גם אני חיה בנישואים ללא אהבהעובדת אצות
עבר עריכה על ידי עובדת אצות בתאריך י' בתמוז תש"פ 05:19
עבר עריכה על ידי עובדת אצות בתאריך י' בתמוז תש"פ 05:18
מצדי, לפחות.
גם אני, כמו אשתאול, לא מוכנה לפרק את החבילה ( זו בכלל לא אופציה מבחינתי)
אנחנו יחד לא מעט שנים, הכרנו בעבודה (דווקא סיפור יפה, אבל כדי לא לחשוף לא אספר) הוא בסך הכל בן אדם טוב. קצת מרבה לכעוס, יש לו פיוז קצר ותגובות מהירות ולא מידתיות (נגיד ילד שופך מים הוא פתאום צועק עליו) אני לא רוצה לפרט הרבה מפאת כבודו אבל יש עוד עניינים שחלקם בטיפול.
מעבר לזה, הוא באמת בסהכ אדם טוב. הוא חרוץ מאוד בעבודה, הוא מאמין בטובת הכלל לפני טובתו (מה שיכול מאוד לעצבן את אישתו לפעמים...) הוא חכם מאוד ומאוד מאפשר לי. להתפתח, ללמוד, להתקדם בקריירה... היו שנים שהרווחתי יותר ממנו הוא לא קינא, אפילו ממש פירגן.


הבעיה היא שהתחתנו בגיל 35, הייתי ממש לחוצת חתונה וילדים והתעלמתי מכל הדברים שהפריעו לי. מכל הדברים שלא אהבתי. אני משחזרת דברים אחורה המון בראש וכל הזמן חושבת על כך שהיו לפניו בחורים שעל הרבה (הרבה) פחות מזה העפתי. לא ברור למה דווקא הוא נשאר...

הוא לא נראה הכי טוב, הוא נמוך ממני, הוא עצלן מאוד בבית, הוא לא אוהב חברה (מבחינתו אנחנו זה מספיק) ואני מאוד מאוד חברותית וזה רק על קצה המזלג.

אני רואה את חברות שלי עם בעלים הרבה פחות "מוצלחים" ממנו שלא רואות את המגרעות שלהם וכל פעם אומרת לעצמי, שהסיבה היא שהן אוהבות ואני לא. פעם הוא סיפר לי משהו על מישהי מהעבודה ואפילו לא הרגשתי קמצוץ של קנאה. אם הוא יבגוד בי, האגו ייפגע, אבל ללב זה לא יפריע....

אני לא חושבת שאי פעם אהבתי אותו. מדי פעם יש גלים של תקופות טובות יותר, אבל האמת שכל פעם כשאני חושבת אם הייתי מחזירה את הגלגל לאחור אני אומרת לעצמי שלהתחתן איתו הייתה הטעות של חיי.

אני יודעת מה זו אהבה. לפניו (הרבה לפניו) היה בחור שאהבתי מאוד שעד היום כשאני רואה אותו דופק לי הלב. הייתה לי אליו אהבה ותשוקה שמעולם לא חשתי כלפי בעלי.

אני מזלזלת בו מאוד. אמנם לא במילים, אבל הוא מרגיש. פעם הוא אמר לי בעבודה כולם סוגדים לי ורק את לא סופרת אותי... כל פעם שאני שואלת אותו משהו הוא עונה בקצרה ואז אומר מה זה משנה בסוף גם ככה תעשי מה שבא לך (וזה נכון...) אני קצת מרגישה כמו איצקו ולילך מרמזור, שהיא כל כך מזלזלת בו בכל דבר....


אנחנו מעולם לא היינו "זוג זוגי" אין לנו תחביבים משותפים אנחנו בקושי יוצאים לדייטים, לא משקיעים בזוגיות כלום. מעדיפה להרדם מול הטלוזיה מאשר לידו (כך קורה רוב הזמן) הסקס קצר וחסר משמעות. אני לא יכולה לסבול כשהוא נוגע בי וכשהוא מגיע הבייתה (הוא איש קבע ועובד מאוד קשה) אני רק מתה שיילך לישון שיהיה לי זמן מנוחה אחרי הילדים...

לעניין הטיפולים, הוא לא יבוא. ניסיתי להגיד לו כמה פעמים הוא לא מוכן בשום אופן בסוף התייאשתי. היום אין סיכוי להעלות את זה כי אני כבר כל כך עמוק במשחק שלא בא לי לפוצץ. אני לעומת זאת, ניסיתי המון (!) טיפולים זוגיים לבד, רק אחד הביא לאיזו פריצת דרך קטנה (שגרמה לי להבין שיש לי פחד גדול מאינטימיות ובעצם אני זו שלא מאפשרת לו להכנס) לצערי זה נגדע באיבו מסיבות כלכליות, ואולי גם כי פריצת הדרך הזו הבהילה אותי.... קשה לי למצוא מטפלת שמתאימה לי, אני לפעמים חושבת שאני צריכה יותר הדרכה מאשר טיפול..

כמו שאמרתי, גירושים אינם אופציה. הורי היו גרושים, כל הזמן אני אומרת שהגירושים שלהם לא השפיעו עלי כמו הנישואים שלהם... הם היו צריכים להתגרש הרבה לפני... אבל מבחינתי זו לא אופציה. האנרגיות שיושקעו בזה והמחיר שיהיה לזה גדול לאין שיעור מהמציאות שאני חיה בה, ואני גם לא רואה בזה טעם. זה לא שאני אלך לחפש זוגיות אחרת זה בכלל לא מעניין אותי.

כתבתי פה דברים שמעולם לא אמרתי, גם לא לעצמי. אני באמת אובדת עצות. מאוד רוצה שהמצב ישתנה. אם יש מדריכת כלות לזוגות שאינם צעירים אולי זה משהו שיוכל לעזור לי. מוכנה להשקיע בזה

תודה למי שקרא.ה
זה מוכר מאוד. מסתבר שזאת בעיה נפוצה.די שרוט
גם אצלי זה ככה. כבר מהיום הראשון להיכרות שלנו.


אבל לדעתי לא חושב שצריך להתייחס לגירושין כמילה גסה.
אם אתם כבר מבוגרים והילדים שלכם כבר בגיל ההתבגרות אז אולי זה דווקא יותר קל.

מצד שני, רק לדעתי, אני חושב שכן יש לכם קצה חוט שאפשר לעבוד איתו. הרי לא הייתה קיימת לך רתיעה או סלידה בימים הראשונים שלכם.

ואגב, מעריך את הכנות שלך להודות שאת מזלזלת בו אבל אולי מכאן מגיעות כל תחושות הפספוס והבאסה.

אצלי למשל זה כמעט אחד לאחד כמו שתיארת, אבל אני לא מזלזל באישתי וזה אולי קצת מקל עלי. אם כי גם זה לא קל.
כתוב כל כך נוקב, כנה, אמיתיחדר בריחה
וזה מה שכואב בזה.

חיבוק גדול
נראה לי שיש לנו בעיה בהגדרת זוגיות וציפיות ממנההלוי מא
תסבירי....עובדת אצות
מה אנחנו בתור אנשים מצפים מזוגיות?הלוי מא
תנסי לענות לעצמך נראה לי שאנחנו מפריזים ברמת הצפיןת
שהיא תהיה טובהעובדת אצות
מכילה, תומכת. משענת בעת צרה.
לא נראה לי הרבה לבקש....
תפרטי מה זה טובההלוי מא
אני באמת לא מבינה הרבה בתחום הטיפוליבת 30
אבל, חשבתי, שהרבה פעמים חוויות משותפות יוצרות תחושה של קשר, של ביחד, גם עם אנשים שזרים לנו לגמרי.
כתבת שאתם לא יוצאים לשום דבר ביחד.
אולי זה משהו שאפשר להתחיל איתו.
תעשו פעם בחודש משהו מיוחד- קיאקים, טיול ג'יפים, הצגה או הופעה כלשהיא, ביקור במוזיאון שמענין את שניכם במידה סבירה.
לא חייבים לצאת מאוהבים אחרי כל חוויה, אבל יכול להיות שיהיו דברים מצחיקים, שתתפתח שיחה מעניינת- בדיוק כמו עם מישהו זר לחלוטין, ואלו דברים שמתחילים, ולו במעט, ליצור קשר וחיבור.
היי יקרה,אוהבת את הקב'ה
בזוגיות הבסיס לאהבה זה כבוד הדדי.
ברגע שאחד מהצדדים מפר את הכבוד, או שלא היה לו מלכתחילה, לאהבה אין על מה להתבסס כ'כ.
את כותבת באופן מפורש שאת מזלזלת בו.. איך אפשר לאהוב מישהו "שלא שווה" בעינייך?

מציעה לך לפני הטיפולים וכו, קודם כל לנסות לשנות את זה *אצלך*..
לראות את הטוב שבו
את המעלות שלו
את הטוב שהוא מוסיף לבית
את החלק שאולי את כן אוהבת במראה שלו..

בנוסף, מציעה לך להתחיל לכבד באופן מלאכותי, ובע"ה הכבוד האמיתי יבוא ככל שתכבדי אותו ותעריכי אותו, גם אם זה חיצוני...

באמת באמת קשה לחיות כך, את מלקה את עצמך שעשית טעות, אבל זה לא נכון, הכל בהשגחה מדוייקת!
את שואלת איך איתו נשארת, ואחרים שהיו להם דברים הרבה פחות חמורים זרקת? זה מראה כמה הקב"ה איתנו בהחלטות.

מקווה שיעזור לך קצת!
חיבוק יקרה!!
היי לך עובדת עצותשוקולד פרה.

 

כתבת מאוד בכנות. מאוד נוגע.

 

תיארת מאוד בפרוטרוט את מה שעובר עלייך ועליכם כזוג.

 

כאב לי בעיקר עלייך וגם כלפי בעלך. את *רוצה* להעריך- אבל את מזלזלת. את *רוצה* להשקיע- אבל אין אהבה שתניע.

 

אני חושבת, אבל, שאת נוהגת כלפיו בחוסר ישרות.

מתוך דבריך נשמע שהתחתנת אתו כדי שיהיה לך בעל ושיהיו לך ילדים.

לא בגללל שהוא-הוא.

לא נשמע שאהבת אותו.

 

האם ידע אז את טיב רגשותייך?

זה נשמע שהוא כן אהב וכן רצה, ואלו את עשית שיקולים של כדאיות. 

 

והאמת.. גם עכשיו את עושה שיקולים של כדאיות.

כתבת שאת לא רוצה להתגרש.

למה?

 

את צריכה לענות לעצמך בישרות:

האם אני ממשיכה אתו

כי אני מאמינה שיכולה להיות כאן אהבה?

או כי להיות גרושה עם ילדים זה קשה מידי?

 

אם התשובה היא א'- מצויין.

אבל אם הלב שלך נוטה ל-ב'- אל תעשי את זה. לא לעצמך ולא לו.

 

כי מה שיקרה זה שאת תישארי במערכת הזאת

ותיבלי מחוסר אהבה.

פשוט כך.

והילדים יגדלו ואז מה?

 

אם את מכירה את עצמך כאחת שפועלת עם הלב,

והלב שלך פשוט *לא אוהב*, ואין מה לאלץ אותו,

אל תישארי משיקולי כדאיות.

 

כי בפעם הראשונה שבחרת משיקולי כדאיות (חתונה...)

הביאה אותך למפח נפש גדול.

הלב שלך עד היום לא מסכים עם הבחירה,

אף שנראתה אז כדאית.

 

אז אם את בוחרת בו עכשיו,

תבחרי עם הלב.

תתייעצי עם הלב.

 

כי לעשות דברים במנותק מהלב זה לשלם אחר כך מחיר מאוד כבד.

שבסוף, 

לא באמת שווה אתת זה...

 

מאחלת לך הצלחה ושתמצאי את דרכך בעולם..

אענה בקצרהעובדת אצות
שאין לי ספק שהוא יודע אבל אולי קצת מתכחש לזה, או מקווה שזה ישתנה.


אני לא רוצה להתגרש. אני רוצה שיהיה לנו טוב יחד.
אבל את בספק גדול אם את רוצה "אנחנו" אתושוקולד פרה.

 

פה כל הבעיה.

 

את לא מתארת מצב של משבר.

את מתארת מצב של חוסר אהבה כמעט טוטלי מצידך.

חוסר האהבה מופיע אצלך בכותרת וגם כמוטיב חוזר בכל אחת מהפסקאות שרשמת.

 

את לא סולחת לו על פשעים- כי את לא אוהבת.

את מעדיפה לישון לבד ולא אתו.

לא אכפת לך מהדעה שלו.

אפילו לא אכפת לך אם יבגוד.

 

איפה פה רצון ל"אנחנו"?

 

ולכן, יש לי סימן שאלה גדול על התשובה שנתת לי שאת רוצה שיהיה *לנו* טוב ביחד.

כי את לא רוצה את האנחנו- אם מדובר בו.

 

אז תשאלי את עצמך באמת ובכנות-

האם את רוצה "אנחנו" אתו?

את רוצה אותו?

מהלב שלך?

ולא בגלל שלהיות גרושה + זה קשה?

לא בגלל תועלת שיוצאת לך ממנו?

בגלל שאת *באמת* רוצה להיות אתו יחד?

 

בדיוקלורייל


לא מסכימה איתךהדסדס

 

אם היא היתה כותבת שאינה מסוגלת להישאר איתו -אני מבינה את העיצה שלך, אבל היא אמרה שלא מעוניינת להתגרש ואת אומרת לה שלא מוסרי/כנה/נכון להישאר איתו? למה?כי היא לא מאוהבת? מילא אם היית מיעצת לה מצד החולשה האנושית,אבל מצד השכל והמצפון לא להישאר איתו?

ממתי "הלב" הוא ערך עליון ומלך בלתי מעורער? תרבות המערב הכניסה לנו היטב למח שהלב הוא מלך שכולם צריכים לסגוד לו. היהדות לא גורסת כך,ולפעמים (אם לא לרוב) אף להפך-"מח שליט על הלב".

אם תשימי לב כמעט כל רגש שהוא טבעי ואנסטנקטיבי שלא עבר עיבוד הוא בא מצד הלא טוב- כעס, עלבון, גאווה- יש כ"כ הרבה רגשות שדווקא הראשוניות והאוטומטיות שלהם מצביעה שהם מצד הלא טוב.                                                                      לפי התניא אם אדם מרגיש התעוררות למשהו -והוא לא יודע אם הוא בא מצד הטוב או מצד הלא טוב הוא צריך לבדוק האם ההתעוררות נבעה מרגש-מהלב או מהמח-אחרי מחשבה והתבוננות-אם התשובה היא רגש- כנראה שבא מצד הלא טוב ואם מח-(שבו הנשמה הא-לקית) -בא מצד הטוב.

 

מה עם ערך השלום? לפיו הכנות לא תמיד רצויה- מותר לשנות מפני השלום-מה יועיל לו לדעת שהיא לא אוהבת אותו? 

מה עם ערך שלמות המשפחה?

זיווג הוא משמים-לא תמיד הלב משכיל לישר קו עם זה. בשנים שעברו התחתנו ללא רגש-את רוצה לומר שזה לא מצד האמת?

אדם יכול ליכוף את הרגש.                                                                                                                                        לא דנים פה לפני חתונה- כאן המקרה הוא אחרי שהם התחתנו ויש ילדים משותפים והיא לא מעוניינת להתגרש-היא אמרה במפורש. את מה העיצה לעזוב אותו ולהתגרש כי אין רגש? 

תודהעובדת אצות
אמרת בול
ברוך השם. כתבתי את זה במיוחד בשבילך,כדי שתקראי-שלא תחלשיהדסדס


זה לא מוסרי כלפי עצמה וגם לא כלפיושוקולד פרה.

לא בגלל פנטזיות והתאהבות.

בגלל חוסר הנכונות להיות אמיצה ולהחליט באמת.

 

היא מתארת חוסר אהבה טוטאלי. לא כבוד, לא מגע (אפילו קל!), לא התעניינות בו, לא התחשבות בדעתו!

סליחה, 

כל אלו מנוגדים לנישואים ביהדות! 

 

ולכן אמרתי לה להיות אמיצה.

תהיי אמיצה ותחליטי לכאן או לכאן.

את לא יכולה למשוך את הגוויה הסרוחה הזאת כל החיים.

 

את רוצה להישאר אתו?

רק מתוך אהבה!

ולא בגלל שיקולי כדאיות! (ואיפה כתבתי להתאהב..?)

 

יודעת למה זה בנפשי?

כי אני התחתנתי עם גרוש וכמה ילדים. 

בגלל אהבה. כן.

ועד היום האהבה הזאת מחזיקה ב"ה.

והיא נותנת לי כוח להמשיך. למרות שעמוס לי מאוד. כן.

 

והיא במצוקה כי היא לא עושה צעד אמיץ

כי היא לא כנה עם עצמה!

תהיי כנה. תהיי ישרה.

הרי הוא מנחש, הוא כבר יודע שאת לא רוצה בו. 

אז למה שניכם חיים בשקר?

למה את עושה את זה לעצמך?

לו?

לילדים?

 

זה מחנק, זה לא חיים של ממש.

 

ואני אגיד לך (הדסהדס) עוד משהו-

גרושתו של בעלי היום,

אשתו דאז,

גם לא רצתה להתגרש.

אחרי שעשתה לו ת'מוות

היא פחדה שהוא יילך.

וכל כך למה?

לא בגלל אהבה,

ולא בגלל אכפתיות.

 

מתוך אינטרנסטיות גרידא,

של קושי להיות אם משמורנית

או קושי כלכלי (אם המשמורת משותפת).

 

וזה?

זה להחזיק את הגבר באף ככספומט.

זה מגעיל ולא יפה.

 

אז קצת ישרות.

האם אני נשארת עם מישהו שאני לא אוהבת בגלל טובת הנאה?

וזה באמת מצב כואבשוקולד פרה.

אני בטוחה שזה מצב מאוד קשה

של רווקות מאוחרת,

ואז נישואים חורקים.

 

יש בזה סוג של טרגדיה.

 

אבל הפותחת רוצה סוף שמח.

והסוף השמח הזה יגיע לה אם היא תתעורר...

כי במקרה הזה הנתונים קשים

וצריך לגייס המון אנרגיה בשביל לשנות.

 

ולכן, כדי שתהיה לה את האנרגיה הנפשית לכך,

עליה באמת לגייס את הלב.

כי אם תעשה הכל מתוך אונס

וכי צריך

וכי מחוייבת-

לא יעלה על הדעת שתהיה פה שמחה של אמת אן חיבור אמיתי.

 

דיברת על אונסעובדת אצות
האם אפשר לאנוס את הלב לאהוב...?

האמת, זה לא רק שאני לא אוהבת אותו. אני יודעת שהצטיירתי פה כמו איזה מפלצת שיש לה בעל מדהים והיא מתעללת בו, אבל זה לא המצב.

הוא בעל לא מתפקד כמעט בכל המובנים. הוא לא עושה כלום בבית, אני מבקשת ממנו דברים הוא מסרב, אפילו לא בנימוס ("אין לי כוח") מהרגע שהוא מגיע הביתה או שהוא בסוני או שהוא ישן. הוא כועס על הילדים על כל שטות ותמיד שם את עצמו בעדיפות ראשונה.

הוא לא מחזר, לא קונה מתנות (אף פעם לא היה) תמיד כשאני מבקשת שנצא אומר שאין כסף אבל מוציא מאות שקלים על שטויות שקונה באינטרנט. ויש עוד המון דברים שברמת השתיקה יפה להם.


זה לא באמת מקום שקל להיבנות ממנו...
תנסי בכל זאת לחזור להחלטה להתחתן איתוקופצת רגע
מה היה שם? הרי בטח בכל זאת ראית בו משהו?
את חושבת שהיה עדיף לך להמשיך לחכות? נניח שהאיש של מתאים לך ב 50%, והיו אומרים לך שאם תחכי 15 שנה תמצאי איש שמתאים לך ב 70%, זה היה שווה את זה? לוותר על האפשרות להביא ילדים עם האיש שתינשאי לו?

ועוד הערה, לגבי מה שכתבת, שאת יודעת מה זו אהבה, כבר כתבו לך אבל את יודעת שזו פנטזיה, נכון? זאת לא אהבה. זאת התאהבות, וזה ממש לא אותו הדבר... תשחררי את המחשבה הזו, זה לא אמיתי. סתם חלום נחמד שהמוח שלך נוטה לשוב אליו כשקשה לו
איך שיעזור לאשה שרימתה ניצלה ולא מסוגלתסודיתאחרונה
למגע קל שלו?
את מסוגלת לשים את עצמך רגע במקומו?
תנסי לדמיין איך זה מרגיש להיות נשואה לך.

את האמת באלי לבכות...יהודה224
את כותבת עליו דברים מאד טובים, ונראה שיש פוטנציאל רק שהוא ממש לא מנוצל אלא להיפך הוא מבוזבז בטירוף.
אנשים תעריכו מה שיש לכם בידים
בן/בת זוג בריא/ה. אדם טוב
ילדים בריאים ברוך ה'
שלא תדעו צער, אבל הקב"ה בשניות מגבש אתכם תאמינו!!!
ח"ו חולי של בן/בת הזוג, או של אחד הילדים, ופתאום אתם מוצאים את עצמכם מגובשים בטירוף ונלחמים ביחד כדי לשרוד.
אז למה????
תעשו את זה מתוך בחירה שטוב לכם, שהכל בסדר לא לחכות
אם אי אפשר אז אי אפשר!!(ולא תמיד אפשר) אבל מבחינתי כשאני רואה שמתעסקים בדברים הקטנים של החיים זה בזבוז זמן לדעתי. תמיד יש עבודה ואין שום פרטנר מושלם עלי אדמות מתי העניין יובן??????
^^^לצערי אני יודעת, על מה אתה מדברrivki
אבל ככה זה כשיש לאדם בחירה. בעבר בני זוג היו זקוקים זה לזו כדי לשרוד את קשיי החיים. אז היו מתאמצים להתמקד בטוב ולהיות מגובשים.

היום אפשר להסתדר כלכלית וחברתית ואפילו לגדל ילדים לבד, אז לחיות בזוגיות זו בחירה. אז אפשר לבחור גם ב'לא'.

ומה שפעם היה אוויר לנשימה, הפך להיות סוג של תוספת מפנקת לחיים, והציפיות בהתאם.

אי אפשר היום לתחזק זוגיות בלי לבחור בה במודע, בלי להשליך מחשבות 'אולי זה לא זה', 'בעבר פגשתי בחורים טובים יותר' וכו
כ"כ כ"כ נכון!!!*אשתו של בעלי*
אתה באמת לא יכול להביןעובדת אצות
שיהיה בן אדם מוכשר, חכם, מוצלח, חתיך (הוא ממש לא כל אלה, אבל לשם הדיון) ועדיין שלא אוכל לאהוב אותו?
הרי אהבה היא לא רציונלית.

אני לא אוהבת את אמא שלי כי היא מדהימה, מכילה, חכמה ונותנת עצות טובות. יש עוד הרבה כאלה בעולם. אני אוהבת אותה כי ככה. כי היא אמא שלי...
את הילדים שלך את אוהבת?יהודה224
מכבדת?
מעריכה?
הם תמיד גורמים לך לכבד אותם?? או שלא תמיד הם מוכשרים חתיכים וכדו'
בדיוק זהעובדת אצות
שהם לא מושלמים ועדיין אני אוהבת אותם
ולכן אני טוענת שאין קשר בין תכונות לאהבה
יפה מאד.יהודה224
אז מה זה - "מרבה לכעוס, יש לו פיוז קצר ותגובות מהירות ולא מידתיות (נגיד ילד שופך מים הוא פתאום צועק עליו) אני לא רוצה לפרט הרבה מפאת כבודו אבל יש עוד עניינים שחלקם בטיפול" אמור לעניין אותנו??
משמע מדברייך שאת מקשרת בין התכונות והכעסים שלו לבין חוסר האהבה שלך...
אז ענית לעצמך יפה מאוד!rivki
את אימא שלך את אוהבת בגלל כל מה שהיא נתנה לך, את הילדים שלך את אוהבת בגלל כל מה שאת נותנת להם. אין כאן שום דבר לא רציונאלי.

גם עם בן זוג זה יכול לעבוד, במקרה שאין דחיה.
מאוד מסכימה עם מה שכתבו לךנגמרו לי השמות

שאם יש אהבה היא באמת מכסה על הרבה חסרונות,

ואם אין - כל חיסרון הכי "קטן" יכול להיראות לנו כמו פיל...

 

כמו שכתבת - את אוהבת את אמא שלך כי היא אמא שלך

את אוהבת את הילדים שלך - כי הם הילדים שלך

וכמובן שהשאיפה שתאהבי את בעלך כי הוא בעלך.

 

זה הזכיר לי משפט ששמעתי פעם מאישה חכמה שאמרה שהאיש/ה הוא המשפחה שכן בוחרים,

ואימצתי לי את הסטיקר הזה.

 

אם כן בונים את האהבה

[שכמובן עדיף מאוד מאוד שתהיה עוד לפני החתונה, אבל אם יש בך עדיין רצון לבנות אולי זה יכול להיות אפשרי עדיין (ואולי לא) אז אולי שווה לנסות]

ויש אותה -

אז פשוט לא כ"כ משנה (כמובן שמשנה, אבל זה לא על זה יקום ויפול דבר) מהם החסרונות באישי או באשתי, כי אנחנו יכולים להתגבר על הכל יחד ועם עבודה נכונה והשקעה.

ואהבה זה בניין שצריך לבנות, תחלקי בין אהבה לתשוקהיהודה224
אלו שני דברים שונים
אז איך בונים??עובדת אצות
זה מה שאני רוצה רק לא יודעת איך!
זה מצריך אנשי מקצוע שמביניםיהודה224
בטוח בזה תוכל @נגמרו לי השמות לעזור מאד.
אם הצלחת לדייק את עצמך לנקודה הזו, היא ממש תוכל לעזור
את כן יודעתמיואשת******
הלכת למישהי שהיתה לך פריצת דרך אצלה. נבהלת וברחת. את מתרצת את זה בחוסר כסף. אבל עכשיו את אומרת שאת כן מוכנה ללכת למישהו שיעזור לך. בבקשה. תחזרי להיא ותמשיכי את הדרך . לי זה נשמע הודעת ״אוי אוי אוי״ תנו לי פיתרון קסם שגם לא ידרוש ממני עבודה וגם לא יעלה כלום ואיכשהו הוקוס פוקוס תהיה לי זוגיות פרפרים.
אתה כל כך צודק. באמת.מיואשת******
התיאור שלך כנה מאוד ומעמיק..rivki
את סלדת מהמגע שלו מהתחלה או שרק לא אהבת אותו?
דחייה זה משהו שקשה מאוד לתקן, אם בכלל אפשרי.
אם חסרה אהבה ואת ב א מ ת רוצה להשקיע, תתחילי לעשות משהו בשיתוף פעולה עם בעלך. לא משנה, אם זה שיפוץ הבית, בישול ארוחה, לימוד שפה זרה או טיול בחו'ל. פעילות משותפת מגבשת בכל מקרה.

ותתחילי להראות לו סימני כבוד, אפילו באופן מלאכותי. כי 'אחרי המעשים נמשכים הלבבות'.
אחרי שקראתי אותך, אני ממש מרחמת על בעלך. אם הוא אדם טוב סה'כ, למה מגיע לו כזה יחס? הוא באמת מסכן...
תשאלי את דעתו ואח'כ ב א מ ת תעשי את מה שהוא יעץ. תחממי לו ארוחה כשהוא חוזר הביתה, תקני לו מתנות לחגים, תכתבי ברכה ליום הולדת. תשבחי אותו באוזני אנשים אחרים.

אולי פשוט לא לצפות לרגשות ולהתמיד בעשייה (את זה אני כותבת גם בשביל עצמי). כל האנשים השמחים שאני מכירה הם אנשים פעילים מאוד.

ותדעי לך שהמחשבות על העבר הן רעל. מישהו יכול לדעת, מה היה קורה אילולא התחתנת עם בעלך? אולי היית עד היום רווקה זקנה. אולי היית עם מישהו שאת אוהבת, אבל הוא היה אדם דוחה או אלים או להבדיל סובל ממחלת נפש ? אם קראת קצת בפורום, הבנת שלא חסרות בעיות. ועם 'הבחור ההוא' את לא התחתנת, כנראה יש לכך סיבה טובה.

בקיצר, להעיף את המחשבות האלה ( כשהן מגיעות , זה בדיוק הזמן לראות סרט או לשמוע מוסיקה או כל דבר אחר, לא כשבעלך מגיע הביתה).

אם את כבר החלטת להישאר נשואה בכל מקרה, חבל לבזבז את החיים על אומללות.
לא מצליחה להשתיק את מחשבות המה היה אםעובדת אצות
כשאני מדחיקה את זה זה בא לי בחלומות בלילה....
לכל אחד יש כל מיני חלומותrivki
זה לא נורא, אם לא מיחסים להם הרבה חשיבות.
היי מעתיק לך פה משהו שכתבתי בשרשור אחר יכול להיות קשור.רכבת הרים

יש לנו נטיה טבעית לראות את בן הזוג כחלק ממנו.

הכוונה היא שכשהוא לא מוצלח במשהו מסויים אז בעצם אני פחות ''שווה''.

לדעתי זו בעיה שכל אחד מתמודד איתה.

 אחרי הכל, אחרי מסע ארוך וחיפוש מתמיד כל אחד מאיתנו מקבל את ההחלטה המשמעותית ביותר בחייו, לבחור עם מי לחיות הלאה לשארית החיים!!

בעינינו ההחלטה הזו מתייגת אותנו ומגדירה את מי שאנחנו. ככל שבן הזוג שלנו

''מוצלח יותר''

''עוצמתי יותר''

''עשיר יותר''

או ''מצחיק וחברותי יותר''

אנחנו מרגישים שאנחנו שווים יותר ומקובלים יותר בחברה.

אבל לא רק כלפי החברה זה ככה, אם מעמיקים יותר מבינים שזה רגש עמוק בהרבה!!

כי כשאני כאדם מרגיש שבן הזוג שלי שווה אז בעצם *אני שווה יותר*, הרי בהחלטה החשובה ביותר הצלחתי יותר מאחרים. בן הזוג שלי כזה חברותי ושנון, או להיפך בת הזוג שלי כזאת יפה, חכמה, מלאת חן וכו' וכו'.

החיסרון של ההסתכלות הזאת הוא שכל חיסרון שאנחנו רואים בשני גורם לנו להעריך את עצמנו פחות, כי הרי אם לא הצלחתי למצוא מישהו שאין לו את החיסרון הזה אז *אני* כאדם לא כ''כ מוצלח, הרי אם הייתי מוצלח יותר הייתי מצליח למצוא מישהו טוב יותר ושווה יותר.

אני ממש לא מתכווין שזה מגיע מתוך מקום של חרטה על ההחלטה!! 

גם אם אנחנו הכי מאמינים בעולם בהחלטה שלנו, גם אם אנחנו מאמינים שבן או בת הזוג שלנו מקסימים טובי לב ומדהימים---- 

בסופו של דבר כל חיסרון בהם גורם לנו להרגיש שווים פחות

כי מי מסמל את השווי שלנו אפי' בעיני עצמנו יותר מבן הזוג שלנו?

 

בעיני מה שחשוב לזכור זה שלמרות שאנחנו רוצים בן/בת זוג שיש לו את כל המעלות האפשריות מישהו כזה לא בהכרח מתאים לנו, ואולי נכון יותר שהוא בהכרח לא מתאים לנו!!

 

אני אפרט למה אני מתכווין.

 

ניקח לדוגמא בחורה עוצמתית ודעתנית שיש לה דעה ברורה על כל דבר והיא יוזמתית ומלאת אנרגיות, ההסתכלות הטבעית אומרת שהיא רוצה בחור חזק לפחות כמוה- דעתן, ידען ואמביציונר.

אבל לפעמים דווקא בחור חזק כזה ממש לא מתאים, לפעמים מה שבעיני העולם יכול להראות כתכונה גברית ומושכת, עלול להביא להתנגשות עצומה!!!

לפעמים מישהו עוצמתי כזה דווקא צריך בן זוג שקט ושקול שיקרקע את ההשיגיות והאנרגיות שלו, ולא מישהו שכל החלטה משותפת נגררת לויכוח סוער!!

 

אם ניקח דוגמא עמוקה יותר והפוכה-

בחור סוער ואנרגטי ממש לא בהכרח חייב בחורה דעתנית ועוצמתית, לפעמים דווקא עם בחורה עצמאית פחות, הוא יוכל להרגיש שהוא נותן עוד ועוד ולספק את הצורך שלו להעניק!

 

אפשר להביא לזה עוד אלף דוגמאות אבל השורה התחתונה היא שלא כל תכונה שהיא מוצלחת בעינינו היא תכונה שמתאימה לבן/בת הזוג שלנו, לפעמים בשביל לבנות זוגיות יציבה וטובה אנחנו זקוקים בדיוק להיפך ממה שנראה לנו מוצלח!!!

 

הדרך להתנתק מהקושי שבחסרונות של בן/בת הזוג היא מתוך ההבנה הזו, ההבנה שזוגיות מוצלחת לא נבנית על ''מוצלחות'', אלא בעיקר על קשר בריא ועמוק!!

 

וכן, גם אם בן/בת הזוג הוא לא האדם הכי מוצלח בעולם זה כ''כ לא משנה, כי בשבילי ובשביל הזוגיות המשותפת הוא הכי הכי טוב שיש!!!

 

בהצלחה

   

וואו זה מקסים!עובדת אצות
תודה!!!
היצר עובד אצלךחיננית 123
שעות נוספות.
מי אמר שאת החלטת להתחתן איתו? הכל ברצון ה'. כולל המעשים שלנו וכולל המחשבות שלנו! הבחירה שלנו היא מאוד מצומצמת. האם לקבל הכל באהבה,או חלילה לא.
ובצד הפרקטי, מאודדד ממליצה להקשיב לסדרת ההרצאות של הרב אהרון לוי על אהבה ולמה בכלל מתחתנים. נשמע לי שאת כן(!) מעריכה אותו על פועלו רק מראה לו הפוך. אולי מנסה למתוח את החבל? ייתכן? מה יקרה אם יקום ויאמר נמאס לי? בטוחה שתתחרטי מאוד. ובכל אופן, יש לך עבודת בירורים גדולה מול עצמך.
משהו קצת אחרפרפר 18

יכול להיות שאם כל בעל היית מרגישה ככה?

 

יכול להיות שהבעיה שאת חווה איתו תחווי אם כל בעל?

 

רק כיוון מחשבה

בהחלט עלתה לי בראשעובדת אצות
אין לי תשובה. אין לי בעל אחר. יש לי אותו...
נשמע פשוט ניצול מצידך, סליחה על האמירה החריפהסודית
רצית מישהו שיבנה לך משפחה ובית. זה היחיד שאיתו זה הסתדר. על זה מגיע לו שתזלזלי בו? ***לא פספסת שום הזדמנות בעבר***.
אם היה מישהו שהיה רוצה בך מאד, והיית מתאהבת בו, כבר הייתם נשואים. זה לא קרה.

סתם ממקום של הכרת הטוב, על מה שכן העניק לך, מגיע לו שתתאמצי יותר. גם ביצירת קרבה אינטימית. סורי.
מניח את זה כאןמופאסה
וכן ממליץ באופן אישי על הדובר ד''ר עוז מרטין מירושלים (להתחיל לחסוך או לקחת הלוואה)

ואונגמרו לי השמות

לא פשוט

לא פשוט להרגיש ככה בכלל.

 

תראי, באמת זה דורש עבודת עומק ולהבין ממש לפרטי פרטים ולהכיר יותר,

אבל כן אנסה לכתוב לך בנקודות קצרות (קצרות שלי כן (: זה יכול להיות קצת ארוך (: ) כמה דברים שעלו לי:

 

1. כתבת עליו שהוא אדם טוב

שכמו כל בן אדם - גם לו יש חסרונות כמו פיוז קצר (אגב, גם לי יש את החיסרון הזה, בעיקר הכעס שלפעמים אני מהירה לכעוס, יכולה לבוא לשאול את בעלי והילדים מזל שיש לי גם את הצד השני של מהירה לרצות...)

שחלק מהחסרונות אפילו בטיפול (שבאמת שאפו לו על זה וממש לא מובן מאליו!)

שהוא חרוץ מאוד בעבודה

מאמין בטובת הכלל

חכם מאוד

מאוד מאפשר לך

ללמוד

להתפתח

להתקדם בקריירה

מפרגן לך ועינו לא צרה בך גם כשאת "עוקפת" אותו

 

אז קודם כל תמיד חשוב שוב להאיר בא' את כל הטוב שבבן זוגנו בלב שלנו ובראש שלנו,

כי זה באמת לא מובן מאליו,

וזה באמת הרבה.

הרבה טוב כן יש בו.

 

2. הפערים ביניכם -

זו נקודה ששוב, כמו שכתבתי לך בתגובה הקודמת למעלה, אם יש אהבה הדברים האלה לגמרי יכולים להחליק בגרון ואם לא זה מאוד קשה.

אבל בגדול לכל זוג באשר הוא יש פערים!

אז אצלכם את מאוד חברותית והוא פחות מעורה בחברה.

