ערך עצמי נמוך, מה עושים?.058

היי , יש לי קושי גדול שרק עכשיו אני מבינה שאין מנוס וצריכה לטפל בו כיוון שיוצר לי בעיות בכל שטחי החיים. הערך העצמי שלי שואף לאפס ובנוי על תגובות של הסביבה ככה שכאשר אדם מחמיא לי בצורה ישירה או עקיפה אני מתמלאת שמחה וכן להיפך לדרך השלילה מייד כשמישהו נותן לי איזו שהיא אמירה שהיא לכוון השלילה מרגישה חסרת ערך לחלוטין .

אין לי ביטחון לצאת לעבודה - בתור גננת /סייעת כל פעם אני רועדת לילה לפני שלוקחת על עצמי תפקיד כזה (למרות שכאשר אני ממלאת מקום בבתי ספר אני בסדר עם זה אחרי פעם פעמיים שהתנסיתי כי אין אנשים שצופים עליי כגון סייעות) וכן לא מאמינה בעצמי שמסוגלת לבצע דברים(אפילו כדוגמת הכנת אוכל ) .פשוט לא בטוחה בשום דבר מהכישרונות שלי אף על פי שאני מקבלת מלגה מלאה ללימודי התואר שלי בזכות הפסיכומטרי והבגרויות וכל השנים מורות מדברות איתי שאני עם מנת משכל מעל הממוצע -אני כל הזמן בודקת ביחס לסביבה האם אני באמת חכמה?וכשנותנים לי לזה אישור אין מאושרת ממני.

חייבת בדחיפות לעבוד על זה אני מעוניינת להגיע למצב שאכן אני ישמח וידע לקבל מחמאות אבל לא שאלו יהיו המשענת של הערך העצמי שלי שאזי זה לא ערך עצמי שבא מתוכי ונשען על דבר יצוק ואיתן ולכן יכול לקרוס בכל רגע נתון. אשמח אם יש כאן אדם שמתמצא בזה קצת וידע לומר לי איך אני יכולה לעבוד על זה בצורה מעשית ופרקטית. תודה רבה.

תופעה נפוצה מאדultracrepidam

הערך העצמי שלנו הוא לא ביחס ישיר לערך האמיתי שלנו.

נפוץ מאד שאפילו להיפך - כמה שהאדם מבין יותר, הוא מבין יותר מה החסרונות שלו והמעלות של זולתו.

 

התהליך הכי פשוט לזה הוא אימון/טיפול. כדאי להתעניין.

 

התהליך הזול יותר הוא פשוט לעבוד יותר עם אנשים, למצוא אנשים שמאמינים בך ולהשתדל להיות בחברתם. לקחת את ההצלחות שלך ולשים אותן בפרונט.

 

זה ממש בקיצור. כל מאמן או מטפל יכול לספר המון על הדברים האלה.

 

תרגיל מסוים שחשבתי עליו (היה עוד אחד אבל כשהתחלתי לכתוב את הראשון שכחתי מה השני. אם אזכר אוסיף)

לבזבז כסף. כשאת מבזבזת כסף, על דברים שאת לא ממש צריכה או על חברות (או בדייט, ותספרי לו שאת עושה את זה לא כדי לפגוע במעמד שלו אלא כי כיף לך לשלם בעצמך) - את בעצם משדרת שיש לך כסף ואת יכולה לקנות הכל. משדרת לאחרים ולעצמך. הלקוח תמיד צודק, בעל המאה הוא בעל הדעה. 

ברור שיש חסרון מובנה בדבר הזה, כי כשנגמר הכסף פתאום הערך העצמי שנתן לך הכסף הלך. ולכן הפתרון הנכון בעיני הוא להחליט בתחילת חודש שאת מקדישה סכום מסוים לבזבוזים. יהיה לך בארנק כמות מסוימת של כסף (בהתאם לתקציב שלך. יכול להיות אפילו 30 שקל בחודש, העיקר להרגיש שיש) שמיועדת נטו להרגיש טוב עם עצמך. לקנות שטויות, לאכול בחוץ...

לא עונהHalf a man
רק מקפיץ, כי גם אני מעוניין בתשובות...
את יכולה להגיד מאיפה זה התחיל?ה-מיוחד

זה לא בא משום מקום. אם תמצאי את הסיבה זה יכול לעזור לך בפיתרון

אני חושבתהודעה

שפשוט להסתכל באמת על דברים שאת עושה ביום יום ולהעצים אותם.

את יכולה לכתוב לעצמך בסוף כל יום מה עשית טוב היום, זה סוד של הנקודה הטובה כמו שר' נחמן כותב שאדם יסתכל על הנק' הטובות שבו, עד שתסתכלי על הדברים ותראי כמה טוב שיש בך ותשתכנעי שאת טובה.. וכשאת בעצמך תדעי את זה, אז ממילא זה פחות ישנה מה החברה תגיד ולא ישפיע בצורה דרסטית.

וגם אם את גננת או עוסקת בחינוך או עם אנשים- אז אם יש מחמאות שחוזרות על עצמן מכמה אנשים שאת מקבלת תכתבי אותן כי הרי אם כמה אנשים אומרים לך שאת טובה ב-X אז כנראה יש בזה אמת. אם תדעי מה השורש של הטוב הזה ותאגדי את זה לתכונות תוכלי לדעת גם את החוזקות שלך וממילא גם אם תראי בעצמך חסרונות תוכלי לקבל אותם יותר באהבה כי תדעי שיש בך גם הרבה טוב.

תתמקדי בטוב ותזכרי אותו, כי אז גם כשיהיה איזה משהו שיוריד אותך או יראה לך כחסרונות תוכלי לתקן ממקום שאת מודעת לטוב שבך ואז זה לא יוריד אותך כי את יודעת שיש גם טוב להיאחז בו ויותר קל לתקן חסרונות ממקום מועצם מאשר ממקום שכותש את עצמו במחשבות לא טובות או ביקורת עצמית.

קיצור, על כל דבר טוב שאת עושה (ויש בטוח הרבה כי כל יהודי יש בו מלא טוב ומלא מצוות ואת האור שמייחד אותו) תטפחי לעצמך על השכם, ממש על כל  דבר קטן. 

מאמינה שזה יכול לעזור

לעניות דעתי-והוא ישמיענו
ה-אתגר של האנשים הרגישים, בעלי האופי הרגשי יותר.
יש לזה כל מיני פתרונות. אם זה משהו מתמשך כדאי מאוד לשקול טיפול אצל איש מקצוע.
אני מסכימה עם התוכן ^ברוקולי


אשמח שתפרט קצת יותר. יש קשר לדעתך בין רגישות לערך עצמי נמוך?כבר לא ישיבישער


לעניות דעתי כן.והוא ישמיענו
אני לא מבין גדול, אגיד מה שאני חושב. חלק מדברים שקראתי ולמדתי לאחרונה. ככה שאני בסך הכל הכלי להעביר את הדברים האלה, לא מחדש משהו מעצמי. ייתכן שהדברים לא מדוייקים מספיק.

צריך להקדים כמה עקרונות יסוד לפני.
קודם כל, בפסיכולוגיה התנהגותית מקובל שהאדם כשנולד הוא 'טאבולה ראסה'- זאת אומרת- 'לוח חלק'. כל דבר תלוי במה שנכנס לאדם מבחוץ, ממילא כל הדרך הזאת דוגלת במערכת התניות וכו'. אז לפי זה כל אדם יכול לרכוש כל תכונה, כל תכונה היא נרכשת.
יש בזה אמת, אבל כדרכן של שיטות פסיכולוגיות- אמת חלקית, צד אחד של התמונה (רק נציין- אני לא מחדש פה לאנשים מן הסתם- כיום מקובל יותר למזג אותה עם עוד שיטה פסיכולוגית, וביחד הן מרכיבות את שיטת ה- cbt- התיאוריה הקוגניטיבית- התנהגותית, שיטה כבר יותר מאוזנת).

