התייעצות נשית-הריון ולידה
אני במחזור, הבת שלי (בת 6) ראתה שרידים של דם האסלה, שכנראה לא התנקו טוב כשהורדתי מים.
היט נכנסה ללחץ, וניסתה לחקור אותי מה זה (כמעט בבכי).
ניסיתי לענות הכי ברוגע, שהכל בסדר ואין צורך להיחלץ, שאין פה שום דבר מסוכן וכו'. זה לא סיפק אותה. היא רצתה לדעת בדיוק מה זה.
ניסיתי להגיד שהכל בסדר וזה קשור לדברים שאני אסביר לה יותר בפירוט כשהיא תגדל. נראה לי שזה כללית אותה עוד יותר.
בסוף איכשהו סיימתי את השיחה בלי יותר פירוט, אבל אני בטוחה שזה עוד מטריד אותה ורוצה לחזור אליה עם תשובה יותר מספקת.
אני תוהה אם להסביר לה באמת מה זה (בצורה מותאמת איכשהו), אבל חוששת שזה רק ילחיץ יותר... לא יודעת...
אשמח לשמוע מה אתן אומרות...
אני הייתי מסבירה לה בצורה ביולוגית נטואין לי הסבר

כדי שהיא לא תחפש תשובות במקומות אחרים.

מושיבה אותה לשיחה ומספרת לה כי היא "מספיק בוגרת כדי לדעת".

הייתי קודם לומדת קצת על ההיבט הביולוגי כדי לא לעשות פאשלות,

ומסבירה לה בדיוק מה זה מחזור, ואיזה ברכה זה, ושבזכות זה אפשר ללדת ילדים מקסימים כמוה

רואה כאן תגובות מתחתיי וחייבת להגיב-אין לי הסבר

אני נכוותי מזה!

בגיל שש כבר ידעתי לקרוא יותר טוב מ2 האחים הגדולים שלי שהיו בכיתות ג' וב'. כל דבר שהיו אומרים לי שהוא לא לגילי הייתי מחפשת אותו ישר. בגיל שש וחצי כבר חיפשתי בספרייה של ביה"ס מידע על "דמוקרטיה" כי התעלמו מהשאלה שלי של מה זה.

בכיתה ג' נחשפתי לראשונה למילה "מחזור" וכבר ידעתי לגגל אותה, והזדעזעתי ממה שגיליתי. שלא נדבר על חיי אישות, שמה שקראתי עליהם היה מזעזע!

אני לא מוכנה שהילדה שלי תחווה את מה שאני חוויתי, ואין מצב שאני לא אגיד לה את האמת כי מבחינתי זה ערך עליון.

אז אם בגיל שש היא תשאל, אני אסביר לה, היא תשמע את מה שאני רוצה שהיא תשמע ולא תחשף לזה מחברות/אחיות גדולות/אינטרנט/ספרים.

אני נכוותי מזה קשות!

מזל שהיתה לי מורה בתיכון(שהייתה אחכ גם המדריכת כלות שלי) שעזרה לי לצאת מהמקום הזה.עד כיתה ט שקיבלתי מחזור הייתי בטוחה שזה הדבר הכי מזעזע שה' יצר, עד כיתה י"א חשבתי שחיי אישות זה מעשה בהמי!

אני רוצה שהבת שלי תלמד על הנושאים האלו ממקום דתי ומאמין, קדוש וטהור. שתחשף לחומר שאני רוצה שתחשף ולא תלך לרעות בשדות זרים.

אני רוצה שהיא תהיה סמוכה ובטוחה באמא שלה שתספר לה הכל. לא מוכנה שהיא תחווה מה שאני חוויתי!

❤️ הסיטואציה שלך מובנת עכשיו. ברור שאין רק דרך חינוכית אחתקרן-הפוך
להעביר מסרים ומידע רגיש.

מה העניינים? השם בשימוש כבר
אבל זה לא שהיא ראתה ממש דם יוצא משם, שאי אפשר להסתיר וחובה להגיד את האמת, אחרת הילדה תדע שאמא משקרת ולא תבוא אליה יותר בשאלות.
הילדה( בת ה6! ילדונת קטנה! )ראתה דם על האסלה. דם על האסלה לילדות קטנות יכול להראות מהרבה סיבות, לאו דווקא דימום וסתי. אפשר להגיד לה שזה מדלקת בשתן או פצע קטן בישבן( "עקץ אותי שם יתוש וגרדתי ומזה הדם" )-אלה סיבות שבהחלט יכולות להיות!!
גם כשהיא תגדל היא תבין ש: א. באמת יכולות להיות סיבות שונות לדם בשרותים.
ב. גם אם היא תגדל, רחמנא לצלן, ותבין ששינית מן האמת וזה היה דם ווסת, היא גם תבין ל מ ה עשית את זה.
-דאגת לבריאותה הנפשית.
אני לא חושבת שבגיל 6 הייתי מסוגלת לקבל את הידיעה הזאת( על ווסת וכל המשתמע) וגם אני הייתי ילדה שאהבה מאוד לקרוא ולחקור.
וכל מה שכתבתי נכתב בהתאם לגיל הילדה. אם היה מדובר בבת 10 או יותר, הייתי אומרת לה כבר את האמת, ממילא בסביבות גיל 12 כבר אמורה לקבל, וכמובן שאכין אותה מראש.
ולגבי מה שכתבת בסוף-ברור שהבת שלך תלמד ממקום דתי ומאמין, וברור שתהיי זו א ת שתלמדי אותה, אבל, רבונו של עולם, לא בגיל 6....
אם היא לא הייתה נחשפת לזה מראש לא הייתי מספרת.אין לי הסבר

אחרי שהיא כבר ראתה, לא הייתי מתכחשת לאמת. אפילו אם היא תבין למה שיקרתי...

אני פשוט יודעת שאני, בתור הילדה החכמה שהייתי(מענין לאן זה נעלם ), תשובה כזאת לא הייתה מספקת...

אני חושבת שאם היא כבר שאלה אין מנוס, חייבים להסביר.

ברור שלא בדיוק איך נוצרת הפריה וכו, אבל הבטן של אמא מתאמנת כדי שהיא תוכל להיות בהריון...

בכ"מ לצערנו הרבה ילדים נחשפים לזה בגיל מוקדם מידי, מעדיפה לחשוף אותה לזה בעצמי לכל העולם הזה...

(ואני ב"ה! מה איתך? )

את עדיין חכמה ומקסימה! זה לא נעלם לשום מקום!השם בשימוש כבר
אני מסכימה שאם היא שאלה חייבים לענות, אבל-לא חייבים לענות את כ ל האמת... אפשר בהחלט לשנות ממנה, כמו שכבר כתבתי לעיל⬆️
ואנחנו יכולות לא להסכים כמובן🙂
זו דעתך וזו דעתי
( רק חבל שלא תסכימי איתי, בכ"ז, נולדתי צודקת)
סתם, צחקתי.
אני.... ברוך ה'. חיה לי מיום ליום. 🙂
פעם שמעתי משהו חכםאישהואימא
אתה צריך לחשוף ילד לדברים על פי המידע שיש ברשותו
כשילד שואל אותך על משהו, תגשש בזהירות מה המידע שיש ברשותו על כך ועל פי זה תתנהל.. אבל לא הרבה מעבר לכך.
כלומר אם ילדה בת 6-7 הייתה ניגשת אלי שואלת אותי מה זה מחזור, הייתי שואלת אותה: למה את שואלת, מה את יודעת על זה וכו' ולפי זה עונה לה ומספקת לה תדובות..
אבל אם ילדה בת 6 שואלת אותי מה זה הדם הזה ואין לה שום מושג על מחזור או בכלל משהו קרוב לזה, לא הייתי נכנסת לזה בכלל.
מסכימה. ⬆️השם בשימוש כבר
^^^ ממש ככהמיואשת******
נשמהאמאשוני
יש לך ילדה בגיל 6?
כל מה שאת כותבת זה יפה ונעים ונכון. אבל לא תואם גיל.
ילדה בת 6 מעניין אותה חולצת נצנצים לא מחזור.

בדוגמה שלך תארי לעצמך ש"דמוקרטיה" פירושו אונס וביתור גופות.. היית רוצה שיסבירו לך בפרוטרוט מה זה???
יש דרך לתווך מידע.
מסכימה כשהאמירה כשתגדלי תביני הוא משפט מעליב במיוחד כשהוא בא מהאחים הגדולים,
אבל מפה ועד להסביר הסברים ביולוגיים כדי שלא תחפש מידע במילון הדרך עוד ארוכה לדעתי.

אפשר לא להסכים. ויכול להיות מאוד שאם הבנות שלך חכמות וחדות כמוך אז נכון יהיה להסביר להם כפי שכתבת.
הייתי מעדיפה שאמא שלי תסביר לי מה זה דמוקרטיהאין לי הסבר

ולא אנציקלופדיה או כל מקור אחר. 

נחשפתי בשנים ככ תמימות לכל הדבר הכי מגעילים ושפלים שיש בעולם. קראתי פורנוגרפיה. פשוט הרסתי לעצמי חלקים בנפש.

אין לי ילדה בת שש. וגם מאוד אהבתי את מה ש@אישהואימא כתבה על צורת ההסברה לילדים.

אולי באמת גיל 6 זה צעיר מידי. כשיהיו לי ילדים בגיל הזה בעזה יכול להיות שאני אחשוב אחרת.

כרגע, מהמקום שנכוותי בו, ככה אני חושבת.

ויכול להיות מאודד שאני טועה, כי אחרי הכל @השם בשימוש כבר תמיד צודקת, ואנחנו כרגע לא באותה דעה

כמו שהבהרתי-צחקתי, אשה קטנה וחמודה שכמותך, צחקתי.. 🙂השם בשימוש כבראחרונה
את חמודהמיואשת******
אבל את לא לוקחת בחשבון שגם את תסבירי לבת שלך מה שאת רוצה שהיא תדע היא עדיין יכולה ללכת לגגל וללמוד עוד.
עם כל הכבוד בעיני הגישה החינוכית המתאימה היא שילדה בת שש לא תהיה לה גישה לגגל יחסי אישות.
אני מצטערת עבורך שנכווית כך, אבל יש הרבה דרכים לטפל בסיטואציה כזו ובעיני לומר את האמת בגיל שש היא לא אחת מהם. כמובן זכותך לחלוק ולחשוב אחרת.
נשמע לי ממש מוקדם להסביראמאשוני
וכן יכול להלחיץ.
מה שכן, התחילו ליפול לה שיניים? אפשר להסביר שמגיע פעם יורד דם וזה כלום.
דם מתקשר אצל ילדים לכאב אבל גם אצלם לא תמיד זה ככה.
לדעתי מוקדם להכנס לנושאים ביולוגיים.קרן-הפוך
עונים באופן פשוט וענייני- לנערות בוגרות ולנשים יש תהליך גופני שמתחיל החל מגיל 10 בערך - מחזור חודשי . כל ילדה בתהליך ההתבגרות בעז"ה תתחיל לקבל מחזור.
התהליך הזה משמח מאוד כי זה אומר שהגוף של הנערה יוכל להביא ילדים לעולם בעז"ה כשתתחתן.
לבנות יש רחם, והגוף מנקה את הרחם בתהליך קבוע מידי חודש. ויוצא דם.
זה עניין רגיל, לא פצע ולא מכה.
המחזור החודשי הוא חלק מכלל תהליכי שינוי גופניים שיקרו ויש הרבה הכנות לכך (הנצת שדיים, שערות, הפרשות)
בפועל המחזור (הווסת זה המושג הנכון לימי הדימום)- זה כמה ימי דימום קל.
כמובן ששיחה כזאת צריכה להיות חלק מתהליך מתמשך של שיח עם הילדים שלנו. ויכול להיות שהיא תלך לכיוונים נוספים. בהצלחה רבה!
התחילו ליפול לה שיניים, והיא קצת היסטרית גם מהדם שםהריון ולידה
כמה שאני מנסה להעביר את זה בנחת וברוגע, היא קצת נוטה לדרמטיות בדברים כאלו...
זה עוד יותר עונה לך על השאלהמיואשת******
ועל ההבנה איך תהיה התגובה שלה למה שתגידי.
זאת
הבת האישית שלך. את מכירה אותה, וזה התפקיד שלך כאמא להתאים את התשובה ליכולת האישית שלה להבין אותה. תכלס. לא על פי דעות של נשים בפורום , קיבלת מגוון תשובות. אבל התפקיד שלך כאמא זה להחליט איזו תשובה באמת מתאימה ליכולת ההבנה של הבת שלך האישית ומה יהיה לה טוב.
אני אמרתי כשזה קרה. היה לי פצע וזה עברסיה
אני לא חושבת שצריך להסביר בגיל כזהאישהואימא
ילדים מקבלים הסברים פשוטים ולא מסובכים... לא צריך להסתבך איתה. כי הסבר על המחזור יכול להלחיץ אותה יותר.
ואם היית מגלחת את הרגליים והיה יורד לך דם? אז מה.. לא צריך לעשות סיפור..
אני הייתי אומרת שהיה לי פצע קטן ושירד ממנו דם וזה בכלל לא כאב. וניגבתי אותו והדם נפל לשירותים. וזהו. ואם היא תשאל איפה? אני אגיד לה מנהטן או מהרגל. לא צריך להסתבך.
אפשר להגיד(וזה באמת נכון) שיש מקומות בגוף שאפילו פצע קטן יש הרבה דם אבל זה בכלל לא מסוכן ולא כואב.
חסכת לי לכתובאופק המדבר
אני הייתי עונה חלקיתבאר מרים
סוג של משפט כמו:
לפעמים לאמהות יוצא דם מה"פושפושה" (ככה מכנים את המקום אצלנו..), כמו שיש קטנים או גדולים. זה לא פצע ולא כואב.
כשתהיי גדולה אלמד אותך מתי זה קורה.

לא הייתי נכנסת להסברים ביולוגיים ולא מקשרת את זה להריון ולידה.

אהבתי את התשובהאורוש3
תודה! מקווה שהתשובה הזו תספק אותההריון ולידה
נשמע לי הכי מתאים לענות בצורה כזו...
גם אצלינו זה "פוספוס" חסוי בהחלט


אני בחיים לא הייתי אומרת את זה לילדה בת ששמיואשת******
גם אני לא!!לראות את האור
נשמע לי סבבה לומר שהיה לי פצע וירד לי דם ואם תשאל איפה הפצע אגיד בבטן או ברגל. חא נראה לילדה בת 6 צריכה להכיל את זה זה נשמע דוחה..
מהנסיון שלי ומה ששמעתי מאילת בוכניקניק חדשה
כשהילדים מקבלים תשובה, או שהיא מספקת אותם, או שהם קולטים שאנחנו מתחמקים. ובשתי האפשרויות הם שותקים. האפשרות השניה גרועה כי הם רואים שאבא ואמא לא הכתובת. שימי לב לזה...
לא צריך לקחת אמירה מסויימת ולהשליך אותה על כל המקריםאמאשוני
ילדה בת 6 ששואלת שאלה שאפילו לא מדמיינת שהתשובה האמיתית היא בכיוון.
ילדים לא צריכים לדעת כל דבר, מותר לשמור עליהם.
היא לא בגיל ההתבגרות וזה לא שהנושא מעניין אותה.
היא פשוט לא מבינה מה שאלה ולמה זה מתקשר.
זה לא דומה בכלל לנושאים שאיילת מדברת עליהם.
התבלבלתי קצת ממגוון התשובותהריון ולידה
יש פה את כל טווח התשובות האפשריות - החל מלא לספר בכלל ורק להגיד שזה מפצע לא כואב, ועד לפירוט שכולל הסבר על הרחם והקשר להריון ולידה...
נראה לי שהכי מתחברת לי התשובה של @באר מרים שהיא די באמצע - כן עונה את האמת, אבל בפירוט הכי מינימלי, ועם פתח להסבר מפורט יותר בהמשך כשתגדל.

והיא אמנם ממש לא בשלב שתחפש את התשובות ממקורות אחרים, אבל אני מרגישה שהיא כן צריכה תשובה שתספק אותה, ואם היא לא תקבל אותה זה כן עלול לפגוע בפתיחות שלה מולי בהמשך.

תודה לכל העונות, עזרתן לי לסדר את הדברים וגם לנסח את האפשרויות השונות לתשובה ולהרגיש מה מהן הכי נשמעת לי מתאימה לנו.
אני ידעתי בגיל 6 מה זה מחזור. הייתי מספרת בצורה כלליתכי לעולם חסדו
ולא טכנית.
נניח - אצל כל אישה פעם בחודש הרחם מתנקה וזה חלק מתהליך כדי להביא ילדים מתוקים כמוך לעולם
תודה, עזרת לי עם הניסוחהריון ולידה
ומעניין אותי מהחוויה שלך שאת מזכירה -
זה הפחיד אותך לדעת על זה בגיל כל כך צעיר? שמעת על זה בצורה בריאה או ממקור חיצוני? אשמח שתפרטי אם מתאים לך.
אמא שלי סיפרה לי...כי לעולם חסדו
לא זוכרת באיזו סיטואציה האמת.
אולי בהקשר של מקווה?
לא הפחיד בכלל
לא ידעתי על הצד הטכני כמובן של לספור 7 נקיים או מה עושים אחר כך.
רק ידעתי את מה שכתבתי לך ואת זה שאחר כך הולכים לבריכה גדולה

האמת שאני מודה שאין לי מושג למה לא לספר.
ברור שצריך לבחון את הנושא אצל הילדה האישית שלך, אולי לה זה פחות מתאים?
לי זה עשה טוב.
זה פיתח אצלי את המודעות לכמה מדהים וטוב להיות אישה.
ככה שגם כמה שנים אחר כך, עם כאבי מחזור מטורפים, עדיין חשבתי ככה.
ברור שזה גם תורם לדעתי לקשר מאוד קרוב של אמא ובת.
אני הייתי עונה תשובה כזאת לילדה בת 9 ומעלהאישהואימא
לא לילדה בת 6
זה גיל ממש קטן.
תחשבי שהיא יכולה בכיתה א להגיד לחברות מהכיתה שאמא אמרה שלבנות יוצא דם מהפיפי... זה גיל ממש קטן והם יכולים לפחד
מוסיפה שאלה, מנסה לברר לעצמי ואשמח לשמוע עוד דעות -הריון ולידה
סליחה על החפירה בנושא פעוט כזה, פשוט אני יוצאת מתוך נקודת הנחה כשאני אפתח את זה שוב, אני אצטרך להיות ספונטנית ולהתאים את עצמי לשאלות שיעלו.
אני מקווה שזו תהיה שיחה קצרצרה, אני אזכיר את השאלה שלה ואענה בקצרה כמו בשאר מרים הציעה, ומשם נעבור לנושאים אחרים.
אבל אם היא בכל זאת תמשיך לחקור ולשאול, אני רוצה להתכונן מראש כדי שאני לא אצטרך שוב לדחות אותה ושוב להמשיך בזמן אחר, ואני חושבת שזה כבר מוציא את העניין מהפרופורציות המתאימות לו.

בקיצור, השאלה שלי היא - ממה בעצם אני חוששת בפירוט יתר?
ברור לי למה אני לא רוצה לענות תשובה לא נכונה - כי אז בגיל יותר גדול כשהיא תדע את האמת היא בעצם תדע ששיקרתי לה וזה עלול להשפיע לא טוב על הפתיחות והקשר בנינו (ואם היא תדע את האמת ממקור חיצוני אז היא תרגיש פחות בטוחה לפנות אלי בנושאים כאלו וכו').
וגם אם אני אענה תשובה סתמית על פצע, אני מרגישה לא שלמה עם תשובה שאין בה שום אמת, וגם מרגישה שאם היא תמשיך לשאול יותר (איפה הפצע? מתי קיבלת אותו? וכו') אני אנסה להתחמק ושוב זה לא יהיה טוב.
אז אני כן נוטה יותר לענות את האמת, בצורה הכי הכי פשוטה שלה.
אבל אני מנסה להגדיר מה החשש מפירוט יתר. ממה אני צריכה להיזהר אם השאלות שלה מובילות אותי לפרט יותר.
וממי שכתבה שאפילו בצורה הפשוטה ביותר היא לא היתה אומרת - אשמח לדעת למה? מה את חושבת שעלול לקרות מזה? @מיואשת****** למשל - אשמח לשמוע את דעתך (מעריכה אותה מאוד, ואת גם הרבה יותר מנוסה ממני)
מוסיפה עוד נקודההריון ולידה
סתם ככה אף פעם לא חשבתי לספר בגיל כזה, אבל אם כבר הנושא עלה איכשהו בצורה טבעית, אני תוהה אם זו לא הזדמנות לחשוף אותה בצורה פשוטה לידע שיכין אותה קצת להמשך.
כמו שאצלי בגיל צעיר ענו לי בצורה פשוטה ואמיתית על המיטות המופרדות של אבא ואמא (ונראה לי אפילו פעם אמא שלי אמרה משהו על זה שיש זמנים שהיא ואבא לא יכולים לגעת אחת בשני, כשהנושא איכשהו עלה בצורה טבעית), ובילדות זה לא ממש הטריד אותי אבל כששמעתי על זה יותר בגיל גדול זה היה נשמע לי טבעי וברור כי כבר הכרתי את זה ועכשיו רק גיליתי את כל הפרטים.
היא רואה שיש פדים, תחתונית, טמפונים? פח אשפה ליד האסלה?קרן-הפוך
אם היא חשופה למוצרים הנשיים הללו, גם זה צריך להתקשר לטבעיות של הדם הקליל שיש לאמא לפעמים.
לא כואב, לא מציק, שמים תחבושת כדי שהתחתונים לא יתלכלכו וזהו.
ילד לא קולט את כל הסימנים האלהאישהואימא
יש הרבה סימנים לכאורה שהיינו יכולים לקלוט מהעולם של המבוגרים אבל בתור ילדים קטנים הם לא קולטים אותם ולא עושים "אחד ועוד אחד" כי זה פשוט לא שייך לעולם שלהם.
פעם אחיינית שלי ראתה את התחבושות בשירותים והיא אמרה שזה תחבושת ליד עם יש לך פצע...
לשים תחבושת בתחתונים זה לא עולה על דעתם כי זה לא מהעולם שלהם
אני לא בעד לתת מידע חסר תועלת שאין יכולת לעכל אותומיואשת******
כנ״ל לגבי המיטות אגב.
ואני לא חושבת שילדים צריכים לדעת כל דבר ושאלה
אני בהחלט מחזיקה מזה ומיישמת שיש שאלות ששואלים אותי ואני אומרת זה משהו אישי שלנו / שלי. (כמו לאיפה את הולכת שעולה לפעמים כשאני הולכת למקווה או לבדיקת פוריות בשבע בבוקר, או כמה את מרוויחה שהגיע שבוע שעבר) מותר לילדות שלי לדעת ולהבין שיש דברים אישיים של ההורים ושלא כל שאלה בהכרח מחייבת תשובה- כשהיא שאלה על דברים אישיים שלי. ולא על דברים שקשורים אליהם. אין שום חוסר ביטחון שמתפתח בילד על הוריו אם הם לא מגלים לו לאן הם הולכים בכל יציאה מהבית. השאלות שעליהן מדברים שילד ילך לשאול מישהו אחר אם ירגיש שאין מענה הן שאלות שקשורות אליו, לעולם באופן כללי, מידע על מה שקורה בחיים. לא שאלות שנוגעות במרחב האישי של ההורים שלו. שם מותר לו להבין שלא הכל גלוי וידוע. גם אני לא אפתח להם את המגירה האישית בחיים למשל. פרטיות היא דבר טוב וחשוב.
ולכן אם ילדה תשאל אותי איפה הפצע הספציפי אין לי בעיה לומר ברגל למעלה, ואני לא יכולה להראות לך את זה זה לא מתאים. הכל טוב.
ואני לא רואה שום סיבה הגיונית בעולם לומר לילדה בת שש שיוצא דם מהאיבר של אמא. סליחה. זה מגעיל, זה מפחיד, זה מידע חסר תועלת עבורה וחוץ מלהלחיץ או להגעיל אותה אני לא מבינה מה זה יתן לה בחיים.
אני יודעת שהרבה פעמים כעולות פה הדעות של כנות מוחלטת כלפי הילדים ולא לשקר. ובכן נושאים שהם אישיים לי לא מבינה את זה. אני לא אומרת שהלכתי למקווה, אני לא אומרת לילדות קטנות שיורד לי דם מאיבר המין, ואני בהחלט משקרת להן כשאני נועלת את הדלת ואומרת שהלכנו לישון. הכל ממש בסדר גמור עם זה. זו הגישה שלי בחיים.

יש לי ילדה שדיברתי איתה בגיל 11 על מחזור והכל ולמרות שיש תחבושות בשירותים ולמרות שאחותה הגדולה היתה כמה שנים עם מחזור היא לא ידעה כלום. לא עסקנו בהסתרה מסיבית בכלל. פשוט הבהרתי לגדולה שזה נושא שלא מדברים עליו עם הקטנה וזהו. לדעתי כשחיים עם זה בצורה חלקה ונורמלית בלי להיבהל מכל שאלה ולהסתתר ולקפוץ אז הקטנים גדלים עם זה חלק.
לו ישר כשהיא שאלה אותך היית צוחקת ואומרת - אה ירד לי דם מאיזה שריטה, תודה שאמרת לי כבר אני מנקה, איזה ילדה טובה שדואגת שיהיה פה נקי מתוקה. תאמיני לי היא היתה חוזרת לשחק ושוכחת את זה אחרי שתי דקות. זה ענין של גישה לדעתי.
ואני אוסיף אמירה קצת חריפהמיואשת******
סליחה מראש ממי שזה יעצבן אותה
בעיני המקום הזה שמרגיש שכל דבר חייבים לספר לילדים ולענות להם מגיע מחוסר ביטחון במקום שלי כאמא ובמקום שלהם כילדים. כשמרגישים ביטחון בהיררכיה הביתית לא מרגישים שחייבים לענות כל דבר לילד. זאת דעתי האישית
הכי מסכימה איתך בעולם!!!טרכיאדה

אולי הגישה הזאת נובעת מהעולם שנהיה כל כך פרוץ ופתוח, אני כל כך בעד לשמור קצת על התמימות הילדותית. יגיעו ימים שהיא תדע הכל, מה בוער? היא כל כך קטנה

מסכימה עם כל פסיקאמאשוני
כתבת יפה מאוד!

ומוסיפה- כשילד לא מרפה לגבי שאלה שקשורה אלי, להחזיר לו את השאלה ולברר למה זה מעסיק אותו. בד"כ מגלים שבעצם מה שמעניין אותו זה מה שקשור אליו ולא אלי, ואז אפשר לענות על החלק הזה וזה מרגיע מיידית את העיסוק בנושא.
כלומר ההשפעה עלי לא באמת עניינה אותו למרות שזה מה ששאל. אלא ההשפעה עליו.

למשל-
בשבת שאל למה אני לא נכנסת לאכול בבית סעודה שלישית אמרתי שאכלתי מקודם בפארק ואני לא רעבה.
והוא נדנד ונדנד ונדנד.
ולא עניתי לו כי הוא לא אבא שלי וזה לא עניינו מתי אני אוכלת כמה ולמה.
ומותר לו לאמן את השריר של כיבוד הפרטיות של אנשים שהם לא הוא.
כשראיתי שהוא לא שקט קראתי אליו ושאלתי למה חשוב לו לדעת
אז הוא אמר שגם שבת שעברה לא אכלנו כולם ביחד ובעצם הבנתי שלא אני העניין אלא הסדר שלו. חשוב לו לביטחון האישי שלו לדעת שהכל רגיל בבית.
אז אמרתי לו שהוא צודק ושבת הבאה נאכל כולנו במרפסת.
זהו. נרגע הבחור. פתאום ממש לא עניין אותו למה אני לא אוכלת.
אוי איזה מינוח מוצלח! שריר כיבוד הפרטיות! מאמצת 😁מיואשת******
מסכימה מאדאישהואימא
את מעלה חששותאישהואימא
שלדעתי הם דברים שקשורים לעולם הפנימי שלך ולא לבת שלך.פחד שהשבת שלך תחשוב שאת שקרנית ולא תיתן בך אמון. פחד שאת תתחמקי והיא תרגיש בזה.
אבל את צריכה להיות ברורה עם עצמך ואז את גם תעבירי לה את זה בצורה נכונה.
לדוגמה אני הייתי אומרת שזה פצע ושנפצעתי בבטן ממשהו קטן ולא קרה כלום.ילד מרגיש אם אתה בטוח בעצמך או לא.
אני הייתי אומרת את זה בביטחון כי אני יודעת שבגיל כזה ילד צריך להיות חשוף למידע שמתאים לגיל שלו.
מידע על מחזור בגיל 6 זה ממש לא מתאים. דם מהפיפי זה נראה חומר טוב לחלומות וסיוטים בלילה.
ובכלל כל העניין של להגיד את האמת לילדים - לא כל דבר צריך להגיד לילד. ילד צריך להרגיש ביטחון. להתאים את הידע לגיל.
אני חושבת שבגיל כזה אין צורך לפתוח את הנושאאשה שלו
ניתן היה לענות שאמא נחתכה בלי לשים לב וירד לה קצת דם
אפילו לא שקר..
מרוב שאנחנו בפנים אנחנו נלחצים וחושבים שכולם מבינים הכל
מעין על ראש הגנב בוער הכובע..
ממש ככהמיואשת******
שמעתי פעם מיועצתGinger

שלילדים עונים את כל האמת ומשקרים במצח נחושה 

לא משקרים כי יום אחד הם ידעו את האמת ואז יאבדו בנו אמון 

מצד שני לא לתת פרטים מיותרים

אפשר להגיד ירד לאימא דם אבל לא צריך לפרט מאיפה

 

 

זאת כזאת אמירה מכלילהמיואשת******
יום אחד הילדות שלי ידעו את האמת שכשנעלנו את הדלת בשבת בצהרים לא ישנו. שכשהפרדנו מיטות זה היה כי קיבלתי מחזור ולא כי ככה בא לי היום לסדר את החדר. באמת נראה למישהי שהם יאבדו בי אמון בעקבות הידיעה הזו? מה זה לא
ממש ככהאישהואימא
אוי ואבוי אם על מזבח האמת נספר לילדים שלנו הכל.
ילד צריך ביטחון בעולם
כל דבר בעיתו ובזמנו

למה להכניס לילדה רעיונות לראש בגלל הפחד שהיא תחשוב בעתיד ששיקרנו לה? כאילו שהיא תזכור את זה..
ילדים הם עם פשוט... לא מסובך כמונו
מאד יכול להיות שהיא תזכורמצטרפת למועדון
אבל היא תזכר בזה בחיוך ובהבנה גמורה. יש לי חוויות שאני נזכרת בהן בחיוך ש"וואי איך אמא שלי אמרה לי כך וכך והיום אני מבינה מה היה שם" מצד שני זוכרת גם חויות שאמא שלי לא היתה מסוגלת לתת לי את המידע שהיתי צריכה וממילא זה השפיע על מידת הבטחון שלי ביכולת שלה להוות עבורי דמות שמספקת מידע ובהמשך פרטנרית לשיתוף חוויות אינטימיות אישיות.
מעניין באמת מהי הנוסחה לאמא שיודעת ליצור תקשורת בריאה שמבוססת במידה רבה על אמון וביחד עם זאת שומרת על הבטחון של ילדיה ולא אומרת תמיד את האמת?
מבינה ומסכימה...הריון ולידה
בהחלט יש לי זכרונות של דברים שאמא שלי לא הסבירה עד הסוף ובדיעבד הבנתי, והבנתי גם למה לא הסבירה אז, וזה לגמרי לא פגע בקשר.
אבל בעצם, בכל הדברים האלו, אז לגמרי לא הבנתי שיש כאן משהו מעבר, לא הרגשתי שמסתירים ממני או שזה משהו שאסור או לא מתאים לדבר עליו.

ובנושאים אחרים כן הרגשתי שאמא שלי מאוד מסובכת לדבר עליהם, אז באמת לא העזתי לפנות אליה בקשר אליהם (מחזור, קניית חזיה - היא כן שיתפה אותי בשלב המתאים בפעם הראשונה, אבל זה לא היה בצורה שהרגשתי חופשית לחזור אליה שוב עם הנושא).
אולי על זה יושב החשש שלי עכשיו...
אולי באמתמצטרפת למועדון
הבטחון בקשר נבנה דוקא על הזמנים שכן ענו לנו את האמת אבל העבירו שדר של לחץ וחרדה מהנושא שהעבירו לנו את המסר שלא כדאי לחזור לזה שוב
וואו, תודה לכל הכותבות, העליון לי הרבה מחשבותהריון ולידה
אני עוד צריכה לחשוב על זה ולראות איפה זה פוגש אותי...
תכלס היה הכי טוב אם הייתי עונה לה במקום שזה סתם מאיזה שריטה. אבל באמת קצת נלחצתי ולא ידעתי איך לענות, ועכשיו סיבכתי את עצמי...
אני עוד חושבת על הדברים.
תודה לכל אחת שכתבה, ממש מעריכה...
בהצלחה ❤️ תמיד ילדים ראשונים מעלים בנו את כל התהיותמיואשת******
ואנחנו לומדות מה הגישה שטובה לנו
אם היא בת 6 אני הייתי אומרת לה שיש לי דלקת בשתן, למשל.השם בשימוש כבר
והדלקת עושה שתן אדום ומזה הדימום. ילדה בת 6 לא אמורה לדעת על מחזור עדיין.
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !