פורקת כי אין לי למישהו אחר וחייבת לפרוק..דפני11
מנהלות אם לא מתאים בבקשה תמחקו..

באלי לפרוק...
ותכלס אין לי למי
אין לי כח להקדמות ארוכות על בעלי
רק אומר שהוא איש טוב ואבא טוב ובעל טוב. ובבקשה אין לי כח לתגובות קשות עליו.
רק מחפשת מקום לפרוק כדי לתפוס נשימה, כי אין לי למי......

ככה
בימים כתיקונם כמעט ולא רבים
בזמן האחרון אנחנו רבים המון
כל פעם פיצוץ על משהו אחר
פשוט הכל יותר רגיש, לא ממש יודעת למה.
בכל אופן
העניין הוא
שמאז שהתחתנו
אני זאת שתמיד מתחילה את הדרך לפיוס...
תמיד!! אולי חוץ מפעם אחת. וגם היא אחרי שאני פתחתי פתח..
תמיד קודם עושה עבודה עם עצמי, מה בדיוק הנקודה.. מנסה להבין גם את הצד שלו.
ואז תמיד מבקשת שנדבר/אומרת שאני כבר לא יכולה יותר ובוא נדבר.. וכו.
בדכ הוא נענה ומתחילים לדבר ואני מתפייסת ממש מהר והכל טוב.
אבל הפעם נמאס לי...
ממש נפגעתי
גם אמרתי לו שנפגעתי כשזה קרה.
וגם יום למחרת.
והוא אמר שזה לא קשור אלי איך שהוא התנהג אלא רק אליו (היה לו משהו שגרם לו מתח באותו שבוע. אבל היינו כבר שלושה ימים אחרי הדבר הזה!!!) והוא מצטער אבל אין לו כח להתייחס אלי שונה (בסהכ לבקש שוב סליחה וכמה דקות של התנצלות ואהבה)
וככה עברה שבת. קרירה.
ויום ראשון
ושני
ושלישי
ואנחנו מדברים הכל דיבורים טכניים, ליד הילדים הכל כרגיל... וברגע שהם נרדמים דממה,כל אחד לעניינו...
ככ שונאת את זה....
כמו איזה שני זרים..

אבל הפעם
החלטתי שאני לא היוזמת.
אולי מרוב שהוא רגיל לזה שאני יוזמת, הוא לא מרגיש את הכאב ואת הבדידות שאני חווה כשהוא נכנס למערה שלו.
אולי מרוב שהוא רגיל הוא פשוט לא מבין ולא יודע איך לפייס אותי באמת (אני ככ מתפייסת בקלות שזה לא נקרא.. זה המון עבודה שלי לפני כן)
וזהו
הגיע הזמן שאני אהיה קצת קשה להשגה
קצת מאמץ מבחינתו

וזהו
אני שותקת
לא אומרת מילה בנידון
ממשיכה להיות קרירה ועיניינית..

הבעיה היחידה שלי...
שבפנים שום דבר לא באמת כרגיל
אני מתפוצצת מיום ליום יותר ויותר
נהיית רחוקה ממנו גם בלב
וכל יום שעובר מתרחקת עוד כמה קילומטרים טובים...

והבעיה הכי גדולה....
זה שאני מרגישה שהאנרגיות הלא טובות שלי עוברות ליונקת....
והיא ככ רגישה
ופיצית
ועדינה
ואוף!
לא יודעת מה לעשות עם זה.

מרגישה שרק אם אני אפתח זה יתקדם מהר יותר או לפחות יוציא לי את כל העצבים והמתח והכאב מהלב.
אבל לא באלי.
רוצה שזה יבוא ממנו....

מה עושים??

ושוב
בבקשה לא דברים רעים עליו או נגדו
אני מספיק לי עם מה שיש לי כרגע
והוא באמת בחור מהמם
אני חושבת שהוא לא בטוח קולט בכללאמא גם
גברים ונשים נורא שונים בעניין הזה
אנחנו שומרות בלב וצריכות הרבה דיוק כדי להכיע ללב שלנו
אצלו יכול להיות שזה עבר בלי להותיר רושם
אין טעם לעשות ברוגז,שלא בטוח שהוא קולט.
פשוט לומר:מאוד נפגעתי מכך וכך,הרגשתי כך וכך,אני אשמח שתתייחס לזה.אני זקוקה ליחס שלך.
זה נחשב אצלך ליזום?
את מהממת. תודה על התגובהדפני11
הוא קולט....
ויודע..
ועדיין משום מה במערה של עצמו
כנראה צריך לעבד עם עצמו (אין לי מושג מה...)
וכן, זה נחשב אצלי ליזום. לא באלי
אולי תפני ותבהירי שאת מצפה שהפעם הוא ייזוםלאה1234
בעלי טוען אותו דבר לגביי.. שתמיד הוא יוזם בקשת סליחה
מציעה לך לכתוב מכתב קטן לבעלך, בו תסבירי שאת מצפה שהפעם הוא ייזום את הפיוס.
אחרת לא נראה לי שזה ייקלט לו במוח
אולי מכתב. נחשוב על זה איכשהו..דפני11
בכל אופן תודה לך!
זה רעיון יפהאמא גם

לבקש שהוא יזום

גברים צריכים ממש שיגידו להם בדיוק מה לעשות בענייני רגשות

הם באמת לא יודעים

אני לא בטוחהאמא גם
לדעתי הוא לא קולט עד כמה או חושב ששכחת

אני חושבת שמה שאת קוראת יוזמה זה צורך שלך במשהו. אז כשיש לנו צורך במשהו,תפקידנו לבקש אותו.
לצפות שהאחר (ועוד גבר) יבין ללא מילים וללא הסבר זה ציפיה לא מועילה
לא יודעתדפני11
אני טיפוס מאוד פתוח ומשתדלת להיות מודעת לעצמי
ואני תמיד אומרת לו מה מצבי
ודיברנו על זה בהזדמנויות שונות
מה אני זקוקה בשביל להתפייס
ועד כמה זה קל אצלי

בכל אופן
גם לו לא נעים בבית
וגם הוא מרגיש את זה
אז..
זה לא הגיוני לחכות שיגיד מילה? אם לא נעים לו? (אני בטוחה שהוא מרגיש שעובר עלי משהו ושזה קשור ליחס שלו)
חושבת שההחלטה שלך לא נכונה..ישועת ה' כהרף

נמאס לך להיות היוזמת.. ולכן את לכאורה "מענישה" אותו ולא יוזמת הפעם את ההתפייסות.. אבל מה שקורה בפועל את מענישה את עצמך..

אל תעשי את זה..

אם בקשת סליחה שלך/יזימת התפייסות גומרת את הויכוח.. סיימי את זה.. מה זה משנה מי יוזם?! העיקר שהאווירה הטובה חוזרת..

אני יכולה לבקש סליחה גם אם אני צודקת במאה אחוז.. לא יכולה לסבול את העוינות באוויר.. רוצה בבית שלי להרגיש טוב.. להרגיש שהגעתי למקום הבטוח שלי..

דבר שני, שימי לב אם הריבים שלכם מסתובבים מסביב לתקופות שאתם אסורים.. אם כן, כדאי לשים לב לכך ולהיות ערניים לכך פי כמה ולהימנע מלהיכנס לפינות וויכוחים שמובילים למקומות לא טובים..

חיבוק גדול!!

מזל טוב על הפיצית!!

הייתי מציעהמחכה עד מאוד
להקצין קצת ואז לגמור את זה בבום
כלומר אני ממש מבינה את המקום שלך שלא רוצה ליזום
אז תראי לו פרצוף נעלב באיזה שהוא זמן שיש
לו תנאים לפייס אותך
לדוג שואל שאלה תגידי לו אני לא עונה.
זה נשמע אולי תינוקי אבל אני לפעמים נותנת רמזים מאוד עבים לבעלי: אני נעלבתי
אני לא מדברת איתך
ואז הוא מבין שהוא צריך לפייס
וגומרים בטוב!
זה בדיוק הבעיהדפני11
הוא יודע שצריך לפייס
אבל מאיזה מקום (אולי בגלל שאני קוצנית והוא לא מכיר אותי כמעט ככה) הוא לא מפייס,אולי מפחד שכשיתחיל אני אתפרץ עליו (מה שמרגיש לי שאכן יש סיכוי טוב שיקרה)
מהממת. ממש תודה על התגובהדפני11
עניתי גם למיואשת וכללתי אותך בתגובה
צריכה לחשוב באמת למה הפעם נמאס לי

אבל
אני שמה לב
שאם אני מסיימת איזה מתח מהר בשביל האווירה הטובה (כמו שקורה עד עכשיו) אז הבעיה לא באמת נפתרת עד הסוף. וזה חוזר שוב בווריאציה אחרת.
כאילו
הוא לא הפנים את עצם העניין.
משהו פה לא הובן עד הסוף ולא הגענו לנקודה הנכונה עבור שנינו.
ואז זה חוזר על עצמו.....

והכי מתסכל אותי
שאנחנו נשואין כמה שנים... וכאילו פתאום הגיעה ה"שנה הראשונה" כמו שכולם מדברים..
ופתאום אני מרגישה ככ בודדה
אין לי עם מי להתייעץ בזה
ולא יודעת איך ניגשים
ומה נכון ומה לא נכון לעשות
כי אני לא רוצה לערב אנשים קרובים
מצד שני כן מרגישה צורך
כי להיות עם זה לבד זה גם לא ככ פשוט לי. אני טיפוס ככ משתף ומתייעץ... (ובעלי ככ הפוך ממני...)
אין לי עצות חכמות. מאד מבינה אותךמיואשת******
יש אנשים שקשה להם מאד לרדת מהעץ. (אני למשל) ממש ממש קשה. ובעצם היא צריך עבודה על זה. אבל לא בטוח שהוא יעשה אותה עכשיו.
ואת צודקת
הכי צודקת
ממש ממש צודקת.
האם זה שאת צודקת יעשה לך טוב... לא בטוח. אבל זה כבר החלטה שלך. באמת שאין לי מה לומר כי את צודקת! אני כל כך מכירה את ההרגשה של נו כבר תעשה משהו מהצד שלך!
אולי מכתב?
בינתיים קבלי חיבוק!! ❤️❤️❤️
אוף אתן כאלה חמודות...דפני11
אוף אני בוכה פה...
אמיתי....

כמה מזל שיש נשים בעולם.
וכמה טוב שאתן אומרות שאתן יכולות להבין אותי
אני מרגישה ככ בודדה
אני כזאת בנאדם שיתופי
ושל שלום...
כמו שכתבה ישועת ה'... אני ממש כזאת. מבקשת סליחה אפילו על משהו לא שלי כי שונאת מלחמות....

אבל הפעם
לא יכולה יותר
לא ממש יודעת למה
אבל כל יום שעובר גומר אותי...
ואני מתחילה לחשוב פתאום שכל הזוגיות שלנו מעפנה
למרות שבטוח יש דברים טובים
ובטוח עוד אנשים עוברים דברים כמונו..
אבל אף אחד לא מספרלי על זה
ואיך בסוף זה מסתדר..
וכמה זמן עובר עד שמסתדר..

אוף אני הכי זוגית בעולם
וככ קשה לי הלבד הזה

ממש מובנת ההרגשה שלךצבעי התכלת
גם אני כמוך תמיד מסיימת עניין כי אני שונאת מתח באויר. והוא אף פעם לא יורד מהעץ
ואני תמיד מרגישה גרוע עם זה שלי זה מפריע והוא ממשיך כרגיל.

בפעם האחרונה החלטתי להסתכל על זה אחרת ואמרתי לעצמי תכלת את פשוט מהממת!
כל הכבוד לך שאת יודעת לסגור עניין ולהגיד את מה שמפריע לך ולנסות לפתור יפה.
אין כמוך. אלופה יודעת מה את רוצה...
בקיצור הרמתי לעצמי
והאמת הרבה יותר קל לי
את חמודהאמא גם

זה ממש יפה

את ממש חמודהדפני11
וכשאת אומרת לו, איך הוא מגיב?

אני חושבת שמה שנמאס לי הפעם
זה שהוא *יודע* שפגע בי, והוא לא מנסה לפייס.
אז כאילו מה זה שווה שאני אגיד לו גם איך בדיוק לפייס?
תכלס אין לי בעיה לומר לו איך
אבל לפחות שיגיד,אני מצטער, איך אפשר לתקן? משהו...? צעד קטן
פיצי! לא ביקשתי הרבה.
מה גם שעצם האמירה שלי שנפגעתי זה בעצם לפתוח פתח לפיוס...

לא יודעת.
קשה לו לומר מצטער.
וזה קשה לי
כי ככה אני מרגישה כאילו פשוט לא אכפת לו שאני נפגעת.

והאמת
כשאני חושבת על זה עכשיו
אולי בגלל זה בתקופה האחרונה יש הרבה פיצוצים..

כי על כל דבר קטן אני נפגעת
וכשאני אומרת לו
הוא לא ממש מצטער
ואז אני נהיית עוד יותר רגישה
כי בתת מודע שלי כאילו לא אכפת לו ממני

אוח
איזה הרגשה לא כייפיתאהבתחינם
אבל את מהממת שרוצה שרק טוב,
ורוצה שידברו על בעלך טוב..
למרות הכל
כל הכבוד לך🤗
תודה לך נשמה...דפני11
כן הוא באמת בחור זהב...

מה לעשות שיש לו גם את הדפקים שלו בין כל הטוב...

בדיוק חשבתי על זה היום שאולי למרות שאני שונאת את זה, אוחי זה טוב שהוא לא מושלם...
מפחיד לחיות עם מישהו מושלם
המושלמים שהכרתי עברו לעולם אחר...
אז עם כל הכאב והבאסה, תודה ה' שיש לנו על מה לעבוד ביחד. עד 120אמן.
אוף, אני ממש מבינה אותך...בארץ אהבתי
רוצה רק להגיד שגם לי לפעמים היה קשה שכמעט תמיד אני יזמתי את הפיוס בכך מיני מצבים של ריבים.
וגם עלתה לי מחשבה לחכות לפעמים עד שהוא יזום.
אבל כשראיתי שזה לא קורה והבנתי שזה עלי, עזר לי להתפלל לה' לפני ולספר לו כמה קשה לי לעשות את זה, ולבקש ממנו שבזכות ההתגברות שאני עושה ויוזמת את הפיוס ומוסיפה לשלום הבית ולהשראת השכינה בבית, שיזכה גם את x בסיווג הגון ותזכה להקים בית משלה (או אפשר להתפלל גם על דברים אחרים שחשובים לך, או על השראת השכינה בכל עמ"י הגאולה וכו').
בכל מקרה, אצלי ברגע שאני מתפללת ככה, זה נותן הרבה יותר כוח וחשק להתגבר ולעשות את הדבר הנכון, גם אם זה כל כך קשה.

ואחרי שתתפייסו, אולי כן כדאי להעלות את הנושא לדיון, לשתף אותו בזה שקשה לך שהוא לא יוזם, לשאול איך הוא הרגיש, האם הוא הבין מה את מרגישה, מה יעזור כדי שבפעם הבאה אולי הוא כן יצליח ליזום.
וואי את מהממת..דפני11
אולי באמת זה יתן לי יותר אנרגיות
יש לי הרבה שצריכים ישועות..
אני אחשוב על זה
מכירה את המקום הזה היטב (צרת רבות?????)תפוחים ותמרים
בעלי קשוח הרבה יותר ממני.
גם כשאני **הכי*** צודקת
וגם כשהוא לגמרי לא מבין
אני פשוט לא מסוגלת להחזיק את הכעס הפנימי הזה, את תחושת הניכור. מעדיפה תמיד לסגור עניין. בפעמים שניסיתי להיות בטון סבלתי נורא. והוא.... בואי נגיד פשוט שהוא סבל פחות 🤣
אז למענך - אני מציעה לך (כפי שאני מציעה לעצמי) - תסגרי את הפרשיה, מספיק. הניכור הזה פוצע את הנפש (שלך).
אוף זה באמת פוצעדפני11
לא יודעת
אני הכי לא אופי של תחרות
אבל מרגיש לי שקצת נוצרה פה תחרות מי יצליח להחזיק מעמד הכי הרבה זמן
ולא באלי להפסיד

לא באלייי
אני רוצה שהוא יבוא לקראתי!!!!
הייי
אתה בעלי!
אני אישתך!
מה דעתך לדאוג לי? לשאול מה קורה? להצטער שאני עצובה??
היייי
אתה האיש שלי!!
אני אוהבת אותך! אולי תראה לי גם את אהבתך בצורה כזאת? אין סיכוי?

זהו
ואני כותבת את זה אחרי שאני בסלון עם הפלאפון ואני יודעת שהוא לא מצליח לישון כי משו עובר עלי

אבל למה לעזעזאל אתה לא בא לסלון?
בוא
נדבר
נתפייס
ונגמור עם המועקה הזאת
....
כי עכשיו אתם כבר ראש בראשתפוחים ותמרים
וכנראה שלו חשוב יותר להתעקש /שכואב לו פחות.
מבטיחה לך שזה לא קשור לאהבה.
עם הבעל הפרטי שלי - כוח אף פעם לא עובד. פשוט לא.
תקשיבי את פשוט מותק של אישה ורעיה שאין דברים כאלה!נגמרו לי השמות

לא יאומן שבתוך תוך הפגיעה הגדולה שלך מבעלך,

הריחוק ביניכם,

הכאב הגדול שלך -

את פותחת את ההודעה ב:

הוא איש טוב!

הוא אבא טוב!

הוא בעל טוב!

ובבקשה בלי תגובות קשות עליו!

ומסיימת את אותה הודעת פריקה וכאב :

בבקשה לא דברים רעים עליו או נגדו!

והוא *באמת* בחור *מהמם*

 

תקשיבי!!!

 

זה מרגש ברמות. באמת.

פשוט רואים עד כמה הוא בלב שלך, באמת.

עד כמה את אוהבת אותו ומעריכה אותו, באמת.

עד כמה הזוגיות שלכם טובה וחזקה ועוצמתית וממש לא "מעפנה" כמו שכתבת *באמת*

זה ההכי באמת שאפשר.

שאפילו במצב *כזה* של פגיעה ממנו זה מה שאת כותבת עליו!!!

אז לא יכולה לתאר מה תכתבי עליו (בינך לבין עצלמך בטח או בינך לבינו בלבד כמו שאני מנחשת עלייך ) כאשר אתם בקירבה הכי גדולה נפשית גופנית רגשית והכל. ממש אוקיינוסים של אהבה וקירבה ואחדות שיש ביניכם לאורך השנים שאתם ביחד.

את לא צריכה אפילו לכתוב לי, אני פשוט בטוחה בזה!

 

עכשיו,

בנוגע למה שאת מרגישה עכשיו עכשיו

שזה איכס אחד גדול ומגעיל בלב

ושזה כן פגיעה

ועוד יותר גדולה, כי היא מהאדם שאת הכי אוהבת והוא הכי קרוב אלייך בעולם -

אז בטח שזה כואב להרגיש ככה!

 

והדבר המרכזי שעולה לי בקשר לזה כשאני קוראת אותך זו המילה *ליזום*

אני חושבת שבראש *שלך* את מפרשת את היוזמה הזו,

את מי מתחיל להתפייס אחרי מריבה,

אולי כצעד להבעת אהבה

כדרך להביע ולומר: אני אוהב/ת אותך.

את/ה חשוב/ה לי

ולכן אני מתאמץ/ת בשבילך וטיוזמ/ת כדי שנתקרב.

 

ואני חושבת שזה כל כך כל כך דורך עלייך במקום הכי רגיש הזה זה שהוא לא יוזם כמעט אלא רק את,

כי המוח שלך בעצם אומר לך "יוו תראי דפני 11 איך בעלך לא יוזם אף פעם! אז זה אומר שהוא בכלל לא אוהב ולא אהב אותך אף פעם! וזה אומר שרק את אוהבת אותו ורק לך אכפת ממנו!

כי הנה!

עובדה!

רק את יוזמת!

ויוזמת=אוהבת. אכפת לה. מתאמצת למען הקשר. פועלת.

ולא יוזם = לא אוהב, לא מעריך, לא אכפת לו ממני בכלל!!!! רק לי אכפת פה!

אולי אני נמצאת בזוגיות מעפנה בכלל כל השניםואני עיוורת?!

והקול הזה ממשיך

וממשיך 

וממשיך

תאמיני לי אני שומעת אותו מהראש שלך עד לכאן כמה הוא מפליז ואומר לך את הדברים הכי נוראיים שיש...

אוי קול חצוף שכמוך!

תשתוק!

ומיד!

שומע?!

אתה שקרן!!!

ש-ק-ר-ן!!!

 

זה לא נכון!

תגידי לו בבקשה,

תצעקי לו:

זה

לא

נכון

!!!

 

בעלך אוהב אותך! ותמיד אהב!

לבעלך אכפת ממך!

ותמיד אכפת לו!

 

זה פשוט שיש לו "מוגבלות" מסוימת ביוזמה של פיוס.

זהו!

זה מה שזה!

 

לך, כמכלול האדם שאת, יותר קל ליזום, זה הולך לך יותר בקלות וכחלק ממי שאת

ולו אין את זה.

אבל יש לו עוד המון המון דברים אחרים ויפייפים וטובים, ובטוחה שחלק מהטוב הזה שיש לו אין לאחרים ואפילו לא למדהימה שאת בעצמך.

אז נכון, הוא לא יוזם.

אז נכון, את יותר חזקה בזה ממנו.

אבל אז מה?!

מי אמר שליזום = לאהוב ושלהיות אכפת וזה וזהו ואין בלתו?!

ואיך בעלך *כן* מספר לך ומראה לך שהוא אוהב אותך?

לא רק עכשיו, בכל החיים המשותפים שלכם יחד?

איך שאמרת שהוא בעל טוב ומהמם ומדהים ומקסים - איך זה?

מה הוא *כן* עשה למענך בחיים?

במה הוא כן טוב?

במה הוא כן טוב אלייך?

מה את כן אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

מה את מקבלת ממנו?

על מה את יכולה להוקיר לו תודה?

מתי כיף לכם יחד?

מה קורה לך אחרי שאתם משלימים, איזה רגש נוצר בך?

כשהוא עוזר לך, דואג לך, תומך בך - איך זה גורם לך להרגיש?

מה עוד הוא עשה למענך בכל השנים?

איפה עוד הוא היה בשבילך?

 

בטוחה שיש כל כך הרבה פעמים כאלה.

אולי קשה עכשיו בתוך הפגיעה לראות אותם (למרות שמהזוגיות שלכם ואיך שאת מדברת עליו בטוחה שהצלחת למצוא בו דברים טובים אפילו אפילו עכשיו!!!)

 

אז תראי את כל *הפעמים האלה*

תראי *אותם* כמוכיחי אהבה

כמוכיחי אכפתיות

ולא רק את היוזמה!

תראי את הדברים שהוא כן חזק בהם!

תראי את השפות *שלו* לאהבה שהוא מדבר אלייך

תראי את החוזקות שלו ולא רק את החולשות שלו.

הוא אדם שלם, על מגרעותיו ועל יתרונותיו.

שלם, לא מושלם, כמו שכולנו לא מושלמות ולא מושלמים,

שלם, עם ה"פאקים" שלו ועם כל הטוב הגדול שבו.

זה מי שהוא.

 

וה"הוא" הזה אוהב אותך מאוד מאוד יקרה!

והוא מת בתוכו שתשלימו כבר!

רק אולי לא יודע איך

אולי לא חזק בפיוס

אולי לא חזק ביוזמה

אולי לא חזק במילים בעת צרה,

ומלבד זאת,

הוא גם הוסיף ואמר לך עוד דבר חשוב מאוד מאוד:

כתבת:

"והוא אמר שזה לא קשור אלי איך שהוא התנהג

אלא רק אליו

(היה לו משהו שגרם לו מתח באותו שבוע. 

והוא מצטער אבל אין לו כח להתייחס אלי שונה


וככה עברה שבת. קרירה..."

 

אז תראי יקרה שלי!

הוא אומר לך בשפה שלו, באיך שהוא כן יודע לומר -

אשתי היקרה!

זה לא קשור אלייך!

זה קשור אליי!

\עברתי משהו עםפ עצמי

אני עדיין עובר

משהו שגורם לי לךמתח

ואני מצטער, באמת שמצטער אישה יקרה שלי אבל המתח הזה גומר לי את הכוחות ואין לי מאיפה לגייס התייחסות שונה, פשוט אין לי מאיפה, לא מרוע, לא מחוסר אהבה אלייך, רק מחוסר יכולת, מחוסר ידע, מחוסר כוח, מחוסר כלים.

 

יכול להיות שמה שעבר ועובר עליו היה לו לא פשוט בכלל.

אנשים שעוברים דברים קשים ומרגישים במן "איום" כלשהו יכולים להגיב בשלושה דרכים:

לתקוף

לברוח

או לקפוא.

 

אז אולי הדרךשלו,

מנגנון ההגנה שלו - הוא לברוח.

להיות עפם עצמו.

לנתק עצמו מהסיטואציה?

אולי זו הדרך של הנפש שלו להגן עליו ולתת לו להתמודד עם איום ומצוקה

ולתת לו לעבד דברים עד שהכוחות חוזרים

 

ואולי בנוסף לזה הוא גם לא למד את השפה של היוזמה והפיוס בצורה שאת שוחה בה על עיוור, כי פשוט הוא-הוא

ואת-את

 

אני ממש ממש ממליצה בחום גם להבין את זה.

להבין אותך (את את עצמך) עד הסוף ומה השורש של כל זה

לזכור גם את כל הטוב

לזכור שיוזמה היא לא חזות הכל וממש לא מדד יחידי לאהבה הערכה ואכפתיות!

לזכור שיש עוד כל כך הרבה דרכים שהוא כן הזכיר והראה לך שהוא אוהב אותך

 

אח"כ להבין אותו. עד הסוף.

שזה באמת שלו

לא קשור אלייך

הוא פשוט במצוקה כלשהי

וזו דרלך ההתמודדות שלו

לזכור שהוא לא חזק ביוזמה, אבל בדברים אחרים, כי הוא לא מלאך אלא אדם

 

אח"כ לגרום לו בזמן רגוע ואחרי שאתם *בטוב*

להבין אותך עד הסוף

ושאת תביני אותו עד הסוף ותשקפי לו את זה

 

ואז,

רק אחרי כל השלבים האלה של ההבנה אחד של עצמו ואחד של השני/ה

תוכלו להגיע לשלבים של הצעת פתרונות והצעות ייעול

למשל,

לומר לו: "אני פגועה עכשיו וקשה לי. אני צריכה מילה טובה ממך.

אם תאמר לי כל מילה זה יגרוןם לי להרגיש שאכפת לך ממני

כאשר אתה "יוזם" ומלתחיל בזה ראשון זה גורם לי להרגיש אהובה על ידך

גורם לי להרגיש שאני מקום ראשון בלב שלך

גורם לי להרגיש הכי טוב בעולם.

אם תוכל אפילו פעם אחת לבוא ורק לתת חיבוק (אפ אפשר) או חיוך, מילה טובה, או אפילו סימן מוסכם שנעשה עכשיו מצחיק,

או להגיד לי שאתה אוהב אותי והכל יהיה טוב, או כל דבר - זה ישמח אותי מאוד מאוד מאוד

רק כי אני כ"כ אוהבת אותך וכ"כ רוצה אותך קרוב אליי והמרחק ממך גומר אותי.

ומה דעתך?"

ואז לשמוע אותו.

ואולי אם לא מתאים הפתרון הזה אז לחשוב על פתרונות אחרים

ועל דרכים אחרות שתרגישי ממנו את האהבה והאכפתיות האלה,

דרכים שהוא *כן* חזק בהם.

ממש אפשר לעשות רשימה

"איך אני מרגישה אהובה

ומה בעלי יכול לעשות שישמח אותי"

ולתת לו את הרשימה

והוא יסמן ליד כל שורה מ1-10 עד כמה קל/קשה לו לעשות זאת

ואת מה שקל יתחיל לעשות

ואז להתחלף והוא יכתוב רשימה כנ"ל ויתן לך

 

יאללה יקרים,

לכו להתפייס!

לכי תוציאי את החוזקות *שלך*

תהיו בטוב

ואז תוכלו להינות מהחוזקות *שלו*

ויחד לעבוד ולעבד את הדברים!

 

תהנו יקרים! הכל טוב ואתם מהממים מהממים יחד

ויחד אתם פשוט כוח מנצח!!!

 

וואי וואידפני11
גמרת אותי
את פשוט מדהימה....
איזה כיף לי שענית פה
קיוויתי האמת שתכתבי....
צריכה לקרוא את זה בנחת
תודה ענקית ענקית ענקית מהלב
על כל הזמן שהשקעת בכתיבה...
ועל הפירגונים...
אוף כמה שאני זקוקה להם עכשיו...
אקרא בנחת ויש לי גם מה לשאול ולהגיב....
נגמרו לידפני11
אין כמוך
הבוקר קראתי אותך בנחת, שוב

אני אכיד לך מה הבעיה
הבעיה היא שהוא כבר מכיר אותי. דיברנו על זה כמה וכמה פעמים שקל ממש לפייס אותי. והוא גם יודע שמספיק לי משפט כמו, דפנוש, אני מצטער, עוברים עלי ימים קשים, בבקשה אל תקחי אישית. אני אוהב אותך.
זהו
באמת שמשפט כזה מספיק לי!
והוא גם יודע שכשאנחנו רחוקים אני נגררת למקומות של בדידות וריחוק מטורפים
אבל
זה כאילו לא אכפת לו
אומנם כאילו
כי בסוף אחרי כמה ימים כשהוא נרגע
טפילו שלא יוזם סליחה
הוא כן עושה דברים קטנים בשביל לשמח אותי (לצד משפטים קטנים שאני ברגישותי שוב נפגעת מהם)
כמו להכין שייק ולהביא לי גם
או לשים לב שהמגבת בחדר כשאני מתקלחת ולהביא לי בלי שביקשתי
אבל למה
למען ה'
בתוך אש הסערה
כשאני אומרת לו שנפגעתי
ואומרת לו שתעבור עלי שבת קשה אם נמשיך להיןת בריחוק
ואומרת לו שקשה לי
(כל הסיפור התחיל כי עבר עלי יום מאוד מאוד קשה, והייתי זקוקה לנחמה, לחיבוק קטן שהכל יהיה בסדר, והוא פשוט נאדה. כלום. מרוכז רק בעצמו)
הוא לא מסוגל להוציא משפט של אני מצטער שככה את מרגישה, באמת שהייתי רוצה אחרת. מבטיח שאני אוהב. יקח לי עוד יומיים. אבל אני אוהב אותך.

למה הוא לא מסוגל??

וכן מסוגל לומר
מה אני יעשה, זה המצב עכשיו (כלומר הוא בבאסה עם עצמו) ואין לי מה לעשות איתו. בעיה שלך שאת לוקחת את זה ככה, זה לא קשור אליך

משהו כזה.

כאילו

הלווווו!
אתה לא מסוגל להתעלות על עצמךולהוסיף משפט של סליחה? משפט של אהבה? משהו?
רק רק מרוכז בעצמך?

זה מוציא אותי מדעתי.

את כתבת את זה ככ יפה. "אני מצטער באמת שמצטער אישה יקרה שלי".. באמת אם הוא היה אומר את המילים האלה הכל היה מרגיש אחרת. אבל הוא לא אומר אותן! מבחינתו אתמול בזמן הפיצוץ) הוא אמר את זה (כנראה השחיל איכשהו שיש לו שבוע דפוק) ומבחינתו זהו. זה אמור לתת לי מידע במוח ולסתום את ההרגשות הנאחסיות שלי.

אני לא בנויה ככה
אני צריכה כמה משפטים.
להאמין לך.
והוא יודע את זה
אבל מבחינתו הוא אמר פעם אחת אז זה מספיק.
ולי זה לא מספיק
והוא יודע את זה
אבל ככה הוא.

וגם
אומנם באותו שבוע היה לו משהו אמיתי שהלחיץ אותו. אבל מבחינתו, מספחק שהשבוע לא הלך *בדיוק* כמו שהוא תכנן/רצה להספיק- וזה הופך את השבוע לדפוק. ואז הוא בלי כח אלי. לצרכים שלי.
זה גם משגע הקטע הזה.
למה אי אפשר להתעלות *מעל* הקשיים היומיומיים ולהתחייס באהבה לאישתך?
הרי החיים *אף פעם* כמעט לא הולכים כמו שתכננו. אז תמיד תכנס לבאסה? מה אני אמורה לעשות בדיוק עם הבאסה הזאת? שואלת אמיתי. כי זה גורם לי אוטומטית לריחוק, ואז אני לוחצת עליו, והוא עוד יותר מתרחק, ושוב נפגעת.. מעגל כזה.

בקיצור
חפרתי, סליחה..
אבל זה באמת בליבי
ואין לי ככ עם מי להתייעץ
ואת ככ חכמה..
אניהריון ולידה2
בדיוק כמוך.

כל מה שכתבת, אחד לאחד.

נפגעת, נוחה להתפייס. אבל רק תפייס, מה כבר ביקשתי?

אני כל הזמן בדילמה עם עצמי אם להרפות ולהבין שככה אנחנו, או להתעקש.

כרגע נוטה יותר לכיוון של להרפות. לכל אחד מאיתנו יש את נקודות החוזק שלו. אני יותר מוותרת ולו אחרי ריב קשה יותר.

אבל בדברים אחרים הוא חזק יותר ואני פחות ויש דברים אחרים שבהם הוא מוותר בשבילי. ואילו דרים יומיומיים שלח היה הרבה יותר קשה.

אז לא יודעת אם יש לי מסקנה, בעיקר להגיד שאני ממש ממש מזדהה איתך!

ובגלל שהוא מתכנס בעצמו, אני לפעמים מנצלת את זה גם כדי להתכנס קצת בעצמי. לחשוב מה טוב ומה נכון, בלי החובה של להתפייס מיד
אוף איזה כיף לךדפני11
שאת בכזאת שלווה נוטה להרפייה

אני לא ממש שם...

כלומר בשכל יותר כן
ברגש לא ממש

וגם עוד אין מספיק דברים שאני מצליחה לזקוף רק לזכותו (כנראה בגלל העצבים..)
כלומר יש המון דברים שאני מעריכה בו כבן אדם, אבל בהקשר לקשר הזוגי שלנו
כרגע קשה לי לראות

אם באלך לשתף (במיוחד כשאת מאנונימי)
מה הדברים שבעלך טוב בהם, אולי זה יתן לי מראה גם על בעלי...

לא חייבת כמובן...
רק אם במקרה מתאים לך..
לגביהריון ולידה2
השלווה. לקח לי המון המון זמן להבין את זה.

פעם ריבים אצלנו היו פיצוצים. הייתי מכריחה את בעלי לדבר, וכל פעם שהייתי מכריחה יותר, הוא היה משתבלל יותר.

עשיתי אימון אישי, ואחרי עבודה עצמית אמת מאוד קשה, הצלחתי יותר להרפות.
להגיד לך שזה תמיד ככה? ממש לא. אבל זה בטוח יותר טוב. הבנתי שבסוף גם בשבילו אבל בעיקר בשבילי זה יותר טוב ככה.

לגבי הדברים שהוא טוב בהם. אני אענה בצורה קצת עקיפה, אבל בפועל זה מתקשר לי.

הגעתי למסקנה שאנחנו אוהבים בצורה שונה. לי יש דרך אחת ראש, איך אני חושבת שצריך להביע אהבה, וכשהוא לא היה מתנהל ככה, חשבתי שהוא לא אוהב אותי. בסוף הבנתי שזה שהוא לא מראה אהבה בצורה שאני חושבת, לא אומר שהוא לא אוהב.

אז אני כותבת מכתב, שולחת הודעות יום טוב, מכינה לו אוכל, קמה לילד כדי שהוא יוכל לישון.

אז נכון, הוא לא עושה את הדברים הקטנים האלו. אבל הוא עובד קשה מאוד, כדי שאני אוכל להשקיע בלימודים. הוא דוחה את הלימודים שלו כדי שאני אוכל ללמוד כמו שצריך. אם אני לחוצה ולא מצליחה לתפקד, הוא מכניס אותי לפרופורציות ועוזר לי להתאפס.
ואפילו שהוא משתבלל בתוך עצמו, בסוף זה טוב. כי אם היינו מדברים בזמן סערת הרגשות זה לא היה מוביל למקום טוב.

אני יכולה להוסיף עוד הרבה, הנקודה בסוף היא, שאנחנו שונים. מאוד מאוד מאוד. ועם הזמן אני לומדת איך לקבל את האהבה ממנו, גם היא מגיעה בצורה אחרת מהחלומות שלי.

ולגבי רשימה, אני ממליצה, בשבילך יותר מבשבילו. הייתה לנו תקופה של משבר די גדול, וכדי שאוכל לראות את האור שבו, פשוט רשמתי על מלא פתקים, תכונות טובות, זכרונות נעימים, שירים אהובים. התאמצתי על זה, אבל זה היה לי ממש טוב לעשות את זה.

יצא לי ממש ארוך, מקווה שמובן. אם תרצי שאפרט על משהו אז בשמחה. יכולה לפנות אלייך גם בפרטי מהניק שלי.

ורק רוצה להגיד, אנחנו נשואים רק כמה שנים. אז זה מנקודת מבט יחסית צעירה, יכולה להיות שעוד עשר שנים אראה את זה אחרת (מקווה שלא).
אגבדפני11
בע"ה אעשה את הרשימה.. זה רעיון טוב .. לדעת מה בא לו יותר בקלות..
תודה יקרה, מנסה לענות עודנגמרו לי השמות

יש עוד כמה נקודות שעלו לי שקראתי אותך עכשיו:

 

1. מצוקה של שני בני הזוג בו זמנית

 

 נשמע לפי התיאור שלך, שבשבוע הזה גם את וגם בעלך חוויתם מצב לא משהו,

שממש *שניכם* לא הייתם בטוב שלכם.

מצב כזה יכול להיות, ובאמת נשמע כמו מצב ***ששניכם נמצאים במצוקה בו זמנית****

 

וכאשר שני בני הזוג נמצאים במצוקה בו זמנית - הם לא מסוגלים לראות כרגע אצת הכאב של האחר!

זה לא שהם לא רוצים, אלא הם לא יכולים!

זה לא שלא אכפת לך מבעלך - אלא שאת מרוכזת בכאב שלך!

זה לא שלבעלך לא אכפת מהקושי ומהכאב שלך - זה שהוא מרוכז בכאב שלו!

אפילו לעצמכם אין יכולת  לעזור כאשר אתם בתוך הכאב עצמו - אז קל וחומר שלאחר.

 

אדם שכל כולו בתוך הקושי - ממש ממש לא מסוגל אפילו לראות מעבר לקושי *עם עצמו*

הוא פשוט לא יכול, לא שלא רוצה.

 

במצב כזה צריך לחכות שיהיו כוחות.

לחכות שהמצוקה לאט לאט תפחת ותיעלם.

להיעזר ברשת תמיכה סביבתית רחבה - כמו אחות, חברה, אמא, שכנה, בייביסיטר, מסכים, אמבטיה, סדרה מצחיקה, הליכה לטבע, כוס תה, ספורט, כוס מיםף, מוזיקה, פעילות גופנית וכו' וכו' - כל דבר שיכול להקל מהמצוקה.

בלי לצפות מהשני כרגע - כי גם הוא במצוקה בדיוק עכשיו.

 

כמובן שבמצב שלא שני בני הזוג במצוקה בו זמנית זה יותר פתיר וקל...

