ערך עצמי נמוך, מה עושים?.058

היי , יש לי קושי גדול שרק עכשיו אני מבינה שאין מנוס וצריכה לטפל בו כיוון שיוצר לי בעיות בכל שטחי החיים. הערך העצמי שלי שואף לאפס ובנוי על תגובות של הסביבה ככה שכאשר אדם מחמיא לי בצורה ישירה או עקיפה אני מתמלאת שמחה וכן להיפך לדרך השלילה מייד כשמישהו נותן לי איזו שהיא אמירה שהיא לכוון השלילה מרגישה חסרת ערך לחלוטין .

אין לי ביטחון לצאת לעבודה - בתור גננת /סייעת כל פעם אני רועדת לילה לפני שלוקחת על עצמי תפקיד כזה (למרות שכאשר אני ממלאת מקום בבתי ספר אני בסדר עם זה אחרי פעם פעמיים שהתנסיתי כי אין אנשים שצופים עליי כגון סייעות) וכן לא מאמינה בעצמי שמסוגלת לבצע דברים(אפילו כדוגמת הכנת אוכל ) .פשוט לא בטוחה בשום דבר מהכישרונות שלי אף על פי שאני מקבלת מלגה מלאה ללימודי התואר שלי בזכות הפסיכומטרי והבגרויות וכל השנים מורות מדברות איתי שאני עם מנת משכל מעל הממוצע -אני כל הזמן בודקת ביחס לסביבה האם אני באמת חכמה?וכשנותנים לי לזה אישור אין מאושרת ממני.

חייבת בדחיפות לעבוד על זה אני מעוניינת להגיע למצב שאכן אני ישמח וידע לקבל מחמאות אבל לא שאלו יהיו המשענת של הערך העצמי שלי שאזי זה לא ערך עצמי שבא מתוכי ונשען על דבר יצוק ואיתן ולכן יכול לקרוס בכל רגע נתון. אשמח אם יש כאן אדם שמתמצא בזה קצת וידע לומר לי איך אני יכולה לעבוד על זה בצורה מעשית ופרקטית. תודה רבה.

תופעה נפוצה מאדultracrepidam

הערך העצמי שלנו הוא לא ביחס ישיר לערך האמיתי שלנו.

נפוץ מאד שאפילו להיפך - כמה שהאדם מבין יותר, הוא מבין יותר מה החסרונות שלו והמעלות של זולתו.

 

התהליך הכי פשוט לזה הוא אימון/טיפול. כדאי להתעניין.

 

התהליך הזול יותר הוא פשוט לעבוד יותר עם אנשים, למצוא אנשים שמאמינים בך ולהשתדל להיות בחברתם. לקחת את ההצלחות שלך ולשים אותן בפרונט.

 

זה ממש בקיצור. כל מאמן או מטפל יכול לספר המון על הדברים האלה.

 

תרגיל מסוים שחשבתי עליו (היה עוד אחד אבל כשהתחלתי לכתוב את הראשון שכחתי מה השני. אם אזכר אוסיף)

לבזבז כסף. כשאת מבזבזת כסף, על דברים שאת לא ממש צריכה או על חברות (או בדייט, ותספרי לו שאת עושה את זה לא כדי לפגוע במעמד שלו אלא כי כיף לך לשלם בעצמך) - את בעצם משדרת שיש לך כסף ואת יכולה לקנות הכל. משדרת לאחרים ולעצמך. הלקוח תמיד צודק, בעל המאה הוא בעל הדעה. 

ברור שיש חסרון מובנה בדבר הזה, כי כשנגמר הכסף פתאום הערך העצמי שנתן לך הכסף הלך. ולכן הפתרון הנכון בעיני הוא להחליט בתחילת חודש שאת מקדישה סכום מסוים לבזבוזים. יהיה לך בארנק כמות מסוימת של כסף (בהתאם לתקציב שלך. יכול להיות אפילו 30 שקל בחודש, העיקר להרגיש שיש) שמיועדת נטו להרגיש טוב עם עצמך. לקנות שטויות, לאכול בחוץ...

