כאילו לגיטימי להתלבט אם לתת צ'אנס לקשר אבל כשאומרים את זה לבחור, זה ממש מוריד מהמשך הקשר במידה ותחליט כן להמשיך בסוף.

אולי היא טירונית בדייטים ומפחדת שאם תגיד היא תגיד 'כן', אתה תחשוב שהיא ממש בעניין למרות שהיא מתלבטת?

זה קצת קצת מראה שיש מעט חוסר עניין אבל משהו אולי מפחד להגיד לא ישר על ההתחלה...

(כמובן שאין לזה כללים....)

מעדיפה שיחתכו אותי בערב שבת מאשר שאחשוב בתמימות שהקשר נמשך ואז אקבל את ה'לא' אחרי זמן...

חוצמיזה שבת זה אחלה שמן לעכל קשר שמסתיים

מקסימום אם היא לא תוכל, היא לא תענה, שזה גם קורה בחיים.

אז לא חייב לדבר..

תנסה לקחת את זה באיזי כמה שאתה יכול. 

כדי שתרגיש נוח, אל תתייחס לזה שאתה תלוי בה אלא שאתה מציב לה אולטימטום - אם היא מעבירה אליך בראשון אז עדיין רלוונטי מבחינתך ואם לא אז לא.

לא היה לי דבר כזה אבל זה יכול להיות. אבל באופן כללי - אחרי דייט אחד היא אחת מאלף אחי. "ישועת ה' כהרף עין". אתה לא יודע מתי זה יבוא אין בזה חוקים ולכן כדי לנסות להפסיק להתעסק בזה. 

אשמח לדבר איתך בפרטי אח"כ לגבי זה.. (אם תרצה כמובן). זה נראה לי משמעותי באופן כללי ולא רק לפעם כזאת או אחרת.

הייתי מצפה למשהו.. לא שופט את האדם עצמו (מה עובר עליו שהוא מחליט את זה לך תדע וכולי) אבל אם זה בגלל התלבטות זה נראה לי לא ראוי.

לו יצוייר שהבחורה נניח רוצה להמשיך לדייט שני אחרי שהיא התלבטה-

מה לדעתכם נכון לעשות?

להגיד לא?

לתת צ'אנס? (כמה שזה נשמע נחמד 'לתת צ'אנס'.. אבל צריך לחשוב באמת מה המשמעויות..)

אני באמת לא יודע מה לעשות, אשמח להתייעץ כאן אתכם.

תודה!

אני לא חושב עליה דברים לא טובים או משהו.

פשוט, תראי. זה ממש לא נעים להיות בדייט בתחושה שבודקים אותך בשבע עיניים (בדברים ספציפיים שהיא התלבטה)..

וזה גם לא נעים לצאת לדייט בתחושה כזאת שהיא מתלבטת, אחרי שהעליתי כבר כמה ספקולציות אפשריות על מה היא יכולה להתלבט.. אני לא בטוח שאצליח להגיע לגמרי בבטחון ובצורה טובה

השקעתי הרבה מחשבה ועשיה לפני..

ובד"כ נותנים צ'אנס אחרי דייט אחד אם לא היה זועה

אפשר שיהיה טוב בלי שום חיבור...

טוב. אני כבר לא יודע מה זה חיבור.

מה אנחנו רובוטים? איך אפשר בדייט אחד כבר ליצור חיבור?

בני אדם, קצת יותר עמוקים מזה..

כל אחד חווה חיבור באופן אחר...

פשוט צריך משאבים נפשיים לעוד דייט.

כמה שהיה מצויין וממש רציתי להמשיך.

לא נורא.

אנחנו נתקדם בע"ה

מגיעים ממקום של דף חלק.

ועכשיו זה גם לא חלק, וגם אני יודע שהיא רואה עליו ממש 'כתמים'- שלא טובים לה

אבל אני כל השבת כמעט נהרסה לי (גם) מזה..

אז אני לא שופט אותה, או משהו. בכלל.

אבל אני חושב שאולי אני אכריע לכיוון מסויים, פשוט כי די נגמר לי הרוח במפרשים

יש מצב שאת צודקת.

ורק לומר, אני לא מנסה ליצור רושם.

אני זה אני.

אני מצידי נותן צ'אנס תמיד אחרי פגישה אחת.

ואני משתדל להתחשב ולהיות רגיש.

אבל מה לעשות.. גם אני לפעמים קצת מתפרק. מותר לי

אבל כשבן למשל אומר את זה לבחורה-

איזה מחשבות עולות לה לראש?
אז אצלי זה אולי לא זה, אבל זה כן דברים אחרים

אני חושבת שכולנו יכולים ללמוד מהשרשור הזה שכדאי להיות רגישים לצד השני [בנות לבנים , ובנים לבנות] 

לחשוב מה אנחנו היינו רוצים שיעשו עבורנו באותה סיטואציה 

ללמוד וליישם עין טובה על האחר 

ולזכור שאנחנו אנשים שונים עם חוויות שונות שפוגשות אותנו בסיטואציות שונות בחיים 

ובהקשר לשרשור המדובר- 

לדעתי האישית אחרי דייט אחד ההתלבטות לא אמורה להיות כזו ארוכה ודרמטית 

ובכלל- כל עוד אין משהו אקוטי שווה לתת צ'אנס לפגישה שנייה כדי להכיר 

ואני חייבת לנצל"ש לך @והוא ישמיענו מתנצלת

אבל מעניין אותי לשמוע אם הסיפור היה נכתב ע"י ניקית ולא ע"י ניק 

איך התגבות היו?הייתן מגיבות אותו דבר?

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת