זה בדיוק מה שעשו שם.

ולא הצליח להם.

דוגרי, נראה לי בעולם הדתי זה היה הולך יותר.

ולכולם יש מניעות וזה הולך ומחמיר

ואם בנות שהיום בנות 40+ ומביאות ילדים בדרכים לא דרכים, היו מתחתנות בקלילות כנל, אולי , רק אולי, היו גרושות היום, אבל לפחות עם ילד יותר נורמלי

ועל זה אני מדבר. תפיסה חדשה!

לא דברתי על מוקרצים, אלא על קשרים לא מושלמים, וכמעט כולם כאלו

והאמת שחוסר המושלמות נובע מהתפיסות שלנו

ואם תהיה קלילות יותר בהוצאה לפועל אז יהיו פחות סיבוכים תפיסתיים

ומתוך חיים מלאים ביחד יתגלו דברים טובים שיפתרו ממש את החוסר שהיה נראה בחיים לא מלאים

בקיצור יצר הרע עובד שעות נוספות. מונע חתונות מונע לידות בריאות מונע אושר

וכן מבחינת מהירות החלטה יותר דומה לחרדים

בסה"כ מדובר על החלטה יותר קלילה להתחתן ובזה חרדים יותר טובים, לא מורחים מליון פגישות.

קלילות בארוע יותר, בהתחלה של הביחד וכו

לא קלילות לגבי הבן אדם והנישואים

מדבר על אנשים פוטנציאלים ברמה גבוהה שפשוט מתמהמהים לשווא כי "חתונה" זה דבר גדול מאיים והתודעה מראה להם חוסר שלמות\מוכנות לגשת לארוע ולביחד 

המשמעות של זה אכן גדולה ואכן מאיימת ויש לבוא אליה בכל כובד הראש המצוי

תראי בענין בנות ישראל החולות בכרמים ו"חטיפת הנשים" של טו באב וכו

הרבה יותר קליל

כי החיים קלילים בעיניך?

או כי בעבר התיחסו לאישה באופן רכושני...

ולעולם אין אפשרות להבין חיים משותפים, מתוך תפיסת חיים בודדת, אלא מתוך נסיון בפועל

אז לא יעזור לחשוב גם מאה שנה על הביחד, מתוך הלבד. בתכלס זה אחר ביחד

לצערינו הרבה מזוגות חתונות הקורונה נקלעו לקשיים זוגיים משמעותיים אחרי החתונה הפשוטה והקלילה והזורמת שלהם. מדברת במיוחד על אלו שהתחתנו סמוך מאד לתקופת הסגר הקשוח.

פעמים בודדות

אצל החרדים, המפגשים התכליתיים באים אחרי חפירות עומק בלתי קלילות בעליל.

וגם שם,  האנשים המורכבים יותר לא מסתפקים בפעמים בודדות. ולא הכל קליל להם.

(גילוי נאות, אחרת לא הייתי פה )

אלא רק בנושא החלטה וארוע וחיים ביחד בלי חפירות והתמהמהות אינסופית

בסהכ הוצאה לפועל קלילה

נדמה לקניית בית\רכב חדש. זה לא דבר של מה בכך. זה פעם ב... זה לא תוך רגע, עושים בירור, וקונים, בלי מאות אנשים ובלי מניין אפילו ובלי לדעת בוודאות איך יהיו החיים איתו! 

כדי להגיע להחלטה הזו,

לפי דעתך יש שתי דרכים:

1.  הדרך החרדית- 3-5 פגישות בקליל, החלטה קלילה, ויאללה חתונה

2. עולם הדייטים כפי שהוא במגזר הד"ל- הכרות ארוכה, התחבטויות בקשר וכו'.

מה שאני מנסה להסביר לך זה

שחרדים חופרים ומתלבטים ומורחים ומתמהמהים המון בשלב הבירורים.

ואז בפגישות נותר לזוג לברר אם יש נשיאת חן וכימיה טובה.

אבל-

זה בא מתוך תפיסת חיים שלמה לגבי זוגיות

ואין לי כח להרחיב עכשיו.

רק יכולה לומר, שזו תפיסה שלא כל כך קלה לעיכול למי שלא גדל ככה. וגם לפעמים למי שכן.

מצד אחד נמרחים כמו חילונים מצד שני בלי אינטימיות 

התוצאה חיים מסובכים בראש בנפש ברגש ללא מציאות חיים נורמלית טבעית בריאה וללא שביעות רצון

בגדול ההבדל בתפיסה נובע מכך שבתפיסה המערבית האידניבדואל הוא העיקר, על שלל מאווייו, רצונותיו ותשוקותיו.

בחברה השמרנית לעומת זאת (ובמקרה הזה בחברה החרדית) התפיסה היא שאדם הוא חלק ממערכת, משפחתית וקהילתית. וככזה, גם מטרות הנישואין הן בהיבט הכללי יותר.

זה העיקרון. ממנו מסתעפים פרטים ותתי פרטים. באשר לסגנון השידוכים, מה בוחנים כשבאים לשידוך, וגם איך הם רואים את הזוגיות אחר כך. 

יצא לי לחשוב על זה כמה פעמים

שתכלס היו כמה שידוכים שכן פחות או יותר התאימו ואולי כן בתכלס יכלתי להתחתן עם לקחת בחשבון שיהיו תקלות או אכזבות...

ואני זוכרת שהיו רגעים שאמרתי- טוב נו בוא נקפוץ למים פשוט, מקסימום בסוף חלילה... כי הרי יש פה הרבה טוב...

וכמעט עשיתי את זה.

אבל אז הדמיון הפליג לחיים עצמם, ופשוט כזה אתה רואה איפה זה לא יעבוד והפחד שיתק. 

או נגיד שאתה מדמיין סיטואציות מסוימות שאתה יודע שאתה בוודאות הולך לוותר פה על דברים משמעותיים.

ברעיון אני חושבת שלכולנו לפעמים עוברת מחשבה של "יאלה בוא ננסה כבר להקליל את זה, פשוט לזרום, לסגור, ללכת על זה, להתחתן כבר"

אבל בפועל, אי אפשר להקליל את זה. אנחנו יהודים. אני חושבת שזה הדבר הכי רציני, מהותי ומשמעותי של בן אדם

זה לא רק קובע לגביך ולגבי הצד השני, זה אשכרה קובע איזה סוג של ילדים יהיו לכם, איזה סגנון של בית. 

זאת החלטה מטורפת.

ברור שאם רק הצד של האהבה היה עומד על הפרק, אז כנראה שהייתי נשואה היום... 

קיצר, זה עסק רציני, ואתה רוצה לדעת שעשית את הדבר הנכון בצורה הנכונה

אולי באמת לגרור שידוך להרבה דייטים גורם להכל להיות כבד יותר ומסורבל. שזה באמת משהו שאפשר לשפר.

אבל מעבר לזה לצערי לא נראה אפשר להקליל יותר מזה...

כבר היית נשואה באושר
, נטולת סרטים דמיונות עתידיים

בקיצור זה שאין אפשרות כזאת עדיין
רק גורם לחשוב ולדמיין עוד ועוד ועוד
ובררת המחדל הדימיונית היא תמיד שלילית!

המוח האנושי מוטה, ממש ביולוגית (מאז חטא הדעת), השרדותית, לשליליות

למה?

כי ההשרדות בנויה כך שעדיף לטעות ולחשוב שיש טורף כשאין טורף

מאשר לחשוב שאין טורף כשיש טורף...

המערכת בנויה לזהירות יתר, לדריכות, לראיית "בעיות"

 

לבני אדם יש דמיון מחשבות ותפיסת זמן

עסוקים בעתיד 

ולכן רואים\חיים "סכנות" דמיונות "עתידיות"

חסרים, דאגות...

ההווה שלנו שקט אך אנחנו עסוקים ב'עתיד', בדמיון

ואז השליליות גוברת

על כל זה אומרת התורה

"תמים תהיה עם ה' אלוקיך" 

רש"י: התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות...

בדורנו אנחנו חסרי תמימות כזאת. חושבים המון מדמיינים אוכלים סרטים, עד כדי סטרא אחרא ממש

מה שגורם למניעת זוגיות מניעת חתונה מניעת אושר מניעת שביעות רצון!

שביעות רצון = מצב תודעתי שלא נותן לכל השליליות הנל (שתמיד ישנה ותהיה "בחוץ" בתנאי החיים) להשפיע  

הקלילות המדוברת איננה על טיב קשר ומהות נישואין וחתונה

אלא על הגישה היותר קלילה לארוע ולחיים משותפים

כיום הארוע והקשור ל"חתונה" הם מסוכה רשמית כבדה מאוד 

שעד שעוברים אותה, מליון סרטים דמיונות ומניעות לא נותנים לעבור אותה

ולגבי ילדים

הם גם ככה נמנעים מלהגיע ברווקות המשגשגת היום

שהיא תוצאה גם של כבדות החתונה

איך אתה קושר בקלילות כזאת בין האירוע לחיים המשותפים?

האירוע עצמו זה באמת שטויות. ויש הרבה אנשים שלא אכפת להם להתחתן במניין ברבנות.

החיים המשותפים מורכבים מטיב הקשר ומהות הנישואין והחתונה.

בקיצור תסביר טוב יותר למה אתה מתכוון. 

בגלל ש"להתחתן" זו מסוכה כבדה, לכן בינתיים מגיעות מניעות מחשבות  ודמיונות

המריחות והמסוכות יוצרות מניעות עיכובים סיבוכים. כך אמר חתם סופר.

תפקיד המוח לייצר שליליות כאילו להגן עלינו.

ומצד שני , פעולה ומצב חוויתי (ובוודאי נישואין) מפיגים שליליות, ממלאים, משמחים ומשביעים רצון

ובאופן מוכלל - המון אנשים פה מניחים הנחות סמויות, מנחשים שאצל כולם זה כך, ואז אומרים "אם רק לא היה לאנשים פחד מחתונה כולם היו מתחתנים בקלות". אולי די?

יש אנשים שאולי הדמיונות של איך תיראה החתונה שלהם משפיעים על ההחלטה. אבל להגיד שזה מה שצריך לשנות?

אירוע כל כך מוזר.

ברור שבסופו של דבר להיות נשוי זה מה שחשוב

אבל אין לי שום מילה טובה להגיד על חתונה שבה חצי מהאנשים הקרובים לזוג לא מוזמנים וחצי מהמוזמנים לא מגיעים

וצריך לזכור, שחתונה היא אירוע חשוב. חשוב שזה יהיה אירוע שמח. אנחנו מצווים לשמח את החתן והכלה, ויש לזה סיבה.

למה אנשים מתווכחים פה על סמנטיקה. נגיד שאם אחפש אמצא. אתה חושב שכל ימי אנ יושב וחושב איזה מילים טובות יש להגיד על חתונות קורונה?

היתה פה אמירה.. לא?

זה פשוט היה נשמע לי קצת מוגזם.. זה הכל. הכל טוב

לפחות איך שהצגת זה לא משהו חד פעמי, אלא הלך מחשבה שלך. אז מעניין אותי לשמוע למה

האמירה היא שזה דבר גרוע מאד. וכל האנשים שמנסים להסביר כמה זה נפלא הם כמו מישהו שיגיד שזה נפלא להיות בלי שיניים כי זה חוסך עלויות של רופא שיניים ואת הזמן של לצחצח שיניים.

אולי התבטאתי טיפה בקיצוניות, אבל לא נראה לי כזה נורא.

וכן, הלך המחשבה שלי הוא שכל האנשים שהסבירו איך הקורונה והסגר פתאום מחזירים להם את השלווה... אם עד היום התנהגת בדרך שאתה עצמך לא מרוצה ממנה, אז אתה צריך להסמיק מבושה ולשבת בצד שצריך קורונה כדי לחנך אותך, ולא לכתוב מאמרים מלומדים על כמה טפשים היינו עד היום

אבל גם לגבי הנושא הזה- קודם כל, אני לא אומר שבהכרח זה המצב- אבל: האנושות יכולה לטעות.

ולהודות שטעיתי בעקבות הקורונה וכדומה, זה לא בושה ולא כלום. 

הבושה באמת היא אם נחשוב שכל הכח נמצא בידיים שלנו ונשלה את עצמו שאנחנו לעולם לא טועים ואף פעם לא טעינו. זה בדיוק החסרון שלימות.

אני מבין שאתה זועם על הרבנים שפרסמו את המכתב הזה,

אבל במקום זה אולי אפשר גם לחשוב שיש לנו מה ללמוד מהאירועים שעוברים עלינו.. אנחנו לא מושלמים, לא היינו ולא נהיה.

נשמע שהמכתב הזה ממש פגע בך, בכל אופן

לא זכרתי בכלל שהיה מכתב של רבנים...

זכרתי סתם התבטאויות

ברור שמתקנים טעויות, אבל גם אחרי שגיליתי טעות, אני צריך לזכור שיכול להיות שהמחשבה שלי עכשיו היא טעות.

יש הרבה אנשים שברגע שהם מגלים את האור הם מסבירים לכולם עד כמה מה שכולם עושים הוא טעות. ואז הם שוב מגלים את האור.... אז פשוט שיחסכו לכולם וישבו בשקט, אנחנו לא צריכים להשתתף בתהליכים שכל אדם כזה עובר

סליחה, חשבתי שהתכוונת למכתב.

אני פשוט מהאלה שכן חושבים בכל זאת שהצמצום של החתונות (כספית וכו') הוא בריא וטוב. צניעות מתוך התחשבות גם באחרים שאין להם זה טוב לדעתי. אבל לא באופן גורף-

המגמה היא החשובה. כל אחד יחליט ויעשה מה שטוב עבורו

שיחרר לי משהו מהפחד

כשמדמיינים ככה זה סוג של מרגיע. מוציא את הסרטים המיותרים החוצה

כי תכלס צריך להיות ממוקד במטרה, ואמנם לקחת בחשבון את המכשולים בדרך, אבל לא לחשוב עליהם יותר מידי ואז הם מתנפחים והופכים למפלצת... (מזכיר לי כרגע את מה שהרמב"ם אומר על האיסור לפחד במלחמה)

כמו שקראתי באיזה ספר לגבי זוגיות (אמנם מחבר גוי, אבל מאד חכם)

שצריך לקבל ברוח טובה ולהשלים עם זה שאין לנו שליטה מוחלטת על החיים ולכן החיים בהכרח יפתיעו אותנו.

אני אישית יש לי לפעמים ממש פחד מאכזבות ולכן קשה לי להחליט. 

אז אני באמת חושב שעם כל זה שבאמת לחתונה יש השלכות, אבל לא נכון לתת לפחד לשתק אותנו. 

יש לי חבר שמאד פחד להיות מאלה שמתגרשים אחרי החתונה, ובסוף זה קרה לו בעל כורחו (אשה עם בעיה נפשית קשה)

מאז הוא תמיד אומר לי שהוא למד מזה לא לפחד יותר מידי 

"נכון זה לא טוב ולא נעים והלואי שלא יקרה, אבל הנה אני עדיין חי"  

מקווה שהובנתי

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.