ובואו עכשיו
תפרקו לי
את הלב
בואו
שדים אפורים
ששכחתי
בואו תקחו
את מה שעוד השארתי
את הכאבים,
הצלקות
והבכיות
שתמיד דיממתי.

בואו עכשיו
שכולם ילכו
תנערו את הסדין
האדום
שבו התעטפתי
בואו עכשיו
לא מחר, ולא אתמול
ותהיו שם בשבילי
כמו שאיש לא היה

קחו ממני את מכאוביי
את הלהט
שלא ידע מנוחה
את משברי הלילה החולף
שנעלם בעלטה
את הלב המדמם
על דף נייר
לבן
שופך אל תוכו
אהבה
ורגש
שעוד לא נדם.

כמו סופות חול מוריקות
כמו ים מלא גלים
כמו אושר חרישי
נושא ידיים
הישר אל הצללים
כמו אני, ואת
חגים כאן יחדיו
כמו חלום ערפילי
שנמוג
בין דמיון
למציאות אכזב.

20:56
1/7/20

תרקדי, תרקדי
עד שהלב ישרף
כמו אלף שמשות
בוהקות
כמו שלהבת.

תרקדי, תרקדי
עד שהחושך יצנח
באפיסת כוחות
עד שאחרון משברי הלילה החולף
ידום כאלף תופים מכים.

תשכחי, תשכחי
את כאב הבלהות
בין ידים חרישות
את השתיקות שלא בכית
והבכי שלא נדם
את הצלקות שלא הגלידו
ולא יגלידו
לעולם.

תברחי, תברחי
כל עוד אפשר
כל עוד רואים
עולם שחור
מבעד ליריעה
כל עוד אפשר עוד לברוח
ולצנוח
למיטה.

שעת לילה
ואני עייף
מכרסם חצאי מחמאות
מחפש נואשות
אות קיום
איזה לייק או שניים
שיהיו שווים
את טרחת חיי

לילה
בחוץ כולם נמים
ורק אני פה
עוד ער
מחכה נואשות
להפוגה
במירוץ המטורף הזה
גם אני
כמו כולם
בוהה בחשיכה

ואת לוחשת
אהובי
מתי כבר תברח?
תעזוב את היאוש
המר- מתוק הזה
ותשכח
לילות מלאי עצבות
ערפילי בדידות
של שחר

אהובי
מתי תפרח
שנית
בליל ירח
וסער?

ואני נודם
רדוף שתיקות
רדוף שדי עבר
המכים ללא הרף
שתיקת בלהות
נודמת
להט חלילים
מלא עשן
נמוג בעלטה
האינסופית
הלוחשת
המפתה.

ובבוקר
אור חיוור
מנתץ חלומי
גודע חיי
ונפשי
מרוב חמצן
לא יכולים
פשוט
להיות
פשוט
לנשום.








משורר מדורות

הלוואי שאזכור זאת תמיד,
הלוואי שתמיד אדע,
להתפלל על זה יום יום,
לשאת תפילה בלחישה.
לא לשכוח, לא לעזוב או להרפות
כי גם אני וגם אתה-
אחים מאותו אב קדמון.

לוואי תמיד נדע
ולא ניתן להפריד
שעל כל דבר תכסה אהבה
ולעולם לא תחריב
לוואי נדע לא להבחין
בין דם לדם של יהודים
לוואי שנזכור ששחור ולבן
זה סתם עוד פלטה
של צבעים

לוואי נדע להתבונן
מעבר לנגלה בעיינים
לוואי יותר אחים במהרה ילמדו
את האושר שבשניים
שביחד יש כוח
ולבד זה בודד
שאין סיבה להתכסח
במקום לדבר מהלב

אז בואי אחי,
בואי אחותי
ושימו כאן יד
בואו לא ניתן
מקום לשנאה
או לדגל של נפרד
כי כולנו ביחד
אחים, אהובים
כולנו כאחד
גם אם לא מסכימים
גם אם רבים ומתפייסים
אנחנו לב אחד.

18:50
2/7/20

לחיי השדים
שחוזרים בלילה
לחיי האהבות
שכבר לא נאהב
לחיי הילדות
שכבר מזמן שכחנו
את האושר, התום והלבד

לחיי ימים
זוהרים קצת פחות
מלאים במרדף
שלעולם לא נגמר

לחיי רגעים
שרצינו לשכוח
לנצור במבט,
לרוץ ולברוח

לחיי הסופים
שמהם כה פחדנו
נאחזים בעוד שבריר
של זיכרון ערפילי

לחיי החבר
שכבר קברנו
עומדים מול קברו
בוכיים, דוממים

ומחול השדים
עוד מוסיף לחולל
להניע את אמות הסיפים
של חיינו החיורים

מלטף, מייחל
דוקר ונובר
עד שלא נשאר דבר
מלבד הכאב

את העבר עוד נשיר
בגרון ניחר
נצעק את שלהבות
הזוהר של חיינו

אבודים, נואשים
מתפללים חרישית
למצוא שוב
את האושר
של שנינו.

חלק על הרצף

באסון מירון היו רק חרדים ובשואה נספו קהילות שלימות של יהודים מאמינים כולל אדמורים.

ואם יש לך תובנות מזה

שימי לב שזו פרשנות לשאלה שלי ולא גוף השאלה

והקהילה שלנו חסרה היום את האנשים האלה. 

הי"ד

השבוע בדיוק לא היה לחברה מניין אז הם ביקשו ממני להשלים ולא היה אף אחד שיודע לעלות חזן אז עליתי חזן סליחות ומנחה 

או שטעתה בנו

הרצון להשתחרר...

מה מונע ממך לשחרר? מה יקרה אם הכל יקרוס?

אוי ואבוי

הבן שלי כשהיה באוסטרליה באמת סיפר שהלילה השני יותר ארוך

הצעת חוק -  אם החג מתחבר עם שבת, אפשר לוותר על החג השני.

תודה לאל שיש את מי לארח.

וזה לא מעבר לזמן קצר.

שככה חווית את זה

תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק

אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה

כן, יש לנו שנה לחשוב על דרכים יותר טובות לעבור את זה.