כי כל היום הם לומדים.

גם לי יש משקפיים (מספר נמוך יחסית) ואני קורא המון.

באופן כללי לעשות דברים בחושך הורס את העיניים

גם אני...

תנסי לברר יותר,

המוני אנשים קוראים כל החיים שלהם (בחורים, אברכים, וכו')

ואכן יש להם מס' גבוה אבל זה מסתכם בזה.

מקסימום אם המצב חמור אוסרים לקרוא לזמן מסויים,

אבל לא אוסרים לתמיד.

קיצור,

נסי לברר יותר.

לא אמרו לך להפסיק, אלא להפחית,

זה כבר הגיוני וקיים,

עכשיו שימי לב:

אם זה המצב,

אז אם לא תשמעי להם,

תגיעי בסוף לצורך להפסיק לחלוטין,

אז ממש לא כדאי לנסות את זה....

פשוט תפחיתי,

את יכולה להמשיך ולהתייעץ כאן על איך עושים את זה,

ולשתף את הקושי,

אבל שנקודת המוצא תהיה:

"אני הולכת לעשות את זה, בכל מחיר",

חבל חבל חבל להזיק הזק ארוך טווח

ובלתי ניתן להשבה,

בשלב ראשון הייתי מציע,

כמו שכתבו כאן,

להתחיל לפתח תחביבים אחרים,

לטייל (תסעי רחוק בלי ספר איתך...)

ליצור,

ועוד ועוד,

וגם מה שאת קוראת - להשתדל שיהיה בתאורה טובה,

ואותיות גדולות,

ככה העיניים ינוחו קצת ויתחזקו,

ובהמשך תוכלי לחזור לקריאה.

בהצלחה!

תשנני את זה.

את רוצה ח"ו להתעוור בסוף?

פשוט בכח תדללי,

ונתתי לך עצה טובה - צאי לטיול רחוק בלי ספר, במציאות לא תוכלי לקרוא, ויש עוד רעיונות מהסוג הזה, אבל אין לך ברירה, את חייבת להפחית, כדי שלא תגיעי ח"ו למצב שלא תוכלי לקרוא בכלל.

צילום, שזה אומר שרוב הזמן את מסתכלת על דברים, את יכולה פשוט עם הפלאפון.

ציור, נראה לי שעדיף על משטח רחב

ואני נוטה להאמין שיש לך תמיד דברים שרצית לנסות, שכנראה שהגיע הזמן להתחיל להתעסק בהם קצת.

מה שלא יהיה, תנסי לראות את זה חיובי!

לדעתי אל תפסיקי לקרוא.

מצב שאומרים להמעיט ולא ממעיטים, יכול להסתיים בעוורון.

מהכרות!!!

את לא מכירה אף אחד בעולם חוץ מעצמך?

אין על ספרים!!!

גמאני עם מספר גבוה

אל תקראי בחושך.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....