תקראי לה,
תלחשי לה בשקט,לתוך היד-
"קסם שאת,
כמה טוהר את."
ותחבקי אותה,תחבקי אותה חזק,לבד,בשקט,
שתרגיש,שתהייה איתך.
תיתני לה את התחושה המתוקה שאת נכספת אליה,לנשמה שלך.
"אני איש פלא
ונשמתי פלא גדול
חידוש כמוני לא היה מעולם."
לחבק נשמה זה כמו לחבק ציפור לבנה באשמורת הבוקר.
הכל רועד ועומד תלוי על חבל דק והירח עדיין בשמיים אבל השמש מנסה לפרוץ,לפרוץ חזק,לפרוץ בכל הכוח.
ונראה שיש כמו מלחמה יומיומית של,מי ינצח היום?
האם האור של השמש יגבור שוב על החושך האנסופי של הלילה?
והניגון עוד פועם והלב רק רועד,דופק לבד את עצמו,כמו שואל שוב-
'מי יצליח היום לגבור?',וזה שקט כזה של היופי שאפשר למצוא בלילה,שקט של הטהרה.
משהו פתאום צף לך בלמעלה של הלב ואת מסתכלת על הגעגוע שלך,המלא יין בחולצה כתומה,זה שנראה שטוף ונגרר ושבא לו להקיא מרוב קדושה,זה שגורם לך להכיר את עצמך עוד ועוד ואז להתגרש מעצמך,מהאגו והגאווה של עצמך ולהתאחד איתו.,זה שגורם לך להחליש טיפה את הרעש במחשבות,פשוט לתת למחשבות לצוף למעלה,לנגן איתם איתך את מנגינת הרועה הנעימה,מנגינת הטבע האנסופי..
זה שגורם לך להגביר את האור על פני החרדה,לתת לאור לנצח,לעלות בשמיים כמו הנצחון של השמש בכל יום ויום.
פשוט מזרים לך כוח לתת לנשמה שלך לנצח גם היום,לזרוח,למרות הכל.
והחיים הם לא דמקה ולא שחור לבן,החיים מלאים בגוונים אדירים ואנספור מכחולים ושטח עצום של אוקיינוסים וימים והרים ואדמה אחת חומה,טבעית,שרק קוראת לנו יום יום ,לילה לילה-
'אנשי הפלאים,
שכבו עלי,ציירו לי את ליבכם,אני סופגת,סופגת את הדם ומבריקה ליהלומים.
שתלו אותכם בתוכי,תרשו לעצמכם ליפול כדי לצמוח,
תנו לי ליצור איתכם יחד את הכתר שלכם,מאותו זהב טהור שנבנה בית המקדש.
אל תתביישו לשכב עלי,
אל תפחדו ליפול לתוכי,
אל תהססו לשיר.
אני פה,מקבלת אותכם כמו שאתם.
אני רק אדמה חומה יציבה שנועדה לרפא
ואתם-
פלא עצום שאין בו סוף.'
תלחשי לה בשקט,לתוך היד-
"קסם שאת,
כמה טוהר את."
ותחבקי אותה,תחבקי אותה חזק,לבד,בשקט,
שתרגיש,שתהייה איתך.
תיתני לה את התחושה המתוקה שאת נכספת אליה,לנשמה שלך.
"אני איש פלא
ונשמתי פלא גדול
חידוש כמוני לא היה מעולם."
לחבק נשמה זה כמו לחבק ציפור לבנה באשמורת הבוקר.
הכל רועד ועומד תלוי על חבל דק והירח עדיין בשמיים אבל השמש מנסה לפרוץ,לפרוץ חזק,לפרוץ בכל הכוח.
ונראה שיש כמו מלחמה יומיומית של,מי ינצח היום?
האם האור של השמש יגבור שוב על החושך האנסופי של הלילה?
והניגון עוד פועם והלב רק רועד,דופק לבד את עצמו,כמו שואל שוב-
'מי יצליח היום לגבור?',וזה שקט כזה של היופי שאפשר למצוא בלילה,שקט של הטהרה.
משהו פתאום צף לך בלמעלה של הלב ואת מסתכלת על הגעגוע שלך,המלא יין בחולצה כתומה,זה שנראה שטוף ונגרר ושבא לו להקיא מרוב קדושה,זה שגורם לך להכיר את עצמך עוד ועוד ואז להתגרש מעצמך,מהאגו והגאווה של עצמך ולהתאחד איתו.,זה שגורם לך להחליש טיפה את הרעש במחשבות,פשוט לתת למחשבות לצוף למעלה,לנגן איתם איתך את מנגינת הרועה הנעימה,מנגינת הטבע האנסופי..
זה שגורם לך להגביר את האור על פני החרדה,לתת לאור לנצח,לעלות בשמיים כמו הנצחון של השמש בכל יום ויום.
פשוט מזרים לך כוח לתת לנשמה שלך לנצח גם היום,לזרוח,למרות הכל.
והחיים הם לא דמקה ולא שחור לבן,החיים מלאים בגוונים אדירים ואנספור מכחולים ושטח עצום של אוקיינוסים וימים והרים ואדמה אחת חומה,טבעית,שרק קוראת לנו יום יום ,לילה לילה-
'אנשי הפלאים,
שכבו עלי,ציירו לי את ליבכם,אני סופגת,סופגת את הדם ומבריקה ליהלומים.
שתלו אותכם בתוכי,תרשו לעצמכם ליפול כדי לצמוח,
תנו לי ליצור איתכם יחד את הכתר שלכם,מאותו זהב טהור שנבנה בית המקדש.
אל תתביישו לשכב עלי,
אל תפחדו ליפול לתוכי,
אל תהססו לשיר.
אני פה,מקבלת אותכם כמו שאתם.
אני רק אדמה חומה יציבה שנועדה לרפא
ואתם-
פלא עצום שאין בו סוף.'
