ראשוניות זה דבר נחמד

אבל ראשוניות מול שמחה - שמחה תנצח

כמובן בהנחה הסבירה שעכשיו היא מסוגלת להתמקד בקשר איתי

השרשור הזה עוסק בשאלה של "ראשוניות מול שמחה".

את הופכת את השרשור לשאלה "האם חברות בין בנים לבנות בגיל תיכון זה נכון מבחינה דתית"

ועוד מוסיפה האשמה שבטוח לא שמרו נגיעה.

אז ממש לא.

אני מסכים שחברות בין בנים לבנות בגיל תיכון זה דבר שלילי בדרך כלל

ולא מסכים ש"בטוח לא שמרו נגיעה" (כנראה לא, כי חלק גדול מהציבור לא. אבל לא מחייב)

כל מה שאמרתי זה שעל אף המעלה של ראשוניות, להיות שמחים זה טוב יותר

אחרי שנגמר קשר השמחה שבאה כתוצאה מעצם הקשר גם נעלמת ואפילו לפעמים עלולה להשאיר איזשהו צל כי קצת נכווית..

אבל יש יתרון- אתה והיא יודעים שהיא מסוגלת לאהוב

אין עניין להיות שמחה מקשר לא אמיתי (אבל כן יש עניין להיות שמחים כמה שאפשר בלי קשר לתנאים חיצוניים) אבל אם נוצר קשר שנוצר בו קשר רגשי חזק אחד ביטויים שיכולים להיות זה שמחה אבל זה לא מוכרח.

מה שאני באה לומר הוא שהקישור של "קשר-שמחה" לא מוכרח וכך גם לא "ראשוניות- אהבה טוטאלית כלפיך"(או מה שמחשיש אותך לאבד אם לבחורה כן היה קשר.. כאן השאלה- מה אתה חושב שתאבד אם לבחורה כן היה קשר?)

לא יודעת איך אצל אחרים אבל אצלי מה שהיה בעבר- מת מבחינה רגשית, מה שנשאר זה זיכרון, תובנות, רשמים, לימודים.

לדעתי המציאות שצריך לחשוש ממנה זאת מציאות של בן/ת זוג שעוד אוהב/לא התגבר על קשרי עבר וכו'

ושתמצא אותה כבר.

לך לחפש!

רוב הזוגות שאכן מתחתנים בסוף לא נפגשים עדיין בגיל שדיברתי עליו. אני לא מדבר על עצמי כרגע ואיפה אני עומד מהבחינה הזו.

ואת ממש מזכירה לי אותי בתגובות, שיא המעניין  

אני לא רואה סיבה שתהיה עצוב. אגב, עיין במשנה ברורה על אורח חיים חלק ב', הלכות ברכת כהנים, על זה שכהן פנוי נושא כפיו. זה בדיוק קשור לנושא. רק אציין שאני לא בקיא גדול, וזכיתי ללמוד את זה אף שטרם זכיתי ללמוד הרבה משנה ברורה.

זה באופן כללי. זה לא אומר שבנאדם לא יכול לחוש עצוב מהעובדה שהוא עומד בלא אישה, זה תלוי בבנאדם ובנסיבות (גם רווק בן 40 לא עצוב כי הוא לא נשוי?). זה פשוט לא בהכרח. יותר מכך, אם הוא רוצה לא לשאת כפיים כשאינו נשוי אין מוחים בידו.

אם העצב לא נובע מזה, אולי עדיף להתייחס לזה כדבר נפרד

בראש השרשור. שאלתי על המצב העקרוני, לא עליי.

טוב, סורי. מקווה שלא מפריע לך שסטיתי מהנושא(לא מכוונה רעה חלילה).

לפחות לא באופן שלילי...

זה נטו בראש שלך ותלוי בעיני המתבונן. הגיוני שיהיו קשרים קודמים, אפילו נגיעה. לא שזה חיובי (קטע של קשרים שלא שומרים על צניעות). בכלל לא. אבל כל אחד יש לו את האחריות למעשים שלו ואת הדברים שהוא עושה בהם תשובה ונראה לי שחבל להיות מוטרד מחשבונות שמיים (האם התשובה של הזולת התקבלה או לא) שלא תלויםים בך. "אין הדיין אלא מה שעיניו נראות. אם היא נראת לך כמו אחת שרוצה להיות בקשר באופן לא צנוע זה משהו אחד. ואם היא נראת לך כמו אחת ששומרת על צניעות שלה ואמינה אז דבר אחר. בלי קשר להסיטוריה שלה. 

שמחת החיים של בן הזוג למשך שנים מספר. כלומר שבינתיים יהיה עצוב.

(כמובן שאני שואל תאוריה ולא למעשה. לתורה יש את הזכות המלאה למרר את החיים של מי שתחפוץ וקשר כזה לא עומד בדרישות ההלכה בכל מקרה. שואל בהנחה שזה לא שיקול).

הרבה יותר משמעותי להיות בקשר עם אדם עם שמחת חיים.

מה הערך של ההסטוריה של הבן זוג? זה נראה לי פתח לעשות קונספירציות על בנאדם.. לא מוצא עוד ערך.

הפוך, אני מבין את זה לחלוטין וגם אני חשבתי ככה בזמנו. פשוט עם הזמן הגעתי למסקנה שלדעתי (אם מוציאים את ההלכה מהמשוואה) בגלל שאני אוהב את אשתי לעתיד אני רוצה אותה שמחה, גם אם זה יבוא על חשבון ראשוניות הקשר שלי איתה. (ברור שאנחנו מדברים פה קצת באוויר גם, כן? כי אין לנו כל כך מדד להשוואה איך נראה קשר נישואין "ראשוני" ואיך נראה כזה שבא אחרי קשרים אחרים. ובכל זאת).

אז אולי לא נשמרתי סתם אחרי הכל חח

לא אמרתי שלא אמצא בחורה "שמורה", אלא שבמבט לאחור אני לא יודע אם זה כזה קריטי לי (ביחס לשיקולים אחרים), ויהיה כזה קריטי לבחורה שאפגש איתה. כפי שאת רואה בעיני רוב הנוכחים כאן זה לא יותר מבונוס.

ו"סתם" בטוח לא גם בגלל ההלכה היבשה, אבל אני מדב בלי קשר לזה.

אני באופן אישי הייתי במצב דומה למצב שלך. אני חושב שזה היה יותר ממקום של תמימות וגם קשר עם בנות לא עניין אותי לפחות בשלב התיכונית... במשך הזמן כן היה חשוב לי לשמור על עצמי כדי שאת האהבה הראשונה והבלעדית שלי אשמור לאישתי. 

כשהייתי יוצא עם בנות שכן חוו קשרים ארוכים זה היה מפריע לי אבל תלוי באיזה רמה היה הקשר... הרי טבעי שאנשים חווים קשרים ומפתחים רגשות אבל תלוי מאוד לאיזה רמה זה הגיע. יש פעמים שבאמת אתה מרגיש שהבחורה עדיין תקועה ואז לא מתאים, אבל אם זה היה קשר ברמת הכמה חודשים והרגשתי שהבחורה 'משוחררת' ממנו ממש לא היה בעיה...

על נגיעה אין מה לדבר... הייתי חותך (באופן אישי) על דברים כאלה... לא מקבל את זה שמי שאני יוצא איתה נגעה.

לשאלתך, הראשוניות לדעתי חשובה מאוד מאוד כי היא יוצרת חיבור נפשי עמוק מאוד בין בני הזוג - ממש ברית עולם. זה לא אומר שכל מי שיוצא/ יוצאת הוא כבר לא ראשוני, אלא הכל תלוי מה המקום הנפשי ביחס לזה. 

בהצלחה

לא שמתי לב בהתחלה לנושא המדובר בדיוק.

וכתבתי תשובה שאינני חושב שהיא נכונה, בהביני את הסיטואציה המדוברת.

רציתי לעורר איזה נקודה ששמתי לב שלא כ"כ העירו עליה.

אז שמתי לב שלהרבה כאן ברור שהשמחה הולכת יד ביד, בהכרח, רק עם קשר לבנות.

כמובן שזה באמת מביא שמחה לאדם, ו'כל השרוי בלא אישה שרוי בלא שמחה', וברור שכאשר אדם מוצא את החצי התואם לנפשו אז הוא יהיה שמח ומאושר.

אבל מכאן ועד התחושה של בדידות, עצבות ובאסה - אני חושב שזה רחוק משם מאוד. ברור שגם אני מרגיש משהו חסר, והייתי שמח להשלים אותו (זה לא שאני לא מייחס חשיבות לכך.... ממש לא...). אבל אתה בשום פנים ואופן לא צריך להרגיש כל כך רע עם עצמך. 

לא סתם חז"ל המשילו הרבה פעמים את התורה לאישה....  אם אדם עוסק בתורה בשקידה ובאהבה, הוא יאהב את התורה כמו אישה. כמובן, שזה לא אומר שלא נתחתן, ברור שלא. וגם לא נהיה בן עזאי. אבל לפחות זה אמור לבטל או להמעיט מאוד את התחושה של הבדידות והסבל. ככה שאם אתה עכשיו בישיבה אז תחשוב על הכיוון הזה.

וגם אם לא, נגיד אתה לומד תואר או לא יודע מה, עדיין אני חושב שזה לא אמור להיות ככה. השמירה על עצמך בשביל אשתך לעתיד דווקא צריכה לשמח אותך. ולמלא אותך בסיפוק. ברור שזה קשה, וגם מסכים שלפעמים זה מבאס כשאתה רואה את כל שאר האנשים 'עושים חיים' ונהנים להם עם הקשרים שיש להם. אבל תחשוב על העתיד. 

בין חוסר בקשר לבין עצב ובדידות. הקישור שעשיתי אינו הכרחי, אבל אצל אנשים מסויימים ונסיבות מסוימות הוא עשוי להיות נכון.

גם אני לא מת על המינוח של "שמור/ה", אבל זה מתאר מצב, שמאוד הגיוני שהוא גם נכון עובדתית, של שחיקה רגשית. זה מייצג את התאוריה שאהבה ראשונה היא לא כמו האהבה ה50. יכול להיות שזה נכון, יכול להיות שלא (אני נוטה לחשוב שזה כן נכון במידה מסויימת אך נדחה לפעמים לטובת שיקולים חשובים יותר). 

ובקשר ל3, זה כנראה נכון, אבל כמו שציינתי בסופו של דבר קשר בשלב החיפושים בחברה השמרנית יותר נראה אחרת מקשר של תיכוניסטים והוא הרבה יותר מאופק רגשית (מה גם שבראש תמיד יש מאחורה את העניין שאני רק בודק עד שאני ממש מתארס). אם כי נכון שפעמים רבות זה לא יהיה ראשוני בכל מקרה, ואני חושב שיש פה הטעיה מסויימת מצד מחנכים בישיבות ואולפנות (מציבורים לא עד כדי כך שמרניים) בנושא. 

ורוצה גם להוסיף - יש בשרשור כאן רושם כאילו "שומר/על עצמי בשביל...." ואני לא מתחבר לזה.

זה קצת מתחבר להערה 1 שלך (כי עצם המושג הוא לא מדויק) וקצת להערה 3 (כי בעצם השמירה הזאת היא לא קריטית עבור מי ששומרים בשבילו)

יש הבדל בין מי שנפגש\ה עם בנים\בנות והיה בקשר אפילו ארוך מאוד, כשזה היה למטרת חתונה, למטרת בניית בית, הכרת האדם אתו אני רוצה להמשיך את שאר חיי. זה הכרחי, וזה לא מוריד את ערך הראשוניות בכלל. אדרבה, זה גם תורם לבירור פנימי והכרת רצונותיי ועוד.

הערך של הראשוניות הזאת נפגם, ואני חושב שלכך מתכוון מי שהשתמש במושג הזה, שבזמן שהאדם משתמש ברגש הנעלה שנקרא אהבה, לשם הנאה זמנית ופרטית, זה מורה על רמה מוסרית ירודה. את הכח הזה שגורם להביא חיים חדשים לעולם, אתה לוקח ומוריד אותו לרמה פרטית ונמוכה.

אני לא יודע אם באמת יש איזה ערך עצמי ל'שמירה' הזו, אבל אני חושב כן מראה על הרמה הערכית של הבחור\בחורה. ולכן זה כן חשוב ועקרוני.

המטרה הרי משפיעה על אופי הקשר.

הלא כן?

אני יכול להכיר מישהי למטרת חתונה ולמרות זאת להקשר אליה ולבטא אהבה בצורה הרבה יותר מפורשת מאשר קשר בשלב החיפושים בגילאים מבוגרים יותר.

כי זה כיף?

נו, אז שוב חזרנו לאותה נקודה, שאני משתמש באהבה לצרכי שלי.

נכון שזה בעיקרון לצרכי שלי, אבל לא לשם סתם הנאה אלא לשם מניעת סבל. מלבד זאת, אתה לא רוצה שבת הזוג שלך תהיה שמחה? כן יש בזה ערך מסויים, אני חושב.

אתה מניח שיהיה לה טוב יותר לאהוב ולתת אהבה למישהו אחר, מאשר להיות בודדה עד שהיא תכיר אותך. אני דווקא הייתי מעדיף להיות בודד עד שאני אכיר את אשתי, מאשר לאהוב מישהי שבסוף לא תהיה אשתי. אני לא אהיה עצוב מזה, השמחה שלי בכלל לא צריכה להיות תלויה בזה.

אני לא ממש מבין איזה שמחה יש בקשר רציני עם מישהו שבסוף לא מביא לחתונה. אני הייתי מעדיף להכיר את אשתי בלי שום קשר רציני אחר לפני כן. לא כיף להיקשר רגשית למישהי ובסוף להיפרד, לא כיף לנסות לשכוח אותה, לא כיף לנקות את הלב ממה שהיא השאירה בו. נכון שיש שמחה זמנית במהלך הקשר, אבל הייתי מוותר על השמחה הזמנית הזאת, מה היא מועילה לי. נכון שכל קשר מקדם אותי, וכל אחת שאני פוגש יש לי מה ללמוד ממנה, והכל נעשה בהשגחה, אבל עדיין הייתי מעדיף להיות מוכן ישר לאשתי מבלי להזדקק לפגוש אף אחת בשביל כך. 

הייתי מאחל לאשתי לעתיד להיות שמחה תמיד, שמחה אמתית. ושהיא תעבור את הדרך ש-ה' נותן לה עד שהיא תכיר אותי בקלות, בלי הרבה כאבי לב. 

אני רק כותב את דעתי, מבין שיש כאלה שמסתכלים על זה אחרת.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