדל בין מי שנפגש\ה עם בנים\בנות והיה בקשר אפילו ארוך מאוד, כשזה היה למטרת חתונה, למטרת בניית בית, הכרת האדם אתו אני רוצה להמשיך את שאר חיי. זה הכרחי, וזה לא מוריד את ערך הראשוניות בכלל. אדרבה, זה גם תורם לבירור פנימי והכרת רצונותיי ועוד.

הערך של הראשוניות הזאת נפגם, ואני חושב שלכך מתכוון מי שהשתמש במושג הזה, שבזמן שהאדם משתמש ברגש הנעלה שנקרא אהבה, לשם הנאה זמנית ופרטית, זה מורה על רמה מוסרית ירודה. את הכח הזה שגורם להביא חיים חדשים לעולם, אתה לוקח ומוריד אותו לרמה פרטית ונמוכה.

אני לא יודע אם באמת יש איזה ערך עצמי ל'שמירה' הזו, אבל אני חושב כן מראה על הרמה הערכית של הבחור\בחורה. ולכן זה כן חשוב ועקרוני.

המטרה הרי משפיעה על אופי הקשר.

הלא כן?

אני יכול להכיר מישהי למטרת חתונה ולמרות זאת להקשר אליה ולבטא אהבה בצורה הרבה יותר מפורשת מאשר קשר בשלב החיפושים בגילאים מבוגרים יותר.

כי זה כיף?

נו, אז שוב חזרנו לאותה נקודה, שאני משתמש באהבה לצרכי שלי.

נכון שזה בעיקרון לצרכי שלי, אבל לא לשם סתם הנאה אלא לשם מניעת סבל. מלבד זאת, אתה לא רוצה שבת הזוג שלך תהיה שמחה? כן יש בזה ערך מסויים, אני חושב.

אתה מניח שיהיה לה טוב יותר לאהוב ולתת אהבה למישהו אחר, מאשר להיות בודדה עד שהיא תכיר אותך. אני דווקא הייתי מעדיף להיות בודד עד שאני אכיר את אשתי, מאשר לאהוב מישהי שבסוף לא תהיה אשתי. אני לא אהיה עצוב מזה, השמחה שלי בכלל לא צריכה להיות תלויה בזה.

אני לא ממש מבין איזה שמחה יש בקשר רציני עם מישהו שבסוף לא מביא לחתונה. אני הייתי מעדיף להכיר את אשתי בלי שום קשר רציני אחר לפני כן. לא כיף להיקשר רגשית למישהי ובסוף להיפרד, לא כיף לנסות לשכוח אותה, לא כיף לנקות את הלב ממה שהיא השאירה בו. נכון שיש שמחה זמנית במהלך הקשר, אבל הייתי מוותר על השמחה הזמנית הזאת, מה היא מועילה לי. נכון שכל קשר מקדם אותי, וכל אחת שאני פוגש יש לי מה ללמוד ממנה, והכל נעשה בהשגחה, אבל עדיין הייתי מעדיף להיות מוכן ישר לאשתי מבלי להזדקק לפגוש אף אחת בשביל כך. 

הייתי מאחל לאשתי לעתיד להיות שמחה תמיד, שמחה אמתית. ושהיא תעבור את הדרך ש-ה' נותן לה עד שהיא תכיר אותי בקלות, בלי הרבה כאבי לב. 

אני רק כותב את דעתי, מבין שיש כאלה שמסתכלים על זה אחרת.

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.