המסקנה הראשונה היא ש..
הרוחניות הכי גדולה של השכל זה הודיה.
הרוחניות הכי גדולה של הרגש זה מיניות.
והרוחניות הכי גדולה שלנו זה לחיות.
המסקנה השנייה היא ש..
לרוב האנשים, במיוחד אם חינכו אותם לזה, קל להישאר במשמעות לחיים של שכל,
של טיעונים, של הסברים, של תפקידים,
אבל הרבה יותר קשה לרסק את המשמעות הזו,
ולעבור למשמעות שלא רק מאמינים בה,
שלא רק מדברים עליה,
שלא רק מרגישים מחויבים אליה,
שהיא לא רק נמצאת בעולם של רוח,
משמעות שחיים אותה,
שעושים אותה כל שניה,
בלי דיבור,
בלי מחשבה.
זה פי אלף יותר קשה.
והשכל לא מבין.
כי זו לא המשמעות שלו.
כי זה לא תשובות והסברים,
זו משמעות אמתית יותר.
מעבר לכל חשיבה או הבנה.
כשהשכל שואל מה משמעות החיים,
הוא מצפה לתשובות,
שהוא לא יכול לקבל באמת.
לא כי אין.
כי הוא לא יכול להבין.
הוא לא קולט את התדר הזה.
סוף.