הי, אני נכנסת לפורום כל יום מאז ההריון ורק עכשיו אזרתי אומץ להצטרף...פורום מדהים עם נשים יקרות ...אני שבועיים אחרי לידה ראשונה שאת הסיפור שלו אני גם צריכה לכתוב בהזדמנות
אחרי הלידה חזרנו עם הבייבי הנסיך להורים המפנקים, וכיף כאן כל כך, הם חיכו לנכד הבכור מאוד, אמא שלי רצתה תמיד עוד ילדים, עברה טיפולים שלא צלחו והיתה מאושרת בהריון שלי , אני הבכורה בת בקושי 21, יש לנו משפחה מדהימה ותמיד דאגו לי להכל בחיים וריפדו... אלא שהיום הייתי בחדר ואבא שלי חזר ולא ידע שאני באיזור ואמר לאמא שלי משהו כמו עד מתי הם יהיו כאן ואמא שלי ענתה מה מפריע לך אני רוצה שהיא תנוח היא לא יכולה לחזור לבית לתפקד כרגיל אחרי לידה ראשונה ...ואבא שלי ענה בולשיט זה ממש מיותר ועוד דברים שאני ממש מעדיפה לא להזכר...בקיצור העביר מסר שאנחנו ממש לא רצויים כאן בצורה מאוד בוטא, ואני פגועה פגועה פגועה לעומק ולרוחב, אבא שלי אדם ירא שמים מיוחד אני מעריצה אותו, זה היה לי הלם לשמוע אותו, ההורים שלי שניהם בנתינה אינסופית, משכנו את הבית שלהם כדי לעזור לנו עם המשכנתא, עושים בשבילנו מעל ומעבר, ואנחנו זוג שבכלל לא מכבידים להפך רק מביאים אנרגיות חיוביות וטובות בבית.
מה הייתן עושות במצב כזה?! אני לא לא לא מוכנה לספר לבעלי שום דבר אין סיכוי שזה מה שהוא יחשוב על אבא שלי, הוא ממש אוהב אותו ומעריך אותו, סתם חבל לי לספר לו, אני לא יכולה לשאת את זה לבד, אני רוצה לחזור היום היום היום לבית הקסום שלנו, עדיף לי שיהיה קצת כביסה בבית שלי מאשר להרגיש לא רצויה אצל הורי,
זה כל כך כל-כך פוגע, אני כל כך כאובה חתכו אותי בלידה מכל כיוון אני עם כמויות תפרים, הכל חדש לי, הנקה, תינוק, פתאום אסורים וזה ממש קשה לנו, זה לידה ראשונה עם ואקום אני מבולבלת ובהלם עדין מכל מה שעבר עלינו בלידה לא ידעתי שיש כאלה כאבים בעולם, יש לי בעל הכי תומך ומכיל ואין לי מילים לתאר אותו, אבל לא מעוניינת לשתף אותו בענין הזה, בערב בעלי חזר מהכוילל ואמרתי לו היום חוזרים לבית, בבקשה אני לא רוצה לשתף אותך למה כי זה נראה לי לא נכון פשוט תיהיה איתי בזה כי קשה לי, הוא הסתכל לי בעיניים ואמר שסומך עלי והכל בסדר ושנחזור לבית היום, הלך לערבית, אמא שלי קלטה ששמעתי אותם ראיתי עליה שהיא רוצה למות, לקחה את זה ממש קשה ואמרה שאין סיכוי שאנחנו חוזרים, ולפחות חודש היא רוצה שנהיה כאן שתעזור לי ולא אצתרך לבשל לנקות לכבס לטפל בבייבי החדש...בכיתי ממש הרבה, היא ממש התחננה שנשאר ונסתה להגיד שאבא לא התכוון בכלל ורק בשביל שלא יהיה אי נעימות שנשאר, אמרתי לה שאני לא רוצה שבעלי ידע כלום על מה שקרה וראיתי עליה הקלה מטורפת היא אמרה שהיא מתביישת שידע על זה(הם ממש ממש אוהבים אותו...)כרגע נשארתי עוד לילה כאן, אני מרגישה שאני רוצה לחזור, להתנתק קצת, למרות שאני כן צריכה עוד עזרה, אתמול אבא שלי כתב לי מייל ארוך על כמה הוא אוהב אותנו ושמח שאנחנו כאן, תכלס אני שמעתי דברים אחרים לגמרי שלא יוצאים לי מהלב, זהו אני לא יודעת מה לעשות, בעיקר נשארת פה בשביל אמא שלי אבל אחרי מה ששמעתי פשוט רוצה את הבית שלנו ולחזור לחיים נורמאליים, מאז הלידה עדין לא התאפסתי רגשית ונפשית, יש לנו תינוק מלאך ואני מודה להשם כל רגע, פשוט מרגישה מחנק נוראי מהדברים שאבא שלי אמר. מה הייתן עושות? נשארות אצל ההורים? חוזרות לבית? כרגע בעלי לא יודע כלום רק אמרתי לו שבסוף נחזור עוד כמה ימים... איזה גדולים החיים וואו
אחרי הלידה חזרנו עם הבייבי הנסיך להורים המפנקים, וכיף כאן כל כך, הם חיכו לנכד הבכור מאוד, אמא שלי רצתה תמיד עוד ילדים, עברה טיפולים שלא צלחו והיתה מאושרת בהריון שלי , אני הבכורה בת בקושי 21, יש לנו משפחה מדהימה ותמיד דאגו לי להכל בחיים וריפדו... אלא שהיום הייתי בחדר ואבא שלי חזר ולא ידע שאני באיזור ואמר לאמא שלי משהו כמו עד מתי הם יהיו כאן ואמא שלי ענתה מה מפריע לך אני רוצה שהיא תנוח היא לא יכולה לחזור לבית לתפקד כרגיל אחרי לידה ראשונה ...ואבא שלי ענה בולשיט זה ממש מיותר ועוד דברים שאני ממש מעדיפה לא להזכר...בקיצור העביר מסר שאנחנו ממש לא רצויים כאן בצורה מאוד בוטא, ואני פגועה פגועה פגועה לעומק ולרוחב, אבא שלי אדם ירא שמים מיוחד אני מעריצה אותו, זה היה לי הלם לשמוע אותו, ההורים שלי שניהם בנתינה אינסופית, משכנו את הבית שלהם כדי לעזור לנו עם המשכנתא, עושים בשבילנו מעל ומעבר, ואנחנו זוג שבכלל לא מכבידים להפך רק מביאים אנרגיות חיוביות וטובות בבית.
מה הייתן עושות במצב כזה?! אני לא לא לא מוכנה לספר לבעלי שום דבר אין סיכוי שזה מה שהוא יחשוב על אבא שלי, הוא ממש אוהב אותו ומעריך אותו, סתם חבל לי לספר לו, אני לא יכולה לשאת את זה לבד, אני רוצה לחזור היום היום היום לבית הקסום שלנו, עדיף לי שיהיה קצת כביסה בבית שלי מאשר להרגיש לא רצויה אצל הורי,
זה כל כך כל-כך פוגע, אני כל כך כאובה חתכו אותי בלידה מכל כיוון אני עם כמויות תפרים, הכל חדש לי, הנקה, תינוק, פתאום אסורים וזה ממש קשה לנו, זה לידה ראשונה עם ואקום אני מבולבלת ובהלם עדין מכל מה שעבר עלינו בלידה לא ידעתי שיש כאלה כאבים בעולם, יש לי בעל הכי תומך ומכיל ואין לי מילים לתאר אותו, אבל לא מעוניינת לשתף אותו בענין הזה, בערב בעלי חזר מהכוילל ואמרתי לו היום חוזרים לבית, בבקשה אני לא רוצה לשתף אותך למה כי זה נראה לי לא נכון פשוט תיהיה איתי בזה כי קשה לי, הוא הסתכל לי בעיניים ואמר שסומך עלי והכל בסדר ושנחזור לבית היום, הלך לערבית, אמא שלי קלטה ששמעתי אותם ראיתי עליה שהיא רוצה למות, לקחה את זה ממש קשה ואמרה שאין סיכוי שאנחנו חוזרים, ולפחות חודש היא רוצה שנהיה כאן שתעזור לי ולא אצתרך לבשל לנקות לכבס לטפל בבייבי החדש...בכיתי ממש הרבה, היא ממש התחננה שנשאר ונסתה להגיד שאבא לא התכוון בכלל ורק בשביל שלא יהיה אי נעימות שנשאר, אמרתי לה שאני לא רוצה שבעלי ידע כלום על מה שקרה וראיתי עליה הקלה מטורפת היא אמרה שהיא מתביישת שידע על זה(הם ממש ממש אוהבים אותו...)כרגע נשארתי עוד לילה כאן, אני מרגישה שאני רוצה לחזור, להתנתק קצת, למרות שאני כן צריכה עוד עזרה, אתמול אבא שלי כתב לי מייל ארוך על כמה הוא אוהב אותנו ושמח שאנחנו כאן, תכלס אני שמעתי דברים אחרים לגמרי שלא יוצאים לי מהלב, זהו אני לא יודעת מה לעשות, בעיקר נשארת פה בשביל אמא שלי אבל אחרי מה ששמעתי פשוט רוצה את הבית שלנו ולחזור לחיים נורמאליים, מאז הלידה עדין לא התאפסתי רגשית ונפשית, יש לנו תינוק מלאך ואני מודה להשם כל רגע, פשוט מרגישה מחנק נוראי מהדברים שאבא שלי אמר. מה הייתן עושות? נשארות אצל ההורים? חוזרות לבית? כרגע בעלי לא יודע כלום רק אמרתי לו שבסוף נחזור עוד כמה ימים... איזה גדולים החיים וואו
ומזל טוב לכם 
קורה. באמת. אנחנו בניאדם
איזו חוויה לא נעימה
יש יותר מדי פרטים ודברים שצריך לשים לב אליהם, שאין לי כוח…