כאילו לגיטימי להתלבט אם לתת צ'אנס לקשר אבל כשאומרים את זה לבחור, זה ממש מוריד מהמשך הקשר במידה ותחליט כן להמשיך בסוף.

אולי היא טירונית בדייטים ומפחדת שאם תגיד היא תגיד 'כן', אתה תחשוב שהיא ממש בעניין למרות שהיא מתלבטת?

זה קצת קצת מראה שיש מעט חוסר עניין אבל משהו אולי מפחד להגיד לא ישר על ההתחלה...

(כמובן שאין לזה כללים....)

מעדיפה שיחתכו אותי בערב שבת מאשר שאחשוב בתמימות שהקשר נמשך ואז אקבל את ה'לא' אחרי זמן...

חוצמיזה שבת זה אחלה שמן לעכל קשר שמסתיים

מקסימום אם היא לא תוכל, היא לא תענה, שזה גם קורה בחיים.

אז לא חייב לדבר..

תנסה לקחת את זה באיזי כמה שאתה יכול. 

כדי שתרגיש נוח, אל תתייחס לזה שאתה תלוי בה אלא שאתה מציב לה אולטימטום - אם היא מעבירה אליך בראשון אז עדיין רלוונטי מבחינתך ואם לא אז לא.

לא היה לי דבר כזה אבל זה יכול להיות. אבל באופן כללי - אחרי דייט אחד היא אחת מאלף אחי. "ישועת ה' כהרף עין". אתה לא יודע מתי זה יבוא אין בזה חוקים ולכן כדי לנסות להפסיק להתעסק בזה. 

אשמח לדבר איתך בפרטי אח"כ לגבי זה.. (אם תרצה כמובן). זה נראה לי משמעותי באופן כללי ולא רק לפעם כזאת או אחרת.

הייתי מצפה למשהו.. לא שופט את האדם עצמו (מה עובר עליו שהוא מחליט את זה לך תדע וכולי) אבל אם זה בגלל התלבטות זה נראה לי לא ראוי.

לו יצוייר שהבחורה נניח רוצה להמשיך לדייט שני אחרי שהיא התלבטה-

מה לדעתכם נכון לעשות?

להגיד לא?

לתת צ'אנס? (כמה שזה נשמע נחמד 'לתת צ'אנס'.. אבל צריך לחשוב באמת מה המשמעויות..)

אני באמת לא יודע מה לעשות, אשמח להתייעץ כאן אתכם.

תודה!

אני לא חושב עליה דברים לא טובים או משהו.

פשוט, תראי. זה ממש לא נעים להיות בדייט בתחושה שבודקים אותך בשבע עיניים (בדברים ספציפיים שהיא התלבטה)..

וזה גם לא נעים לצאת לדייט בתחושה כזאת שהיא מתלבטת, אחרי שהעליתי כבר כמה ספקולציות אפשריות על מה היא יכולה להתלבט.. אני לא בטוח שאצליח להגיע לגמרי בבטחון ובצורה טובה

השקעתי הרבה מחשבה ועשיה לפני..

ובד"כ נותנים צ'אנס אחרי דייט אחד אם לא היה זועה

אפשר שיהיה טוב בלי שום חיבור...

טוב. אני כבר לא יודע מה זה חיבור.

מה אנחנו רובוטים? איך אפשר בדייט אחד כבר ליצור חיבור?

בני אדם, קצת יותר עמוקים מזה..

כל אחד חווה חיבור באופן אחר...

פשוט צריך משאבים נפשיים לעוד דייט.

כמה שהיה מצויין וממש רציתי להמשיך.

לא נורא.

אנחנו נתקדם בע"ה

מגיעים ממקום של דף חלק.

ועכשיו זה גם לא חלק, וגם אני יודע שהיא רואה עליו ממש 'כתמים'- שלא טובים לה

אבל אני כל השבת כמעט נהרסה לי (גם) מזה..

אז אני לא שופט אותה, או משהו. בכלל.

אבל אני חושב שאולי אני אכריע לכיוון מסויים, פשוט כי די נגמר לי הרוח במפרשים

יש מצב שאת צודקת.

ורק לומר, אני לא מנסה ליצור רושם.

אני זה אני.

אני מצידי נותן צ'אנס תמיד אחרי פגישה אחת.

ואני משתדל להתחשב ולהיות רגיש.

אבל מה לעשות.. גם אני לפעמים קצת מתפרק. מותר לי

אבל כשבן למשל אומר את זה לבחורה-

איזה מחשבות עולות לה לראש?
אז אצלי זה אולי לא זה, אבל זה כן דברים אחרים

אני חושבת שכולנו יכולים ללמוד מהשרשור הזה שכדאי להיות רגישים לצד השני [בנות לבנים , ובנים לבנות] 

לחשוב מה אנחנו היינו רוצים שיעשו עבורנו באותה סיטואציה 

ללמוד וליישם עין טובה על האחר 

ולזכור שאנחנו אנשים שונים עם חוויות שונות שפוגשות אותנו בסיטואציות שונות בחיים 

ובהקשר לשרשור המדובר- 

לדעתי האישית אחרי דייט אחד ההתלבטות לא אמורה להיות כזו ארוכה ודרמטית 

ובכלל- כל עוד אין משהו אקוטי שווה לתת צ'אנס לפגישה שנייה כדי להכיר 

ואני חייבת לנצל"ש לך @והוא ישמיענו מתנצלת

אבל מעניין אותי לשמוע אם הסיפור היה נכתב ע"י ניקית ולא ע"י ניק 

איך התגבות היו?הייתן מגיבות אותו דבר?

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.