בנות התחילו לרכל על המורה של 5 מתמטיקה באמצע הכיתה...

ואז הן גילו שזאת אמא שלי

אח שלי נתן לי את המספר של דודה שלי ואז שלחתי לה הודעה שקשורה לבבת מצווה של אחותי הודעה ממש ארוכה ואז היא שולחת לי זה טעות אבל מזל טוב 

שלחתי לחברה הודעה ממש אישית ובטעות זה היה המספר של אח שלה 

שלחתי לחבר והגיע לאחותו..

@דימיטרי רובנוב

רואה שהגבתי למישהו אחר וזה באמת פאדיחה!

אבא שלי התקשר אלי, ואני עניתי לו, והתחלתי לדבר בשטף וסיפרתי דברים וזה ואז כשהוא הצליח להשחיל מילה הוא אומר "אממ מצאתי את הפל' הזה, את יודעת אולי של מי הוא?" 

יצאתי מחלוקת תעודות וספרתי לבנות בחוץ מה המורה אמרה עליי.

היא אמרה שהיא ראתה שהיו לי הרבה הזדמנויות להעליב בנות ובכל זאת לא עשיתי את זה, וכל הכבוד ו"הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים".

ואמרתי לבנות מחוץ לדלת שאני לא מבינה מאיפה היא שלפה את זה, בחיים לא הרגשתי צורך להעליב משהו ואז באיזה כוחות אהרון הכהן התגברתי או משהו מוזר כזה.

ובאמצע שאמרתי את זה, המורה לספרות עברה ליד, ושמעה אותי אומרת את זה, והיא התחילה גם פתאום לחזק ולהגיד "כל הכבוד, גם אני ראיתי את זה, זו תכונה ממש מופלאה..."

ואני לא מבינה מאיפה הן הביאו את הרעיון הזה.

שהמחנכת כותבת ליד התעודה היא כתבה "זכית במעלות רבות, את רגישה לזולת ונזהרת בכבוד אחרות..." מאיפה היא חשבה על זה?

אני לא מעליבה אנשים, אבל זאת לא איזה תכונה יוצאת דופן, זה כמו לשבח משהו על זה שהוא לא גונב, זאת לא אופציה, אז מה הקטע?

אין מאיפה להתחיל

הנה אחת 

יצאתי מהבית עכשיו לסיבוב קצר ואני בבידוד (וכולם יודעים...)

ושכחתי מסכה...

אם אין אף אחד בחוץ...

עם מסכה...

 הרבנים פרסמו שאם יודעים על מישהו שמפר בידוד חייב לדווח

הנה השב"כ נכנס...

אחת שעולה לי עכשיו

פעם חבר שלי ביקש ממני שאביא לו את את התנ''ך מהכתה ובדיוק בכתה הזאת הראש ישיבה שלי לימד תנך. אז אמרתי נכנס בשקט נקח את התנ''ך ונצא... קיצר לקחתי את התנך ושהבאתי אותו לחבר גיליתי שלקחתי בטעות את התנ''ך שהראש ישיבה מסר איתו את השיעור...

פעם אני וחבר באנו עם אותה חולצה לבנה בערב שבת

ובמקרה שצריך חולצה לבנה (שזה פעם בחודש או אפילו פחות)

ועוד מקרה ששתינו זכרנו להביא חולצה לבנה,

ועוד מקרה ששתינו לבשנו את אותה החולצה באותו היום,

ועוד מקרה שבכלל נפגשנו כי אנחנו בכתיתות בקומות שונות,

אז אנחנו דווקא צוחקות על המקריות הזאת,

ממש סיכוי אפסי שזה יקרה, אז זה דווקא מגניב כשזה כן קורה.

זה קרה השנה נסעתי עם כמה חברים לאנשו וראינו בתחנה של ... תמורה למטמתיקה מחכה לאוטובוס. אז צעקנו לו שלום מהחלון והמשכנו לנסוע ולא לקחנו אותו למרות שהוא גר בדיוק לאיפה שנסענו ואז הוא שלח לי שכחו ממגן

פעם בשישית הייתי בחדר לפני השיעור ולא היה לי כוח ללכת אליו התלבטתי אם לישון או ללכת וידעתי שהרב עצבני בתקופה האחרונה אז הלכתי למרות העייפות אבל האב בכלל לא בא לשיעור אלא מורה אחר שחפר וחירטט כל מיני שטויות חסרות כל פשר.
ןאחכ בסדר בוקר סיפרתי את זה לחברותא שלי ועל כמה המורה הזה מדבר שטויות תמיד וכאלה, ואז החברותא שלי הצביע קדימה וקלטתי שהמורה הזה יושב כיסא לפני ובטוח שמע הכל

ישנתי בחדר בפנימיה ומזה פחדתי שהאם בית תבוא ותתפוס אותי למה היא הורגת על כאלה דברים ואז התקשרתי לחברה בכיתה ושאלתי אותה אם היא ראתה היום תאם בית אז היא אמרה לי שלא ואמרתי לה אין לי קריזה שתתפוס אותי עכשיו שנייה אחרי היא נכנסה לחדרררררררר

(כתבתי המילה מורות מאחורי מחיצה )

אתם חושבים שזה בגלל שיש משהו מפדח מהותית בדמות חינוכית שתופסת אותה במצב מסוים,

או שפשוט כולנו תלמידים ואלה האנשים שאנחנו פוגשים הכי הרבה ואם תקרה פדיחה, זה יקרה בהקשר אליהם?

אחותי באה לקנות משקפיים עכשיו החלון היה שקוף ומבריק והיא בשיא האיטיות באה להיכנס לחנות פתאום "בום" נתקע 

בחלון  ומוכרות היסתכלו עליה לרגע בשוק איך היא הצליחה להיכנס בשיא האיטיות לחלון אבל אחר כך הן צחקו כמובן שאחותי ברחה משם בטיסה עם חברות שלה

אין הסיפורים של אחותי הזויים 

הלכתי לפיצה ואז באתי להכנס ונתקעתי בדלת, והמוכר אמר לי: "מה, ניקיתי כל כך טוב?"

(ניקיתי-ניק-יתי)

הרגת אותי מצחוק!

אפשר הסבר?

רבתי עם אחותי הקטנה בבית ספר בקולי קולות מרוב שההיתי עצבנית לא שמתי לב איפה אני אני ממשיכה ללכת אני רואה את המחנכת מהכיתה השנייה קוראת לי בשמי (שם בדוי)אליה אליה אליה פתאום יצא לי בלי כוונה מהעצבים שהיא חפרה לי המורה די וכול הבנות הסתכלו עלי בשוק כמובן שביקשתי סליחה אבל עדיין פפפפפפפפפפאדיחה

הייתה הרוסה מעייפות וזה, ואז היא רואה אמא מתקשרת- היא עונה ומתחילה לספר לה כמה היה לה קשה היום והחניכות התנהגו לא הכי בפעולה וזה.. ואז היא אומרת לה כזה- ואי מצטערת לשמוע, אבל רק רציתי לשאול אם הבנות חזרו כבר מהפעולה..

קיצר היה כתוב אמא של .. והיא לא שמה לבב

לקניון ולמרכז מסחרי בשביל כל מיני סידורים שם.

אח שלי הלך לקנות מכנסיים, ואימא שלי אמרה שאני יכולה עד שהוא מסיים להסתכל במחלקת נשים בחנות שם, ואם אני אמצא משהו אז נקנה.

אני נכנסת לחנות, ואני רואה את הבת של המורה שלי מחזיקה עוד בערך 2-3 אחים קטנים שלה עליה, אז הבנתי שכנראה המורה שלי קרובה.

ראיתי שבקופה נמצא אח שלי, ומיד אחריו בתור נמצאת המורה שלי, ניסיתי להסתכל על הבגדים, אבל ממש הובכתי מהאפשרות שהיא תראה אותי, אז פשוט התחבאתי הכי רחוק מהקופה מאחורי מלא בגדים עד שהיא הלכה.

וזה היה מיד אחרי שאח שלי סיים, אז יצאתי בלי לקנות כלום.

היא בטוח ראתה את אח שלי, וגם את ההורים שלי שעמדו מחוץ לחנות, אבל היא כנראה לא זיהתה אותם שהם קשורים אליי, כי אנחנו ממש לא דומים.

זה היה מזמןןן נזכרתי בזה כשקראתי את הפדיחות כאן:

עד לפני כמה שנים אח שלי היה מציק לי בטירוף ..( ברוך ה שנינו התבגרנו וזה הפסיק...) 

יום אחד אמא שלי נסעה ואז הוא הציק לי ואיים שירביץ לי אז התקשרתי לאמא שלי כולי בוכה והיא לא עונה עוד פעם ועוד פעם עד שהיא ענתה ואז מישהיא עונה לי: מוקד שלום - אז אני עושה:- אמא זה לא מצחיק- וגוללתי את כל הסיפור שאח שלי הציק לי וכו ואז נרגעתי ואז אני שומעת שעוד פעם אומרים מוקד שלום.. (נראלי חשבו שאנחנו משפחה במצוקה..)   ונתקתי מהר....

יכולים להחשב בתור אלימות במשפחה מהזווית הרשמית.

מזכיר לי-

אני ממש לא אוהבת שנוגעים בי,

ופעם אמא שלי במקום להצביע על הכיוון שהיא רצתה שאני אשים משהו במקום,

היא פשוט סובבה את הראש שלי לכיוון הזה.

ממש התעצבנתי ואמרתי לה שזה מגע לא בהסכמה, ואני יכולה להתלונן למשטרה על זה.

הייתי חצי רצינית

זה היה אתמולל

אחות של חברה שלי התחתנה

ואני משקיעה כותבת לה ברכה וזה קיצר שלחתי לה בהודעה שיהיה מזלט וזה..

ואז אחרי איזה חמש דק אני רואה שקיבלתי הודעה וחברה שלי עונה לי ככה-

???

ואני אני מסתכלת- ואני רואה ששלחתי לילדה הלא נכוןנה

אני ואח שלי מתנדבים במפלגת נעם..

קיצר הבאנו שלטים כאלה של המפלגה ואז חברים של אח שלי ואח שלי החליטו שהם רוצים לתלות את השלט בכיכר מתחת לבית שלי( אני גרה בעיר) קיצר באותו זמן אני הייתי בבית נשכבתי על הספה באתי לישון קיצר אני כמעט נרדמת פתאום הדלת של הבית נפתחת אני רואה שם את אח שלי ושורה של חברים אחריו הוא בא אומר לי איפה יש סולם וחוט אני עושה לו למה אתה צריך? הוא מסביר לי שהם הולכים לתלות את השלט בכיכר קיצר אח שלי עושה לי רוצה לבוא? אני עושה כן בטח... טוב הייתה השעה 1 וחצי בלילה משו כזה קיצר אנחנו יורדים איזה 5 בנים ואני אנחנו הולכים עם סולם באמצע הלילה לא יודעת איך לכם זה היה נראה אבל זה נראה מאוד מוזר.

קיצר אנחנו מגיעים לכיכר מתחילים לתלותתשלט כל אדם שעובר שם עם האוטו מתסכל עלינו כאילו נפלנו מהירח וואי ואז שנים עד שהצלחנו לתלות את השלט ואז הם עוד רצו להצתלם וכמעט שהצתלמתי איתם(בעוונותי) בסוף אני צילמתי אותם אבל זאת היתתה חתיכת סיטואציה מצחיקה ברמות ומביכהה

אני וכמה חברים עלינו מהפסקה באיחור ואז המנהל מסתכל עלינו ושואל למה אנחנו מאחרים, ואני במקום להגיד סבבה וזה התחלתי לצעוק עליו בטעות... כל מי שהיה במסדרון שמע והיה בהלם כולל המנהל אחרי שניה קלטתי את זה אז טסתי לכיתה...

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

בשירשור של ניקים בציורים, שירה שמה את החידה הראשונה ואז עליתי על התשובה אבל שעות ניסיתי לחשוב על חידה אחרת ואז כשחשבתי על משהו (די גרוע, סה"כ תמונה של משקפת...) ראיתי שמתנחלת כבר ענתה אבל בלי לשים חידה, אז כתבתי לה "כן אבל תשימי חידה... שעות ניסיתי לחשוב על חידה ובשניה שבאתי לשלוח ראיתי שאת כבר ענית... " ואז היא ענתה לי "יאללה, תשלחי את" זה היה נראה לי מוזר, אבל נחמד מצידה, וגם פאדיחות כי החידה הייתה גרועה ורק אחרי מלאא הודעות קלטתי שהתפספסה לי אות... יצא שכתבתי אל תשימי חידה

פעם אחת ישבתי אם חברות שלי במושב האחורי של האוטובוס והתחלנו לדבר לפנינו ישב משהו לחשתי לחברה שלי יו מה הוא נתקע פה ואז הוא קם והלך!

מכירות את זה שהולכים ברחוב ומסתקלים בחלונות של הרכבים לבדוק שאת נראית טוב..? אז פעם אחת עשיתי את זה וכולי מתיפיפת לי מול החלון מסדרת תשיער וזה  ופתאום נפתח החלון ומי שישב שם עשה לי כזה את יפה זה בסדר...פאדיחה!!

כשאני הולכת לשרותים באולפנא לפעמים כשאני רואה שאין אף אחד אחר,

אני מנסה לסגור את הדלת הראשית של השרותים מהר, שלא ישימו לב שמשהו סגר אותה,

ואז להתיפייף מול המראה עד שמשהו נכנס ואז אני מעמידה פנים שהייתי בכיוון אחר.

איך שרדת את זה?

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות