כתבת כל כך מדוייק, כלכך

בא לי פשוט לשמור את זה איפשהו ולקרוא מדי פעם

זה פשוט מדבר על הצורך הכל כך בסיסי הזה של לבנות עולם רוחני ****גם לנשים****

ושלא רק גבר יכול להרשות לעצמו להיסגר בבית מדרש ולהתעלות

ושלאישה זה פשוט לא רלוונטי 

והיא יכולה למצוא את עצמה מבולבלת, רחוקה, מתקרבת וכו' וכאילו מה היא תעשה בתכלס...

(ברור שיש פתרונות אבל אין מספיק יישוב הדעת לפעמים באמת ליישם אותם)

ולא בא לי לתת עצות, אפילו שיש.

רק להגיד שהזדהתתי ברמות 

וכתבת מדהים את הקושי הזה.

ואת נשמעת אדם מעניין 

והלוואי והיה מקום כזה שאפשר פשוט להיות בו 

וללמוד לבד,

ולהיות מדי פעם בחברותות 

או מדי פעם להתוועד 

ולהתחזק ביחד

לא בקטע של מדרשה ושיעורים ושיעורים,

כי בעיניי שיעורים זה לא העניין.

בנות לא צריכות בהכרח שיעורים

בנות צריכות זמן לעצמן, להתבונן, להפנים, להרגיש,

קצת נחת ושקט וזמן

בסביבה רוחנית תומכת.

גם לי יצא מלא פעמים לחשוב על זה. ודיברתי על זה הרבה פעמים עם אנשים.

לי פחות מפריע השאלה האם יש מקומות כאלה או אין (כנראה שיש כמה מקומות כאלה). אלא יותר השאלה למה לא דוחפים בנות לבנות את העולם הרוחני שלהן בצורה רצינית, כמו שדוחפים בנים לזה. 

לבנים בכיתה יב', כל השנה אומרים להם כמה הם חייבים ללכת לישיבה, כמה הם לא מכירים באמת את התורה ויש להם המון מה לגלות בה, כמה הם צריכים לפתח יותר את העולם הרוחני שלהם, כמה השנים הקרובות הן חשובות והן יעצבו את האישיות שלהם לכל החיים. ממש דוחפים אותם להשקיע בעולם הרוחני שלהם. ונראה לי שאצל בנות מתייחסים לזה הרבה פחות מאשר אצל בנים. 

נכון שהעולם הרוחני של בנות שונה משל בנים, והפתרונות שיש לבנים לא בהכרח יהיו טובים גם לבנות. אבל זה כן שאלה שצריכים לעסוק בה, שכל אחת שרוצה, יהיה לה אפשרות לבנות את העולם הרוחני שלה בצורה שתספק את הצמא הנפשי שלה לקודש.

אולי באמת בנות יותר רוחניות באופן טבעי. אבל גם את אותה רוחניות טבעית צריך לפתח, צריך להשקיע בה. בסוף לא לומדים תורה בשביל לא להתדרדר, אלא בשביל לדבוק ב-ה', ותמיד יש מה להוסיף בזה.

וגם לפעמים יש בנות שגדלו בסביבה לא הכי תורנית, ומה שהן קבלו באולפנה לא מספיק להן גם בשביל הבסיס, והן רוצות לבסס את עצמן כמו שצריך מבחינה רוחנית, וצריך שיהיו מקומות שיספקו להן את זה. 

טוב שהעלית את זה, זה נושא ממש חשוב.

אלא בעיקר רצון לבנות משהו איתן ויציב בנפש שלא מתבלבל כשנדרש להתמודד מול סיטואציות מורכבות.

אם באלך אשמח לשמוע מה מבחינתך עזר לך לעשות את התהליך הזה ולהגיע לאיפה שאתה היום...בייחוד כי כתבת שאתה מזדהה עם התחושות וכו..

דבר שני, אני קצת לא מסכימה איתך, אמנם אני לא בן ולא חוויתי זאת בעצמי אבל בעיניי ישיבות בין השאר בונות את הערך והקשר לתורה, אהבת תורה, לימוד אמונה, יחס לתלמידי חכמים...

זה שבפועל אדם לומד רוב שעות היום גמרא לא מעיד על זה שאין תהליך שם בפנים. התהליך חלק מהלימוד לגמרי.

אני חושבת שזה חלק בגלל שלא מאמינה שמישהו שלא מחובר יצליח לשבת ללמוד שעות באמת ולא ישתגע בשלב כלשהו, ולכן מניחה שאדם בונה בעצמו קומה שגורמת לו לרצות את הלימוד, להעריך אותו.

וגם, מכירה קצת מקרוב.. שומעת מאנשים על התהליך בישיבה...

וכמו ש@ענווה1 כתב, לא לומדים תורה כדי לא להתדרדר, הלימוד בונה בך קומה של דבקות בה'.

בכללי, השיח והאנשים בישיבה הם אנשים שעוסקים בהתקדמות בעבודת ה', מה שלא בהכרח נכון לעולם בחוץ.

וגם לא מסכימה לגבי הדמות תורנית. כתבת ש-

"יש אמנם מקומות שיכולים להוות מקום נוח לעבודה אישית מבחינת הכלים שהם מאפשרים, אבל ניתן לפתור זה בקלות דרך קשר עם דמות תורנית מבוססת גם מחוץ לישיבה."

לדעתי דמות תורנית בחוץ לא משתווה בשום צורה לכמה שנים סטריליות לחלוטין בתוך מסגרת ישיבתית שהעיסוק שלך הוא לבנות את העולם התורני. 

אמנם זה דבר מדהים ליווי של דמות תורנית אבל לדעתי זה לא מחזיק באותה עוצמה. (מחוויה אישית שלי לפחות, מה שנקרא- רק על עצמי ידעתי לספר...)

בנוגע לפסקה השניה.. זו שאלה טובה. 

מה הכוונה שאלה נפשית עמוקה? ולמה זה דורש יותר עבודה מבירור אמוני שכלי.?

בגדול נראה לי שזה שילוב של שניהם ביחד. מגלה כל פעם חוסרים...

וזה סביר שאין גם בירור שכלי ואמוני לחלוטין.. אתה לא מתאר לך כמה דברים 'מובנים מאליהם' כביכול בנות לפעמים לא יודעות כי הן לא שמעו את זה אף פעם.

הרבה שיעורים אצלנו במדרשה היו מסיבת הפתעה לבנות... כל פעם גילויים חדשים

ותודה על הנכונות שלך לעזור

@לב אוהב , @אמיץ(ה) , @מלון , @והוא ישמיענו, @שוגי~ , @ענווה1

תודה לכם על ההבנה והתגובות המפרגנות

@חסדי הים אחלה של רעיון, מעניין אם אפשר שזה יהיה ממש משהו שבונה בסיס, או שזה יותר מעין 'תחנת תדלוק'

@(אהבת עולם) תודה לך! אישית, לא יודעת אם באמת אעשה את זה אי פעם, אבל את מוזמנת לפתוח בעצמך! 

באמת בלי לימוד עצמי שום דבר לא יתקדם, וזה נכון גם לביניישים. ולמקרה שקצת קשה לעשות צעדים ראשונים, אז יש שיעורים ברשת.(ואני לגמרי לא מתייחס למה שכתבת בארוכה, אבל הזעקה מרגישה אמיתית ומהמעט שאני יודע גם נכונה) 

כתבת מדויק.

אני חושב שאני מבין טוב את הכאב. רק מהצד השני.

אישי לי מדי לכתוב במקום פתוח ולכן לא אכתוב מה שהייתי רוצה. אבל קצת כן.

א.

אני משער שאת יודעת ובכל זאת אקצין: אין הכרח כלל בין תורניות לבין ביינישיות. הכוונה היא שבחור שלומד או למד בישיבה, עשור ומעל מצידי, אינו בהכרח כלל בחור צדיק, תורני או עובד ה' יותר מאחר. בצער רב אני אומר, לפעמים אף להפך.

אפשר לכאוב שאין את המסגרת, וראוי. אבל נכון לדעתי לצאת מהמחשבה (הנכונה בחלקה) שרק לשבת מול הגמרא מסדר את הכל או לפחות נותן את הכלים לכך. לפעמים לא. פעמים רבות לא.

המידות לא תמיד נבנות כשכולם מסביב נחמדים. העבודה והשיפור לא תמיד עולים כשהכל ורוד ופשוט בבועה היפה. ויותר, בכמה ישיבות המושג -עבודת ה' או עבודת המידות- נמצא בשיח היומיומי? בעצב אני אומר, שהמצב שכמעט ונהייה סטנדרט שמי שיוצא מהישיבה או לאחר מספר שנים ממנה אוטומטית מחובר ועובד ה' פחות, מכאיב לי כל כך. ההפך צריך להיות, ואם זה המצב כנראה טעינו בדרך. לטעמי החיבור לא נובע ממספר השעות מול הגמרא אלא מדרך החיים; האם אנו חיים את ה' יתברך או לא.

ב.

לא ארחיב כאן, אבל במשפט: הצד שלכן? אין אותו לבנים. אין לצד התורני של המפה את האפשרויות כמעט כלל "לצאת לחיים" (מושג שגוי בעיניי) כרווק תורני. נתקענו בעצם בישיבה עד החתונה ולרוב הרבה אחריה. כמה ביינישים נשארים בישיבה פשוט כי אין להם אפשרות אחרת? הפגיעה הזו משפיעה בצורה בה כנראה לא תביני מכמה שורות. דרך החיים המובנת לגברים בציבור גם היא דרך חיים שנקבעה וממשיכה להתקבע יחד עם פגיעה בכל הרוצים מעט שונה. עוצר כאן. 

ג.

ההשוואתיות הורסת: כאחד שחושב על הנקודה הקודמת כמה שנים, מעולם, עד הרגע, לא העלתי להשוואת בין הגברים לנשים. לדעתי זו הסתכלות שגויה ומעט מסוכנת. אפשר וראוי לכאוב על החוסר. אפשר וראוי לשנות מה שנכון וצריך. חמור לדעתי לפעול לכך מתוך השוואתיות.

אני מבין שזה הצד השני ואין למי להשוואת חוץ מלמין השני. אבל אדייק את הדבר מצורת ההסתכלות; האם אנו רוצים בתיקון כי להם יש ולנו לא, או האם אנו רוצים בתיקון כי זה הדבר הנכון לנו. וכן, משחק המילים הזה כביכול, ובעצם המחשבה וההסתכלות על העולם, לדעתי מראה על כל ההבדל.

ד.

אני חושב שנכון לפתח את המקום הנכון והמותאם לכן, מקום בו ניתן למלא ולהתמלא. בשמחת תורה ובפורים כבר יש הרקדות תורניות לנשים (תקנו אותי אם אני טועה). שיעורי התורה הנשיים מתרחבים יותר ויותר. עולם המדרשות גדל וכבר אינו לשנה אחת, ולאט אבל בגרף עולה המקומות דרכן ניתן לחזק את החיבור מתרבים.

ואולי נכון גם ליצור מקום חלקי שיענה על הכאב המדויק הזה. מסברא אומר שרוב השינויים בעולם נבעו מתוך כאב של יחידים שקמו ופעלו. ומבין אותך. וכואב איתך. ולא מוריד אף לא טיפה אחת מהכאב.

ה.

יציבות בעבודת ה' בהחלט קשורה לחתונה: זו ההשלמה הנדרשת, זו ההתחלה הנדרשת בשביל להתקדם ולהשתפר בעולם הרוח. אין צורך לדעתי להרגיש שלמים בעבודת ה' בשביל כך. צריך לדעתי לחפש ע"פ השאיפות וכל עוד יש עבודה רצינית לכיוון שלהן. אין מצב בחיים, או לפחות כך אני מקווה, שנאמר לעצמנו: זהו, הגענו למקום שלם, עכשיו אפשר לנוח.

אומר יותר מכך, וזה מתחבר לנקודה א. עבודת ה' לענ"ד אינה בבית המדרש. ואינני מחלק כלל בין נשים לגברים. אין הכוונה שאין עבודת ה' בבית המדרש, ודאי ופשוט שיש. אבל לטעמי עבודת ה' המרכזית נמצאת בעיקר מחוצה לו. וגם כאן, כמו ברוב השורות לעיל ראוי ונכון להרחיב. אבל כתבתי די.

מקווה שלא פגעתי, זהו הפך רצוני.

כתבתי יותר משתכננתי אך עוד רב החסר על הנמצא.

מאמין שרבים מהביינישים יחלקו עלי.

ובכל זאת, מקווה שלא אצטרך להרחיב כאן יותר.

בהצלחה.

בתחילה אגיד שברוקולי ערכה את ההודעה לבקשתי ויש שם שינויים קלים, אז לא יודעת אם כתבת את זה לפני או אחרי.. אשתדל להתייחס לנכתב לפני שערכתי.

א. ממש לא אמרתי שלשבת מול הגמרא זה מה שמסדר את החיים. בסוף האדם בוחר ויתכן כמו שאתה אומר שאדם ישב בישיבה ולא יעשה בה כלום. אמת. מה שהתכוונתי זה שבישיבה ישנה האופציה לבירור סטרילי במידה והאדם בוחר בזה.

בנוגע למידות וכו - מכירה ישיבות שכן, זה השיח.. בכ"א, לא אמרתי שאין מה לתקן בעולם הישיבות...

ב. לגבי הלצאת לחיים, כן , תמיד הרבה שלנו במדרשה היה אומר שהחיים זה ממש כאן בבועה.. אבל בו זמנית היה מזכיר שזה לא לנצח, ועבודת ה' בחוץ היא משמחת ומגדילה. זה פשוט שניהם. לא התכוונתי שהחיים בבימ"ד הם לא נחשבים חיים.

אני מסכימה איתך מאוד לגבי זה שעבודת ה' היא לא בהכרח בבית המדרש, ואפילו כתבתי שמה שאני אומרת לא נובע מכך שאני חושבת שהחיים מעאפנים או משהו, פשוט חושבת שצריך קודם לכן, קצת מקום של התכנסות כדי להצליח לצאת אליהם ולחיות אותם בצורה שמגדלת ולא מערערת.

והאמת מעיזה לומר שקצת כן מבינה על מה אתה מדבר, כי מכירה מקרוב כאלה שהמסגרת הישיבתית פגעה בהם. עם זאת, לא מסכימה לגמרי- למה אין להם אפשרות אחרת? מישהו אמר שצריך להישאר בישיבה עד גיל 30 אם אדם לא התחתן? לא ולא. למה גבר לא יכול לצאת ללמוד ולעבוד ולשכור דירה?

ג. קיבלתי. תודה על הדיוק. לא התכוונתי להשוות, יותר לדבר על החוסר.. הבאתי את הצד הגברי בעניין כדי להסביר את הפער. (ושאלתי גם בהודעה הפותחת, אם כך זה צריך להיות, כלומר האם הפער נכון מלכתחילה כי זה נשמות שונות או שזו טעות שצריכה תיקון? ואם זה מצריך תיקון אז איך? אני לא יודעת מה התשובות לשאלות האלו.)

בכל אופן, חד משמעית הרצון שלי בתיקון נובע מצורך שלי בזה. לא ממקום פמינסיטי שמחפש שיווין וכו...

ד. אתה צודק, באמת יש התקדמות גדולה בעניין. אבל שוב, זה דברים שהם מעין 'תחנות תדלוק' .בתחנת דלק לא מייצרים את המנוע, רק שמים בו דלק... אם תשים דלק ואין מנוע ברכב זה לא עוזר לכלום...

ה. מגניב לשמוע דעה כזו. לרוב אנשים יגידו שלא מתחתנים עם שאיפות.. מה שגם נכון וקצת מפחיד.

ממש לא פגעת,

תודה על הבנת הכאב, ועל ההערכה.

רואים שכתבת מתוך רגישות ומאחלת גם לך למצוא תשובות לנפש במקום בו אתה נמצא

רק דייקתי את דעתי.

לגבי החלק השני של ב.

אני חושש שאת טועה. אינני מנפגעי הישיבות. אני אוהב ומחובר אליהן מאוד. ולא, לא ניתן.

פחות מעוניין להרחיב. אם חשוב לך את יכולה לשאול בפרטי.

והסוגריים, טוב, בדיוק עליהן אני חושב שהן הסתכלות שגויה. השוואת מיד לאחר שהסכמת שלא נכון להשוואת.

קראתי לפני העריכה.

וסליחה שאינני קורא בשנית.

לא חשבתי שאתה מהנפגעים, אמרתי שבכללי מבינה שיתכן ויש כאלו גם.

לא ככ הבנתי לגבי ההשוואה, אולי לא דייקתי ואולי לא הובנתי אבל נראה לי לא קריטי באמת לפתח על זה דיון כי נראה לי בגדול אנחנו די מסכימים

ואשמח לשמוע. תודה!

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.