עבר עריכה על ידי עובדת אצות בתאריך י' בתמוז תש"פ 05:19
עבר עריכה על ידי עובדת אצות בתאריך י' בתמוז תש"פ 05:18
מצדי, לפחות. גם אני, כמו אשתאול, לא מוכנה לפרק את החבילה ( זו בכלל לא אופציה מבחינתי)
אנחנו יחד לא מעט שנים, הכרנו בעבודה (דווקא סיפור יפה, אבל כדי לא לחשוף לא אספר) הוא בסך הכל בן אדם טוב. קצת מרבה לכעוס, יש לו פיוז קצר ותגובות מהירות ולא מידתיות (נגיד ילד שופך מים הוא פתאום צועק עליו) אני לא רוצה לפרט הרבה מפאת כבודו אבל יש עוד עניינים שחלקם בטיפול.
מעבר לזה, הוא באמת בסהכ אדם טוב. הוא חרוץ מאוד בעבודה, הוא מאמין בטובת הכלל לפני טובתו (מה שיכול מאוד לעצבן את אישתו לפעמים...) הוא חכם מאוד ומאוד מאפשר לי. להתפתח, ללמוד, להתקדם בקריירה... היו שנים שהרווחתי יותר ממנו הוא לא קינא, אפילו ממש פירגן.
הבעיה היא שהתחתנו בגיל 35, הייתי ממש לחוצת חתונה וילדים והתעלמתי מכל הדברים שהפריעו לי. מכל הדברים שלא אהבתי. אני משחזרת דברים אחורה המון בראש וכל הזמן חושבת על כך שהיו לפניו בחורים שעל הרבה (הרבה) פחות מזה העפתי. לא ברור למה דווקא הוא נשאר...
הוא לא נראה הכי טוב, הוא נמוך ממני, הוא עצלן מאוד בבית, הוא לא אוהב חברה (מבחינתו אנחנו זה מספיק) ואני מאוד מאוד חברותית וזה רק על קצה המזלג.
אני רואה את חברות שלי עם בעלים הרבה פחות "מוצלחים" ממנו שלא רואות את המגרעות שלהם וכל פעם אומרת לעצמי, שהסיבה היא שהן אוהבות ואני לא. פעם הוא סיפר לי משהו על מישהי מהעבודה ואפילו לא הרגשתי קמצוץ של קנאה. אם הוא יבגוד בי, האגו ייפגע, אבל ללב זה לא יפריע....
אני לא חושבת שאי פעם אהבתי אותו. מדי פעם יש גלים של תקופות טובות יותר, אבל האמת שכל פעם כשאני חושבת אם הייתי מחזירה את הגלגל לאחור אני אומרת לעצמי שלהתחתן איתו הייתה הטעות של חיי.
אני יודעת מה זו אהבה. לפניו (הרבה לפניו) היה בחור שאהבתי מאוד שעד היום כשאני רואה אותו דופק לי הלב. הייתה לי אליו אהבה ותשוקה שמעולם לא חשתי כלפי בעלי.
אני מזלזלת בו מאוד. אמנם לא במילים, אבל הוא מרגיש. פעם הוא אמר לי בעבודה כולם סוגדים לי ורק את לא סופרת אותי... כל פעם שאני שואלת אותו משהו הוא עונה בקצרה ואז אומר מה זה משנה בסוף גם ככה תעשי מה שבא לך (וזה נכון...) אני קצת מרגישה כמו איצקו ולילך מרמזור, שהיא כל כך מזלזלת בו בכל דבר....
אנחנו מעולם לא היינו "זוג זוגי" אין לנו תחביבים משותפים אנחנו בקושי יוצאים לדייטים, לא משקיעים בזוגיות כלום. מעדיפה להרדם מול הטלוזיה מאשר לידו (כך קורה רוב הזמן) הסקס קצר וחסר משמעות. אני לא יכולה לסבול כשהוא נוגע בי וכשהוא מגיע הבייתה (הוא איש קבע ועובד מאוד קשה) אני רק מתה שיילך לישון שיהיה לי זמן מנוחה אחרי הילדים...
לעניין הטיפולים, הוא לא יבוא. ניסיתי להגיד לו כמה פעמים הוא לא מוכן בשום אופן בסוף התייאשתי. היום אין סיכוי להעלות את זה כי אני כבר כל כך עמוק במשחק שלא בא לי לפוצץ. אני לעומת זאת, ניסיתי המון (!) טיפולים זוגיים לבד, רק אחד הביא לאיזו פריצת דרך קטנה (שגרמה לי להבין שיש לי פחד גדול מאינטימיות ובעצם אני זו שלא מאפשרת לו להכנס) לצערי זה נגדע באיבו מסיבות כלכליות, ואולי גם כי פריצת הדרך הזו הבהילה אותי.... קשה לי למצוא מטפלת שמתאימה לי, אני לפעמים חושבת שאני צריכה יותר הדרכה מאשר טיפול..
כמו שאמרתי, גירושים אינם אופציה. הורי היו גרושים, כל הזמן אני אומרת שהגירושים שלהם לא השפיעו עלי כמו הנישואים שלהם... הם היו צריכים להתגרש הרבה לפני... אבל מבחינתי זו לא אופציה. האנרגיות שיושקעו בזה והמחיר שיהיה לזה גדול לאין שיעור מהמציאות שאני חיה בה, ואני גם לא רואה בזה טעם. זה לא שאני אלך לחפש זוגיות אחרת זה בכלל לא מעניין אותי.
כתבתי פה דברים שמעולם לא אמרתי, גם לא לעצמי. אני באמת אובדת עצות. מאוד רוצה שהמצב ישתנה. אם יש מדריכת כלות לזוגות שאינם צעירים אולי זה משהו שיוכל לעזור לי. מוכנה להשקיע בזה
תודה למי שקרא.ה
