שלום וברכה!
כבר שנה שלמה אני מתחבטת עם עצמי לגבי דרך עבודת השם שלי. הושפעתי מאוד מחבד בשנים האחרונות בזכות הכירות עם חסידי חב"ד. ברוך השם יצא לי ללמוד הרבה חסידות השנה. בעיקר שיחות של הרבי מליובאוויטש ותניא. התורה הזו פתחה לי את העיניים. היא נתנה לי חיים!!! אחרי כל שיעור חסידות אני לומדת דרכים שונות בהנהגת השם ועבודת השם ומתפעלת ונפעמת. תמיד מחכה לשיעור הבא כל כך!!! צמאה נפשי לדבר אלוקים חיים!!! התאהבתי!!!
עד כן ברוך השם הכל נשמע אידיאליסטי ויפה. אבל אני מרגישה שאני קרועה בין שני עולמות.
אפשר להגיד שגדלתי (ועדיין גדלה) בציונות הדתית. לצד כל ניגוני חב"ד שמהווים חלק עצום ועמוק בחיי, אני נראית מתנחלת של השמחות!! (מבחינה חיצונית). זה מבחירה. אני אוהבת להתלבש ככה כי זה מקנה לי תחושה של שחרור שעוזרת לי להכניס את השם לחיי!!
גם ההשקפה שלי די דומה לציונות הדתית בהקשר של ארץ ישראל. בעזרת השם בלי נדר לא אצא מהארץ לא למטרת לימוד תורה או נישואין. גם לעולם!!!!!! לא אוותר על מילימטר מאדמת הארץ! ואני מאוד תומכת בהתנחלויות ואפילו במאחזים של נוער גבעות.
אני לא יודעת מה היחס של חב"ד לזה.
מצד שני,
אני לא יודעת מה היחס שלי לציונות. אני יודעת שחב"ד דוגלת בציונות, אבל לא כמו שהציגו לי אותה...
עד כמה שאני מבינה אותך חב"ד לא תומכים במדינה בגלל מאוד "כוחי ועוצם ידי" כזה...
אני לגמרי מסכימה שהמדינה מתנהלת בצורה מחרידה ושלא כשורה (כשורה= דרך התורה והמצוות כמובן). אבל זה לא הדבר שימנע ממני לעשות שירות לאומי לדוגמא.
עוד דבר לדוגמא שלא מסתדר לי (ויכול להיות מאוד שאני טועה) זה שחסידי חב"ד לומדים רק את תורת חב"ד ולא לומדיםם נגיד את תורת רבי נחמן או הרמח"ל וכו'.
אני *לא* מסוגלת להתייחס לתורה הזאת בלבד! לעניות דעתי, יש מה ללמוד מהרבה זרמים ולא רק מהאדמו"רים של חב"ד ורש"י ורמב"ם...
חשוב לי לציין שיש לי תחושה חזקה שבועטת בי - יש לי קול פנימי שדורש ממני לחקור את הכיוון של חב"ד ולא אתעלם ממנו כי הוא פשוט חשוב מידי ונמשא שם כל כך הרבה זמן.
דווקא עכשיו - בהילולא של הרבי - אני חודבת שאני יכולה לקבל עזרה ושזו שעת רצון!!
יש עוד הרבה דברים שלא מתסדרים לי אבל אלו כמה דברים...
ועוד שאלה קטנטונת שאשמח לקבל עליה תשובה - מה היחס שבעלי תשובה חב"דניקים מקבלים בשידוכין? האם הם חלילה סוג ב'?
תודה מראש!!!
