ובכל זאת?

מה המגמה הכללית בעינייך?

בחיים זה שהוא יתגלש לי לגמרי בסוף...

כמו כן, את יכולה לדעת איך איך הבחור עכשיו ולהניח שסיכוי סביר שהחתונה תקבע את זה באופן כללי - אבל את לא יכולה לדעת ולא אמורה לנסות לנחש מה יהיה בעתיד.

אם אני אבחן לפי מה עכשיו ברור שחוזר בתשובה מתלהב יקח בהליכה בוגר ישיבה עייף...

השאלה מה יקרה אחרי שההתלהבות תחלוף (התלהבות יכולה להמשך גם 5 שנים)

יש משקל לא קטן למה שספגנו בשנים המעצבות של חיינו.

אז אם שמים זה מול זה על המשקל, מה יקרה להערכתך בהכללה גסה?

ולכן אין טעם ואין יכולת להאריך הערכה גסה.

ואכן התלהבות זה דבר שצריך לקחת בחשבון, ומתלהב גם ביחס לעכשיו לא בהכרח לוקח בהליכה בוגר ישיבה עייף כי התלהבות היא לא רמה דתית אלא גורם פסיכולוגי (יש כאן מה להאריך אבל זה כבר פחות קשור לעניין).

שמוכרח שבחור ישיבה ירד עם השנים. אני מכיר באופן אישי הרבה בחורים שלמדו כמה שנים בישיבה ואח"כ הלכו למוסדות אקדמיים (לא כמו מכון לב אלא אוניברסיטאות) ולא ירדו ברמה הרוחנית. זה תלוי אך ורק באדם הפרטי, וא"א להכלי.

אני חושב שזה ברור גם לך, רק להדגיש את הנקודה שזה ממש לא מוכרח ויש הרבה מאוד שלא יורדים ברמה.

שבוע טוב

אבל ברור לי שיש הרבה מקרים שאני לא מכירה.

מה היית מעדיף בחורה דתיה מהבית שעם השנים הולכת ונחלשת בהדרגתיות או חוזרת בתשובה יחסית טרייה שמקפידה על קלה כבחמורה בהצטיינות יתרה?

ועם שתיהן יש פער זאת לא מספיק וזאת יותר.

האמת שלא הייתי מעדיף אחת משתיהן... באופן אישי הייתי מעדיף (לפחות זו דעתי כעת) מישהי מבית דתי שממשיכה עם הערכים שינקה מהבית. לא רוצה לפגוע, ומאוד מעריך אדם שעזב את כל מה שהיה לו בעולם החילוני וחזר בתשובה, אבל אף פעם הוא לא לא יהיה כמו דתי מהבית (בהנחה שאותו דתי או דתייה לא זלגו למקומות אחרים). לא בקטע של פחות טוב או יותר טוב, פשוט זה שונה. תפיסת עולם שונה, חוויות ילדות שונות, ערכים שונים מאוד שעליהם האדם גדל בילדות, וזה מעצב מאוד את האישיות שלו בעתיד הרחוק.

מי שיש לו רב שהוא לומד ומתייעץ איתו באופן קבוע וקובע עיתים לתורה יש יותר סיכוי שהוא לא ישחק 

באמת מי שראיתי אצלם ירידה היו פחות בקשר עם רבניהם.

תודה.

יש יתרונות לאלה ולאלה.. לענ"ד יש הרבה יתרונות לבעל תשובה, ויכולות להיות גם מורכבויות מצד שני שכן צריך לדעת להכיל, אם התהליך יציב ויש לבחור דעת תורה יציבה ודרך זה מדהים.

אני חושבת שלבעלי תשובה יש בשורה לעולם ויש כאלה שמצליחים ממש להביא איתם קדושה וגם לשלב בצורה בריאה את חיי החול ולהעלות אותם לקודש ממקום גבוה יותר, ומי שמצליח לעשות את זה- עופי על זה. יש כאלה שצריכים קצת יותר הדרכה אבל גם....

יש גם דתיים מבית ששומרים על עצמם יחסית או שיורדים ואז חוזרים.. היתרון אצלם שאולי יש משהו כביכול יותר יציב בתחושה וכבר מכיר את העולם הזה כביכול יותר מקרוב בחינוך וכו'..
כל מקרה לגופו- בסוף צריך לבדוק מי האדם שמולך, היום ת'כלס כולם קצת בעלי תשובה ברמה כזו או אחרת, תראי איפה הרצון ובאיזה דרך האדם בוחר ללכת ואם אתם אותו מקום פחות או יותר..

 בסוף אומרים לאדם ש"אל תאמן בעצמך עד יום מותך".. אין לזה באמת חוקים ואף אחד לא יודע מה ייהיה בעתיד.. הרבה תפילה ואמונה שיכוון לטובה בע"ה.

ממש בהצלחה..!

"יראת ה' טהורה עומדת לעד"

מי שה'רמה דתית' שלו יורדת אחרי שהוא יוצא מהישיבה זה מעיד בדר"כ גם השלב של הישיבה שפחות תפס אצלו מקום.

זה לא משנה הסטטיסטיקה. זה משנה האם את מזהה שהבחור שאת יוצאת איתו הוא כנה עם עצמו. בדר"כ בחורים שכנים עם עצמם יוכלו 'להשאר' ברמה דתית לא משנה איזו מסגרת הם יהיו.

אני יסביר את ההכללה שהצגתי - 

יראת שמיים נמדדת בישיבה באותה מידה שהיא נמדדת באוניברסיטה.

אם אני תופס את החיים שלי כ'עובד ה'' אז לא משנה איפה אני אהיה אני אעבוד אותו. 

לכן אם הסביבה, שזה דבר חיצוני גורם לי לשנות את התפיסה שלי על העולם סביר להניח שהיא לא מספיק עמוקה וחדורת מטרה.

חיים אקדמיים ממש לא חייבים להיות פחות יראי שמיים, לכן אני לא מסכים איתך שזה "מובן" או "טבעי".

זה מזכיר לי תפיסה שרואה את מקומה של הדת בתוך בית הכנסת בלבד ומה שלא אז הוא כביכול 'פחות דתי'.

יכול להיות (וממש לא מונפץ) בחור אקדמי יותר 'ירא שמיים' מאברך..

אסייג את דברי קצת ואסכים עם זה שיש אתגרים בעולם הפתוח שאין בתוך החממה של הישיבה, זה ברור לגמרי. אבל אגלה לך סוד - בישיבה יש אתגרים לא פחות גדולים. התמודדות עם לחצים חברתיים ועם כנות בעבודת ה' הרבה יותר מאתגרת בישיבה.

בהתחלה היו סופר דוסים, שומרי עניים, מתרחקים מנשים וכו'..

תכלס דאגתי להם, לא הבנתי איך הם יסתדר לאורך זמן..

תוך שבועות בודדים מצאת אותם לומדים עם בחורות חילוניות שלא לבושות בצורה הכי דוסית בעולם..

אני לא חושבת שהם חשבו שהם חלשים בהתחלה ..

אבל המפגש עם העולם כן עושה את שלו,

אוקי, אז אתה אולי יכול לומר שמלכתחילה לא צריך ללכת עם הראש באדמה או לא יודעת מה

אבל אבל.............

המסגרת משפיעה על כל אדם וצריך להכיר בזה. כל אדם מושפע.

חוסר מודעות עצמית או חוסר רגישות לעולם הרוחני שלהם.

בישיבה אפשר לגדל 'אגו רוחני' שהוא הרבה יותר מסוכן מ'אגו רגיל'.

"הרי אני צדיק למדתי שנים רבות בישיבה ואני דוס, אז כמה בחורות חילוניות יגרמו לי לדברים לא טובים? קטן עלי"

אדם עם מודעות עצמית יודע איפה הוא נמצא ביחס לחברה שבה הוא נמצא.

ומודעות עצמית זה חלק מהעולם הרוחני. מי שאין לו מודעות עצמית - העולם הרוחני שלו חסר.

בישיבה לצערי, חוסר מודעות עצמית זה יכול להיות גם תופעה. לצערנו הרב, גם 'אגו רוחני' זה דבר שהוא לא נדיר..

מסכים עם זה שהמסגרת משפיעה על האדם, אבל כל אדם יכול לבחור מה היחס שלו למסגרת. ואם הוא חושב שהמסגרת תוליך אותו אחורה - שלא ילך אליה. זאת יראת שמיים אמיתית.

להודות באמת הפשוטה שכ-ל אדם מושפע מסביבתו זאת לא בושה, הרמב"ם אומר את זה במפורש,

יש מי שמושפע מאוד מאוד ויש מי שמושפע קצת פחות אבל השפעה תמיד יש.

לכן לכתחילה צריך להעדיף מקומות לא מאתגרים אלא אם אין ברירה אחרת, מי שחי בסרט שהוא יצור לא אנושי ולא מושפע החיים ילמדו אותו שיעור מוקדם או מאוחר.

אני מאוד מסכים איתך שהחברה משפיע על האדם והרמב"ם אומר זאת במפורש.

לכן כל אדם צריך להיות כנה עם עצמו ולדעת לא להכניס את עצמו לנסיון שיהיה קשה לו.

כמו שאמרת - לפעמים היראת שמיים דורשת לא ללכת למקומות כאלה.

לגבי עולם האקדמיה - אם אדם לומד תואר ונמצא עם בסיס חברתי קבוע שהוא מספיק תורני  (בלימודים או מחוץ ללימודים) אין לו צורך להתחבר לכל מי שלומד איתו. והרבה פעמים אתה יכול להחליט עם מי אתה יוצר קשר ועם מי לא.

תארים שלומדות בהם בנות בדר"כ זה יהיה יותר מורכב וצריך להערך בהתאם. ובאמת אולי לימוד בתארים הללו במקום מעורב לא מתרים לכל אחד.

שנינו מתכוונים למשהו אחר, לכן יהיה מקרה שאת תגדירי אותו בתור ירידה ואני יגדיר אותו בתור עלייה.

אם יש צורך - התפשרות על תפילה במניין היא לא חוסר דתיות מבחינתי. כמו שחייל לא יכול לפעמים לעשות את כל החומרות כשהוא בפעילות מבצעית כך גם יכול להיות שאדם בשגרה לפעמים לא יוכל לעשות כל דבר מהדרין מן המהדרין. לפעמים הקב"ה רוצה שתשקיע בדברים של חול על חשבון חומרות שבקודש. זה גם קורה. 

כמו לדוגמא להיות עם ילד בעגלה באמצע התפילה זה חמור מאוד ועדיף להתפלל ביחידות בבית מאשר להגיע למצב כזה.

לגבי זמן לימוד תורה - העיקר הנשמה של הלימוד. אם הלימוד הוא איכותי בדר"כ הוא יהיה גם מנוצל יותר ורב יותר.

קשרים עם בנות זה דבר 'פחות דתי' לדעתך? אולי.. אני חושב שגם בזה יש גבולות ויש ניואסים לכן יהיה קשה לי להגדיר לך מדי זה חוצה את הגבול אבל נראה לי שזה לא פחות דתי לדבר גם עם בנות המין השני.

למדוד רמה דתית ע"פ הקפדה על 3 תפילות במניין זה לא נשמע לך כמו למדוד רמה דתית ע"פ אורך שרוולים וחצאית?

אגב מבחינה דתית - צניעות זה דבר יותר חמור מאשר תפילה לא במניין.

החברה שאדם מסתובב בה

מוזיקה

תכנים שהוא סופג (מדיה)

בעיניי המצב שנוצר שהרבה בחורים שהיו בישיבות ועברו תהליך של פתיחות עד למצב של ירידה ברמה הרוחנית

זה בגלל הדברים האלו, וגם (וזה אולי מבין החשובים) שאין קשר לצדיק שהוא הרב המובהק שלו...

אז אולי כדאי לברר את הנקודות האלו.

מעבר לזה- כואבת את כאבך... מרגישה שלבנות יותר קל להישאר חזקות רוחנית ולבנים זה פשוט קשה...

לא יודעת מה להגיד... מבאס

ולא חושבת שמישהו יכול לתת לך תשובה ברורה לכאן או לכאן. הרמה התורנית היא פרט אחד מתוך מכלול שלם.אך אכן היא פרט חשוב ומשמעותי.

מנסיוני, כמי שעומדת על קו התפר הזה,

אני מוצאת כי בחורים שחוו בעבר ירידה (בגיל ההתבגרות) ובנו את עצמם אחר כך, יכולים לתת את המענה.

מצד אחד,אנחנו מרקע דומה, מאידך הוא כבר פגש בחיים ובעולם החילוני בשלב חיפוש הזהות שלו, ובחר לגבש את זהותו באופן תורני יותר. לדעתי בחורים כאלה "מחוסנים" יותר כשהם יוצאים לחיים האמיתיים, כי המפגש הזה כבר לא חדש להם והם באים אליו ממקום מבורר. 

ו"לא מתלהבים משטויות"...

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.