בניגוד לרוב החנויות, שהיו כמעט ריקות, ונשאו שלטים דהויים של הליכוד או של כחול לבן, השלט על החנות של האחים וויזלי היה באותיות סגול וזהב מנצנצות:
"למה לכם לדאוג מפני עוד מערכת בחירות צינית?
החשש האמיתי הוא מפני מחלה מדבקת סינית!
הקורונה הקסומה שסוחפת את האומה".
הארי התחיל לצחוק, לימינו הוא ראה את שפתיה של גברת וויזלי הוגות חלושות את המילה "קורונה".
"יאשפזו אותם בבידוד", היא לחשה.
עוד משהו:
בספסל מאחוריהם, הדברים לא התנהלו טוב יותר.
"אנא ה' הושיעה נא!" צעק רון, כשהוא מנופף בלולב לכל עבר.
"לא, לא, אתה בכלל לא מבטא את זה נכון", אמרה הרמיוני. "זה צריך להיות הו*שי*עה נא, לא הושי*עה* נא. תעשה את המילעיל כמו שצריך!"
"אם את כזאת תלמידת חכמים תעשי את זה בעצמך", נהם רון.
הרמיוני הפשילה שרוולים, נענעה את הלולב לארבע הרוחות, למעלה ולמטה ואמרה: "אנא ה' הושיעה נא".
הנוצה שלהם המריאה מהשולחן והתחילה מייד להקיף את הבימה
(קרדיט לאברהם אליצור על שניהם)
עוד משהו (אחרון):
הרמיוני: מהר, נכנסת שבת, צריך להדליק נרות ואין לי גפרורים! רון: את מכשפה או מה!?
(קרדיט לפנלופה קלירווטר)
- הייתי שמחה לצפות בצילום שלה...