בכל אופן כתבתי את כל החפירה הזאת בשביל לומר שיש גם משקל די גדול לגנטיקה. זאת אומרת, יש אנשים, וזה מבוסס מחקרית- זה תחום שעורכים בו הרבה מאוד מחקרים בשנים האחרונות- שיוולדו להיות יותר רגישים, ויש אנשים שיוולדו להיות פחות כאלה. וזה ימשיך לכל החיים, אם כי אפשר כמובן ללמוד כיצד לתפקד בסיטואציות כאלה ואחרות וכו'.. בפועל, הבסיס הגנטי נשאר קבוע ואפשר לראות את זה בפעילות המוחית של איזורים מסויימים במוח (ע''י fmri)
אגב. לפי מחקרים, כ- 70% מהאנשים הרגישים הם יהיו גם יותר מופנמים, ולעומתם רוב רובם של אלה שפחות רגישים- יהיו יותר מוחצנים.
עכשיו, ברור שכל אחד יכול וצריך (!) לעבוד על המידות שלו, אבל צריך לזכור שה' לא סתם נתן לנו אופי מסויים. וגם טכנית, ככל הנראה, אפשר להרחיב את התכונות שלך עד לגבול מסויים.. צריך איזון, והאיזון משתנה מאחד לשני.
יודעים כיום לצפות מראש בדיוק יחסית מאוד גדול אם הם יתפתחו להיות מופנמים יותר או מחצנים יותר על פי רמת הרגישות שלהם לאורות, צלילים וכדו'.. זה נושא מאוד מעניין.

זה קודם כל מה שרציתי להקדים.

התכונה הרגשית היא תכונה יותר חברתית. ולכן לדעתי הקטנה, רגישות זו תכונה שבמהותה היא גם השוואתית.. הרגש הוא מבסס את היחסים בינינו לבין החברה. ברגש נמצאים כל המידות שלנו- כל המידות משרתות בדיוק את האינטראקציה החברתית שלנו (אמנם לא רק, ודאי יש גם כלפי ה' וכלפי עצמנו.. כי הרגש נמצא באמצע ואמור לקשר את כל החלקים שלנו). וכשהרגש יותר דומיננטי מהשכל- כשאין את השכל האובייקטיבי, הקר, שלא מתפעל אלא בוחן דברים ממרחק- או לכל הפחות כשהשכל פחות שולט על הרגש- אז הרגש עורך השוואות, דווקא כי הוא מתחבר יותר לאחרים.

לכן אגב גם הרגש שייך לדרגה יותר נמוכה של האדם, לעומת השכל. גם כי כמו שאמרנו- הרגש תלוי בסביבה- בלי סביבה/ חברה רגש הוא לא ממש רלוונטי. אי אפשר להרגיש או לבטא רגש בלי חברה. רגש שייך לדרגה של אחרי בריאת העולם (לעומת השכל שהוא ביסודו נבדל).


נ.ב. לא ידעתי אם להרחיב במקורות, גם בגלל שהארכתי קצת וגם בגלל השעה (שאגב אני לא בטוח שהייתי מספיק ממוקד.. לפחות לא כמו שהייתי רוצה. אני קצת עייף 😌). אבל יש לי כמה מקורות ברב קוק ומהר''ל ועוד לגבי מה שכתבתי על הרגש שהתבססתי עליהם
וואו, באמת הארכתיוהוא ישמיענו
ויש עוד המון מה לומר 🙈⁦🤦🏻‍♂️⁩
תודה רבה ממש!כבר לא ישיבישער

 

כתבת הרבה דברים יפים וברשותך אתייחס לעיקר התוכן ולא להקדמה.

 

"רגישות היא תכונה חברתית", אמת. אדם רגיש ישים יותר לב למצב רוח של הסובבים אותו ולמה שעובר עליהם וכדו',

אבל האמנם היא 'השוואתית'? היא מאפיינת אדם שמודד את עצמו ביחס לאחרים?

 

במבט שלי זה אולי הפוך. אותם שאינם רגישים ושגם מוחצנים יותר, דווקא הם אלו שיותר תלוים בחברה ולכן יהיה להם יותר חשוב איך מסתכלים עליהם ומקבלים אותם. בעוד שלרגישים ומופנמים יותר יש פחות צורך באישור חברתי.

{ואולי אפשר להוסיף שלתחושתי לרגישים ומופנמים יש עולם פנימי גדול יותר ושנוח להם בו, ולכן אין להם חשיבות כל כך לחברה סביבם. בניגוד למוחצנים וחסרי הרגישות} 

 

והמשך דבריך על הרגש שיותר דומיננטי מהשכל ומסייע לאינטרקציה חברתית - לפי הקו הזה הדברים נכונים גם לכל שאר הרגשות הקיימים. האם תגיד למשל שאדם כעסן (שרגש הכעס אצלו דומיננטי יותר, ולא משתלט על השכל הקר) עורך יותר השוואות ויותר מתחבר לאחרים?

 

אז כנראה הדברים שלי לא היו מספיק מדוייקיםוהוא ישמיענואחרונה
בכל אופן, אני חושב שהרגש עצמו מחפש גם אישורים חברתיים מטבעו. דוקא בגלל ההתחברות שלו אל אחרים
אולי זה פחות שייך אצל מופנמים, אני לא יודע (מה גם שיש דרגות שונות של מופנמות- לא כולם כמו שתיארת מסוגרים בתוך עצמם וכו' ולא אכפת להם מה אחרים חושבים עליהם.. דוקא הרבה פעמים אני רואה שרגש חזק כן בא ביחד עם השוואה)
ככה אני חושב.. אבל אני לא ערכתי מחקר כמובן, ויכול להיות שאני משליך קצת מעצמי על אחרים

בכל מקרה יש פסקאות של הרב קוק למיטב זכרוני שממש מציינות את הקשר הזה במפורש. אולי העבודה שלנו היא לנסות להבין למה
היי יקרה כנסיהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך י"ב בתמוז תש"פ 23:02
לדעתי ערך עצמי מאופיין במה שכתבת פדבקים מהסביבה...
תקופות של הצלחה וכו' ..אם טוב לך את מאושרת אם רע -תקופה של ביקורת רע- לך באופן קיצוני
זה נוגע לכל תחום .. רגשות התנהגות מעשים ומראה.
זה פשוט באופן תמידי לחפש פידבק שעשית נכון, שאת בסדר.
שווה לעבוד על זה על מנת לקבל ערך עצמי יציב ולא משתנה
איך?
להפסיק לשפוט את עצמנו בחומרה..
יש המון אנשים שפשוט מצפים לשלמות ולא מקבלים קשיים שלהם או עבודה שלא הלכה טוב.. בצורה הנכונה .
הם ישר יקשרו את זה : " הנה זה הוכחה שאני לא מספיק טוב".
העבודה של ערך עצמי מתחיל בך.
יש אנשים שבמהלך החיים חוו קשיי למידה, חיים יותר מאתגרים או סביבה שיפוטית וקשה..
וזה בעצם גרם להם לראות את עצמם באור לא טוב .. שלילי.

כי אם הוא אמר כנראה שאני באמת ככה, כי אם יש לי קושי למידה אני מלכתחילה יותר גרוע..
למרות שהאנשים האלה יכולים להיות מאוד מאוד חכמים עם חוכמה מעל הממוצע .

מה עושים? רואים את עצמך באור מקבל פחות מאיים פחות מושלם שיכול גם לטעותת
רואים את הסביבה כפחות מאיימת עובדים על זה שגם אם העירו לי זה לא אומר עלי כלום.. אלא הם העירו ולפעמים אנשים מעירים כי הם עובדים בזה..
וכן יש אנשים שמעירים כדי להאיר ושווה להקשיב להם..

אפשר לעבוד על זה קודם כל את כבר גלית שיש לך ערך נמוך זה חצי מהבעיה.. ברגע שתגידי לעצמך אז מה יקרה אם אני אטעה? משהו יתפקשש? זה באמת שווה כדי שתשארי במקום??
דווקא בגלל שכל כך אכפת לך להצליח? חשבת כמה יתרון יש לך עם הרגישות הזאת למה שיגידו את יכולה לכבוש את העולם(;
תעשי טובה אל תשאירי אותה בתור פגיעה בעצמך.. ותמיד תזכרי שאת קצת קשה מידי עם עצמך שחררי!


עוד נקד לפעמים בתקופות שיש לך יותר עומס בחיים הביקורת עצמית שלנו עוד יותר קשה..
כי אם עבדתי כל כך קשה מי הוא שיגיד לי שלא עשיתי טוב?
ואם אני עובר מיליון וחצי דברים באיזה זכות יש לו להעיר לי?
את מבינה שזה גם הפוך.. כי אם קשה לי עכשיו בחיים ויגידו לי כמה בתחום הזה עשיתי טוב ..כמה אור זה יתן לי?

עדיף לזכור תמיד שאת את שלך עשית ותזכרי שכמו שהוא יכול להחמיא הוא יכול גם להגיד הפוך.. המילים שלו זה לא תורה.
הכי חשוב להיות שלמה עם מה שעשית, באמת זה הכי חשוב שיש .

את עשית תהיי גאה בעצמך אומנם אין לזה ערך כלפי חוץ אבל כלפי פנים את עוברת כאן תהליך עם עצמך..
עשיתי מה שהיית צריכה (לא משנה מה התוצאה) את באמת חייבת בשביל הבריאות שלך לקבל את עצמך בכל מצב.
* תדעי לך שלפעמים הערכה עצמאית נובעת מגאווה .. מה לי לא יגידו ככה וככה? שחריי תנסי לזרום עם החיים גם אם יגידו גם אם לא יפרגנו וגם אם יצחקו הכי חשוב שניצחת ונסית למרות הפחד הזה שלך של "זה לא יהיה מספיק טוב"
תשברי אותווו . תחיי
בהצלחה צדיקה ♥

יש שיעור שנקרא "מאיפה מביאים שמחה " של הרב יצחק חי זאגאנפש חיה.
מומלץ



מכיוון שאינני ראוי להיות הגאון של הדור,חסדי הים

אני חייב להתחתן עם אשה שתהיה מוכנה לגדל את גאון הדור הבא.

"יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה".

אגב, אם חזקיהו אומר בסוף- "כך מקובלני מבית אבי אבאנוגע, לא נוגע

אפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים"- למה הוא לא התפלל שיצאו לו בנים צדיקים או הוליד והתפלל שיגדלו להיות צדיקים?

אולי הוא חשב שזה לא רק עניין של מה שהוא מחוייב. שהרי המלכות תעבור לבניו, והוא לא יכול לקחת סיכון על חשבון עם ישראל. אז הוא כן התפלל, אבל כל עוד הוא לא ראה ברוה"ק שבניו יהיו צדיקים (או לפחות אחד מהם) הוא לא רצה להוליד ילדים.


ועל זה ענה לו ישעיהו "בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת איבעי לך למעבד *ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד*". כלומר גם השיקול ה"כללי" הזה לא תופס, אתה תעשה את מה שצווית וה' יעשה מה שנוח לפניו. כלומר גם אם זה אומר שהמלך שאחריך יהיה רשע- זה רצון ה', ובוודאי יש לכך סיבה ותכלית.

אפשר ללמוד מכאן שלפעמים יש טעויות שעשינו בבלי דעת, וזה משמיים ויש לזה מטרה.  

יש לי בכלל סיכוי?מה כבר ביקשתי

אני יודע שהשאלה בכותרת קצת חריפה מדי אז אסביר...

לא יודע אם זה שייך לפה או לאר"מ אז כותב בשניהם.

עברו כמעט חודשיים מאז שהיא חתכה אותי. (לא יצאתי מאז מסיבה טכנית שקצת מנעה ממני להיפגש, ואני מרגיש שאולי זה קצת הזיק לי שאותה גברת ישבה לי במוח כל הזמן הזה ומצד שני גם עלו לי הרבה תובנות לגביה שלא חשבתי עליהם קודם אז אולי כן היתה מזה גם תועלת...לא משנה, זה לא העיקר. וגם סרו המניעות אז בעז"ה ממשיך.).

הנקודה היא שאני מרגיש שאני אולי קצת רגיש מדי. בכללי בחיים. ובדייטים זה מתפרץ במאתיים אחוז. כבר כתבתי על זה פה פעם אבל אז זה היה בהקשר של פרידות. עכשיו אני מתכוון בהקשר של אישיות.

זה היה הקשר הארוך יחסית הראשון שלי. יצאתי עם כמה בחורות לפניה ועם אף אחת לא התקדמתי באמת וגם תכלס לא היה כל כך שייך. כבר שראיתי את הפרטים שלה בהצעה הרגשתי שזה משהו אחר. וזה באמת היה. הבעיה הגדולה היא שלא הצלחתי באמת לקדם את הקשר. בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה. מפה לשם היא הרגישה שאני לא מוביל מספיק ועל זה (לפחות ככה אמרה) חתכה. היתה לנו שיחה ארוכה מאוד לפני שהיא קיבלה את ההחלטה, והמסר העיקרי שקיבלתי שם הוא "אתה באמת אדם טוב. באמת. לא פגשתי הרבה בחורים כאלה וגם אומרים שזה די נדיר אצל גברים. באמת התנהלת מדהים במהלך כל הקשר. הרגשתי שיש מי שרואה אותי ואכפת לו ממני. גם עוד לא פגשתי מישהו שמבין אותי ככה. יש לך לב כל כך טוב, וזאת אחת ה-תכונות החשובות לי. לכן ממש קשה לי לוותר על זה. באמת רציתי שזה יצליח. אתה מה שאני מחפשת. אבל אני מרגישה שזה לא מה שאני צריכה בחיים. אני צריכה מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. ומבחינת הרגישות אני מרגישה שאנחנו קצת דומים מדי. וזה לא מה שאני צריכה לפחות בשלב הזה של החיים...".

מה שאני שמעתי זה "היית יכול ממש להצליח בתור בחורה. אתה לא גברי, אתה לא מסוגל לספק לאישה את מה שהיא צריכה בחיים, אתה רגיש מדי, מי שאמור לבכות בבית זה לא אתה זו אני, אין לך ביטחון עצמי, אתה לא החלטי, ובקיצור- בתור חברות היינו יכולות להסתדר יופי, אבל בתור בעל? תשכח מזה."

וכאן אני שואל כבר חודשיים ולא מצליח לקבל תשובה- למה אני אמור לצפות? מאז שאני זוכר את עצמי זה מי שאני. רגיש, מתחשב, אכפתי, דואג, שמח בלשמח מישהו אחר, מתכלב בשביל שמי שאני אוהב יהיה בנוח, וכו. אני לא מחפש מישהי גברית ושנחליף תפקידים. יש בי את הרצון הגברי הבסיסי הזה של לספק משענת, להוביל, להיות הקול השפוי. אבל בפועל זה לא מתבטא. בפועל היא נפגשת מיד עם הלב הטוב שלי, זה משמח אותה שיש גברים כאלה בעולם, ובזה מסתכמת התועלת שלה מהקשר. ואני? אני רק מאבד עוד את מעט הביטחון העצמי שנשאר לי. מי תוכל לראות אותי מעבר? ומי תוכל לאהוב את התכונות האלה באמת? יש מישהי שתשמח בזה שאני לפעמים לוקח דברים ללב והם משפיעים עלי? שאני חווה את העולם בצורה יותר עמוקה? שהלב שלי לא מסוגל לשמוע מישהו ובמיוחד מישהי שמחמיא לי בלי שיעלו לי דמעות?

זה קצת מייאש כל העסק הזה ובמיוחד הכנות שבה היא אמרה שאני אשכרה מה שהיא מחפשת ולמרות זאת החליטה לסיים את זה...

..שפלות רוח

אני חושב שכל אישה גם אם היא מלאה בתוכן, או חזקה ועצמאית, בסוף צריכה גבר להישען עליו, הנק הייתה שזה שהבחור רגיש, לא אומר שאין אישה שתרצה גבר כזה, אצלו זה יכול לבוא לידי ביטוי ברגישות שלו שביא תחפש אותה בתור מענה וכו. כי בסוף ככה השם ברא את העולם, האישה היא המקבלת והגבר הוא המשפיע, בעולם הבא כנראה הדברים יחזרו להיות כמו אצל אדם וחווה, אבל כרגע המציאות היא כזו.


ולגבי הקללה, שמעתי פירוש יפה ממש, אם אתה בתור בעל תוריד ממנה את הקללה של "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך" אז השם יתברך יוריד ממך את "בזיעת אפך תאכל לחם" היינו הפרנסה, וזה מסתדר יפה עם "אוקירו לנשייכו כי הכי דתתעתרו" כי ברגע שאדם מייקר את אשתו ונותן לה יחס וממלא אותה בתשומת לב, ממילא כבר היא לא צריכה את "ואל אישך תשוקתך" כי הוא ממלא אותה ביחס, ואז ממילא הפרנסה ברווח ובקלות יותר.

שדכנים לחוצניקים ודומיהםTachyon

האם מישהו מכיר שדכנים לחוצניקים או בכללי אנשים שיכולים מצד אחד להיות מאוד דוסים ומצד שני מאוד פתוחים לעולם? 

אתה יכול לפנות אלי במסר (לא בשיחה אישית) ואתן לךחסדי הים
מספר של שדכנית שעוסקת בזה.
אשמח גםראומה1
התחתנתי לתוך קהילה של חוצניקים רווקיםתמיד בבטחה

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

פניתי ראומה1
יש קהילה של חוצניקים רווקים כאן? סקרנת...מתוך סקרנות
זה סביב ישיבת מיר?
תודה, מכיר קבוצת ווצאפ שלהםמתוך סקרנותאחרונה

יש להם גם קהילה פיזית?

תודה רבה! אם יש עוד איזה שדכנים מאזור בית שמש?Tachyon
יש בתחתית רשימת השדכנים בשרשור הנעוץלגיטימי?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

הייתי מחפש באינטרנט על JLICארץ השוקולד
ראיתי עכשיו זוג בדייטהפי

הבחורה כמעט מתעלפת מקור

והבחור מדבר על מטבע ביטקון או משו כזה..

הבנת מה אני אומר?

אחי , היא בעולמות עליונים

ביטקוייןמשה

זה באמת מקום לרחף בו.

כמה קשה לומר קר לי?בחור עצוב
בנות תמיד צודקות ובנים תמיד טיפשים וחסרי תשומת לבצדיק יסוד עלום
יותר קשה מלאכול סרטים אחר כך שהוא לא שם לב אלייךיוני.ו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

ברור שהיא צריכה להגידהפי
לא ציפיתי שידע לבד
הצעתי לכמה בחורות את המעיל שליבחור עצוב
כולן סירבו. אולי הגיע הזמן לכבס אותו. 
נראה לי שזה בסיסי להיות רגיש למזג האווירadvfb
כדאי שיהיה תשומת לב מצידוארץ השוקולד

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

 

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

חחחח לא נראליהפי

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????


והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים


קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

אז תקבעו מראש במקום סגורבחור עצוב
ואי אני חושבתהפי

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.


שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

אז אפשר לעבורבחור עצוב

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).


אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

ברור שאמרתיהפי
סוף טוב הכל טוב?בחור עצוב

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

אפשר להגיד בטל ומבוטלהפי
לא הבנתיבחור עצוב
קורה לי הרבה בשרשור הזה
אולי זה דייט בין הראשוניםמישהי נשואה

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

את ההרצאות בנושא כלכלה שהיית נושא בפני😂יעל מהדרום
אשה היא לא יועץ השקעותבחור עצוב
אשה היא אכן לא יועץ השקעותאריק מהדרום
אבל אתה הולך לאחד את ההון שלך וההון שלה להון אחד.


זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.


המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.


וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

זה לא אומר שצריך לאכול לה את הראש על זה בפגישותבחור עצוב
ולגמרי אין לי בעיה לקחת אחריות על הצד הכספי בקשר. לא כל אחד חייב לדעת לעשות הכל. 
אכן לא כל אחד חייב לדעת לעשות הכלאריק מהדרום
אבל בנושא הספציפי הזה זה מאוד חשוב לעבוד יחד כי ישנן החלטות מאוד גורליות.


אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.


אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.


וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

אתה יודע שזה בערך מה שקרה בקיבוציםמשה

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

אני תוהה אם מספיק ששני הצדדיםארץ השוקולד

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

המצב הנפוץאריק מהדרום
הוא שיש צד אחד מאוד מעורב בפיננסים וצד אחד לא מעורב בכלל, העובדה שזה מצב נפוץ לא אומר שזה בריא, במקרה של גירושין או מוות או נכות פתאומית שתמנע מהצד המעורב לתפקד זה יקשה מאוד, מקרים שבו צד אחד לא רק שאין לו את הקוד לחשבון בנק, אלא שבכלל לא הוריד את האפליקציה לחשבון זה יהיה ללמוד להתנהל הכל מאפס.


בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

אם תרצהאריק מהדרוםאחרונה

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.


אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

ברור שמספיקברגוע
חחח גדולהפי
הרהורים בעקבות שירשורים: למי לדעתכם יש יותר סיכוי?יוני.ו.

ולמה

 

1. "לא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "זאת הסיבה שהפכתי להיות פריק/ית ומוזר/ה" >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"

 

2. "אני פריק/ית ומוזר/ה" >> "זאת הסיבה שלא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
 

נגיד שאלו שני סוגי האנשים. שניהם לא אידיאלים, אבל כנראה יותר נפוצים מהסוג האידיאלי, אז תנסו להתייחס אליהם, ולא לשבור לסוג שלישי. אם תקלטו את הלך הדברים תגלו שיש הרבה פחות מקום לקטנוניות.

 

(חסכתי את הניסיון לעדן/ פוליטיקלי קורקט למינהם)

מסכים ומחזקאביעד מילוא

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

אתה מה זה צודקadvfb

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

לא הבנתיהרמוניה

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

לראשון יש יותר סיכויadvfb

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

 

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

תלוי ביחס בין כמה שהוא חושב שהוא פריק ומוזרנוגע, לא נוגעאחרונה

לבין כמה שהוא באמת

שוב נר בלי ביתאנונימיכלשהו

כל משב רוח מכבה אותו. נשארה רק פיסת שעווה חסרת צורה.

בעז"ה שנה הבאה 'נר לבי בית'חסדי הים

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

היום זה עדיין "זאת חנוכה" וההשפעה עדיין קיימתנפש חיה.

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

 

 

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

רק לומרנגמרו לי השמותאחרונה

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

איך עוברים את הפגישה השנייה?אביעד מילוא

יצאתי עם בחורות מקסימות אבל אף פעם לא עברנו את הפגישה השנייה (נחתך תמיד על רקע שהן לא היו בשלות לשידוכים ונכנסו לזה מתוך לחץ חברתי)

💁🏻‍♂️אבטיח ברזילאי

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.


אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

זה לא שאין איתי אווירה נעימהאביעד מילוא

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

מחזק אותךאבטיח ברזילאי

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

יוצאים עם בחורות בשלות יותר…מבולבלת מאדדדד
אולי כדאי גם לחפש בחורות גדולות יותר
^^^ארץ השוקולד

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

כפי שכבר אמרובחור עצוב

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

משקיעים יותרהפי
ומנגד משדרים נחת נעימות
אולי לבדוק בעדינות את הנקודה הזאת בבירוריםadvfb

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אם יצאת עם כמה בנות, ואף פעם לא הגעת לפגישה שנייה-לגיטימי?אחרונה

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.

לבנותמישהי 1
אני מנסה לשדך כמה שרק אני יכולה ואם יש לי עצה בשבילכן היא שהתמונה שאתן מעבירות תהיה הכי וואו שיש
את מתעלמת מהשאלות שלי. ולא בפעם הראשונהלאצעיר

כמה מתוך הזוכות האלו התחתנו בשנות ה30 לחייהם? ובאיזה הפרש?

פי כמה וכמה כמות יש הפוך?


לגבי בעיות - יש ב2 הצדדים. לא על זה מדובר. בגילאי 30+ לא מדובר על בעיות, מדובר על *טבע*. זו עובדת חיים שהפוריות של האישה נחלשת מוקדם יותר. זה מה יש.


אני כבר באמת לא רואה טעם בהמשך הדיון הזה. אני מביא עובדות ומציאות ואת חולמת לשנות את כל העולם לחלומות שלך.


מאחל לך שתמצאי את הנכון לך ובעיקר שלא תתני לשטויות כמו פער גילאים מוגזם *בעיניך* לתקוע אותך. 

אולי יעניין אותך