שמה שבחרת להגיב זו התגובה הכי נכונה לך, ובוודאי שזה מתאים.
כי גם אם יש דברים שמכאיבים לנו זה, חלק מהחיים וזה לא נוגע בעיניי כהוא זה בהשקפת העולם הכללית ובגישה לחיים, כמו שכתבת, בשמחה

.
ואני חושבת שזה גם מכוון אותי למה שרציתי לדייק, אם אפשר מבחינתך, שאני חושבת שזה לא סותר את זה.
זה שאדם מכאיב לא אומר שהוא לא אוהב, וזה שאדם אוהב לא אומר בהכרח שהקשר איתו לא יחזיק כאב.
הם שזורים אחד בשני, וכבר אמר שלמה בחכמתו - ויוסיף דעת יוסיף מכאוב (הלכתי לבדוק קהלת א יח). דעת היא חיבור עמוק מאוד, וככל שמעמיקים בדעת הפגיעות, החשיפה והרגישות הולכים ומתגלים יותר ויותר, הכל נהיה עדין יותר ונכאב יותר מכל דבר.
זה רק מעיד שהאהבה שקיימת שם מאוד גדולה.
ובגלל זה זה כואב ככה.
ובמיוחד כמו שכתבת למעלה, למי שמחליט לעזוב או לשחרר ויודע שזה לטוב ונובע מאהבה ולא ממקום אחר, אבל הוא נושא עליו גם את הכאב שלו עצמו וגם את הכאב של האחר שלא מבין עדיין...
ושאולי חושב שהבחירה הזו שהובילה לכאב אצלו, נובעת ממחשבה שהאהוב כבר לא אוהב.
ולא כן הוא.