 

אבל עד אז - להיעזר. בכל מה שאפשר

מספיק שרק אחד מכם יהיה עם טיפה טיפה יותר כוחות - והכל יראה אחרת

 

2. מה שעובר על בעלך -

אני לא יודעת בדיוק מה עובר עכשיו על בעלך, ומה עבר עליו בעבר,

ומה האופי שלו והאישיות שלו וכוחות הנפש שלו

ואלו מטענים הוא צבר או צובר כבר מילדות,

אבל לפעמים דברים שמשפיעיןם על הזוגיות ויוצאים גם בה, יכולים להעיד על דבר *אישי* שצריך לטפל בו.

למשל, האם הוא שלל דיכאון או חרדות או כל דבר אחר שיכול להיפתר לא רק ע"י זמן שעובר אלא גם ע"י אנשי מקצוע וכדומה בתחום?

 

כי אם למשל יש לו דכדוך או דיכאון או חרדות או קשב וריכוז כל דבר שמעיב על ההתנהלות שלו (וזה יכול להיות דבר של שנים ופשוט לא מאובחן) - זה יכול להקשות עליו מאוד מאוד בפן האישי - ומכך כמובן שישליך גם על הזוגי, ההורי, והכל בעצם...

ולפעמים אדם נמצא בתוך מערבולת ואפילו לא יודע שהוא נמצא שם!

ואפילו לא יודע שיש לזה שם, או דרך לצאת ממנה!

 

לכן הייתי מאוד ממליצה שיברר עם עצמו עם פסיכולוג וכו' האם עובר עליו משהו שכן מצריך עזרה מקצועית?

וזו לא בושה כלל, רק לתת כלים לחיים הרבה הרבה יותר שמחים וטובים וקלים.

לפעמים זה אפילו משהו קטן שרק תוסף כמו בי12 יכול לפתור, או כמה פגישות עם פסיכולוג וכן הלאה... וחבל ממש חבל לסבול.

 

3. דרך ההתנהגות של בעלך בשעת ריב או ריחוק

 

יכול להיות שבשעת ריב בעלך מרגיש במגננה,

מרגיש רחוק ולא טוב

ו*הדרך שלו*

דרך ההתמודדות שלו היא לברוח

(כתבתי את זה כבר קודם, אבל זה חשוב להתעכב עוד על הנקודה הזו לדעתי)

מה שזה אומר בפועל,

שבשעה שהוא מרגיש ריחוק ממך (אפילו אולי נפגע בעצמו מך, או כועס על עצמו שהוא פגע בך, או כל סוג של ריחוק שהוא, אפילו ההכי קטן)

- יכול להיות שזה מכניס אותו למקום עם עצמו שהוא רק רוצה "לברוח" מהסיטואציה,

להתנתק ממנה

להיות לבד

ללכת לחדר להיות עם עצמו

והוא לא יכול, פשוט לא יכול אחרת!

באמת שהוא לא יכול, לא שלא רוצה, לא שהוא חושב שזה צודק וכו' -- פשוט כך הוא בנוי ומחווט מאז שנולד להגיב בשעת "מצוקה". בבריחה.

ואם מקבלים אותו כמו שהוא - ואת המנגנון הזה שלו - אז לאט לאט לומדים לא להיפגע ממנו, כי הוא באמת לא עושה זאת מכוונה רעה, זה פשוט מי שהוא ודרך ההתמודדות שלו...

 

אני למשל כאשר אני בבאסה או ריב או מצוקה נוהגת בFIGHT -

שזה "התקפה" - לבכות את זה, לצעוק את זה, לכעוס על האחר/על עצמי.

זו דרך ההתמודדות שלי.

ובעלי היקר כאשר הוא בבאסה או ריב או מצוקה נוהג בFLIGHT -

שזה "בריחה"- רוצה להיות לבד, לנתק עצמו מהסיטואציה, "לברוח" מזה.

ויש אנשים שנוהגים בFREEZ- שזה לקפוא במקום...

וכל שלושת הדרכים הללו לגיטימיות

וכל איש או אישה בעולם נוהגים לפחות באחת משלושת הדרכים האלה כאשר הנפש שלהם מפעילה את מנגנון ההגנה שלה.

וזה רק שונה. אין יותר טוב ויותר רע - רק שונה.

אז ההבנה הזו חשובה נמאוד מאוד

 

ומודה, שרק אחרי 10 שנים אפילולתוך הנישואים התחלתי להבין את זה, והיום, 13+ שנים לתוכם אני עדיין צריכה להזכיר לעצמי שאם בעלי רגע הולך לחדר כשקשה לו (או עם עצמו, או עם סיטואציה שלא קשורה אליי, או עם סיטואציה שכן קשורה אליי) - זה שלו. וזה הדרך שלו להרגע. ואני כבר כמעט לא נפגעת (פעם מאוד נפגעתי מזה).

ואח"כ, אחרי שהוא נרגע ובמקום יותר טוב עם עצמו - אפשר לדבר על הכל.

 

4. כתבת שאולי לפעמים זה יושב לך על רגישות-יתר?

 

בנקודה הזו אני רוצה לומר לך, שאם למשל נפגעת מביקורת או סוג שלה, או אפילו משהו אחר,

לפעמים להבין את הדברים האלה מהשורש, ולהבין את התגובות *שלנו* לדברים יכול לעזור לנו מאוד.

 

למשל, בואי ניקח לצורך הדוגמא את עניין הביקורת.

 

ביקורת היא באמת לא נעימה, לאף אחד.

 

אף אחד לא אוהב להרגיש שהוא "לא שווה", או "פחות שווה",

או שמישהו מרגיש ש"הוא יותר טוב ממנו", או "צריך לחנך אותו",

וזה פשוט - לא נעים לשמוע שאתה לא בסדר! ובטח אם אתה מרגיש שאתה לא בסדר בעיני מישהו שאתה *מאוד אוהב* ומאוד *מעריך*.

 

אז קודם כל להבין את עצמך - זה באמת מאוד מאוד לא נעים לשמוע ביקורת.

ואת בת אדם, בריאה בנפשה אז זה פוגע 

 

לגבי איך אפשר בתכלס לנסות לשפר את הדימיקה הזוגית הנ"ל ביניכם:

 

1. מה שקשור לבעלך -

לעיתים, אדם מאוד ביקרותי - הוא אדם שגדל בבית מאוד ביקורתי,

בסביבה מאוד ביקורתית,

בו, מאז שהוא זוכר את עצמו אביו או אימו או שניהם כל הזמן שידרו לו: "אתה לא מספיק טוב/ אתה יכול יותר תמיד, 

גם אם אתה 100 אפשר להיות תמיד 101, תמיד אפשר יותר, אתה כזה וכזה וכזה,

למה אתה כזה,

למה אתה לא כזה,

תהיה כמו___

תלמד מ____ וכן הלאה וכן הלאה" - עד שהוא כבר מתפוצץ מבפנים ולא יכול לשמוע את זה יותר,

אבל בד בבד שזה קשה לו - זה מה ש*מוכר* לו.

וכך הוא לפעמים באמת תופס את עצמו.

וכך הוא באמת נהיה מאוד מאוד ביקרותי כלפי עצמו

וכך הוא באמת נהיה ביקורתי גם כלפי הסביבה שלו - זה פשוט מה שהוא מכיר ויודע!

זה פשוט ה"אינסטינקט" הראשוני שלו מרוב שהוא רגיל לזה,

המוח זוכר הכל, הגוף זוכר הכל, הנפש זוכרת הכל, התת מודע זוכר הכל - ואדם שחיים שלמים חי עם דפוסי ביקורת - לא פלא שיעתיק אותם כאן למשפחתו.

 

עכשיו איך זה עוזר *לך* (וגם לו?)

אז אולי זה לא עוזר הרבה,

אבל קצת בטוח כן.

כי יש את *ההבנה ההתחלתית הזו* - ממה זה נובע,

מהמקום הבעצם מאוד כואב וקטן ***שלו עם עצמו***, ועוד מאז שהוא ילד...

ההבנה הזו יוצרת גם אמפתיה

גם שלך כלפיו

ואולי יותר חשוב - גם שלו לגבי עצמו. כאשר *הוא* יבין את עצמו ו*הוא* יקבל אמפתיה כלפי עצמו - עצם המודעות הזו,

עצם הלהעלות את הדברים מעל לפני השטח - כבר יכולה לתת הרבה.

 

וכמובן שמודעות זה לא מספיק, וצריך גם כלים מעשיים.

אז אחרי ההבנה אפשר להוסיף נדבך הדרגתי של איך בפועל לאט לאט לנהוג אחרת,

לשנות את הדפוס.

 

 

2. מה שקשור אלייך -

לעיתים אנחנו כ"כ רוצים להיות טובים, ולכולם,

ולפעמים אנחנו בסה"כ חושבים שאנחנו סבבה ואנשים טובי לב ורק רוצים להוסיף טוב בעולם ובבית, ולא מבינים "מה הוא נפל עלינו" עכשיו עם כל הביקורת הזו.

כי אנחנו רק בני אדם...

 

ובכן, המקום הזה אצל כל אחד ואחת מאיתנו יכול לפעמים לקחת אותנו לקצת רגישות יתר למילים הנאמרות.

 

ז"א, שלפעמים השני *בכלל לא התכוון* לומר ביקורת - אלא רק להביע את עצמו/המחשבה שלו/הרצון שלו/הצרכים שלו,

ואנחנו ישר מבינים את זה כ*ביקורת אישית עלינו*!

למרות שזה בכלל בכלל לא שם.

 

למה זה קורה לנו?

אולי כי כרגע אנחנו במקום קטן *עם עצמנו*

ולכן יותר רגישים לזה.

או אולי כרגע אנחנו במום יותר קטן בזוגיות או בביטחון שלנו בקשר ובאהבה של בן הזוגאלינו,

או מלאים בפחדים וחששות כלשהם - ואז הפחד הגדול הזה מוצא מקום בטוח בלב בצורה של פגיעה, העלבות, עלבון,

לחשוב שהכל מכוון נגדנו אישית כביקורת.

 

זה נכון שלפעמים המצב עך אובייקטיביצ.

אבל מניסיון שלי עם הרבה מאוד אנשים וגם עם עצמי - הרבה (מאוד) פעמים המצב לא באמת כך, אלא זו לגמרי התחושה הסובייקטיבית שכל אחד ואחת מביאים לתוך חיי הנישואים שלהם.

 

לכן צריך להיות באמת באמת כנים עם עצמנו

וכל פעם לבודד *רק* את המקרה עצמו

את הסיטואציה עצמה

ולראות - מה באמת קרה שם? אובייקטיבית.

 

ממש לשבת עם עצמך כמה דקות אחרי העלבון - במקום שקט עם עפניות ולשחזר לאט לאט דבר דבר איך קרה ומה קרה.

 

לדוגמא:

קילפת גזר למרק ובעלך אמר "אבל רוחמה למה את מקלפת בכיור? תקלפי ישר לפח"

 

את ישר שמעת - אוף איתו! לא מספיק ש*אני* מכינה את המרק והוא לא נוקף אצבע,

לא רק שאני מתזזת כאן יום יום בכל הבית,

פתאום בא האדון ורואה רק מה שלילי ורע -

ורואה *רק* את הקליפות בכיור

במקום להגיד "איזה מרק טעים את מכינה לנו אשתי! תודה!"

הוא רק רואה מה לא טוב בי,

הוא לא מעריך אותי

 

וכן הלאה וכן הלאה.

 

אפשר להאכיל את עצמנו ממש בלי סוף ועד למחוזות שהשם ירחם מכל דבר כזה (כולנו. את לגמרי בחברה טובה. לי זה קרה בלי סוף גם... 

 

ובעצם מה היה כאן *אובייקטיבית*?

היה כאן קילוף של גזר לכיור.

היה כאן איש שאמר לאשתו למה בכיור עדיף לפח.

 

זהו.

בלי להגיד לה כמה היא אישה רעה,

בלי להגיד לה שהוא לא מעקריך אותה.

בלי להגיד לה שהוא לא אוהב אותה.

בלי להגיד לה שהוא לא מעריך את זה שהיא מכינה מרק.

בלי להקטין את כל מה שהיא כן עושה.

בלי לנסות למצוא בה משהו רע -

אלא *רק* רק רק ביטוי של מחשבה שלו שבאמת יותר "אפקטיבי" לקלף ישירות לפח.

 

לפעמים הוא אפילו רוצה לטובתה (!!!!) ומנסה להציע הצעת יעול ש***לה*** יהיה יותר קל!

וישר תזרוק לפח במקום מהכיור לפח...

ולפעמים זה סתם מחשבה *שלו*,

ולפעמים זה סתם ביטוי של רצון או משהו של איך הוא רואה את הדברים.

וזהו.

זה מה שזה.

 

אז אם למרות כל זאת נפגעים -

שוב, 

לראות עם עצמנו למה.

לחזק את עצמנו.

לחזק את הזוגיות שלנו.

לחזק את המקום שלנו שאנו מרגישים ביטחון ויציבות בנישואין ובאהבה של בן/בת הזוג אלינו.

לתקשר את הצרכים שלנו,

את הרצונות שלנו,

וכן, גם את הפגיעות שלנו - אבל בצורה של "שפת האני"- ולא "שפת האתה" -

"לי לא נעים שמבקרים אותי.

במקום: למה אתה תמיד מעצבן?!?!"

 

או:

"כשאני שומעת אותך אומר לי לקלף בכיור אני שומעת ביקורת.

ואז לשמוע אותו - אולי יאיר הכל באור אחר לגמרי.

ואז לענות: לי זה נחווה כביקורת וגרם לי להרגיש שאני לא מספיק טובה או שווה בעיניך.

אם פעם הבאה תוסיף "מאמי" או נשיקה קטנה, או סימן שאלה בסוף - את מעדיפה בפח ישר? כי יותר נוח ככה... -

זה יהיה לי הרבה הרבה יותר טוב!

 

כתבת בעצמך שאחרי הפיוס הוא כן מראה לך שאכפת לו ממך בדרכים שאת כן מצליחה לראות -

זה אומר שאתם זוג מקסים שבאמת לומד אחד מהשני, ובאמת משתנה אחד לקראת השני עם הזמן.

שזה דבר מבורך.

תמשיכו ככה.

עם שיח פתוח וכנה.

כמובן לא בשעת העלבון עצמו - כי שוםפ דבר טוב לא יכול לצאת מהזמן העלבון והכעס -

אבל אחרי שנרגעים,

להוסיף את ההבנה שלך את עצמך ושלו את עצמו,

להוסיף את האמפתיה שלך לעצמך ושלו לעצמו -

ואח"כ לשכפל אותה גם לשני/ה ולשמוע אותם.

לדבר בשפה של צרכים, בשפה שמתרכזת בנו ולא באחר ומה לא טוב בו,

לתת פתרונות חלופיםם במקום שיותר טובים (כמו הסימן שאלה בסוף, הנשיקה הקטנה, המאמי וכו'),

ופשוט לשמוע אחד את השני - *ולהקשיב*.

 

 

בהצלחה רבה יקרה!

 

מציעה כיוון אחר..באר מרים
קודם כל: ממש. ממש מבינה אותך ומזדהה עם כל מילה שכתבת!

ואחרי ההזדהות, מנסה לשנות את נקודת המבט:

נדמה לי ששמעתי מרחל בולטון אאל"ט בהקשר של חינוך ילדים, שיש הבדל "בין לקחת ולקבל" כדברי השיר..
ילד שמנגס שרוצה סוכריה ובסוף את נותנת לו - לקח סוכריה. ילד שקיבל בלי לבקש - קיבל.
היא כותבת שצריך להרבות בנתינה וקבלה ולא בדרישה ולקיחה.

האם זה לא ככה גם כאן?
בעצם את דורשת ממנו פיוז ואם הוא יפייס אותך את "תקחי" את הפיוס (ניסוח לא משהו)..
זה נכון לא רק אם תגידי לו ממש לפייס אותך, אלא כל העמדה הנפשית של הפגיעה מפעילה עליו לחץ מצידך לפייס.
חכו להיות שזה לא כיף לו להרגיש שאת "סוחטת" ממנו פיוס?

אולי, מציעה בזהירות, אם היית מצליחה להפסיק לצפות ו"לדרוש" פיוס, ומנצלת את זה שהוא במערה להרפות קצת מהסוגיות ולשמוע במקומות אחרים שהם שלך, באמת, לא כדי להתרחב כלפיו, והיית מתייחסת אליו רול עניין אבל בלי כעס סמוי, פתאום אז היה נוצר אצלו געגוע ורצון בקירבה והוא היה מגיע ביוזמתו ומציע לך פיוס?
ואולי בפיו היה קצת שונה מה פי שאת מצפה לו, אבל היה ממנו, ואמיתי, והיית יכולה "לקבל" אותו ולא "לקחת"

ובסוף זה היה עושה טוב לשניכם?

אם את לא מתחברת.. תעיפו את בדברי לפי..

בכל אופן קחי חיבוק ענק ממני!
וואי אהובה!!דפני11
גם ממך תודה על התגובה.... איזה נשים יקרות ואהובות אתן...
תודה ענקית..
האמת ממש התחברתי לכיוון שלך
באמת נראלי הוא טיפוס כזה
שכשסוחטים אותו הוא הולך בדיוק הפוך..
מה הכוונה שלך "להרפות.. ולשמוע במקומות אחרים שהם שלך"?
אני לא כל כך הבנתי מה התכוונתמק"ר
תוכלי להסביר יותר?
אני חושבת שהיא מתכוונת להרפות בלב מהכעסמיואשת******
מצד אחד לא לבוא ולפייס אותו
אבל גם לא לצפות לפיוס בכוח
להרפות
לנסות להתנהל בתוך המציאות כרגע בלי מחשבות על מי ומה
להשאיר אותו במערה ולנקות את הכעס שלי בלב פנימה. שיצא מהמערה כשהוא יכול
הבנתי, תודה!מק"ר
ןואי בנותדפני11
אני ככ ככ מודה לכן...
לא מצלחתי להרדם בלילה
בכיתי מלא
הרגשתי בודדה עלי עדמות
ואתן נתתן לי מלא מלא כוח!!
הלכתי לישון רגועה בליבי
יודעת שיש עוד נשים כמוני בעולם ועוד גברים כמו בעלי
האמתי לכן שזה לא אומר דבר על אהבתו
הלכתי לישון מפוייסת בלב
תודה ענקית לכן
כמה טוב שיש אתכן
הרבה אני תוהה עם עצמי כמה להיות פה זה גוזל זמן ומבזבז לי לריק
אבל כנראה לי שווה כל הזמן שאני פה בשביל יום אחד כזה קשה וכוח שאתן נותנות. זה באמת עולם ומלואו.

הבוקר קמתי בטוב
אבל שוב הכעס חוזר
ממש מקווה באמת להתעלות על עצמי וכן לפתוח..
כולכן די שכנעתם אותי שזה מה שכדאי
אולי באמת מכתב
אולי אפתח בערב
הו ה' תן לי כח
תודה לך ה' על נשות הפורום
תן להן גם כח, כל אחת במה שהיא צריכה
תראה כמה כח הן נתנו לי
....
אולי תכתבי לו ווצפאפ עכשיו בלי לחכות לערבסיה
תחשבי רק על הבריאות הנפשית והפיזית שלך
תכתבי יום טוב. זהו. שתי מילים.אל תכנסי לשום דבר
אם הוא יכתוב גם לך תכתבי תודה
אולי עוד כמה שעות זה יגרום לו לפנות אליך

סהכ זה לא אומר שאת מוותרת שאת נכנעת שאת חוזרת בך. אני ראיתי לפעמים פשוט רק ענין של שתי מילים והבעל שלי שהוא הכי גבר גם במראה גם בהתנהגות זה פשוט מוריד חומות

אם מגיע שבת וגם נכנסים בעצבים מספיק שבת שלום בטון נחמד ראיתי עושה פלאים וזה לא אומר שעדין אני בהמשך לא אגיד מה כאב לי או הפריע לי אם הוא רוצה לפרש את זה נכנעת שיפרש. אבל אני כזאת חזקה שלא אכפת לי שיחשוב שזה כניעה . אני לא מוכנה להכנע לכאב פיזי ונפשי בגלל חוסר דיבור
אני ממש מזדההמקווה מאוד
תמיד אומרת לעצמי ש*הפעם* אני מחכה עדדד שזה יבוא ממנו
ואז נשברת 😅😅
וואי קשה...אמא וגם
הוא יודע את כל מה שאת מרגישה, ושאת מצפה עוד להתנצלות שלו?
אם לא פשוט תיידעי אותו בתמצעת הדברים שלך, אולי אפילו בהודעה או כתב (תלוי בקשר ביניכם...).

שאת תמיד השקעת ומשקיעה עבודה עצמית בפיוס ביניכם ושזה לא בא לך בקלות,
שאת מרגישה שזה לא נכון וטוב לך ולזוגיות להמשיך כך באופן הזה, שאת מצפה שהוא זה שיזום ויעשה משהו, ושהזמן הזה יוצר הרבה מרחק וטינה ופגיעה ביניכם....

ועד אז תנסי לא להיות סביב זה. תקחי אויר ותזכירי לעצמך ששלחת אותו עכשיו ללמוד דרך חדשה לזוגיות שלכם וגם את לומדת דרך כזו.... וזה למידה. וחא קורה ישר. קחי אורך רוח ונסי לעסוק בדברים שעושים לך טוב
תודה יקרה, מנסה לענות עודנגמרו לי השמות

יש עוד כמה נקודות שעלו לי שקראתי אותך עכשיו:

 

1. מצוקה של שני בני הזוג בו זמנית

 

 נשמע לפי התיאור שלך, שבשבוע הזה גם את וגם בעלך חוויתם מצב לא משהו,

שממש *שניכם* לא הייתם בטוב שלכם.

מצב כזה יכול להיות, ובאמת נשמע כמו מצב ***ששניכם נמצאים במצוקה בו זמנית****

 

וכאשר שני בני הזוג נמצאים במצוקה בו זמנית - הם לא מסוגלים לראות כרגע אצת הכאב של האחר!

זה לא שהם לא רוצים, אלא הם לא יכולים!

זה לא שלא אכפת לך מבעלך - אלא שאת מרוכזת בכאב שלך!

זה לא שלבעלך לא אכפת מהקושי ומהכאב שלך - זה שהוא מרוכז בכאב שלו!

אפילו לעצמכם אין יכולת  לעזור כאשר אתם בתוך הכאב עצמו - אז קל וחומר שלאחר.

 

אדם שכל כולו בתוך הקושי - ממש ממש לא מסוגל אפילו לראות מעבר לקושי *עם עצמו*

הוא פשוט לא יכול, לא שלא רוצה.

 

במצב כזה צריך לחכות שיהיו כוחות.

לחכות שהמצוקה לאט לאט תפחת ותיעלם.

להיעזר ברשת תמיכה סביבתית רחבה - כמו אחות, חברה, אמא, שכנה, בייביסיטר, מסכים, אמבטיה, סדרה מצחיקה, הליכה לטבע, כוס תה, ספורט, כוס מיםף, מוזיקה, פעילות גופנית וכו' וכו' - כל דבר שיכול להקל מהמצוקה.

בלי לצפות מהשני כרגע - כי גם הוא במצוקה בדיוק עכשיו.

 

כמובן שבמצב שלא שני בני הזוג במצוקה בו זמנית זה יותר פתיר וקל...

 

אבל עד אז - להיעזר. בכל מה שאפשר

מספיק שרק אחד מכם יהיה עם טיפה טיפה יותר כוחות - והכל יראה אחרת

 

2. מה שעובר על בעלך -

אני לא יודעת בדיוק מה עובר עכשיו על בעלך, ומה עבר עליו בעבר,

ומה האופי שלו והאישיות שלו וכוחות הנפש שלו

ואלו מטענים הוא צבר או צובר כבר מילדות,

אבל לפעמים דברים שמשפיעיןם על הזוגיות ויוצאים גם בה, יכולים להעיד על דבר *אישי* שצריך לטפל בו.

למשל, האם הוא שלל דיכאון או חרדות או כל דבר אחר שיכול להיפתר לא רק ע"י זמן שעובר אלא גם ע"י אנשי מקצוע וכדומה בתחום?

 

כי אם למשל יש לו דכדוך או דיכאון או חרדות או קשב וריכוז כל דבר שמעיב על ההתנהלות שלו (וזה יכול להיות דבר של שנים ופשוט לא מאובחן) - זה יכול להקשות עליו מאוד מאוד בפן האישי - ומכך כמובן שישליך גם על הזוגי, ההורי, והכל בעצם...

ולפעמים אדם נמצא בתוך מערבולת ואפילו לא יודע שהוא נמצא שם!

ואפילו לא יודע שיש לזה שם, או דרך לצאת ממנה!

 

לכן הייתי מאוד ממליצה שיברר עם עצמו עם פסיכולוג וכו' האם עובר עליו משהו שכן מצריך עזרה מקצועית?

וזו לא בושה כלל, רק לתת כלים לחיים הרבה הרבה יותר שמחים וטובים וקלים.

לפעמים זה אפילו משהו קטן שרק תוסף כמו בי12 יכול לפתור, או כמה פגישות עם פסיכולוג וכן הלאה... וחבל ממש חבל לסבול.

 

3. דרך ההתנהגות של בעלך בשעת ריב או ריחוק

 

יכול להיות שבשעת ריב בעלך מרגיש במגננה,

מרגיש רחוק ולא טוב

ו*הדרך שלו*

דרך ההתמודדות שלו היא לברוח

(כתבתי את זה כבר קודם, אבל זה חשוב להתעכב עוד על הנקודה הזו לדעתי)

מה שזה אומר בפועל,

שבשעה שהוא מרגיש ריחוק ממך (אפילו אולי נפגע בעצמו מך, או כועס על עצמו שהוא פגע בך, או כל סוג של ריחוק שהוא, אפילו ההכי קטן)

- יכול להיות שזה מכניס אותו למקום עם עצמו שהוא רק רוצה "לברוח" מהסיטואציה,

להתנתק ממנה

להיות לבד

ללכת לחדר להיות עם עצמו

והוא לא יכול, פשוט לא יכול אחרת!

באמת שהוא לא יכול, לא שלא רוצה, לא שהוא חושב שזה צודק וכו' -- פשוט כך הוא בנוי ומחווט מאז שנולד להגיב בשעת "מצוקה". בבריחה.

ואם מקבלים אותו כמו שהוא - ואת המנגנון הזה שלו - אז לאט לאט לומדים לא להיפגע ממנו, כי הוא באמת לא עושה זאת מכוונה רעה, זה פשוט מי שהוא ודרך ההתמודדות שלו...

 

אני למשל כאשר אני בבאסה או ריב או מצוקה נוהגת בFIGHT -

שזה "התקפה" - לבכות את זה, לצעוק את זה, לכעוס על האחר/על עצמי.

זו דרך ההתמודדות שלי.

ובעלי היקר כאשר הוא בבאסה או ריב או מצוקה נוהג בFLIGHT -

שזה "בריחה"- רוצה להיות לבד, לנתק עצמו מהסיטואציה, "לברוח" מזה.

ויש אנשים שנוהגים בFREEZ- שזה לקפוא במקום...

וכל שלושת הדרכים הללו לגיטימיות

וכל איש או אישה בעולם נוהגים לפחות באחת משלושת הדרכים האלה כאשר הנפש שלהם מפעילה את מנגנון ההגנה שלה.

וזה רק שונה. אין יותר טוב ויותר רע - רק שונה.

אז ההבנה הזו חשובה נמאוד מאוד

 

ומודה, שרק אחרי 10 שנים אפילולתוך הנישואים התחלתי להבין את זה, והיום, 13+ שנים לתוכם אני עדיין צריכה להזכיר לעצמי שאם בעלי רגע הולך לחדר כשקשה לו (או עם עצמו, או עם סיטואציה שלא קשורה אליי, או עם סיטואציה שכן קשורה אליי) - זה שלו. וזה הדרך שלו להרגע. ואני כבר כמעט לא נפגעת (פעם מאוד נפגעתי מזה).

ואח"כ, אחרי שהוא נרגע ובמקום יותר טוב עם עצמו - אפשר לדבר על הכל.

 

4. כתבת שאולי לפעמים זה יושב לך על רגישות-יתר?

 

בנקודה הזו אני רוצה לומר לך, שאם למשל נפגעת מביקורת או סוג שלה, או אפילו משהו אחר,

לפעמים להבין את הדברים האלה מהשורש, ולהבין את התגובות *שלנו* לדברים יכול לעזור לנו מאוד.

 

למשל, בואי ניקח לצורך הדוגמא את עניין הביקורת.

 

ביקורת היא באמת לא נעימה, לאף אחד.

 

אף אחד לא אוהב להרגיש שהוא "לא שווה", או "פחות שווה",

או שמישהו מרגיש ש"הוא יותר טוב ממנו", או "צריך לחנך אותו",

וזה פשוט - לא נעים לשמוע שאתה לא בסדר! ובטח אם אתה מרגיש שאתה לא בסדר בעיני מישהו שאתה *מאוד אוהב* ומאוד *מעריך*.

 

אז קודם כל להבין את עצמך - זה באמת מאוד מאוד לא נעים לשמוע ביקורת.

ואת בת אדם, בריאה בנפשה אז זה פוגע 

 

לגבי איך אפשר בתכלס לנסות לשפר את הדימיקה הזוגית הנ"ל ביניכם:

 

1. מה שקשור לבעלך -

לעיתים, אדם מאוד ביקרותי - הוא אדם שגדל בבית מאוד ביקורתי,

בסביבה מאוד ביקורתית,

בו, מאז שהוא זוכר את עצמו אביו או אימו או שניהם כל הזמן שידרו לו: "אתה לא מספיק טוב/ אתה יכול יותר תמיד, 

גם אם אתה 100 אפשר להיות תמיד 101, תמיד אפשר יותר, אתה כזה וכזה וכזה,

למה אתה כזה,

למה אתה לא כזה,

תהיה כמו___

תלמד מ____ וכן הלאה וכן הלאה" - עד שהוא כבר מתפוצץ מבפנים ולא יכול לשמוע את זה יותר,

אבל בד בבד שזה קשה לו - זה מה ש*מוכר* לו.

וכך הוא לפעמים באמת תופס את עצמו.

וכך הוא באמת נהיה מאוד מאוד ביקרותי כלפי עצמו

וכך הוא באמת נהיה ביקורתי גם כלפי הסביבה שלו - זה פשוט מה שהוא מכיר ויודע!

זה פשוט ה"אינסטינקט" הראשוני שלו מרוב שהוא רגיל לזה,

המוח זוכר הכל, הגוף זוכר הכל, הנפש זוכרת הכל, התת מודע זוכר הכל - ואדם שחיים שלמים חי עם דפוסי ביקורת - לא פלא שיעתיק אותם כאן למשפחתו.

 

עכשיו איך זה עוזר *לך* (וגם לו?)

אז אולי זה לא עוזר הרבה,

אבל קצת בטוח כן.

כי יש את *ההבנה ההתחלתית הזו* - ממה זה נובע,

מהמקום הבעצם מאוד כואב וקטן ***שלו עם עצמו***, ועוד מאז שהוא ילד...

ההבנה הזו יוצרת גם אמפתיה

גם שלך כלפיו

ואולי יותר חשוב - גם שלו לגבי עצמו. כאשר *הוא* יבין את עצמו ו*הוא* יקבל אמפתיה כלפי עצמו - עצם המודעות הזו,

עצם הלהעלות את הדברים מעל לפני השטח - כבר יכולה לתת הרבה.

 

וכמובן שמודעות זה לא מספיק, וצריך גם כלים מעשיים.

אז אחרי ההבנה אפשר להוסיף נדבך הדרגתי של איך בפועל לאט לאט לנהוג אחרת,

לשנות את הדפוס.

 

 

2. מה שקשור אלייך -

לעיתים אנחנו כ"כ רוצים להיות טובים, ולכולם,

ולפעמים אנחנו בסה"כ חושבים שאנחנו סבבה ואנשים טובי לב ורק רוצים להוסיף טוב בעולם ובבית, ולא מבינים "מה הוא נפל עלינו" עכשיו עם כל הביקורת הזו.

כי אנחנו רק בני אדם...

 

ובכן, המקום הזה אצל כל אחד ואחת מאיתנו יכול לפעמים לקחת אותנו לקצת רגישות יתר למילים הנאמרות.

 

ז"א, שלפעמים השני *בכלל לא התכוון* לומר ביקורת - אלא רק להביע את עצמו/המחשבה שלו/הרצון שלו/הצרכים שלו,

ואנחנו ישר מבינים את זה כ*ביקורת אישית עלינו*!

למרות שזה בכלל בכלל לא שם.

 

למה זה קורה לנו?

אולי כי כרגע אנחנו במקום קטן *עם עצמנו*

ולכן יותר רגישים לזה.

או אולי כרגע אנחנו במום יותר קטן בזוגיות או בביטחון שלנו בקשר ובאהבה של בן הזוגאלינו,

או מלאים בפחדים וחששות כלשהם - ואז הפחד הגדול הזה מוצא מקום בטוח בלב בצורה של פגיעה, העלבות, עלבון,

לחשוב שהכל מכוון נגדנו אישית כביקורת.

 

זה נכון שלפעמים המצב עך אובייקטיביצ.

אבל מניסיון שלי עם הרבה מאוד אנשים וגם עם עצמי - הרבה (מאוד) פעמים המצב לא באמת כך, אלא זו לגמרי התחושה הסובייקטיבית שכל אחד ואחת מביאים לתוך חיי הנישואים שלהם.

 

לכן צריך להיות באמת באמת כנים עם עצמנו

וכל פעם לבודד *רק* את המקרה עצמו

את הסיטואציה עצמה

ולראות - מה באמת קרה שם? אובייקטיבית.

 

ממש לשבת עם עצמך כמה דקות אחרי העלבון - במקום שקט עם עפניות ולשחזר לאט לאט דבר דבר איך קרה ומה קרה.

 

לדוגמא:

קילפת גזר למרק ובעלך אמר "אבל רוחמה למה את מקלפת בכיור? תקלפי ישר לפח"

 

את ישר שמעת - אוף איתו! לא מספיק ש*אני* מכינה את המרק והוא לא נוקף אצבע,

לא רק שאני מתזזת כאן יום יום בכל הבית,

פתאום בא האדון ורואה רק מה שלילי ורע -

ורואה *רק* את הקליפות בכיור

במקום להגיד "איזה מרק טעים את מכינה לנו אשתי! תודה!"

הוא רק רואה מה לא טוב בי,

הוא לא מעריך אותי

 

וכן הלאה וכן הלאה.

 

אפשר להאכיל את עצמנו ממש בלי סוף ועד למחוזות שהשם ירחם מכל דבר כזה (כולנו. את לגמרי בחברה טובה. לי זה קרה בלי סוף גם... 

 

ובעצם מה היה כאן *אובייקטיבית*?

היה כאן קילוף של גזר לכיור.

היה כאן איש שאמר לאשתו למה בכיור עדיף לפח.

 

זהו.

בלי להגיד לה כמה היא אישה רעה,

בלי להגיד לה שהוא לא מעקריך אותה.

בלי להגיד לה שהוא לא אוהב אותה.

בלי להגיד לה שהוא לא מעריך את זה שהיא מכינה מרק.

בלי להקטין את כל מה שהיא כן עושה.

בלי לנסות למצוא בה משהו רע -

אלא *רק* רק רק ביטוי של מחשבה שלו שבאמת יותר "אפקטיבי" לקלף ישירות לפח.

 

לפעמים הוא אפילו רוצה לטובתה (!!!!) ומנסה להציע הצעת יעול ש***לה*** יהיה יותר קל!

וישר תזרוק לפח במקום מהכיור לפח...

ולפעמים זה סתם מחשבה *שלו*,

ולפעמים זה סתם ביטוי של רצון או משהו של איך הוא רואה את הדברים.

וזהו.

זה מה שזה.

 

אז אם למרות כל זאת נפגעים -

שוב, 

לראות עם עצמנו למה.

לחזק את עצמנו.

לחזק את הזוגיות שלנו.

לחזק את המקום שלנו שאנו מרגישים ביטחון ויציבות בנישואין ובאהבה של בן/בת הזוג אלינו.

לתקשר את הצרכים שלנו,

את הרצונות שלנו,

וכן, גם את הפגיעות שלנו - אבל בצורה של "שפת האני"- ולא "שפת האתה" -

"לי לא נעים שמבקרים אותי.

במקום: למה אתה תמיד מעצבן?!?!"

 

או:

"כשאני שומעת אותך אומר לי לקלף בכיור אני שומעת ביקורת.

ואז לשמוע אותו - אולי יאיר הכל באור אחר לגמרי.

ואז לענות: לי זה נחווה כביקורת וגרם לי להרגיש שאני לא מספיק טובה או שווה בעיניך.

אם פעם הבאה תוסיף "מאמי" או נשיקה קטנה, או סימן שאלה בסוף - את מעדיפה בפח ישר? כי יותר נוח ככה... -

זה יהיה לי הרבה הרבה יותר טוב!

 

כתבת בעצמך שאחרי הפיוס הוא כן מראה לך שאכפת לו ממך בדרכים שאת כן מצליחה לראות -

זה אומר שאתם זוג מקסים שבאמת לומד אחד מהשני, ובאמת משתנה אחד לקראת השני עם הזמן.

שזה דבר מבורך.

תמשיכו ככה.

עם שיח פתוח וכנה.

כמובן לא בשעת העלבון עצמו - כי שוםפ דבר טוב לא יכול לצאת מהזמן העלבון והכעס -

אבל אחרי שנרגעים,

להוסיף את ההבנה שלך את עצמך ושלו את עצמו,

להוסיף את האמפתיה שלך לעצמך ושלו לעצמו -

ואח"כ לשכפל אותה גם לשני/ה ולשמוע אותם.

לדבר בשפה של צרכים, בשפה שמתרכזת בנו ולא באחר ומה לא טוב בו,

לתת פתרונות חלופיםם במקום שיותר טובים (כמו הסימן שאלה בסוף, הנשיקה הקטנה, המאמי וכו'),

ופשוט לשמוע אחד את השני - *ולהקשיב*.

 

 

בהצלחה רבה יקרה!

משהו התחרפן לי במחשב נראה לינגמרו לי השמות

לא מצליחה לשלוח במקום הנכון וזה גם מציין לי שהעליתי תמונה ולא העליתי...

@יעל מהדרום,  תוכלי לעזור לי להבין מה קורה פה?

אין לי מושג...לפעמים יש תקלות באתריעל מהדרום
תודה! זה מראה לך שהעליתי תמונה?נגמרו לי השמות

(מלחיץ)

כן. כנראה בגלל זה:יעל מהדרום

ואי ממש מוזר... תודה רבה לך בכל אופן!נגמרו לי השמות


וואו וואו וואודפני11
את פשוט מדהימה
אלפי תודות לך
עשית לי סדר במוח
ה' ישלם שכרך על כל הזמן שאת מקדישה לכתוב פה.....
תדעי שזה פשוט יכול לפעמים לעזור לתקיעות ככ גדולה שלא תמיד יודעים להתמודד איתה לבד..

תודה ענקית
אני אעשה שב בלי נדר.
לב לב לב לך
תבורכי בכל הטוב שבעולם
אני כל כך שמחה לשמוע, תודה רבה לך יקרהנגמרו לי השמות


מקפיצה בשביל מותשת..דפני11
תודה!!דפני11
תודה!! קוראת..מותשת


הרגשתי כאילו אני כתבתי את זהקרונפלקס עם חלבאחרונה
אחד לאחד.
תבורכי.
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !