וחבל לי, עלי.אנונימי (פותח)
אתמול עשיתי התנדבות משמעותית ממש, הרגשתי שעצם החצאית הארוכה שלבשתי, זה שליחות. בתוך כל הזוהמה והתועבה ,שיש שם.
וחזרתי היום, והיה לי המון זמן לנצל, אבל מה? אני גרועה בזה מאוד. את כל היום ביזבזתי בטלפון הארור הזה. לא הספקתי כלום והיה לי כלכך הרבה להספיק.
איכס.

ואחכ בבית דין של מעלה יישאלו אותי, למה.
ומה יהיה לי לומר?
אה?
לא היה לי כח?
הטלפון קרץ לי?


הרב קוק אני צריכה לשמוע ממך.
להתמלא
מחדש.



טאטאעעעעעעע
נראה שבנות אולפנת מירוןמקפיצים נטושים

לא מספיק פעילות פה. ואז בנים כמוני נכנסים. חוצפה שכזו.

|יד פרצוף|הוד444
עוד כאפהטהורה~


את על החול החם בסירהטהורה~


והים מנגן אותךטהורה~


את השיר שלךטהורה~


והלב נפתח.טהורה~


חלון פתוח שיער ברוחטהורה~


משהו נגמרטהורה~


ילדה אישהטהורה~


נבהלת מעצמהטהורה~


נוסעת רחוקטהורה~


לצחוק למחוקטהורה~


לומדת לחיותטהורה~


את לא לבדטהורה~


אף פעם לא לבדטהורה~אחרונה


אלוהים. כמה שקשה לי אלוהים.טהורה~


בפנים הפחד רוקד, הפחד בודדטהורה~


נמאס להתלונן.טהורה~

אי אפשר להפסיק.

..טהורה~

(אוף,ככ הרבה טעויות עשיתי,ולא ידעתי. למה לא אמרו לי שאסור לומר ככה? ומה אני אמורה לעשות עכשיו? איך מתמודדים עם הידיעה הזאת שאולי בכל רגע יכול לקרות לה משו? ואסור לספר לאף אחד. אסור. אסור. אסור. אמרו לי שחייב לספר, אבל אני לא מסוגלת לעשות את זה. זה יהיה ככ דוחה ומגעיל. אבל אם יקרה משו? זה יהיה על המצפון שלי. רק שלי. כי לא היה לי אומץ לעשות עם זה משו. די די אני לא יודעת. אני קטנה מידיי, החיים האלה גדולים מידיי, אין עם מי לדבר. אין למי לספר. אין איפה לפרוק.)

אולי יעניין אותך