אשמח מאוד שתגידו לי מה הבנתם מהשיר (אני מחביא מלא דברים ומסרים בכל שורה)...
אני חושב שיצא לי שיר מאוד עמוק, אשמח לתגובות...
מסע לעבר
לזמן שלא יחזור
הולך להסתכל
על מה שהשארתי מאחור
מערבולות של אור
חושך וערפל
אני קם
אני נופל
ואני רואה
אותו
את עצמי
שהשארתי מאחור
הוא יושב ומחכה
הוא מחייך
הוא בוכה
הוא כל כך טהור
זך ואמיתי
וזה מכה בי
איפה הוא?
אני מתגעגע אליו
לכל הטוב שהיה
ולכל מה שכאב
אני מנסה לדבר איתו
אבל הוא לא שומע
אני רוצה לחבק אותו
לתוכו לשקוע
לאותו זכרון מתוק
שבו הייתי לפני הרבה זמן
לאותה אמונה תמימה
עליה הוא נשען
אני רוצה להיות איתו
בכאבים שהוא יעבור
להגיד לו שהוא לא לבד
ושעליו אני תמיד אשמור
אני מוצא את עצמי
עומד, בוכה מתפרק
חושב רק עליו
וקולי משתנק
אני מרגיש
הוא שם בשבילי
ואני תמיד אהיה שם בשבילו
לא משנה מה הוא יעבור
אני יודע שעבר עלי
אותי בנה
ואני רוצה להגיד לו את זה
כמתנה
אני מסתכל עליו
הוא מסתכל עלי
אני יודע שזה עוד רגע נגמר
מסע מתוק, כואב ומרגש אל העבר







