ובכל זאת?

מה המגמה הכללית בעינייך?

בחיים זה שהוא יתגלש לי לגמרי בסוף...

כמו כן, את יכולה לדעת איך איך הבחור עכשיו ולהניח שסיכוי סביר שהחתונה תקבע את זה באופן כללי - אבל את לא יכולה לדעת ולא אמורה לנסות לנחש מה יהיה בעתיד.

אם אני אבחן לפי מה עכשיו ברור שחוזר בתשובה מתלהב יקח בהליכה בוגר ישיבה עייף...

השאלה מה יקרה אחרי שההתלהבות תחלוף (התלהבות יכולה להמשך גם 5 שנים)

יש משקל לא קטן למה שספגנו בשנים המעצבות של חיינו.

אז אם שמים זה מול זה על המשקל, מה יקרה להערכתך בהכללה גסה?

ולכן אין טעם ואין יכולת להאריך הערכה גסה.

ואכן התלהבות זה דבר שצריך לקחת בחשבון, ומתלהב גם ביחס לעכשיו לא בהכרח לוקח בהליכה בוגר ישיבה עייף כי התלהבות היא לא רמה דתית אלא גורם פסיכולוגי (יש כאן מה להאריך אבל זה כבר פחות קשור לעניין).

שמוכרח שבחור ישיבה ירד עם השנים. אני מכיר באופן אישי הרבה בחורים שלמדו כמה שנים בישיבה ואח"כ הלכו למוסדות אקדמיים (לא כמו מכון לב אלא אוניברסיטאות) ולא ירדו ברמה הרוחנית. זה תלוי אך ורק באדם הפרטי, וא"א להכלי.

אני חושב שזה ברור גם לך, רק להדגיש את הנקודה שזה ממש לא מוכרח ויש הרבה מאוד שלא יורדים ברמה.

שבוע טוב

אבל ברור לי שיש הרבה מקרים שאני לא מכירה.

מה היית מעדיף בחורה דתיה מהבית שעם השנים הולכת ונחלשת בהדרגתיות או חוזרת בתשובה יחסית טרייה שמקפידה על קלה כבחמורה בהצטיינות יתרה?

ועם שתיהן יש פער זאת לא מספיק וזאת יותר.

האמת שלא הייתי מעדיף אחת משתיהן... באופן אישי הייתי מעדיף (לפחות זו דעתי כעת) מישהי מבית דתי שממשיכה עם הערכים שינקה מהבית. לא רוצה לפגוע, ומאוד מעריך אדם שעזב את כל מה שהיה לו בעולם החילוני וחזר בתשובה, אבל אף פעם הוא לא לא יהיה כמו דתי מהבית (בהנחה שאותו דתי או דתייה לא זלגו למקומות אחרים). לא בקטע של פחות טוב או יותר טוב, פשוט זה שונה. תפיסת עולם שונה, חוויות ילדות שונות, ערכים שונים מאוד שעליהם האדם גדל בילדות, וזה מעצב מאוד את האישיות שלו בעתיד הרחוק.

מי שיש לו רב שהוא לומד ומתייעץ איתו באופן קבוע וקובע עיתים לתורה יש יותר סיכוי שהוא לא ישחק 

באמת מי שראיתי אצלם ירידה היו פחות בקשר עם רבניהם.

תודה.

יש יתרונות לאלה ולאלה.. לענ"ד יש הרבה יתרונות לבעל תשובה, ויכולות להיות גם מורכבויות מצד שני שכן צריך לדעת להכיל, אם התהליך יציב ויש לבחור דעת תורה יציבה ודרך זה מדהים.

אני חושבת שלבעלי תשובה יש בשורה לעולם ויש כאלה שמצליחים ממש להביא איתם קדושה וגם לשלב בצורה בריאה את חיי החול ולהעלות אותם לקודש ממקום גבוה יותר, ומי שמצליח לעשות את זה- עופי על זה. יש כאלה שצריכים קצת יותר הדרכה אבל גם....

יש גם דתיים מבית ששומרים על עצמם יחסית או שיורדים ואז חוזרים.. היתרון אצלם שאולי יש משהו כביכול יותר יציב בתחושה וכבר מכיר את העולם הזה כביכול יותר מקרוב בחינוך וכו'..
כל מקרה לגופו- בסוף צריך לבדוק מי האדם שמולך, היום ת'כלס כולם קצת בעלי תשובה ברמה כזו או אחרת, תראי איפה הרצון ובאיזה דרך האדם בוחר ללכת ואם אתם אותו מקום פחות או יותר..

 בסוף אומרים לאדם ש"אל תאמן בעצמך עד יום מותך".. אין לזה באמת חוקים ואף אחד לא יודע מה ייהיה בעתיד.. הרבה תפילה ואמונה שיכוון לטובה בע"ה.

ממש בהצלחה..!

"יראת ה' טהורה עומדת לעד"

מי שה'רמה דתית' שלו יורדת אחרי שהוא יוצא מהישיבה זה מעיד בדר"כ גם השלב של הישיבה שפחות תפס אצלו מקום.

זה לא משנה הסטטיסטיקה. זה משנה האם את מזהה שהבחור שאת יוצאת איתו הוא כנה עם עצמו. בדר"כ בחורים שכנים עם עצמם יוכלו 'להשאר' ברמה דתית לא משנה איזו מסגרת הם יהיו.

אני יסביר את ההכללה שהצגתי - 

יראת שמיים נמדדת בישיבה באותה מידה שהיא נמדדת באוניברסיטה.

אם אני תופס את החיים שלי כ'עובד ה'' אז לא משנה איפה אני אהיה אני אעבוד אותו. 

לכן אם הסביבה, שזה דבר חיצוני גורם לי לשנות את התפיסה שלי על העולם סביר להניח שהיא לא מספיק עמוקה וחדורת מטרה.

חיים אקדמיים ממש לא חייבים להיות פחות יראי שמיים, לכן אני לא מסכים איתך שזה "מובן" או "טבעי".

זה מזכיר לי תפיסה שרואה את מקומה של הדת בתוך בית הכנסת בלבד ומה שלא אז הוא כביכול 'פחות דתי'.

יכול להיות (וממש לא מונפץ) בחור אקדמי יותר 'ירא שמיים' מאברך..

אסייג את דברי קצת ואסכים עם זה שיש אתגרים בעולם הפתוח שאין בתוך החממה של הישיבה, זה ברור לגמרי. אבל אגלה לך סוד - בישיבה יש אתגרים לא פחות גדולים. התמודדות עם לחצים חברתיים ועם כנות בעבודת ה' הרבה יותר מאתגרת בישיבה.

בהתחלה היו סופר דוסים, שומרי עניים, מתרחקים מנשים וכו'..

תכלס דאגתי להם, לא הבנתי איך הם יסתדר לאורך זמן..

תוך שבועות בודדים מצאת אותם לומדים עם בחורות חילוניות שלא לבושות בצורה הכי דוסית בעולם..

אני לא חושבת שהם חשבו שהם חלשים בהתחלה ..

אבל המפגש עם העולם כן עושה את שלו,

אוקי, אז אתה אולי יכול לומר שמלכתחילה לא צריך ללכת עם הראש באדמה או לא יודעת מה

אבל אבל.............

המסגרת משפיעה על כל אדם וצריך להכיר בזה. כל אדם מושפע.

חוסר מודעות עצמית או חוסר רגישות לעולם הרוחני שלהם.

בישיבה אפשר לגדל 'אגו רוחני' שהוא הרבה יותר מסוכן מ'אגו רגיל'.

"הרי אני צדיק למדתי שנים רבות בישיבה ואני דוס, אז כמה בחורות חילוניות יגרמו לי לדברים לא טובים? קטן עלי"

אדם עם מודעות עצמית יודע איפה הוא נמצא ביחס לחברה שבה הוא נמצא.

ומודעות עצמית זה חלק מהעולם הרוחני. מי שאין לו מודעות עצמית - העולם הרוחני שלו חסר.

בישיבה לצערי, חוסר מודעות עצמית זה יכול להיות גם תופעה. לצערנו הרב, גם 'אגו רוחני' זה דבר שהוא לא נדיר..

מסכים עם זה שהמסגרת משפיעה על האדם, אבל כל אדם יכול לבחור מה היחס שלו למסגרת. ואם הוא חושב שהמסגרת תוליך אותו אחורה - שלא ילך אליה. זאת יראת שמיים אמיתית.

להודות באמת הפשוטה שכ-ל אדם מושפע מסביבתו זאת לא בושה, הרמב"ם אומר את זה במפורש,

יש מי שמושפע מאוד מאוד ויש מי שמושפע קצת פחות אבל השפעה תמיד יש.

לכן לכתחילה צריך להעדיף מקומות לא מאתגרים אלא אם אין ברירה אחרת, מי שחי בסרט שהוא יצור לא אנושי ולא מושפע החיים ילמדו אותו שיעור מוקדם או מאוחר.

אני מאוד מסכים איתך שהחברה משפיע על האדם והרמב"ם אומר זאת במפורש.

לכן כל אדם צריך להיות כנה עם עצמו ולדעת לא להכניס את עצמו לנסיון שיהיה קשה לו.

כמו שאמרת - לפעמים היראת שמיים דורשת לא ללכת למקומות כאלה.

לגבי עולם האקדמיה - אם אדם לומד תואר ונמצא עם בסיס חברתי קבוע שהוא מספיק תורני  (בלימודים או מחוץ ללימודים) אין לו צורך להתחבר לכל מי שלומד איתו. והרבה פעמים אתה יכול להחליט עם מי אתה יוצר קשר ועם מי לא.

תארים שלומדות בהם בנות בדר"כ זה יהיה יותר מורכב וצריך להערך בהתאם. ובאמת אולי לימוד בתארים הללו במקום מעורב לא מתרים לכל אחד.

שנינו מתכוונים למשהו אחר, לכן יהיה מקרה שאת תגדירי אותו בתור ירידה ואני יגדיר אותו בתור עלייה.

אם יש צורך - התפשרות על תפילה במניין היא לא חוסר דתיות מבחינתי. כמו שחייל לא יכול לפעמים לעשות את כל החומרות כשהוא בפעילות מבצעית כך גם יכול להיות שאדם בשגרה לפעמים לא יוכל לעשות כל דבר מהדרין מן המהדרין. לפעמים הקב"ה רוצה שתשקיע בדברים של חול על חשבון חומרות שבקודש. זה גם קורה. 

כמו לדוגמא להיות עם ילד בעגלה באמצע התפילה זה חמור מאוד ועדיף להתפלל ביחידות בבית מאשר להגיע למצב כזה.

לגבי זמן לימוד תורה - העיקר הנשמה של הלימוד. אם הלימוד הוא איכותי בדר"כ הוא יהיה גם מנוצל יותר ורב יותר.

קשרים עם בנות זה דבר 'פחות דתי' לדעתך? אולי.. אני חושב שגם בזה יש גבולות ויש ניואסים לכן יהיה קשה לי להגדיר לך מדי זה חוצה את הגבול אבל נראה לי שזה לא פחות דתי לדבר גם עם בנות המין השני.

למדוד רמה דתית ע"פ הקפדה על 3 תפילות במניין זה לא נשמע לך כמו למדוד רמה דתית ע"פ אורך שרוולים וחצאית?

אגב מבחינה דתית - צניעות זה דבר יותר חמור מאשר תפילה לא במניין.

החברה שאדם מסתובב בה

מוזיקה

תכנים שהוא סופג (מדיה)

בעיניי המצב שנוצר שהרבה בחורים שהיו בישיבות ועברו תהליך של פתיחות עד למצב של ירידה ברמה הרוחנית

זה בגלל הדברים האלו, וגם (וזה אולי מבין החשובים) שאין קשר לצדיק שהוא הרב המובהק שלו...

אז אולי כדאי לברר את הנקודות האלו.

מעבר לזה- כואבת את כאבך... מרגישה שלבנות יותר קל להישאר חזקות רוחנית ולבנים זה פשוט קשה...

לא יודעת מה להגיד... מבאס

ולא חושבת שמישהו יכול לתת לך תשובה ברורה לכאן או לכאן. הרמה התורנית היא פרט אחד מתוך מכלול שלם.אך אכן היא פרט חשוב ומשמעותי.

מנסיוני, כמי שעומדת על קו התפר הזה,

אני מוצאת כי בחורים שחוו בעבר ירידה (בגיל ההתבגרות) ובנו את עצמם אחר כך, יכולים לתת את המענה.

מצד אחד,אנחנו מרקע דומה, מאידך הוא כבר פגש בחיים ובעולם החילוני בשלב חיפוש הזהות שלו, ובחר לגבש את זהותו באופן תורני יותר. לדעתי בחורים כאלה "מחוסנים" יותר כשהם יוצאים לחיים האמיתיים, כי המפגש הזה כבר לא חדש להם והם באים אליו ממקום מבורר. 

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.