אסור לי לבטא את הכאב הזה כי אני צריכה להתכחש אליו בשבילנו
אני צריכה להבין ש4 דקות לכתוב 4 מילים כנראה לא באו בקלות וזה מוכיח כמה זה הכרחי
פעם היה לי התכווצות כזו בגוף מתחיל מהלב ומתפשט
היום זה מנער לי את כל הישות
ו, ו, ו,
אני מחכה כל הזמן הזה וזה ככ כואב אחכ
ואני יודעת שאני צריכה לפרק את זה לגורמים ולנתח את זה לעומק עם עצמי
ולהבין
ולרצות
לרצות את הכאב
וזה לא גדול עלי
אני יכולה לעמוד בזה
אבל אני לא רוצה
אני רוצה להיות פעם אחת בחיים שלי הילדה הקטנה והמפוחדת שמחזירים לה חיבוק
שמישהו גדול וחזק יבוא ויחבק שמישהי כמו אמא תבוא ללחוש לי שאין כלום מתחת למיטה
ולמה לגרש החושך?
הרי הוא ילד טוב...
והחושך הזה הוא באמת טוב לי
ועוד תקופה הוא בעצמו יבוא ללטף אותי ונתחבק ביחד
אני והחושך
אבל בינתיים אסור לי לברוח
לא שוב
אופוריה מטורפת תמיד נגמרת בדאון של החיים
ואני ככ הולכת להילחם עכשיו בדאון הזה
כי אין אמא
אין שום אמא מחבקת
אין שום אדם חזק שיעטוף
אין
יש רק אותי ואת החושך
hello darknes my old friend
ואנחנו גם ככה כבר שבועות מתכרבלים בחושך
אני והחושך
חוקרים את הכוכבים ומתיימרים למצוא את עצמי בהם
והעולם ישן ואני בין אותם אנשים שבוהים בלילה בעיניים פעורות
שבוהים בלילה בחוסר טאקט וקשה להם אבל הם רק רוצים להיות אנשים טובים יותר
כל השאיפה שלי מסתכמת בלהיות אדם טוב יותר
(טובים השניים?)
אם לא אני אשרוד
באמת
עברתי דברים יותר קשים
ואופ
העיניים שלי חייבות לבלוע את העולם
חייבות להבין הכל
לחוות כל תחושה ולהזדהות
תפסיקו
תפסיקו אהובות יקרות וחכמות שלי ולכו לישון
אני מתחננת לכו לישון
אני עייפה
מחובקת עם החושך
ואסור לי לברוח שוב