לא עונהHalf a man
רק מקפיץ, כי גם אני מעוניין בתשובות...
את יכולה להגיד מאיפה זה התחיל?ה-מיוחד

זה לא בא משום מקום. אם תמצאי את הסיבה זה יכול לעזור לך בפיתרון

אני חושבתהודעה

שפשוט להסתכל באמת על דברים שאת עושה ביום יום ולהעצים אותם.

את יכולה לכתוב לעצמך בסוף כל יום מה עשית טוב היום, זה סוד של הנקודה הטובה כמו שר' נחמן כותב שאדם יסתכל על הנק' הטובות שבו, עד שתסתכלי על הדברים ותראי כמה טוב שיש בך ותשתכנעי שאת טובה.. וכשאת בעצמך תדעי את זה, אז ממילא זה פחות ישנה מה החברה תגיד ולא ישפיע בצורה דרסטית.

וגם אם את גננת או עוסקת בחינוך או עם אנשים- אז אם יש מחמאות שחוזרות על עצמן מכמה אנשים שאת מקבלת תכתבי אותן כי הרי אם כמה אנשים אומרים לך שאת טובה ב-X אז כנראה יש בזה אמת. אם תדעי מה השורש של הטוב הזה ותאגדי את זה לתכונות תוכלי לדעת גם את החוזקות שלך וממילא גם אם תראי בעצמך חסרונות תוכלי לקבל אותם יותר באהבה כי תדעי שיש בך גם הרבה טוב.

תתמקדי בטוב ותזכרי אותו, כי אז גם כשיהיה איזה משהו שיוריד אותך או יראה לך כחסרונות תוכלי לתקן ממקום שאת מודעת לטוב שבך ואז זה לא יוריד אותך כי את יודעת שיש גם טוב להיאחז בו ויותר קל לתקן חסרונות ממקום מועצם מאשר ממקום שכותש את עצמו במחשבות לא טובות או ביקורת עצמית.

קיצור, על כל דבר טוב שאת עושה (ויש בטוח הרבה כי כל יהודי יש בו מלא טוב ומלא מצוות ואת האור שמייחד אותו) תטפחי לעצמך על השכם, ממש על כל  דבר קטן. 

מאמינה שזה יכול לעזור

לעניות דעתי-והוא ישמיענו
ה-אתגר של האנשים הרגישים, בעלי האופי הרגשי יותר.
יש לזה כל מיני פתרונות. אם זה משהו מתמשך כדאי מאוד לשקול טיפול אצל איש מקצוע.
אני מסכימה עם התוכן ^ברוקולי


אשמח שתפרט קצת יותר. יש קשר לדעתך בין רגישות לערך עצמי נמוך?כבר לא ישיבישער


לעניות דעתי כן.והוא ישמיענו
אני לא מבין גדול, אגיד מה שאני חושב. חלק מדברים שקראתי ולמדתי לאחרונה. ככה שאני בסך הכל הכלי להעביר את הדברים האלה, לא מחדש משהו מעצמי. ייתכן שהדברים לא מדוייקים מספיק.

צריך להקדים כמה עקרונות יסוד לפני.
קודם כל, בפסיכולוגיה התנהגותית מקובל שהאדם כשנולד הוא 'טאבולה ראסה'- זאת אומרת- 'לוח חלק'. כל דבר תלוי במה שנכנס לאדם מבחוץ, ממילא כל הדרך הזאת דוגלת במערכת התניות וכו'. אז לפי זה כל אדם יכול לרכוש כל תכונה, כל תכונה היא נרכשת.
יש בזה אמת, אבל כדרכן של שיטות פסיכולוגיות- אמת חלקית, צד אחד של התמונה (רק נציין- אני לא מחדש פה לאנשים מן הסתם- כיום מקובל יותר למזג אותה עם עוד שיטה פסיכולוגית, וביחד הן מרכיבות את שיטת ה- cbt- התיאוריה הקוגניטיבית- התנהגותית, שיטה כבר יותר מאוזנת).

בכל אופן כתבתי את כל החפירה הזאת בשביל לומר שיש גם משקל די גדול לגנטיקה. זאת אומרת, יש אנשים, וזה מבוסס מחקרית- זה תחום שעורכים בו הרבה מאוד מחקרים בשנים האחרונות- שיוולדו להיות יותר רגישים, ויש אנשים שיוולדו להיות פחות כאלה. וזה ימשיך לכל החיים, אם כי אפשר כמובן ללמוד כיצד לתפקד בסיטואציות כאלה ואחרות וכו'.. בפועל, הבסיס הגנטי נשאר קבוע ואפשר לראות את זה בפעילות המוחית של איזורים מסויימים במוח (ע''י fmri)
אגב. לפי מחקרים, כ- 70% מהאנשים הרגישים הם יהיו גם יותר מופנמים, ולעומתם רוב רובם של אלה שפחות רגישים- יהיו יותר מוחצנים.
עכשיו, ברור שכל אחד יכול וצריך (!) לעבוד על המידות שלו, אבל צריך לזכור שה' לא סתם נתן לנו אופי מסויים. וגם טכנית, ככל הנראה, אפשר להרחיב את התכונות שלך עד לגבול מסויים.. צריך איזון, והאיזון משתנה מאחד לשני.
יודעים כיום לצפות מראש בדיוק יחסית מאוד גדול אם הם יתפתחו להיות מופנמים יותר או מחצנים יותר על פי רמת הרגישות שלהם לאורות, צלילים וכדו'.. זה נושא מאוד מעניין.

זה קודם כל מה שרציתי להקדים.

התכונה הרגשית היא תכונה יותר חברתית. ולכן לדעתי הקטנה, רגישות זו תכונה שבמהותה היא גם השוואתית.. הרגש הוא מבסס את היחסים בינינו לבין החברה. ברגש נמצאים כל המידות שלנו- כל המידות משרתות בדיוק את האינטראקציה החברתית שלנו (אמנם לא רק, ודאי יש גם כלפי ה' וכלפי עצמנו.. כי הרגש נמצא באמצע ואמור לקשר את כל החלקים שלנו). וכשהרגש יותר דומיננטי מהשכל- כשאין את השכל האובייקטיבי, הקר, שלא מתפעל אלא בוחן דברים ממרחק- או לכל הפחות כשהשכל פחות שולט על הרגש- אז הרגש עורך השוואות, דווקא כי הוא מתחבר יותר לאחרים.

לכן אגב גם הרגש שייך לדרגה יותר נמוכה של האדם, לעומת השכל. גם כי כמו שאמרנו- הרגש תלוי בסביבה- בלי סביבה/ חברה רגש הוא לא ממש רלוונטי. אי אפשר להרגיש או לבטא רגש בלי חברה. רגש שייך לדרגה של אחרי בריאת העולם (לעומת השכל שהוא ביסודו נבדל).


נ.ב. לא ידעתי אם להרחיב במקורות, גם בגלל שהארכתי קצת וגם בגלל השעה (שאגב אני לא בטוח שהייתי מספיק ממוקד.. לפחות לא כמו שהייתי רוצה. אני קצת עייף 😌). אבל יש לי כמה מקורות ברב קוק ומהר''ל ועוד לגבי מה שכתבתי על הרגש שהתבססתי עליהם
וואו, באמת הארכתיוהוא ישמיענו
ויש עוד המון מה לומר 🙈⁦🤦🏻‍♂️⁩
תודה רבה ממש!כבר לא ישיבישער

 

כתבת הרבה דברים יפים וברשותך אתייחס לעיקר התוכן ולא להקדמה.

 

"רגישות היא תכונה חברתית", אמת. אדם רגיש ישים יותר לב למצב רוח של הסובבים אותו ולמה שעובר עליהם וכדו',

אבל האמנם היא 'השוואתית'? היא מאפיינת אדם שמודד את עצמו ביחס לאחרים?

 

במבט שלי זה אולי הפוך. אותם שאינם רגישים ושגם מוחצנים יותר, דווקא הם אלו שיותר תלוים בחברה ולכן יהיה להם יותר חשוב איך מסתכלים עליהם ומקבלים אותם. בעוד שלרגישים ומופנמים יותר יש פחות צורך באישור חברתי.

{ואולי אפשר להוסיף שלתחושתי לרגישים ומופנמים יש עולם פנימי גדול יותר ושנוח להם בו, ולכן אין להם חשיבות כל כך לחברה סביבם. בניגוד למוחצנים וחסרי הרגישות} 

 

והמשך דבריך על הרגש שיותר דומיננטי מהשכל ומסייע לאינטרקציה חברתית - לפי הקו הזה הדברים נכונים גם לכל שאר הרגשות הקיימים. האם תגיד למשל שאדם כעסן (שרגש הכעס אצלו דומיננטי יותר, ולא משתלט על השכל הקר) עורך יותר השוואות ויותר מתחבר לאחרים?

 

אז כנראה הדברים שלי לא היו מספיק מדוייקיםוהוא ישמיענואחרונה
בכל אופן, אני חושב שהרגש עצמו מחפש גם אישורים חברתיים מטבעו. דוקא בגלל ההתחברות שלו אל אחרים
אולי זה פחות שייך אצל מופנמים, אני לא יודע (מה גם שיש דרגות שונות של מופנמות- לא כולם כמו שתיארת מסוגרים בתוך עצמם וכו' ולא אכפת להם מה אחרים חושבים עליהם.. דוקא הרבה פעמים אני רואה שרגש חזק כן בא ביחד עם השוואה)
ככה אני חושב.. אבל אני לא ערכתי מחקר כמובן, ויכול להיות שאני משליך קצת מעצמי על אחרים

בכל מקרה יש פסקאות של הרב קוק למיטב זכרוני שממש מציינות את הקשר הזה במפורש. אולי העבודה שלנו היא לנסות להבין למה
היי יקרה כנסיהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך י"ב בתמוז תש"פ 23:02
לדעתי ערך עצמי מאופיין במה שכתבת פדבקים מהסביבה...
תקופות של הצלחה וכו' ..אם טוב לך את מאושרת אם רע -תקופה של ביקורת רע- לך באופן קיצוני
זה נוגע לכל תחום .. רגשות התנהגות מעשים ומראה.
זה פשוט באופן תמידי לחפש פידבק שעשית נכון, שאת בסדר.
שווה לעבוד על זה על מנת לקבל ערך עצמי יציב ולא משתנה
איך?
להפסיק לשפוט את עצמנו בחומרה..
יש המון אנשים שפשוט מצפים לשלמות ולא מקבלים קשיים שלהם או עבודה שלא הלכה טוב.. בצורה הנכונה .
הם ישר יקשרו את זה : " הנה זה הוכחה שאני לא מספיק טוב".
העבודה של ערך עצמי מתחיל בך.
יש אנשים שבמהלך החיים חוו קשיי למידה, חיים יותר מאתגרים או סביבה שיפוטית וקשה..
וזה בעצם גרם להם לראות את עצמם באור לא טוב .. שלילי.

כי אם הוא אמר כנראה שאני באמת ככה, כי אם יש לי קושי למידה אני מלכתחילה יותר גרוע..
למרות שהאנשים האלה יכולים להיות מאוד מאוד חכמים עם חוכמה מעל הממוצע .

מה עושים? רואים את עצמך באור מקבל פחות מאיים פחות מושלם שיכול גם לטעותת
רואים את הסביבה כפחות מאיימת עובדים על זה שגם אם העירו לי זה לא אומר עלי כלום.. אלא הם העירו ולפעמים אנשים מעירים כי הם עובדים בזה..
וכן יש אנשים שמעירים כדי להאיר ושווה להקשיב להם..

אפשר לעבוד על זה קודם כל את כבר גלית שיש לך ערך נמוך זה חצי מהבעיה.. ברגע שתגידי לעצמך אז מה יקרה אם אני אטעה? משהו יתפקשש? זה באמת שווה כדי שתשארי במקום??
דווקא בגלל שכל כך אכפת לך להצליח? חשבת כמה יתרון יש לך עם הרגישות הזאת למה שיגידו את יכולה לכבוש את העולם(;
תעשי טובה אל תשאירי אותה בתור פגיעה בעצמך.. ותמיד תזכרי שאת קצת קשה מידי עם עצמך שחררי!


עוד נקד לפעמים בתקופות שיש לך יותר עומס בחיים הביקורת עצמית שלנו עוד יותר קשה..
כי אם עבדתי כל כך קשה מי הוא שיגיד לי שלא עשיתי טוב?
ואם אני עובר מיליון וחצי דברים באיזה זכות יש לו להעיר לי?
את מבינה שזה גם הפוך.. כי אם קשה לי עכשיו בחיים ויגידו לי כמה בתחום הזה עשיתי טוב ..כמה אור זה יתן לי?

עדיף לזכור תמיד שאת את שלך עשית ותזכרי שכמו שהוא יכול להחמיא הוא יכול גם להגיד הפוך.. המילים שלו זה לא תורה.
הכי חשוב להיות שלמה עם מה שעשית, באמת זה הכי חשוב שיש .

את עשית תהיי גאה בעצמך אומנם אין לזה ערך כלפי חוץ אבל כלפי פנים את עוברת כאן תהליך עם עצמך..
עשיתי מה שהיית צריכה (לא משנה מה התוצאה) את באמת חייבת בשביל הבריאות שלך לקבל את עצמך בכל מצב.
* תדעי לך שלפעמים הערכה עצמאית נובעת מגאווה .. מה לי לא יגידו ככה וככה? שחריי תנסי לזרום עם החיים גם אם יגידו גם אם לא יפרגנו וגם אם יצחקו הכי חשוב שניצחת ונסית למרות הפחד הזה שלך של "זה לא יהיה מספיק טוב"
תשברי אותווו . תחיי
בהצלחה צדיקה ♥

יש שיעור שנקרא "מאיפה מביאים שמחה " של הרב יצחק חי זאגאנפש חיה.
מומלץ



מה דעתכםאשר ברא

על לשדך אנשים שיצאתם איתם?

אני חושבת שזה טוב ומבורך לשדך אנשים שהתרשמתי מהם לטובה ופשוט לא התאימו לי, או שאני לא התאמתי להם.

והעיקר לא לשדך מישהו שיש לי מטען רגשי עליו לחברה קרובה..

אבל בדיון עם חברות עלה שאין מה לשדך מישהו שיצאתי איתו כי אם הוא היה "מציאה כזאת גדולה", אני הייתי מתחתנת איתו.

הצביעו והשפיעו.

אצל אח שלי זה עבד נהדר, ועובד עד היוםנקדימון

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

ממש כך. זו מצווה גדולה של חסד.נחלת

קודם תציעי... אולי הם כן מעוניינים?שנונימי

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

הרבה חתונות יצאו מזה, כולל שליברגוע

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

שיר יפה אבל רואים רק את הכיפה והמצח.נחלת

את יכולה להגדיל למטה בצד ימיןברגוע

מצווה חשובה. למה לא?תפוחית 1

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

קשה כקריעת ים סוףמסתתר

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כל אחד ואחת הם מציאה גדולה. תלוי למי.נחלת

מבורך מאוד.advfb

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

למה לא?ברוקולי

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

חושב שזה מבורך אבלישי2

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

זה תלויאילת השחר

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

זה שחתכת ממישהו לא אומר שהוא לא טובמישהי719

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

מכיר כמה וכמה זוגות כאלוהסטורי

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

לדעתי, יש להן טעות יסודית.לגיטימי?אחרונה

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

כמה טריקים על משיכה מעת קדםכְּקֶדֶם

לבנות: אתן חייבות להפנים כל הזמן בתודעה שגבר מרגיש משיכה הכי גדולה כשמתאפשר לו לתת לך ואת מקבלת. וזה בהכל. יכול להיות דבר הכי בנאלי שיש. לרמה של לפתוח לך את התפוז או למלאות לך את הקפה. בייחוד אבל כשהוא מזמין או מכין לך משהו לאכול (כמו כן בנים בדיוק מאותה סיבה אין מצב בעולם שאתה מתחלק איתה בהוצאות על הארוחה) אז חזרה אליכן, כל פעם שהוא שואל ממך משהו

תתרגמי את זה בראש שלך ל"אני רוצה להתחבר אליך יותר תני לי את האפשרות לתת לך ותקבלי" להוציא מהראש את ה "לא לא תודה זה בסדר יש לי כבר או אני לא רעבה אכלתי" תסכימי לקבל!

מעשה שהיה כך היה (אתמול) בזולה של הרב יעקב כשנכנסתי מישהי נתנה לי חיוך חמוד אז התלבטתי לרגע ואז החלטתי לשבת לידה. היה החלפת מבטים וחיוכים ושנינו הסמקנו וכל הבררר ואזזז שלפתי את הנשק הסודי (חטיף אנרג'י) ובאלגנטיות חמודה קירבתי אותו אליה בלי לומר מילה (עם חיוך שובה נפש) והיא הסמיקה אבל סירבה!! בדיוק באותו רגע משו באנרגיה שהייתה בינינו נפל ובייחוד לי. החטיף היה סתם מבחן בישביל הכימיה קיצר הבנתן

לבנים: כשאתם בקשר ראשוני מול מישהי אתם חייבים לשדר ביטחון. ולגרום לה להרגיש שאתה הפרס ולא הפוך.

כי בוא, תכלס מכל האפשרויות שיש לך כרגע מצאת לנכון לתת לה את הצ'אנס, אתה זה שבוחר עם מי להיות. לא בקטע מתנשא של אגו או גאווה. פשוט כי ככה זה. גם אם לך באמת הרבה קשרים עם בנות תשדר את ההרגשה שאתה יכול להיות כזה אם אתה רק מחליט. בחורה אוטומטית מרגישה אם אתה חושב שהיא מעליך ואז זה מוריד לה מאד, או אם אתה מעליה. שוב, לא בקטע שוביניסטי עפעלעצמו אנאערף. פשוט גבר צריך להיות המוביל,זה שקובע זה שמחליט ובחורה חייבת להרגיש את זה.

דבר שני כשאתה מדבר איתה אל תחשוב על מה אם ייגמרו הנושאים לשיחה וכל הפחדים האלה. אם ייגמרו אז שייגמרו . לא סוף העולם אם תהיו בשקט גם. הנקודה שלי היא שאתה לא צריך לדאוג לגבי מה תאמר בדיוק כמו שאין לך את הדאגה הזאת עם חבר טובשך. תגיד את מה שעולה לך לראש (בגבול הטעם הטוב כן? ) ומשם דברים זורמים או שלא וגם זה בסדר

לא בטוחה שהבנתיכל היופי

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

מי אמר שזה נכון?לגיטימי?

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

אף בחורה לא חייבת לקבל שום דבר מאף בחור (ולהפך)חושבת בקופסא

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

הוא ממש לא מתייחס כמו מכונהקעלעברימבאראחרונה

אנא עזרו לי לשמור על גבולות. אני פטפטניתנחלת

ושוכחת את עצמי. אנא, לא לכתוב אלי באופן אישי.

לבנות - מותר.

תודה!

..ישי2
עבר עריכה על ידי ישי2 בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 18:09

.

שיר ממבט של רווקאש לבנה

הי.

הרבה מאד זמן לא הייתי כאן. חשבתי לשתף אתכם בשיר שיצרתי לאחרונה בסונו.

"אבל אחלה בחור"

תהנו

בֶּן שְׁלוֹשִׁים וּמַשֶּׁהוּ, עֲדַיִן יוֹצֵא,

פָּגַשְׁתִּי כְּבָר מֵאוֹת, אֲנִי עַל הַקָּצֶה

בְּכוֹל פְּגִישָׁה אוֹתוֹ סַחְלָב וְשֻׁלְחָן,

אוֹתָהּ שְׁאֵלָה: "וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה כְּשֶׁיֵּשׁ לְךָ זְּמַן?"

אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נְּשָׁמָה?

כְּבָר נִגְמְרוּ לִי הַנּוֹשְׂאִים לְשִׂיחָה

אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לִשְׁמֹעַ שׁוּב,

"לֹא נִרְאֶה לִי מַתְאִים, אֲבָל אַחְלָה בָּחוּר"!

זֹאת מְאֹד חֲמוּדָה, אַךְ אֵין מָה לּוֹמַר,

הַשִּׂיחָה זוֹרֶמֶת כְּמוֹ אַכְזָב בַּמִּדְבָּר.

הַשֵּׁם, תֵּן לִי אִשָּׁה שֶׁתִּגְנֹוב לִי אֶת הַלֵּב

וְלֹא אַחַת שֶׁתִּשְׁאַל "לְטַיֵּל אַתָּה אוֹהֵב"?

אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נִשְׁמָתִי

אִיִמָּא וְאַבָּא מְשַׁגְּעִים אוֹתִי

אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לַעֲבֹד חֲצִי מִשְׂרָה,

בִּנְסִיעוֹת וְטֵלֵפוֹן, בְּחִפּוּשׂ אֲבֵדָה.

וְהִנֵּה אַחַת שֶׁבְּעֵינַי מָצְאָהּ חֵן,

יֵשׁ נִיצוֹץ קָטָן, כְּבָר הַלֵּב מִתְעוֹרֵר

אַךְ לִפְנֵי שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ, הִגִּיעָה הַבְּשׂוֹרָה:

"הוּא גָּבוֹהַּ? נָמוּךְ? מָה הַעֶדָהּ"?

אַחַת אָמרָה הוּא רְצִינִי, הַשְּׁנִיָּה קַלִּיל,

אַחַת רָצְתָה עוֹבֵד, אַחֶרֶת מַתְמִיד.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הָלַכְתִּי בִּדְרָכֶיךָ

הִגִּיעָה הַשָּׁעָה, אַל תִּשְׁכַּח אֶת עַבְדֶּךָ

אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נְּשָׁמָה?

אִם אַתְּ שׁוֹמַעַת, תַּעֲשִׂי סִימָן

אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לִשְׁמֹעַ שׁוּב,

"לֹא נִרְאֶה לִי מַתְאִים, אֲבָל אַחְלָה בָּחוּר"!

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּבָר עָבַרְתִּי הַרְבֵּה,

תֵּן לִי אָחָת, שֶׁאָרְגִּישׁ שֶׁזֶּה זֶה,

שֶׁנֵּשֵׁב נְדַבֵּר, וְנִצְחַק עַד הַלַּיְלָה,

שֶׁנַּרְגִּישׁ סוֹף סוֹף שֶׁהִגַּעְנוּ הַבַּיְתָה

מושלםהפי

ככ מתחברתמישהי719

מושש!מסתתר

הגרסה הרגועה עדיפה?אש לבנה

ראשונה!מסתתר

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

מקסים! בקרוב מ מ ש!נחלת

אגב מי שהתחבר לסטייל - שיר נוסף משעשע שעשיתי אתמולאש לבנה

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

מתחרה בגידי גוב. גם בשורה האחרונה...shindovאחרונה

דאגה רעילות וזהירותMentality

מעניין כיצד זיכרונות העבר מתהפכים ומשתנים כאשר נקודת המבט שלנו משתנה, בין אם בעקבות מבט מבחוץ ובין אם בעקבות שינוי פנימי.

דאגה לבן זוג יכולה להפוך בדיעבד לשתלטנות, רצון להיות שותף בחייו עלול להתפרש כתלותיות, והתעקשות שנראתה בעבר כביטוי לאכפתיות יכולה להפוך לסימן של חוסר כבוד. לפעמים מספיק שינוי אחד בנקודת המבט כדי שזיכרונות שלמים יקבלו משמעות שונה לחלוטין.

אפשר לראות זאת אצל זוגות שנפרדים עם מעט מרירות. אדם שבעבר היו יכולים להישבע שהוא קרוב למושלם הופך פתאום, בעיניהם, לאדם שתלטן, רעיל ומגעיל. כאילו כל אותן שנים נצבעו מחדש בצבע אחד.

המבט שלנו והמסקנות שאנחנו מסיקים בהווה משפיעים באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו זוכרים את העבר.

יש לכך שני היבטים מעניינים: זיכרון סלקטיבי וריפריימינג.

זיכרון סלקטיבי הוא הנטייה שלנו לזכור פרטים מסוימים ולשכוח אחרים. אנחנו עשויים לזכור היטב את הרגעים שבהם נפגענו, אך לשכוח את הפעמים שבהן אותו אדם היה שם בשבילנו. לחלופין, אנחנו עשויים לזכור דווקא את הרגעים הטובים ולהדחיק את הקשיים.

ריפריימינג, לעומת זאת, הוא שינוי המסגרת הפרשנית שדרכה אנחנו מסתכלים על אירוע. לא בהכרח שכחנו משהו או שינינו את פרטי הזיכרון, אלא שהמשמעות שאנחנו מעניקים לו השתנתה. אותה שיחת טלפון שבעבר נתפסה כדאגה יכולה להיתפס היום כניסיון לשלוט, ואותה בקשה לקרבה יכולה להיראות כתלותיות.

במובן מסוים, בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו אנחנו קוראים מחדש ספר שכבר קראנו. העלילה נשארת לכאורה זהה, אבל אנחנו כבר אנשים אחרים, עם ניסיון, רגשות ותפיסות שונות. לכן גם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על העבר משתנה.

כמובן, ייתכן שנקודת המבט החדשה היא דווקא הנכונה. אולי האדם באמת היה שתלטן ורעיל, ואולי רק לאחר שהתרחקנו הצלחנו לזהות דברים שלא ראינו קודם. אבל אני חושב שלפני שמפילים על אדם, על קשר או על עצמנו פצצה, כדאי לעצור ולנסות להיזכר כיצד ראינו את הדברים בזמן אמת. לא כדי להעדיף את הפרשנות הישנה, אלא כדי לבחון אם הפרשנות החדשה שלנו אכן מוצדקת.

יכול להיות שאותו אדם באמת רק דאג, והוא כלל לא יבין מאיפה הגיעה פתאום המסקנה שהוא רעיל. כמובן, ייתכן שהוא אכן התנהג בצורה פוגענית, ואולי הפרידה הייתה הכרחית. אין כאן ניסיון להצדיק התנהגות רעה או לשמר קשרים שאינם טובים לנו, אלא ניסיון להבחין בין המציאות לבין הפרשנות שאנחנו מעניקים לה.

יש לכך גם השלכות על האדם שמקבל את ההאשמה. כאשר מאשימים אדם ברעילות, במיוחד אדם עם ביטחון עצמי נמוך או פחד מפגיעה באחרים, ההאשמה עלולה להפוך לחלק מהתפיסה העצמית שלו. הוא עלול להתחיל להאמין שהוא אכן אדם רעיל, לשחזר את הזיכרונות שלו בהתאם למסקנה הזאת ולראות גם את המעשים הטובים שלו בעבר באור שלילי.

כך הוא עלול לקחת איתו לקשרים עתידיים תחושת אשמה שאינה בהכרח מוצדקת, לחשוש מכל ביטוי של דאגה או קרבה, ואפילו לפגוע ביכולת שלו לנהל קשרים בריאים.

בסופו של דבר, אני חושב שצריך לזכור שהיכולת שלנו לפרש מחדש את העבר אינה הופכת כל פרשנות חדשה לאמת. לפעמים אנחנו מגלים דברים שלא ראינו, ולפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על אותם דברים דרך משקפיים אחרות.

כדאי להיזהר מלהפוך את האדם שהיינו, את האדם שמולנו ואת הקשר שהיה לנו לדמויות חד-ממדיות רק מפני שכיום אנחנו רואים אותם אחרת.

"אכילת לב"התלמיד העייף

"אכילת לב" עם מה שרציתי לכתובהתלמיד העייף

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

ברוררadvfb

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

הכאב שלך מובןברוקולי

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

אלו החייםלגיטימי?

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לפעמים קשה לגלות שאלו החיים, וזה בסדר גמורadvfb

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

בטח שזה קשה!לגיטימי?

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

נכוןadvfb

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

אתה צריך להשתפר גם בלי קשר אליהמשה

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

אכילת לבאשר ברא

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אם אתה בעניין של ספריםכל היופיאחרונה

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

על מה אתם מדברים בשיחה ראשונה בטלפון ?בננה1234

סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל

זה לא שיחה שמדברים בה יותר מידיפצל"פ

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

לדעתיאשר ברא

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש שיחות ויש שיחותלגיטימי?

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

שאלה מעולה!advfbאחרונה

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

מסכימה ממש!עַלְמָה

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

חיפוש זוגיותאתרוג1

הי לכולם

מחפשת זוגיות רצינית לחתונה

מסורתית שומרת כשרות וחגים

איפה אפשר להכיר?

ברוכה הבאה.אביעד מילוא

בהצלחה בחיפוש

יש בתגובה הנעוצה בראש הפורום קישור לשדכנים, ישקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך י"ז בחשוון תשפ"ז 1:26

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

כאן זה פחות המקום להכירלגיטימי?

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אבל גם פה תמיד תתכן האפשרותקעלעברימבאר

אמת, אבל פחות נראה לי שיש מסורתייםלגיטימי?

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

לא מקבל את סעיף א'advfb

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

בוודאי. אבהיר את כוונתילגיטימי?אחרונה

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.