א

קשר נישואין אמור לענות על שלש דרישות:

1 גוף ונפש - הקב"ה טבע בכל בעלי החיים צורך שמטרתו לגרום להם להתרבות. באדם הצורך הזה מורכב יותר, והוא כולל גם את הצורך שלא להיות בודד (האמת היא שגם בעלי חיים סובלים מבדידות, אבל אין אצלם מבנה זוגי כמו אצלנו)

2 רוח - רוב האנשים שואפים לזוגיות. זוגיות היא מערכת יחסים מאד מיוחדת, שכל מי שחווה אותה יכול לומר את זה.

3 נשמה - הקב"ה רוצה שאנחנו נקיים מצוות, שקשורות לנישואין, ובראשן החובה לפרות ולרבות.

אולי זה קצת פשטני, ובפועל כולנו יודעים שהדברים האלה מתערבבים, אבל אלה הנקודות החשובות.

ב

אהבה איננה דבר קבוע. הצורה שאדם אחד אוהב שונה מהצורה שאדם אחר אוהב, וזה משנה את היציבות והאופי של האהבה. באופן כללי היא מאפיינת את גורם מספר א2, וגורם א1 מעורב בה וגורם לה בצורה גבוהה.

המשימה להחזיק בית דורשת מוטיבציה, ולכן צריך הרבה ממנה. גם כאן, זה מאד שונה בין אדם לאדם.

ג

קשר זוגי אמור להיות זוגי. זה אומר שאתה אמור לדאוג שיהיה לך טוב, ואתה אמור לדאוג שיהיה לצד השני טוב. מקסימום טוב לשניכם. אם צד אחד סובל, זאת בעיה של שני הצדדים.

ד

יש קווים אדומים בכל מיני צבעים. יש קווים שלא חוצים אותם, ואם הקשר מכריח אותי לחצות אותם, עדיף לוותר על הקשר. יש קווים לגבי עצמי, יש קווים לגבי הבית שרוצים להקים.

כמה שהסיכוי להקים בית והרצון להקים בית גדולים יותר, מוכנים לוותר על קווים לא-כל-כך-אדומים מסוימים אם יש צורך. כמובן תהליך הוויתור על קווים כאלה הוא תהליך שדורש השלמה מסוימת. גם כאן, רגש הוא דבר שיכול לעזור.

יש קווים שבכלל מתייחסים ל"איך אני מחפש", שהם כמובן רלוונטיים רק לשלב החיפוש והמטרה שלהם היא סינון סטטיסטי (לדוגמה - אני לא מחפש מספרי שדכניות בפפואה-ניו-גיני, אבל אם תתקשר אלי שדכנית משם לא אפסול את ההצעה).

ה

המטרה שלי היא להקים את הבית שלי, שיתאים לי ויהיה לי טוב בו.

א. אוקיי, ציינת שעדיף תשובות פרקטיות, אבל, אתחיל בהקדמה שהיא חשובה ,לטעמי.

  אז קודם כל ומעל הכל, כדי לדעת למה בכלל צריך להינשא, אז כמו כל שאלה, צריך לראות מהי ההתייחסות לכך -בתורה ובמצוות. נישואין זו אחת מן המצוות החשובות שהקב"ה נתן לנו בתורת ישראל, ולכן מטרת העל היא לקיים את רצון ד'. ( אני כותבת את זה כי לפעמים אנו שוכחים שמעבר לכל טעם ,עמוק ככל שיהיה, צריך לעשות משהו בגלל שד' ציווה. וזו נקו' המוצא של כל מעשה. גישה זו גם פותרת כל מיני קושיות בהקשר למצוות, ולא רק חוקים שאנו לא מבינים באמת את פשרן אבל אנו מקיימים אותן).

מעבר לזה, מטרת הנישואין היא "לא טוב היות האדם לבדו...", וכן הולדת ילדים "לא לתוהו בראה לשבת יצרה".

האדם מטבע ברייתו זקוק לחברה, הוא לא נועד להיות לבדו. נישואין מאפשרים לשני בני אדם לחיות זה לצד זה בברית עמוקה שפירותיה הם ילדים, כדי לקיים את העולם ולהמשיך את שרשרת הדורות, כאשר כל דור מלמד את הדור שאחריו על הבורא ומחנכו לקיים את תורותיו ומצוותיו.

   בנוסף, באנו לעולם כדי לתקן את המידות, וזוגיות היא הפלטפורמה המתאימה והמועילה ביותר לתכלית זו. הרי, גבר ואישה שונים במהותם זה מזו, ולכן יש לכל אחד רצונות שונים, וממילא ישנה עבודה רבה על המידות (כמה שיהיו דומים, עדיין יהיו פערים שמצריכים עבודה).

וד' עשה איתנו חסד, בכך שהעבודה הזו קלה יותר כשהיא נעשית לצד אדם אהוב ויקר, שאוהב אותך ושיודע גם להיות תומך שינוי ולהחמיא על המאמץ.

בתכל'ס, נישואין הם הדדיות, כל אחד מבני הזוג מעניק לשני את שהוא זקוק לו בקשר. וכשאחד עצוב השני מעודדו ,ולהפך.

ב. אני חושבת שחשוב להבדיל בין התאהבות לאהבה. התאהבות היא משיכה חזקה, הורמונים שמשתחררים למוח,שיכרון חושים  וכדו'. ואילו, אהבה היא רגש עמוק יותר, יציב ונבנה עם הזמן ע"י נתינה.

התאהבות זו אהבת עצמי , אהבה זו אהבת השני, כי אהבה פירושה לוותר על רצוני בשביל רצונו של השני, כי הוא חשוב לי ( ניתן לראות ביטוי עיקרי באהבת הורה לילדו שמעניק ומעניק לו בלי סוף) ולכן, לשאלתך, הימשכות יכולה או להיות או לא להיות( תלוי בכל מיני דברים) אבל אהבה אכן יכולה לבוא ולהתעצם בעקבות עבודה. אבל, ברור שקשר של נישואין בשונה מקשר של חברות, אכן חייב לכלול את המרכיב של משיכה, לפחות ברמה בסיסית.

המחקרים מוכיחים שהתאהבות יכולה להימשך בין חודש לשנתיים, ולאחר מכן מתחילה להתפוגג ומה שנשאר זו האהבה.

ג. לא נראה לי שזה סותר אחד את השני. חשוב שיהיה נוח בקשר וגם להעניק לצד השני. ואלו שני מעגלים שמזינים אחד את השני. 

ד. הקווים האדומים מסמלים את סולם הערכים שלנו, ואת הצרכים האינדיווידואליים שלנו. אם לאחד חשובה ביותר הרמה הדתית, כשהוא ייתקל במדוייטת שהיא לא ברמה שהוא מחפש הוא יחשוב(בצדק...) שהמטרה שלו בנישואין(סעיף א' לעיל) לא תתממש  ולכן תתעורר בו התנגדות. ומנגד, אחת שיש לה צורך עמוק בביטחון, תחפש במדוייט את אותו הצורך שלה בביטחון , ואם לא תרגיש אותו, לא תוכל לקיים את הקשר.

אי לכך, חשוב, לדעת מהם הערכים והצרכים שלנו, כי לפעמים, אותה אחת שבדוג' שמחפשת ביטחון, יכולה לפרש את זה בתור גובה של הבחור או תפקידו בצבא, אבל בעצם, זה רק ביטוי חיצוני של ביטחון, אותו בחור יכול להיות נמוך או ג'ובניק, אבל מלא בתכונה של ביטחון והשראת ביטחון. 

ה. הקו שמנחה אותי הוא להיות מודעת ונאמנה לאישיות שלי על כל רבדיה ולעבוד על המידות....

וואו יצא לי ממש ארוך... סוריי... אבל זה היה ממש מרתק ומדייק להעלות את מחשבותיי על הכתב, אז תודה...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת