היי, האמת שאני עוקבת אחרי הפורום.. אבל רק עכשיו מעיזה לכתוב.
הוא רוצה להתגרש. אחרי שנתיים בלי ילדים.
עברתי המון נסיונות בחיים לפני הנישואים.. ועד עכשיו הנישואים שימחו אותי כלכך.
בעלי מדהים וב"ה יש לנו זוגיות שמחה ומקדמת.
לאחרונה התגלתה אצלו מחלת נפש שמקשה על שנינו מאוד.
זו מחלה שכנראה תשאר, תקשה ואף עלולה להחמיר.
כשהוא רואה כמה כואב לי מתחילות להתעורר אצלו מחשבות שיותר טוב אם היה לא נשוי, כי ככה רק הוא היה סובל ולא שנינו. אחר כך הוא מתחרט על זה ושמח כלכך בנישואים ובכך שאני לא מוותרת עליו.
אנשי מקצוע ייעצו להיפרד עכשיו כי בהמשך הפרידה יכולה להיות קשה יותר או התפקוד שיהיה לקוי, ועם ילדים זה יכול להיות מורכב.
פה אני חושבת על עצמי... להתגרש ממנו כשאני ככ אוהבת אותו? מי אמר שמחוץ לנישואים כגרושה דתייה יהיה לי טוב יותר?
לחשוב על העתיד? או להישאר במציאות שלנו? היא קשה, אבל שלנו.
בימים האחרונים הוא ממש נחוש להתגרש. אני כלכך לא רוצה.
אנחנו בטיפול, והוא עדיין נחוש על פרידה.
הסיבות שלו חצי מוצדקות.. אבל אני חושבת שיש לנו עוד על מה לעבוד, לא מיצינו בכלל את הטיפול כמו שצריך.
מיואשת. נשמע שהוא סופי.. אני בלי כוח לכלום. לא יודעת איך מוותרים על האהבה.. על החלומות
אשמח לעיצות
️
:לב: