מן קול עמוק
בתוכי.
המילים מתגלגלות על לשונו
בכבדות הדוקה של כדור באולינג.
מרעידות בנונשלט כמו צ'לו עתיק,
צובטות בחבטה כמו אלת בייסבול דייקנית-
ואז אני יודע שאני מזוייף.
כשאני רוצה לכתוב אני מרגיש
איזה דחף
פנימי.
כמו בריכה מבעבת תחת גייזר, כמו
מי שופכין
הדוחקים בפתחי הביוב הכבדים
ואז אני מבין כמה ריק אני.
כי זו האמת- אני טורף מילים והמילים בולעות אותי ורק משהו יביא את הקץ על המעגל הזה.


