אדון הטלקינזיס-עידן קנוחו

כישופ-סדרה שקוראים לה ספטימוס היפ-אנגיי סייג

אלנטריס-ברנדן סנדרסון

ערפילאים-כנ''ל

אם אתה רוצה יש גם גנזך אורות הסער של ברנזון סנדרסון ויש גם את כל הספרים של ריק ריידן

(מגנס צייס,פרסי גקסון וכו')

אם אתה רוצה עוד ספרים אתה יכול לפנות אלי בפרטי אני קורא מלא פנטזיה

גנזך אורות הסער לא כל כך נקי התחלתי לקרוא והפסקתי

שומרת הערים העבודות [סידרה]

ניקולאס פלמל [הזוייי]

ילדי המנורה 

ארטמיס פאול

אריק רקס [חיקויי]

הנסיכה הקסומה

ניקולס פלמל זה באמת הזוי

ואריק רקס זה אחת הסדרות האהובות עלי

• אריק רקס-קאזה קינגסלי
• ניקולס פלמל- מייקל סקוט
• ילדי המנורה(אחלה סדרה)-פיליפ ב' קר
• ארטמיס פאול(מת על הסדרה הזאת 8 ספרים)-אואן קולפר

אם אתה רוצה יש גם

• ספרי הראשית(סדרה) של גון סטיבנס(קצת משעמם)
• ארו שאה(סדרה ממש חדשה) של רשני צקשי (זה כמו כל הספרים של ריק ריידן)

יש גם 39 רמזים (זה סדרה של 26 ספרים שכל ספר מישהו אחר כותב סיימתי את כולה) תלחץ כדי לראות בויקפידיה את כל הרשימה זה ארבע סדרות

וזהו אני בהמשך ישלח עוד

פרסי גקסון וסוגם [כאילו ריק רידין]

שבעת הפלאים

כישופ [קצת משעמם..]

עוד בסיגנון הזה?

בואנה זה ספר מטורף אני לא יגיד לך למה בשביל שלא יהיה ספולרים

ג'ינקס ארטמיס פאול אריק רקס(זה מה שקפץ לי לראש אולי בהמשך אכתוב עוד)

אין מה לקרואאאאאאא קראתי הכל

מאותה הוצאה כמו נסיכה קטנה,לאסי וכאלה

לאיזה גיל הספר ערפילאים?

 זה די לא נקי

לא כל כך - סופרים וספרים

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.