 

אם תהיה אהבה - יהיה אפשר לעבוד על הפערים האלה בצורה נקודתית והכל יסתדר.

 

3. כתבת שהתחתנתם כשהיית בגיל 35.

זו נקודה חשובה

כי בעצם זמן נכבד מחייך העברת בתור רווקה (זה נישואים ראשונים שלך, נכון?)

רק העובדה הזו לפעמים יכולה להצביע על חלק מהשורש של הדברים.

אולי התרגלת ללבד שלך באיזשהו מקום,

אולי המעבר מרווקות לנישואין לא היה לך קל,

אולי קשה לך עם החופש שאת לפעמים מרגישה שנלקח,

אולי קשה לך להתרגל לעוד אדם לחיות איתו 24/7

אולי בנית תפיסות ודפוסים שמאוד קשה להתאים לחיי נישואין או להסתדר איתם

ואולי עוד הרבה מאוד דברים

 

אני כן מאמינה שגם התבוננות בפן האישי ולא רק הזוגי יכולה להעלות הרבה דברים שיש באפשרותם לעזור ולהאיר לכאן או לכאן את הדברים.

 

4. ההרגשה שלך שבעלך הוא "הטעות של חייך"

עצם זה שאת מרגישה ככה זה גם שורש שלכשעצמו לא יכול לאפשר לאהבה להגיע.

אם בראש "החלטת" (ברור שזה לא סתם ואת באמת מרגישה כך) שהוא הטעות של חייך - אז לא משנה מה הוא יעשה ומה את תעשי - הראש יגיד ללב שיגיד לראש - שהוא הטעות של חייך!

ולפעמים האמונה שלנו ב"סיפור" שאנחנו מספרים לעצמנו היא כל כך חזקה עד כדי כך שהיא בגדר "נבואה המגשימה את עצמה" לפעמים!

 

ז"א, שמאוד יכול להיות שהרגשת שהוא הטעות של חייך,

אבל אולי אולי (ושוב - אולי לא) אם היית פותחת פתח לליבך לבחון את הדברים שוב,

לשים סימן שאלה על המשפט הזה במקום סימם קריאה -

לשאול

הוא הטעות של חיי - ?

האומנם?

 

אולי אם כן הלב היה פתוח לנסות ולתת לזה צ'אנס זה כן היה יכול לקרות והאהבה כן הייתה יכולה להגיע, לאט אבל בטוח?

אולי בעצם מעצם ה"החלטה" והקביעה הזו זה היה מועד לכישלון מלכתחילה?

אולי בעצם לבעלך מעולם לא היה סיכוי?

 

והאם יכול להיות שאם תחליטי כן לפתוח את הלב או לפחות לחשוב על הדברים כן יהיה סיכוי?

 

שווה בחינה לדעתי.

שגם אם בסוף, תגלי שלא - ככה זה ואין מה לעשות לפחות תדעי שניסית...

 

6. עוד נקודה סופר סופר חשובה לדעתי זה מה שכתבת:

"אני יודעת מה זו אהבה. לפניו (הרבה לפניו) היה בחור שאהבתי מאוד שעד היום כשאני רואה אותו דופק לי הלב. הייתה לי אליו אהבה ותשוקה שמעולם לא חשתי כלפי בעלי."

 

כאן, בנוסף לכל האמור,

את מוסיפה עוד נדבך קריטי - אולי הלב שלך אצל אחר עדיין?

הוא במחשבות שלך,

הלב שלך עדיין דופק למראהו

את קוראת לו אהבת חייך

 

אם יש מישהו שתופס לך את הלב ככה איך יכול להיות לך מקום בלב למישהו אחר, שבמקרה הזה הוא בעלך?

 

קודם צריך "לנקות" את הלב מהבחור ההוא.

הוא לא שלך.

את לא שלו.

אז זהו.

אין אותו.

הוא לא קיים מבחינתך.

 

אם באמת תשחררי אותו, אבל *בשלמות* אולי גם לנישואין שלך תהיה יותר תקווה להיות יותר ממה שהם.

 

7. מה שכתבת שאת מזלזלת בו - גם זו נקודה שמאוד משפיעה על חוסר האהבה ולא מאפשרת לה להתפתח.

 

נסי אולי להתאמץ ולראות מה טוב בו, בתור בנאדם,

מה אחרים רואים בו,

לשאול בעבודה מה חושבים עליו,

לראות אותו במבט "מבחוץ" - לפעמים זה עוזר לנו עוד יותר להעריך את בן זוגנו כאשר אנחנו רואים כמה הוא מוצלח ומוערך מבחוץ...

 

נסי ממש לעשות עבודה פנימית לחפש נקודות חוזק ואור וטוב בו - ולהגדיל אותן.

 

8. מעתיקה לסעיף הזה כדי שיהיה לך מסודר כל הנקודות את מה שכתבתי בהודעה אחרת בשרשור הזה לעוד נדבך וחידוד בעניין האהבה:

 

שאם יש אהבה היא באמת מכסה על הרבה חסרונות,

ואם אין - כל חיסרון הכי "קטן" יכול להיראות לנו כמו פיל...

 

כמו שכתבת - את אוהבת את אמא שלך כי היא אמא שלך 

את אוהבת את הילדים שלך - כי הם הילדים שלך

וכמובן שהשאיפה שתאהבי את בעלך כי הוא בעלך.

 

זה הזכיר לי משפט ששמעתי פעם מאישה חכמה שאמרה שהאיש/ה הוא המשפחה שכן בוחרים,

ואימצתי לי את הסטיקר הזה.

 

אם כן בונים את האהבה

[שכמובן עדיף מאוד מאוד שתהיה עוד לפני החתונה, אבל אם יש בך עדיין רצון לבנות אולי זה יכול להיות אפשרי עדיין (ואולי לא) אז אולי שווה לנסות]

ויש אותה -

אז פשוט לא כ"כ משנה (כמובן שמשנה, אבל זה לא על זה יקום ויפול דבר) מהם החסרונות באישי או באשתי, כי אנחנו יכולים להתגבר על הכל יחד ועם עבודה נכונה והשקעה.

 

9. אמרת שאין לכם תחביבים

שאתם בקושי יוצאים לדייטים

שאתם לא משקיעים בזוגיות כלום.

לא ישנים יחד.

אין חיי אישות עם משמעות וצתוכן והנאה וחיבור וכיף ועונג.

אין מגע שאת אוהבת.

אין זמן איכות יחד.

 

אז יקרה שלי,

איך כן תוכל להיות זוגיות אוהבת במצב כזה?

 

אהבה

וגם תשוקה

הן דבר *אקטיבי*

זה לא משהו פסיבי שפתאום "נוחת" עלינו מהשמים

זה דבר שנבנה!

שמשקיעים בו!

שמפנים לו זמן!

ואנרגיה

וכסף

ומשאבים

ומאמץ

ומקום

ופניות

 

אם אין כלום

לא זמן זוגי

לא עשייה של דברים יחד

וגם במגע אין כלום ובלי משמעות לא יכול לקרות כאן כלום!

 

זה לא שאנחנו בעולם קסם שיכול להיות יש מאין.

רק הקב"ה יכול ליצור יש מאין.

אנחנו, בני האדם, יכולים ליצור רק יש מיש!

לקחת יש, אפילו קטן, ולהפוך אותו ליש גדול!

אבל משהו צריך לעשות!

לבנות!

לעבוד!

לא לשבק "בחיבוק ידיים" ולקוות שיקרה נס...

 

כמו שאת עובדת ולמדת ועבדת קשה

ועכשיו את האישה המצליחה שאת

וכמו שהרית וילדת וסבלת והשקעת בגידול ילדים

ועכשיו את קוצרת את הפירו7ת והסיפוק והאהבה שבאימהות ובהורות,

וכמו הקשר והנתינה שהשקעת בחברות שלך, באמא שלך, במשפחה,

ועכשיו אתם קרובים ויש אהבה -

בדיוק בדיוק אותו דבר גם בזוגיות!!!

 

זוגיות זה לא איזה "חייזר" שמתנהג שונה משאר הטבע והעולם!

זה בדיוק בדיוק עובד לפי כל דבר בטבע ובעולם הזה!

כל דבר בעולם זקוק לאנרגיה כדי להתקיים!

ממשהו דומם כמו אוטו

דרך צומח כמו צמח

ועד לחי ומופשט

גם האהבה!

חייבת חייבת השקעה

השקייה

יומיומית.

גדולה.

 

ורק אז - ניתן לראות פירותיה המתוקים!

 

בהצלחה רבה רבה יקרה,

אם תרצי להתייעץ עוד כאן או בפרטי - בשמחה.

 

שבת שלום ומבורך ורק בשורות טובות

:לב:

 

תודה על ההתייחסות המעמיקהעובדת אצות
אני אתייחס רק לחלק האחרון, ברשותך, כי הוא פוגש אותי בנקודות הכי כואבות - אני הרי יודעת שזוגיות דורשת עבודה. וכסף ומשאבים וכל מה שאמרת. אבל פה בדיוק הבעיה - שבתוך חלוקת המשאבים המוגבלת שיש לי - זה הדבר האחרון שמעניין אותי!! עכשיו להשקיע בזוגיות?? הרי יש לי ילדים לגדל וכביסות לקפל וכלים להדיח. והוא, הרי לא עושה כלום. (וכשאני אומרת כלום, זה ליטרלי כלום. לא כמו שכולן אומרות כלום אבל הוא מתקתק את כל הבית) אז מי הראש שלו בזוגיות עכשיו?? לא איתו ולא עם אף אחד אחר


ואני יודעת שפה הבעיה אבל אני לא מצליחה להביא את עצמי לזה. זה כמו איזה מטלה שאני חייבת לבצע.


אני כל הזמן אומרת על עצמי, שכמו שעולם החיצוני (קריירה, עבודה, חיי חברה וכו) הכל הולך לי בקלות, בדיסונאנס מוחלט בבית (זןגיות ותחזוק הבית שמאוד קשה) שום דבר כמעט לא מתפקד...
אז אולי תנסי לא לקרוא לזה, למטרה, "זוגיות"?נגמרו לי השמות

אולי כמו שכתבת, תשתמשי באהבה העצומה שיש לך לילדייך ותאמרי

"זו השקעה בהורות.

בילדים.

כי אבא ואמא שמחים וקרובים זה המתנה הכי גדולה שאני יכולה להעניק להם.

ואם לא נצליח, לפחות אני יודעת שניסיתי,

ואז אולי אוכל לתת להם את המתנה של לנסות הכל במשהו שחשוב לך, לא לוותר, לנסות שוב, ולא לחיות בחיים עצובים כגזירת גורל?"

 

אולי בצורה הזו זה לא יראה לך כמטלה שצריך לעשות ויותר ידרבן אותך?

 

 

- ולגבי תחזוק הבית שמאוד קשה - אולי לעשות מיקור חוץ?

לכמעט הכל בבית?

ולהשקיע את האנריגה בילדים ובמטרה הזו שעכשיו כתבת?

ברשותך אני עוברת לפרטיעובדת אצות
יש פרטים שלא הייתי רוצה לחשוף
היMommy

גם אני קצת באותה בעיה,

רק תוסיפי את זה שבאמת הוא לא עושה כלום, גם לא מפרנס.

תחשבי שבעלך היה משחק במחשב ורואה סדרות במקום ללכת לעבודה, בנוסף לזה שהוא לא עוזר בבית.

זה מפוצץ.

אני ממש ממליצה על הספר "לדעת להיכנע" של לורה דויל.

אמנם עכשיו אני בתקופה קשה 

אבל בלי קשר הספר הזה ממש עזר לי

ואני חייבת לקרוא אותו שוב גם עכשיו.

 

ממש רואים איתו תוצאות מידיות בשטח!

ולא להיבהל מהשם...

 

בהצלחה בהכל !

ממש נבהלת מהשם!עובדת אצות
על מה זה??
קודם כללורייל

לא הבנתי 35 התחתנת כי היית לחוצת ילדים וחתונה? אפשר להבין אותך

היה עצוב לי לקרוא את ההודעה, בטח היה משהו שתפס אותך אצלו אם התחתנתם, והסיפור שלכם התחיל יפה את אומרת, זה מצויין, אין את זה לכולם..

 

לדעתי הדבר הראשון שמפריע למערכת זוגית זה מה שרשמת:

 

""אני יודעת מה זו אהבה. לפניו (הרבה לפניו) היה בחור שאהבתי מאוד שעד היום כשאני רואה אותו דופק לי הלב. הייתה לי אליו אהבה ותשוקה שמעולם לא חשתי כלפי בעלי."

אבל עובדה בסוף שהוא לא בעלך, לא נלחם מספיק עליך או הפוך אבל העובדות בשטח.

אל תתלי בבחורים שאבדה תקוותם, ההילה שלהם הרבה יותר גדולה ממה שמגיע להם, וממרחק הזמן לפעמים ההילה שלהם רק גוברת. הייתי שם ושחררתי, כאילו ראבק על מה ולמה?
 

ממה שקראתי נראה לי שפשוט את צריכה לקחת אחריות על עצמך, את לא ילדה, (ובבקשה הכל לא מתוך ביקורת אלא באמת ניסיון לעזור), זה גבר שעמדת איתו מתחת לחופה , אף אחד לא עמד לך עם אקדח לרקה ואז לשמוע אותך שלא הייתה אהבה ושהוא פיזית לא מוצא חן בעינייך, אז אני יכולה להבין את התסכול שלו..

 

גם המטפל הכי טוב בעולם לא יעזור לך אם לא תקחי אחריות ותשני גישה..

או גירושין או שדי מתחילים לראות את הנקודות הטובות שיש בבעלך וגם בך.

בעוז קדימה בני עקיבא, אלא אם כן אתם שוניםפשוט אני..

עברו הרבה מאוד שנים, אבל זה עדיין צורב.

במיוחד סביב שבת ארגון.

כיתה י', אני מדריך בשנה הראשונה. נהנה מאוד מההדרכה, אוהב את החניכים ומקבל מהם המון הערכה.

מתישהו באביב אני מספר לקומונרית על האישיו שלי. התמודדות עם משיכה לבנים.

טיפש. הייתי בן 16 והיא 18, אבל היא היתה קומונרית אז חשבתי שהיא סגנית של אלוקים. תמיד דיברה כל כך יפה על ערכים, על הנפשות של החניכים, דקלמה ססמאות שנכנסו היישר לליבי.

במקום לקבל את מה שציפיתי, תמיכה או עידוד או אפילו עצה טובה, קיבלתי תנאי:

לך לפסיכולוג מסוים שאני אגיד לך, ואני גם אדאג למימון של הטיפול, אחרת תסולק מההדרכה.

המום, פגוע, אבל לא רוצה לאבד את ההדרכה - הלכתי אל הפסיכולוג.

נזק עצום, הורדת הביטחון, החדרת שנאה עצמית פתולוגית. זה מה שיצא לי מהפסיכולוג הזה.

עד היום אני לא יודע איך היא מימנה את הטיפולים, איך היא בכלל הגיעה אליו, ואיך היא גילתה שהפסקתי להגיע למפגשים איתו.

כשהיא הודיעה לי שאני מסולק מההדרכה, מתישהו בימי בין המצרים, ביקשתי שתתן לי לפחות להמשיך עד תשעה באב, כי כבר הכנתי מערך מדהים שמתאים לתקופה.

היא לא הסכימה. אמרה לי שאני צריך לעזוב מיד.

לפחות פעולת פרידה? התחננתי על נפשי.

לא, הגברת החליטה שאני אסולק מעכשיו לעכשיו. גם אסרה עלי להיפרד מהחניכים.

פשוט נעלמתי מחייהם ביום קיצי אחד.

והמערך שלא העברתי, כמה אירוני, דיבר על שנאת חינם.

🥺פצל"פ

גיל העשרה הוא באמת קשה בקטע הזה

הכל קיצוני

כואבשבורת,לב

ואני מבינה שזה פגע,

אבל יכול להיות שהיא התנהגה באחריות שתואמת את הגיל שלה והסיטואציה.

ותואם את החברה שגדלה בהמתנחל חייכן

ואת המחשבות של פעם על הנושא

בעיקר את ה"סכנות" שעלולות לקרות ממפגש כזה,

לצערי, אני בספק אם ההחלטה לא הופלה עליה מלמעלה

אולי היום בני עקיבא מקום יותר ליברלי פוסט מודרנישבורת,לב

ואולי גם קצת ווק.

אבל גם היום מסגרת דתית לא תיקח מדריך פנמיה גיי למשל.

ולא צריך שזה יהיה הרבה מלמעלה, סביר ופשוט שהרבה הורים לא היו רוצים את זה.

מדריך זו דמות מאוד משמעותית, דמות להערצה, ובודאי שילד בכיתה י' לא יכול להבין את זה.

היא לא היתה צריכה לשלוח לטיפול, זה לא עניין שלה אבל זה מה שידעו אז לעשות ובטח בגילה הצעיר. אני משערת שגם אם טעתה היא התכוונה לטוב ולעזור לפשוט אני.

אין ספק שהחוויה קשה ופוגעת 💔

אמתמתנחל חייכן

גם היום זה מאוד שונה, רק שבעבר ידעו פחות לאכול את זה , לא רק דברים כאלה היו מחוץ לסף ההתמודדות,

וליבי עם פשוט אני

היא פעלה מתוך שנאה, לא מתוך רצון לעזורפשוט אני..אחרונה

והאיסור על פעולת פרידה הבהיר את זה היטב.

איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.אחרונה

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוגאחרונה

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אם יש יכולותשבורת,לב

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

לפנות לנשים באישי לא יעזור לך לפתור את הבעיותיעל מהדרום

זה אפילו יותר מזהמשה

עזבי את זה שיש פה נשים שלא אוהבות שכותבים להן באישי.

זה מהלך של יאוש. וגם מהלך שלא עובד.

הוא מגיע עם נפש ריקה וחבוטה. למה שמישהי תרצה בכלל להתכתבות עם אדם שנמצא במצב של אנרגיה מרוקנת וחלולה. לא מספיק הוא מרוקן, הוא ירוקן גם אותה?

מי הייתה פה ששיתפה צילום מסך של מישהו שהתחיל איתה גרוע והמשיך לכתוב לה גם כשהתעלמה?

זה היה אניאנוני.מית

וגם @נפש חבוטה התחיל איתי גרוע ברמה שפאדיחה לשתף צילום מסך.

גם איתיחושבת בקופסא

לפחות אני אגיד שהוא עזב אותי ברגע שביקשתי (שזה היה מייד).

זה נכון במקרה של שני רווקיםיעל מהדרום

לק"י

אצל אנשים נשואים זה לא שייך, גם אם הוא מלא חיות ואנרגיות.

לא שייך זה דבר אחדמשה

אבל זה גם לא עובד. אדם מרוקן הוא מרוקן בכל מקום. גם בבית שלו וגם בחוץ (ובטח גם בעבודה).

זה כל כך לא נכון מכל כך הרבה פרמטריםשבורת,לב

זה כ"כ מכעיס וכ"כ מצערנגמרו לי השמות

זה פשוט לא יאומן הדבר הזה.

אנשים כותבים כאן מצוקה על גבי הפורום,

באים אנשים טובים ונשים טובות להגיב, להתייחס, לפנות זמן, אנרגיה, מחשבה, לב, עונים להם מכל הלב והרצון שיהיה טוב - ובסוף מה מסתבר?

שיש כוונות שליליות ורעות מאחורי זה.

זה כ"כ מכעיס אותי הדבר הזה.

שמסתבר שהנה, גם כאן, הפותח שלח לכ"כ הרבה נשים באישי (גם לי שלח מסר אחרי שהגבתי ע"ג הפורום, ולא עניתי בכלל למסר כי זה כבר היה לי חשוד.) ועכשיו להבין שזה עוד אחת ועוד ועוד.

באמת. @נפש חבוטה זה פשוט לא!

אח"כ אנשים שבאמת צריכים עזרה ובאמת במצוקה - כבר יש ישר חשדנות לגביהם, כבר יש פחות רצון לעזור ולכתוב, כבר יש פחות אנרגיה ופחות כוח מכל המסווה הזה, מכל הפעמים (האינסופיות!) האלה שמישהו פשוט ניצל את הטוב לב של אנשים!

למה? ובשביל מה?

זה כ"כ מעוות

כ"כ לא שייך

כ"כ רע.

אתה לא פונה לאישה בפרטי, בטח לא אישה נשואה, בטח לא כשאתה נשוי, לא משנה כמה המצוקה שלך גדולה, לא לא לא.

לא זו הדרך.

ואתה לא יכול, פשוט לא יכול שזה יבוא על חשבון מישהי אחרת!

כמה שאדם יהיה לו חוסר או רע, זה אף פעם לא יצדיק פגיעה באחר, זה אף פעם לא יצדיק ניצול של אחר, זה אף פעם לא יצדיק שום מעשה לא מוסרי ולא טוב בשום דרך ובשום צורה שהיא!

באמת איך אפשר ככה לסמוך,

אני אישית כבר תקופה בוחנת כל הודעה שנכתבת ורק אם מרגישה שיכולה לתרום איכשהו מגיבה, וכ"כ הרבה פעמים לא, לא רק להודעות שלא בטוחה אם יכולה לתרום בכלל, אלא גם להודעות שמראש עלולות להיות חשודות.

ואז הנה כאן שוב הגבתי, ועוד אחרות ואחרים. והנה שוב. להבין שזו בסך הכל הייתה במה לניצול הזה של החמלה והאמפתיה של אנשים כדי לפנות בפרטי?!

לעוד אחת ועוד אחת ועוד?! נשים נשואות?!

זה פשוט עצוב. ומכעיס. וחבל.

וההיפך ממה שאתה ספציפית צריך כדי שיעזור לך

וההיפך מכל מה שכל מי שרק רצה או רצתה לעזור לך כאן צריכים.

וזה פשוט גורם לכל אותם שבאמת צריכים עזרה להיפגע ישירות ולא רק בעקיפין. כי אח"כ כבר גם בהם חושדים, וגם להם כבר אין את האמון המלא שהם זקוקים לו.

זה פשוט עוול.

רק משפט אחדמשה

בסיטואציות כאלה הרבה פעמים הכותב לא חשוב כמו הקוראים הסמויים.

אל תיפול רוחך. גם אם הוא לא ראוי, בטוח קרא את זה מישהו ראוי שגם אין לו אומץ לכתוב.

אני באמת כותבת גם לקרואים הסמויים, לכולםנגמרו לי השמות

גם למי שזה מכוון אליו ישירות וגם לכל מי שיכול אי פעם להיות רלוונטי לו.

ואתה יודע מה?

אם יש כאן קורא שאפילו יקרא את הדבר הזה,

שאם הוא אי פעם ירצה או ינסה לפנות בפרטי לאישה נשואה

שרק יעצור רגע ויחשוב

איך הוא היה רוצה שיתייחסו ויפנו או לא יפנו לבת שלו, לאחות שלו, לאמא שלו, לאשתו (לאשתו כתבתי בסוף למרות שבעיניי צריך בהתחלה, רק בגלל שרוב אלה שפונים מסתבר שלא הכי טוב להם עם האישה שלהם עצמם, באופן כוללני וברור ברור שיש יוצאי דופן, אבל רק למקרה כזה שלא "אכפת לו" מאשתו, כתבתי זאת אחרי הבת והאחות והאמא)

אבל למען ה', שיחשוב קצת מעבר

ככה היה רוצה שיתייחסו לבת שלו?

שהיא נשואה וגבר זר פונה אליה, מנצל את הלב הטוב שלה, את החמלה, את הרצון לעזור, ואם חסר לו בבית חמלה או משהו אז הוא לוקח ממנה, מאישה נשואה?!

רוחי לא נופלת, אבל כן זה מאוד מכעיס ומצער אותי.

יש לכל אדם את הדברים ש"בוערים בו" מאז שנולד, שהם חלק ממנו,

במקרה שלי אישית מה שהקב"ה נתן לי וברא בי מאז שאני זוכרת את עצמי זה את זה, באמת כל מה שקשור לאיש ואשתו. והבלעדיות של איש ואשתו. נאמנות. אהבה. זוגיות. זה בדם שלי בנשמה שלי גם מה יכול להיות ועד כמה טוב אינסופי יכול להיות בין איש לאשתו כאשר זה בטוב, וגם בעירה פנימית למחות על כל מה שעלול לפגוע בקודש הקודשים הזה. ולכן כי זה נוגע בי אני מגיבה.

על הרבה דברים אחרים אני לא מגיבה, בטח לא בכזו "בעירה".

כאן כן. זה מכעיס ומצער אותי מאוד.

הרוח לא נופלת חלילה, אני עדיין מאמינה בטוב של האדם באשר הוא אדם, גם בכוח התשובה, והכי באהבה ובשלמות ובבלעדיות שבין איש לאישתו.

אבל כן היה חשוב לי להגיב.

מאישה נשואה.קופסא מכסף

כמו שאת כותבת על אישה נשואה, כביכול שהיא דבר קדוש.

היא מקודשת לאדם שקידשה. היא לא דבר קדוש. אפשר לדבר אליה, להתייעץ איתה, ולקבל ממנה אפילו יחס ואהבה.

הקיצוניות של קידוש האישה הנשואה לעיני כל מביא לבעיות כמו,

הטרדות במקווה.

גילוי עריות במשפחה.

מרחב נשימה בבקשה, גבר לא חייב לעשן כל היום כדי לשלוט במה שקורה במרשתת. יש אפשרות להבליג ולחכות רגע אחד ולראות שזה לא כזה "מיני" מה שהאדם רשם, הוא פשוט מגמגם.

עשרת הדברות כוללות גם את "לא תרצח".

מה עישנת?נעמי28

לא הבנתי מה כתבת

ומה הקשר בין הסוף להתחלה ולאמצע

ולהסקת המסקנות

ובסוף מתגלה שאתה אישה נשואה שהיא גבר גרוש🏳️‍🌈

והדבר היחידי שמביא להטרדות - זה אנשים שמטרידים.

מה עישנתי?קופסא מכסף

מה לא עישנתי... זו השאלה.

מצטרפת לכל מילה של נעמי28 שכתבה לךנגמרו לי השמותאחרונה

לא יודעת איך להתייחס להודעה הזו אפילו מרוב שהיא הזויה ונשמעת כמו גיבוב של מילים ללא שום קשר אחת לשנייה.

אז למען הסדר הטוב ולמען כל הקוראים בכללם אכתוב בנקודות:

א. אישה נשואה אכן מקודשת לאיש שלה.

שאמר לה תחת החופה - הרי את - ורק את

מקודשת לי - ורק לי

והיא מיוחדת לו והוא מיוחד לה.

ושום דבר אחר שנכנס ביניהם לא שייך כאן.

ולא אני שאני כלום אומרת אלא הקב"ה והתורה והמוסר האלוקי ולא האנושי.

אז שום דבר שיכול לחצוץ בקדושה הזו, בין במחשבה, בין בדיבור, בין במעשה - הוא פסול.

ואיך תדע?

יש לך את התורה הקדושה שמפרטת הכל ואת חז"ל שמלמדים אותנו ברחל בתך הקטנה (בדיוק בפרשה "רחל בתך הקטנה") מה ואיך וכמה ולמה.

מעבר לזה אתה רוצה לדעת?

זה לא כ"כ מסובך:

תשאל את עצמך איך היית רוצה שידברו / יחשבו / יעשו לבת שלך הנשואה. זה הכל.

היית רוצה שגבר זר יתחיל איתה שהיא נשואה?

היית רוצה שגבר זר ימשוך אותה בערמומיות ובמסווה למקומות לא ראויים, כמובן שהכל במסווה של מצוקה ורק להתייעץ או כל דבר אחר?

היית רוצה שלאט לאט יצור איתה קשר אישי שיכול לנוע מאפלטוני, דרך שיחות, דרך וידאו, ועד לפיזי ממש?

זה היחס שאתה מאחל לבת שלך?

הקב"ה לא מאחל זאת לאף בת שלו. ולאף בן שלו.

אז גם אני הקטנה לא.

מעבר לזה עדיין מסובך לך להבדיל? זה גם פשוט מאוד:

כל מה שאדם לא היה מעז לכתוב בפומבי ע"ג הפורום אלא רק במחשכים של מסר אישי או כל מחשכים אחרים שהם בהיחבא - כנראה יש כאן נורת אזהרה.

רוצה להתייעץ? בצורה נכונה וראויה ועניינית? אין בעיה. אפשר כאן ע"ג הפורום כמו שעשו ועושים ויעשו הגולשים כאן.

אין שום צורך לפנות בפרטי.

וגם אם כן - אם הוא לא היה מעז לכתוב זאת בפומבי - כנראה שצריך לחשוב שם פעמיים.

יש היום צילומי מסך והכל מתועד, אם היה חושש מצילום מסך וכו' האם היה כותב זאת מלכתחילה?

אם היה יודע שאשתו תצפה בזה? שילדיו יצפו בזה? היה כותב את זה?

הנה לך כל הדרכים להבדיל.

יש טוב. יש רע. יש הפרדה.

אנחנו לא בבילבול ובבלילה בין טוב לרע.

יש תורה אלוקית ואמת אלוקית.

אז אדם רוצה להתייעץ עם אישה אף שהיא נשואה? שיתכבד ויעשה זאת לפי האמור. בטח ובטח בפורום דתי.

יש לנו את המוסר האלוקי ואת התורה הקדושה.

וכמה שהתורה מדגישה את כל האמור על אשת איש. אחת מ3 העבירות שהן יהרג ובל יעבור. וכל ההרחבה שם ומשם.

ב. אין שום קשר, אבל שום, בין יחס ראוי לאישה נשואה לבין הטרדות במקווה או גילוי עריות במשפחה. ה' ישמור, מאיפה הבאת את זה בכלל? פה ממש מצטרפת למילים של @נעמי28 שזה במקרה הטוב עישנת משהו ובמקרה הפחות טוב אין לי מושג איך זה הגיע לך לראש.

אבל האמת צריכה להיאמר - אין שום קשר בין הדברים.

זה כמו שתכתוב ששמירה על בלעדיות בנישואים היא הגורמת לצונאמי / רציחות / עבודה זרה וכל קישקוש אחר.

מעבר לזה כל מילה וכל פירוט מיותר כיוון שחוסר ההיגיון זועק כאן מכל מילה.

ג. לא יודעת למה התכוונת "שהאדם רק מגמגם ולא כזה "מיני", אבל דע שאתה לא מעורה עד הסוף בכל מה שקורה מאחורי הקלעים, מה שנקרא במה שנשים דיווחו לי אישית בפרטי. לא אחת ולא שתיים ולא שלוש ולא ארבע. יש הרבה מעבר למה שאתה רואה, וכן, יש גם כיוון כמו שכתבת. הדברים לא נכתבו סתם, ובטח שלא בכזו נחרצות. יש סיבה להכל.

ד. מעבר לזה, ומעבר למקרה ספציפי כזה או אחר, לא חייב ולא צריך בכלל להגיע עד להכי גרוע. גם הרבה לפני זה רע מספיק. גם לקחת אנרגיה וכל מה שלא שייך במחשבה דיבור ומעשה לאישה נשואה או לאיש נשוי זה לא ראוי. שוב, כאן כל סעיף א' אפשר לקרוא שוב ולדעת להבדיל ולמצוא את האיזון בין מה שכן למה שלא.

יש לנו תורה. יש לנו מוסר אלוקי. מדובר בפורום דתי. וגם בלי קשר יש מוסר.

ואיך אמרת בשורה אחרונה, אכן עשרת הדיברות כוללות "לא תרצח", לא לרצוח ולא לקחת לא לאישה ולא לאיש את העולם הזה שלהם ואת העולם הבא שלהם.

גם אם אדם חושב שזה בסדר, או שאם זה "מתוך הסכמה" אז הכל טוב, כי גם אז זה לקחת את העולם הזה ואת העולם הבא. משניהם. שום דבר טוב לא יכול להיות מדבר כזה, אולי רק לטווח המאוד מיידי ומאוד קצר איזו הרגשה של ריגוש או סיפוק רגעי בלבד, אבל אחריו שבר ועוד בור ועוד תהום ועוד ריחוק מהאישה או מהאיש עצמם ועוד רע, בטח ובטח לטווח הארוך.

ומעדויות רבות מכלי ראשון יש כאן בהחלט המון שבר וכאב וממש לא טוב.

ובטח ובטח אם זה נעשה בצורה של מניפולציה זה אף עוד יותר גרוע.

וכן, גם אדם שמביע מצוקה, וכותב לאישה רנדומלית (ואיזה גועל נפש זה שכל אישה תחשוב שניק מסוים פשוט פונה לכ"כ כ"כ המון נשים, כל מי שיש לה דופק כאן בערוץ, ושפשוט מחפש לפתח שיח. איך אישה כזו צריכה להרגיש? אפילו אם הייתה רווקה זה מגעיל, מה היא חפץ אחד מני רבים שרק מנסים עליה את מזלו מבין כל ההמונים? פשוט מגעיל).

אבל קל וחומר שהיא נשואה, אז מה עניין לפתח שיח ומתוכו לצלול למעבר לכל מיני מחוזות, לא רק הגרועים שהם, שוב, גם לפני יש הרבה רע. מה עניין למשוך אישה נשואה ככה במילים?

הכך יעשו את אחותנו? ואת בתנו? ואת נשות ישראל?

אז אני לא מוכנה לזה. בטח לא במרחב של הפורום אם יש לי איזושהי שליטה מינימלית על ההנהלה ולדווח ולחסום ולהזהיר על נושאים כאלה.

בנות ישראל, אחיות שלי, יקרות לי. יקרות מדי ויקרות מפז.

ואף אחד לא יתייחס אליהן ככה.

כן, נכון, יהיו תמיד עוד אחוזים לא מבוטלים גם של גברים וגם של נשים שימשיכו להתכתב בפרטי, מרצונם החופשי, וכן, גם ילעגו לי ולכל מה שאני כותבת ואיך כתבו? יכנו זאת "משטרת מחשבות", אבל זה לא מזיז לי, כי אני מדברת אל מי שזה כן שייך אליו ומי שזה כן רלוונטי אליו, וגם אם זה רק אישה אחת או רק איש אחד שבעקבות הדברים יותר נזהרים - דייני.

וכל אחד אחראי על עצמו בלבד.

ברוך השם ותודה לאל שכבר יודעת שזה כן עזר לפי פניות באישי, אז לפחות בטיפה שאני יכולה לעשות זה יקר מאוד. ולאותן אלו שפנו בפרטי ולאותן אלה שקוראות סמויות (או קוראים) - בעיקר להן אני מכוונת. ותודה לה' על כך ועל כל מה שכתבו לי.

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה

שנזכה להתחזק, כולנו, בקודש הקודשים שבין איש לאשתו, ובכל הטוב שבחיים,

שבת שלום ומבורך

📢📢📢 תזכורת חשובה בעקבות השרשור הזהנגמרו לי השמות

לאיך הודעה תמימה שמביעה מצוקה יכולה להיות בעצם במה מסוכנת מאוד לכל הנוגעים בדבר.

באיך כל מי שפותח שרשור, גם אם הלב יוצא אליו או אליה ומתוארת מצוקה קשה - יכולים בסוף לפנות בפרטי עם כוונות אחרות לגמרי!

תזכורת חשובה לכולנו. שוב.

על הסכנות כאן במרחב הזה.

לא משנה מי כותב.

לא משנה מה הותק שלו או שלה.

לא משנה אם מזדהה כאיש או כאישה.

לא משנה אם מתאר/ת מצוקה.

כל אלו הם לא ערובה שהכוונות והאמת אכן שם.

וכל אלו הם לא ערובה שאין מתחת לפני השטח כוונות אחרות.

לא לפותחי השרשור.

ולא למגיבים.

לא לכל מי שמנסה לראות מי יגיב (או תגיב לו) כאן

ואז לפנות אליה בפרטי

והכל במסווה של רצון לעזור ולהציל מהמצוקה

שכל מה שמתחת זה כוונה אחרת לגמרי!

ונשים טובות (ואנשים טובים במקרים אחרים) פשוט לא צריכות לחוות את העוול הזה שכל "חטאן" היה לב טוב ורצון לעזור או לחזק יהודי!

לא הן, ולא הפותח עצמו שזה ההיפך ממה שנכון לו, ולא אשתו של הפותח, ולא האיש של הנשים האלה, ולא הילדים של כולן, ולא מגיבים ומגיבות אחרים עתידיים שיתנו בהם פחות אמון מראש אפילו שבמקרה שלהם אין שום דבר פסול - פשוט כולם יוצאים נפסדים וזה עוול אחד גדול לכל הנוגעים בדבר!

אז בכוונה משאירה את ההודעה הזו

עם כל ההתפתחויות שלה

עם כל העדכונים של נשים באופן ישיר ומכלי ראשון על הפותח שפנה אליהן

ובכוונה לא מוחקת אף שנתבקשנו המנהלים ע"י פותח השרשור למחוק את ההודעה הזו.

אז לא.

לא רק לא למחוק אלא להדגיש מה יכול לצאת מדבר כזה.

למען יראו ויראו.

ולמען ידעו כולם כי סוף האמת לצאת לאור. תמיד! גם אם זה לוקח זמן.

אז ככה, באור, בשמש, בגלוי - להראות מה היה.

ולמען נישמר כולנו.

כן, גם רצון טוב רק לעזור יכול להוביל חלילה למקום לא טוב בכלל.

ושהקב"ה לא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...