אפשר לומר שהם אפילו מעבר לחברים הם ליוו את בעלי בתחילת התשובה שלו ועד היום מלווים אותנו בדברעם חשובים בחיים.
הילדים ואנחנו מאוד אוהבים אותם.
בעבר היינו קהילההקטנה ובעקבות משבר שהיה די נשארנו אנחנו והם בהתחלה היה מאוד קשה ולאט לאט בנונו את המשפחתיות שלנו ולמדנו מתי טוב לנו ביחד ומתי צריך גם בנפרד.
ולגוף ההתלבטות החברים נוסעים לכנרת ורצו שנצטרף עכשיונהיום שבחרו לא מתאים לי כל כך (הם לא יכולים יום אחר)כי זה יום של טבילה .אומנם סביר להניח שנחזור עד הערב אבל לא בא לי לחץ ולהתארגן ככה למקווה מה גם שנחזור עייפים מאוד כי יוצאים מוקדם..
בקיצור אמרתי לחברה שלא מתאים והיא אמרה שדוקא זה יכול להסתדר ונגיע בזמן אבל עדין אני חוששת. אז קבענו שניסע יום אחרי אבל החברים קצת מאוכזבים.
אני לא רוצה לפגוע ובאמת כייף לנו יחד אבל בא לי קצת לבד לא כי לא טוב איתם.זה מרגיש לי משהו חשוב למשפחתיות שלנו מעין חוויות שצוברים כמשפחה..
גם אולי נחליט להישאר יומיים ואז ברור שעם מקווה זה לא הולך יחד ..
בעלי אומר מה שטוב לי טוב לו והוא לגמרי זורם.
אני מגזימה לגבי החשיבה שלי של יום מקווה?
אשמח לשמוע את דעותיכן..
️
פשוט לא תמיד יש לי מה להגיב..