הי,
ראשית אני מצטערת באמת בצערך ובצער של הרבה מאיתנו....
אני עברתי את זה מספר פעמים ויכולה לספר לך מה קורה,
אני יודעת שיש אפשרות לעשות עם כדורים אבל את זה לא עברתי כבר הייתי בשלב מתקדם יחסית...
הגרידה עצמה לא כואבת, הכדורים לפני יכולים לפעמים קצת לכאוב, לא משהו הסטרי בכלל, ברמה של אקמול.
פעם אחת, בערך שעה אחרי הציטוטק התחיל לי דימום ממש רציני והריצו אותי לחדר ניתוח,
אבל גם אז הרופא אמר לי שזה בסדר גמור.
אני מאוד מזדהה עם הקטע של ההרדמה, אני גם מפחדת מהרדמה פחד מוות.
מה שעוזר לי מאוד, זה התחושה הזאת שרק הקב"ה איתי בחדר הזה, דמיינתי שהוא נותן לי יד ונמצא איתי ברגע הזה,
הכי עזר לי, זה לשחרר ולתת לו להוביל את המהלך, אני לא לגמרי יכולה להסביר את התהליך,
אבל זה נתן לי לעבור את זה ממקום מאוד מאוד מקבל. הרגשתי את עצמי מרפה מהלחץ... במקום הזה אני לא המובילה אלא הוא,
הוא הוביל אותי והוא גם ימשיך...
סוג של "כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי".
אני יכולה להגיד לך שזה היה אפילו מרומם ומרגש, אבל זה נשמע פלצני.
בכל אופן, כאב הלב הוא לאין ערוך גדול מהכאב הפיזי, זה באמת הקטע הזעיר בעניין.
לפחות אצלי, (אני בטוחה שיש כאילו שזה אחרת)
אני מאחלת לך מכל הלב (וגם לי) שתשכחי את העניין מתוך שמחה במהירות.