אנשים יקרים מה קורה לנו?!

אין שום בעיה???

אין שום בעיה???

"רק" מבחינה דתית?

אין בעיה אחרת?

"רק יחסים"?

ואי כמה כאב עצום שאנשים אשכרה חושבים כך ומרגישים כך. אוף

אין לי אפילו כוחות לכתוב או אפילו להעתיק את התגובה שכתבתי ליונתן אז בבקשה בבקשה מפנה גם אותך לתגובה הזו בשרשור זה שכתבתי שכותרתה "מאיפה להתחיל לענות על זה"

כי רוצה לכתוב מילה במילה גם כאן.

וגם העתק הדבק לתגובה השנייה שלי אליו.

לא כל הגירושין הם מכוערים ןמגעילים.

אז עדיף להתגרש יפה. או נישואין פתוחים.

מאות אלפי זוגות גרושים שהתגרשו יפה ובכבוד והילדים שלהם עם יחס מתאים יצאו בסדר גמור.

עשית לי קצת שלווה בלב, רולינג..

כי תמיד דאגתי לגבי יילדי שאולי למרות שהיה כל כך רע אז הייתי נשארת בשביל הילדים..

שמחה שלא עשיתי כך

ואכן הם רואים אותי שמחה, וזה נעשה בדרך הכי ידידותית שאפשר, חחח אפילו אנחנו הבנו שאין מנוס.

גם הסברתי שאין צורך שזה קרה לי זה יקרה גם להם , מקווה במשך הזמן שזה יהיה רגוע להם בלב יותר ויותר

היית רוצה לחיות בידיעה שאבא *שלך* ויתר על חיים ואושרו למענך?

ואמא?

היית רוצה לדעת שאבא בגד באמא?

שאמא בגדה שאבא?

שהם נשארו רק בשבילך?

והאם בכלל זה בשבילך?!?!

אני טוענת שלא לא לא

זה אפילו לא "בשביל" הילדים

זה מצלק את הילדים!

זו אווירה רעה ומרעילה

זה מודל מעוות של חיים

זה מודל מעוות של זוגיות

זה שריטות כל כך עמוקות שאין לי מילים

אם אין אהבה ועדיף הלבד מהביחד - זה ממש ממש לא בשביל הילדים!!!

ילדים רוצים אבא מאושר.

ילדים רוצים אמא מאושרת.

גם בפני עצמו וגם לדעת שלא *הם* בעצם קיומם מנעו מהוריהם אושר!

אין הרגשה נוראית מזו!

לא בילדוץ

לא בבגרות

ולא אחרי 120 שההורים הולכים לעולמם והילד נשאר עם רגשות האשמה שאין איך לרפא.

ילדים רוצים אהבה שלמה.

ילדים רוצים מודל בריא.

ילדים רוצים נאמנות.

ילדים רוצים בית אמיתי.

לא זיוף.

לא כאילו.

אם ההורים ניסו ולא הצליחו - ילדים *מעדיפים* פרידה מהישארות במצב אומלל וכואב כואב

שקודם כל זו פגיעה בבטן הרכה של כל מה שנקרא נישואין,

משפחה,

אמת,

נאמנות,

אהבה

ביחד.

זה פשוט לקחת את כל הערכים הכי חשובים בעולם הזה, ולזרוק עליהם בוץ ולתת להם אגרוף במקום הכי רגיש שלהם.

באמת איך אצליח לענות על זה איש יקר?

שכבר בשורה הראשונה שכתבת שאתה חושב כך ברצינות

שלבגוד עדיף מלפרק בית?

מה זה הבית הזה?

זה בית?!

זה באמת באמת בית?!

שהאיש או האישה מעדיפים להיות עם איש/ה אחרת גוף-נפש-שכל-רגש כאשר הם נשואים וקשורים לבעל/האישה שלהם - זה בית יונתן יקר?!

זה בית לילדים היקרים שחיים בו?

שרואים את זה?

שמבינים את זה מתחת לפני השטח?

שיודעים או ידעו אי פעם שאמא לא "הספיקה" לאבא במקרה הטוב אז הוא הלך לעוד אישה/אישה אחרת?

שיודעים או ידעו אי פעם שאבא לא "הספיק" לאמא במקרה הטוב אז היא הלכה לעוד איש/איש אחר?

ומה הם לומדים?

ואיפה זה שם אותם בעולם האכזר הזה?

והבת של ההורים האלה - מה היא תחשוב על המין הנשי באשר הוא?

ומה היא תחשוב על המין הגברי באשר הוא?

ומה אמא שלה מלמדת אותה בזה?

ומה אבא שלה מלמד אותה בזה?

שלעולם לעולם בעלה לא יוכל "להסתפק" רק רק בה?

שהיא לא מספיק

שהיא לא מיוחדת וייחודית ושווה מספיק שירצו רק רק אותה כל החיים גוף ונשמה יחד

שככה זה העולם

ולא משנה מה היא תעשה - היא פשוט לא תספיק.

כמה זה נורא לחיות כך!

כמה זה עיוות?!

"נישואים" פתוחים?!?!

זה *לא* נישואין!

זו מכבסת מילים

לדבר הכי מעוות ונורא ופוגע שיכול להיות בתוך תוך עומק השורש היהודי והאנושי בכלל!!!

איזה איש שפוי ירצה "לחלוק" את אשתו עם גבר נוסף?!

איזו אישה שפויה תרצה לחלוק את בעלה עם אחרת?

אחיזה איש שאוהב את אשתו ומאמין בערך האמת והנישואים יכול להכיל דבר כזה בכלל בלי?!

יונתן יקר!

זה *לא* בית!

זה *לא* משק בית "תקין" כמו שאמרת!

זה *לא* נישואים! לא סגורים ולא פתוחים!

*זה* לא פתרון!

*זה* לא משפחה!!!

זה לא 

זה לא

זה לא

זה כמו להגיד על שחור שהוא לבן

אז בוא נשנה את מבנה הלבן.

כמה כואב לי לכתוב, אתה לא מבין אפילו עד כמה,

מבטיחה לך שהבטן שלי כואבת לי עכשיו פיזית ויש לי דמעות בעיניים ובגרון, מבטיחה לך!

לקחת את הדבר הכי  יקר בעולם

ולחשוב שאפשר לחתוך בבשר החי שלו ככה, ועוד לקרוא לזה משפחה ולגיטימי ובית ותקין ועדיף...

באמת אין לי מילים

רק כאב כאב כאב

כאב חד ומפלח בלב.

אז לא!

לא עדיף לבגוד מאשר לפרק בית!

אם הבית מפורק - הוא מפורק

אז נפרדים

אז מראים לילדים מודל בריא של זוגיות -

שאם ניסיתם ולא הולך וזה מפורק - תיפרדו. תנסו למצוא תקווה חדשה. מגיע לכם חיים שלמים וטובים ומשסקים ושמחים.

מגיע לכם לחיות עם אישה שאוהבת אתכם ואיש שאוהב אתכן. מגיע לכם לחיות בשלמות והנאה וכיף.

מגיע לכם!!!

כי אתם בני אדם!

לא מגיע לכם לסבול.

לא מגיע לכם להיות במקום שהוא לא בית והוא מפורק.

לא מגיע לכם ללמוד מודל שאם משהו רקוב - משאירים את הגופה המתה בתוך הבית ויוצאים החוצה למצוא גופה חיה ואז חוזרים הביתה לריח העובש של אותה גופה מתה יום אחר יום.

לא מעוותים לילדים את כל מה שטוב ונכון בעולם הזה.

לא גורמים להם לדעת ולהרגיש שמישהו לעולם לעולם לא יסתפק בהם

לא גורמים להם לחשוב שגם אבא ואמא ככה.

לא!

גורמים להם לדעת שהם שווים כמו שהם!

ואם אבא ואמא ניסו ולא הצליחו - כאן דרכם נפרדת לחיים אחרים וטובים יותר ב"ה

ו*זה* מה שהם לומדים!

ולא שומעים טינה וצרחות ואלימות ובגידות וקשרים אסורים בביתם שלהם ועוד באצטלת קודש ועדיפות!

איזה עדיפות יש לנשמתם הרכה של הילדים האלה למען ה', איזה?

זה מה שאנחנו באמת רוצים שהם ילמדו מאיתנו?

או שהחיים האלה הרבה מעבר

והאהבה זה הרבה מעבר

ונישואים הם אמת אמת אמת

ושלמות

ובלעדיות

ונאמנות.

*זה* ניחשואין

זה הדבר הכי מקודש שיש.

אז אם זה לא עובד - לא דורכים על הערכים וכל מה שטוב בעולם הזה,

אלא מתגרשים ובוחרים בדרך האמת.

ואם בוחרים לא להתגרש - בטח שלא לבגוד שאמת הפנימית *שלך* ובמוסר האנושי ולבגוד. לא לא לא. זה לא פתרון. זה עיוות על עיוות על עיוות.

באמת תאמין לי איש יקר,

אין לך מושג כמה אני מאחלת לך שלמות ואהבת אמת, אהבה אמיתית וחיים מאושרים,

אם הייתי יכולה להעביר אליך את הרצון הזה וכמה שהוא שורף וגדול מרוב שאני רוצה שזה מה שיהיה לך ולכל אחד ואחת מעם ישראל ומהעולם כולו! באמת באמת!

אבל זו לא הדרך אח יקר, זו לא הדרך.

זו דרך ישירה לתחתית של התחתית של עצמך, של כל מה שטוב, של הערכים שלך, של הנפש של הילדים הטהורים שלך, של הכל.

הלוואי שיהיה לך טוב.

אבל טוב אמיתי.

ושלם.

לא מזויף ולא חצי.

הלוואי.

שהורים שהכי הכי אוהבים את הילדים שלהם,

ומוכנים למות בשבילם ולמענם

ומוכנים להוריד להם את הירח ולתת להם את החיים והנשמה

ובטוחים בטוחים שהם עושים את הדבר הטוב ביותר בשבילם,

אח"כ באים אותם הילדים האלה בדיוק

מדממים

כואבים

שרוטים

בוכים

ולא מבינים לא לא מבינים איך ההורים עשו ךהם את *זה*?

איך חשבו שעדיף להם לחיות באווירה רעילה?

בזוגיות מתה?

בידיעה של בגידות?

בלימוד עצוב עצוב על העולםפ כולו, על הוריהם מולידהם, ועליהם עצמם,

איך האמונה באהבה מתה להם 

איך האמונה בעצמם מתה להם

איך הם סבלו ועדיין סובלים

איך הם מרגישים אשמים ש"בגללם" 

איך היו רוצים לצרוח להורים אבל לא יכלו שהיו קטנים: אבא!!! אמא!!!

אנחנו *לא* מעדיפים לראות אתכם שונאים ובוגדים ורבים ומרעילים מאשר שתתגרשו!!!

אחנו מעדיפים שתיפרדו ותהיו בני אדם ותנו להם לגדול בכבוד המועט שנותר לנו

אל תיקחו לנו גם את זה.

ועוד תחשבו שאתם עושים לנו טוב.

כואב

לא הבנתי למה לקרוא את הכרטיס ומה ההקשר לדיון?

(ואכן בטוחה שהכוונות של כולם פה טובות ונכון, גם שלי. לא נראה לי שהצלחתי להבין למה את מתכוונת?)

ש"נישואים" פתוחים (מכבסת מילים, שוב...)

הם בכלל נישואים והם בכלל משהו טוב.

וכל התגובות שלי בשרשור הזה היו לתופ]עה בכללותה ולכל מי שעלול לחשוב שהיא אפילו עדיפה וממש לא אליך ספציפית.

גם אחרי הבהרתך זו - מתכוונת עדיין לכל מילה שכתבתי בתגובותיי וזה לא משנה אותן.

השורש הוא אותו שורש - לחיות ללא אהבה, גם אם זה "רק" ללא אהבה (כמה עצוב לכתוב את המילה רק לפני זה) עדיין לא תקין ולא בית ולא טוב ולא מודל לילדים וכו', ועדיין לא מצדיק לא בגידה ולא "נישואים" פתוחים וכל החפירות שכתבתי קודם - תקפות גם כאן לגמרי.

שיהיו רק בשורות טובות, אמן 

גם אם זה "בהסכמה".
הקב"ה מנחה אותנו למסגרת משפחתית ולא סתם. 
 

ללכת שבי אחרי היצרים רק בגלל שלא מצליחים לבנות ו/או לתחזק את המסגרת זאת לא עילה להשליך את הצו האלוקי אחרי גוויך.

יש בעיה? מטפלים בה! לא שמים תחבושת של רעל על פצע, כטיפול בבעיה. 

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

כי מה שאני התכוונתי אליו כמובן שונה,

ומדבר על משהו אחר.

יותר על הדרך הקצרה שלפעמים היא בעצם ארוכה ולא מובילה אותנו למטרה שלנו, או למטרת העל שלנו.

ודווקא הדרך שהיא ארוכה, במקרה הזה הלאט, יכולה להיות הקצרה באמת, זו שתניב לנו את המטרה בסופו של דבר. יחד עם השלווה, הבהירות, העומק, הבחירה, הכיוונון למה שנכון וכן הלאה.

אני פשוט לא חושב שנכון להאט, לפחות לא לפני שכל פרמידת מאסלו אצלך ביד.

נ - נוכחות

ח - חמלה

ת - תיעדוף

כאשר אנחנו בנוכחות בחיים שלנו, באמת נמצאים בכאן ועכשיו וחיים אותו ובו,

וכשאנחנו בחמלה עצמית (וגם על הזולת כמובן),

ומתעדפים בסדרי עדיפויות את מה שיותר חשוב ויקר לנו, מה שיותר שייך אלינו מאשר מה שלא -

או אז יכולה להיות לנו יותר נחת.

ונחת זו אחת הברכות המשמעותיות ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם.

בעזרת ה' שתהיה לכולם גמר חתימה טובה עם המון נחת ושלווה 🤍

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב