בשנים הראשונות לנישואין יש קושי כלכלי, חוסר ודאות כלכלי, שני הצדדים טרודים בשאלה: "איפה נעבוד?", "במה נעבוד?" וכו'.

בשנים הראשונות לנישואין עם אברך, יש חוסר ודאות כלכלי כפול בגלל שצד אחד, הבעל, כנראה לא יעבוד במשרה עם הכנסה קבועה, אלא יותר בעבודות מזדמנות. בשנים הראשונות העול הכלכלי נופל בעיקר על האישה, לכן יש כאן חוסר ודאות כלכלית כפולה. בעיניי לפחות. 

אני לא אומר שאברך הוא אדם אטום שזורק את אשתו והילדים ולא אכפת לו מהבית שלו ושהוא מתעלם מהצרכים הכלכליים, אם זה המצב - יש כאן בעיה, בלי ספק.

אלא, שהחיים הכלכליים שלהם יהיו דחוקים יותר, דחוקים יותר מזוג טרי רגיל שגם אצלו החיים הכלכליים לא מיוסדים ויציבים.

כל הכבוד לך, באמת זכות. אני בטוח שהגיבוי שלך עוזר לו מאוד. אני רואה בישיבה את הלימוד של אברכים שיש להם גיבוי - הם פורחים, הם לא לומדים רק בשביל עצמם (בלי קשר שהלימוד הוא למען כלל ישראל תמיד) אלא גם בשביל נשותיהם.

"לדרוש" במובן כל כפייה, ברור שזה צריך לבוא ממנה ומהרצון שלה... בחרתי מילה לא נכונה...

אני אסביר את עצמי: התכוונתי שמישהי רוצה בעל אברך אבל היא לא יודעת מה כרוך בזה, מה זה דורש, כמובן שהיא שמעה על זה מחברות אבל זה לא אותו דבר.

ואם תגידו לי: גם אתה לא יודע מה זה ודורש ומה זה כולל (כולל )! אז פה אני חושב שיש הבדל בין גברים לנשים:

בניישים, כמוני, חיים עם האברכים שלנו, שהם החברותות הבוגרות שלנו יום-יום ולומדים איתם כל יום ואנחנו רואים את המציאות. נשים, לעומת זאת מדברות עם החברות הנשואות שלהן, הן יכולות לדבר הרבה ולבקר אותן כמה שעות בשבוע אבל זה לא לחיות את זה.

מקווה שהסברתי את עצמי נכון...

תודה רבה

אפשר לשאול בנים שהולכים להיות אברכים.

ואכן, כולם צריכים להיות מספיק בוגרים ולברר לקראת מה הם הולכים, ולא לפעול בפזיזות. אבל אני מניח שהבחורה הממוצעת בשלב הדייטים, כמו גם הבחור הממוצע, מספיק בוגרים בכדי להבין לקראת מה הם הולכים ולשקול זאת כראוי. ואז זה אכן "הגיוני בשבילם".

למי שחי בין כאלו זה נראה הגיוני... "הוא יסתדר "כמו כולם"...." תכל'ס לחיים האמיתיים אף אחד לא נהי מוכן "לבד", צריך לבנות את זה, הן בנים והן בנות.

אני חושב שיש הבדל בין גברים לנשים:

בניישים, כמוני, חיים עם האברכים שלנו, שהם החברותות הבוגרות שלנו יום-יום ולומדים איתם כל יום ואנחנו רואים (שלא לומר, חיים) את המציאות. נשים, לעומת זאת מדברות עם החברות הנשואות שלהן, הן יכולות לדבר הרבה ולבקר אותן כמה שעות בשבוע אבל זה לא לחיות את זה.

וגם להתחיל כל דבר חדש זה לא ידוע.

אם שאיפת חיי היא ללמוד רפואה אני אלמד רפואה גם כשזה קשה, כי אני מאמינה שזה תכלית חיי. ואם אני מאמינה שתכלית חיי זה להיות אברכית אז זה מה שאני יעשה.

וכל דבר שעושים אותו מבחירה ומאהבה הוא יותר קל

לא התעלמתי מזה.

מה שהוא תכלית חיי גם אם הוא יהיה קשה כלכלית או לא משנה מה אני אעשה אותו.

כמובן שלא כולם זה תכלית חייהם ועובדה שרובם לא מחזיקים מעמד.

מה שכן אני מכירה עשרות שכן מצליחים, בדוחק, מסתדרים עם מה שיש ויש עזרה מהשמיים מוחשית

זה מתאים לאנשים שמהות חייהם זה התורה ורק התורה.

"וכבר יכול להיות חסיד גמור איש אשר לא יפסוק מפיו הלימוד

כמו מי שמפני צרכו הוא בעל מלאכה פחותה"

רק רציתי לחזק

כי זה באמת קשה מאד.

אבל עדיין יש סתירה במה שאת אומרת. אם אני מאמינה שכל המטרה שבאתי לעולם היא בשביל התורה. זה המטרה. וזהו. אז מז"א "לא רוצים לקחת את ההשלכות שחיים אלו כוללים" איזה חיים אלו?? החיים שבשבילם ירדת לעולם בשביל מה?

ברור שזה דרגה סופר גבוהה והלוואי עלי ועל כולם אבל עדיין יש עניין של סדר עדיפויות.

לא אומרת לרעוב ללחם אבל כל עוד זה אפשרי מה טוב.

אני חושבת שהתשובה היא בנפש שלנו, אם אני מרגישה שזה נכון לי או לא. אני יודעת על עצמי שכרגע אני לא רואה את עצמי חיה בדוחק גדול בשביל שבעלי ילמד כל יום כל היום. לא הכל שחור או לבן יש בתים של תורה שהבעל מלמד חצי יום או לפי היכולות..

שאם בנאדם עושה דבר שהוא עבודת ה' לכל הדעות, והוא עושה את זה מתוך קושי - זה מעיד על ההקרבה למען עבודת ה'.

ואם הוא עושה את זה מתוך רווחה - אז אמנם יכול להיות שהוא עשה את זה בגלל העבודת ה', והיה מוכן לעשות את זה  גם מתוך קושי, אבל אין לך את הראיה לזה.

"פת במלח תאכל" וכו'...

זה אידיאל נשגב, לא חוסר אחריות. 

אולי פירשת ולא שמתי לב?

אם כן - אשמח לקישור.

פירוש אחר אומר (מחילה לא זוכרת את המקור)- ש*אפילו* אם תצטרך לאכול פת במלח וכו' ועדיין בתורה אתה עמל, אשריך וטוב לך.

אבל זה בשום אופן לא *בהכרח* לאכול פת במלח ולישון על הרצפה. אין מצווה לסבול... אבל אם זה המחיר, ואתה מוכן לשלם אותו אז באמת אשרייך

לא טענתי שיש אידיאל בלחיות כך.

אלא אפילו אם מגיעים לידי כך.

בדיוק כמו הפירוש המקובל, שהבאת.

ובדיוק לכן זה לא חוסר אחריות אלא אידיאל נשגב, מי שמקדיש חייו לתורה אפילו אם יגיע לידי כך.

נראה לי שזה אברך ואברכית לפרק זמן של שנה או שנתיים..

נראה לי שפעם באמת שברתי קליפס בטעות 😅 

אבל ממש מזמן... כילד

אבל צריך לדעת לא לשבור

כי אז הן רוצות שאקנה להן חדש

אני מאבד את זה שבנות מדברות על כל העניינים שלהן, זר (בן) לא יבין זאת

ה

אני באמת חושבת שאם הוא יהיה נכון לי יהיה לי כיף איתו החל בסופר ועד בדואר ובטח גם במסעדה או סדנה.

(ואני ממש אוהבת סדנאות שקטות)

מה שכן אני חושבת

שאישה וגבר שיוצאים לדייט צריך לכבד את מי שעומד מולם כמו את עצמם .. לא להקל בכבודו.

לחייך להיות אדיבים נעימים וגברים לדעת להוביל בעדינות

כי כל תגובה אחרת של התעלמות ( כנל נשים) פשוט לא לעניין.

זה בסיסי לשאול אם הגעת הביתה / בוקר טוב יום למחרת

ואיך היה לך הדייט, ולא זה לא סבבה למשוך את זה אחרי 11 בבוקר אם יצאתם בערב.

לדעת לתווך כמה שיותר ולתקשר זה בסיסי לדייטים

ומנסיון חסר את זה למלא אנשים

ועל זה נופלים הרבה דייטים טובים של אנשים חמודים פשוט שלא חושבים לעומק

עוד דבר תבואו בלי אגו .. להביע רגש כנות שקיפות

ולבנות מגדלים באוויר

זה המציאות שה’ שם אותך בה אז ברור שזה מה שטוב ונכון לך אז למה שלא תהיה שמח עם זה?

וזה לא סותר את הציפייה להתחתן בעתיד.

אותי איך את עדיין רווקה?

וממש חפר על זה

אמרתי לו משמיים תשאל את ה'

באמת אני מאמינה שזה משמיים

אני מבין ללבך,

עדיין הכרחי להרהר וגם לעיין בזה מדי פעם, לכולנו. כמוני כמוך.

בכל אופן תודה על האומץ לענות בכנות.

"לא יודע אם זה אומר שאני כבר לא רוצה, העניין הוא שזה פשוט כבר לא כל כך משנה"

אם אתה עדיין רוצה, זה כבר לא כל כך משנה?

אם זה כבר לא כל כך משנה, אתה עדיין רוצה?

לא להודעה שלי ולא להודעה של ניק אחר

ב"ה הכל בפורום הוא בגדר רשות

גם אם זה עמוק לך מדי 

זכותך המליאה לא לזרום איתי ולא לענות בכלל

מפריע לך עוד משהו? רוצה להוסיף?

זכותך המלאה להיות קרבי כמובן, רק כשזה יחזור חזרה אל תתלונן.

אמרתי שזה עמוק לי מדי, לא הבנתי למה נפגעת כל כך ומה טירגר אותך, האמת? גם לא כל כך אכפת לי.

ולמה שזה יחזור אלי?

אם אתה אומר לי שזה עמוק לך מדי, אני מבין את זה ויש לי את כל האמפתיה שבעולם ביחס לזה.

ועם זאת, אני אכתוב מה שבא לי ואשאל גם דברים שעמוקים לך מדי.

אתה אם תרצה תגיב ואם לא תרצה לא תגיב

אתה רואה בזה משהו קרבי?

הכי חופשי ופיס אנד לאב שיש

כאילו מישהו גנב לך משהו, או כאילו עבדך חייב לך משהו. "זכותי לשאול ולהגיב" מי אמר לך לא לכתוב מה שבא לך? לא הבנתי מה אתה רועש וגועש כאילו רמסו לך את זכות הדיבור.

אתה מוזמן לשאול ולהעמיק כרצונך, תיזהר לא לטבוע.🌊🌊🌊

בצורה עצמאית, זה עניין שלך עם עצמך.

אני סבבה עם השיח סרק הזה שלנו לבנתיים, למרות שכנראה יש דברים יותר חשובים לעשות בחיים.

את המציאות, זה דבר מעולה

ואם זה בא ממקום של "זה מה שבורא עולם רוצה בשבילי כרגע"

אשריך ומה טוב חלקך.

זה לא אומר כמובן שמפסיקים לרצות/להתפלל...

הנשית שלך בדרך דוד!

יש אנשים שמאוד מתחברים, ויש אנשים שמאוד לא.

לי באופן אישי יש חבר שהתחתן בשידוך של חיים קורץ, וב"ה הם חיים באושר ועושר עם 3 ילדים.

יש לו מאגר גדול של כרטיסים מכל גווני הציונות הדתית

והוא גם אחד מהשדכנים של "הבאר"

יש שיגידו שלפעמים השידוכים שלו אינטואטיבים. כל פעם שיצרתי איתו קשר היה לו שידוך בשבילי על המקום..

מצד שני יש לו המוון הצלחות, ואני מכיר כמה זוגות שהוא שידך.

כי אכן יש בנושא הזה הבדלים מאוד גדולים בין נשים לגברים.

לדעתי לא שייך לדבר אתה על מה שמטריד אותך. זה גם עלול להלחיץ, וגם עלול להוביל לקרבה שלא מתאימה בשלב הזה.

(זו רק דעתי אך אני תומכת בה)

מעולה כל מה שאתה מרגיש כלפיה,

אבל אתה גם מבטא את זה?

אני חושבת שדבר שיכול לעזור לה 'להידלק' זה אם תנסה ליצר עוד קרבה רגשית ואינטימיות (שהיא לא דווקא מינית).

אם בררתם את הנושאים החשובים לכם, ונראה בגדול שיש התאמה, כשהקרבה הרגשית תהיה מספיק חזקה תתעורר בה גם תשוקה למגע פיזי..

כמובן שהכל בגבולות ההלכה.. 

יש לי חבר שאמר שבשלב מתקדם (מבחינתו לפחות) הם היו בצומת דרכים, והחליטו להשתמש בכרטיסי שיח - והוא אמר שזה מה שהכריע אצל שניהם שהם רוצים להתחתן. ב"ה היום הם כבר חובקים ילדה.

אני יודע דלא בדיוק עניתי לך, אבל אולי זו דרך שתעזור לה להבין יותר טוב את הקשר.

אתה פשוט גבר והיא אישה

אישה כמהה לקשר רגשי עמוק ויציב לפני שהיא כמהה למגע פיזי (וברור שבהמשך אם מתפתח למשהו טוב היא גם אמורה לחוש רצון לקירבה)

לעומת גבר שכמיהה למשהו פיזי יותר תופס מקום פיזיולוגית גם..

נשמע שאתם קצת לא על אותו תדר היא עוד מתלבטת ואתה שם ב100 אחוז וזה יוצר דיסוננס גם בתחושות שלכם לקירבה .

 שזה נוסף על זה שיש הבדל בין גברים לנשים..

ראיתי כאן המלצה לכרטיסים זה אחלה רעיון אתה יכול להכין גם בעצמך כרטיסים ואולי תנסו לעשות גם דייט שטיפה שובר שיגרה לא סתם בית קפה או משו אולי בים..איזור יפה..חדר בריחה?

מוסיפה לא הייתי משתפת אותה בתחושות של הרצון למגע זה עלול ליצור לחץ יותר גדול אצלה

קודם כל כן נסמכים על ההורים, לפחות בהתחלה.

דבר שני זה דורש להצטמצם, כשהתקציב נמוך גם האפשריות פחות נוצצות אז צריך להיות מוכנים לזה.

זהו, זה אפשרי.

בהצלחה.

דעתי- אני מכיר הרבה זוגות שחיו וחיים ככה בשנים הראשונות. (ככה גם אני תכננתי, אולי זה כבר לא יקרה לצערי😐)

תזכרי שחיים של אברכות באים בדרך כלל עם חיים פשוטים וצנועים, שיש מלגה קטנה מהישיבה, שהוא התחייב בכתובה לזון ולפרנס וכו' ולכן בכל רגע שיהיה דחק ח"ו הוא יוכל לצאת לעבוד במשרה מלאה, שהוא מחויב לכולל לפי שעות ובשאר הזמן הוא יכול לעבוד וזה נותן עוד תמיכה משמעותית (אני מכיר כמה אברכים שעושים ככה). וגם כמובן שמאחורי כל ההרפתקה הזאת יש את הגב של ההורים. אבל אני מעריך שגם זה בונוס וכן אפשר לבנות חיים של אברכות שלא נתמכים כלכלית בהורים יותר מזוג צעיר ממוצע..

חוץ מזה אני חושב שזאת זכות נדירה להקים את הבית מתוך אברכות וקהילה של ישיבה, ואני בטוח שזה משפיע הרבה על כל החיים הזוגיים שבהמשך, ולפעמים גם על מקום המגורים וחינוך הילדים. 

גם הבעל האברך יכול לעבוד כמתדלק בערבים זו עבודה מועדפת, לומדים לחיות על מלגות, עוד לימוד פרטני בגמרא עם תיכוניסט ועוד ניקוי חדרי מדרגות בחמישי-שישי, כסף קל.

גם במכללה ובאוניברסיטה לומדים להכיר את המלגות, פרח, סחלב, אימפקט וכו, בשלב הראשוני יחסית קל לאזן, גם אם יוצאים משליטה עדיין יש כרית ביטחון של הכסף של החתונה ויודעים שכל זה זמני מאוד.

אנחנו לא נסמכנו על ההורים בכלל בשלב הראשון זה היה נראה לא בריא, אחר כך כשקנינו דירה נסמכנו עליהם יותר (ובעיקר כי אחי ממש ממש ממש נסמך על ההורים שלי בקטע הזה אז אבא שלי החליט שמגיע לנו לקבל אותו הסכום).

אבל כן צריך כמה אלפים בכל חודש קבוע.

שכ"ד

ארנונה

חשמל

שאר חשבונות

סופר

וכו'

לדעתי לזוג צעיר צריך הכנסה קבועה של לפחות 5-6 אלף. בשביל לחיות ברמה הבסיסית ביותר.

ואם הם סטודנטים אז צריך לשלם סביב 1500+-  הוצאות לימודים חודשי.

אז 7 אלף חודשי זה לא משהו שבא ברגל.

במיוחד אם האישה סטודנטית והבעל אברך.

זה קצת לא מתכנס עם המציאות

ובדרך כלל בממוצע אחרי שנה כבר מגיע התינוק. ואז ההוצאות גדלות ולפעמים מכפילות את עצמן.

לא כלכלה דרכנו

שתי תגובות:

בכללי -

בואו נדבר על כסף

על האירוע, אבל אפשר ללמוד מזה לדרך חיים -

להתחתן עם מה שיש

לדעתי, התשובה הבסיסית היא שצריך לעשות מחקר שהזוג מסוגל לכך, על האחריות הזו הבעל חותם בכתובה.

עד שבונים את עצמכם.

יש לי בזה הרבה מאד מה לומר והרבה מאד נסיון.

נשקול בכובד ראש

את צודקת, צריך לשקול את הצדדים לפה ולשם ולמצוא איזון.

תלוי מאוד בנתונים שלך. התואר דורש או לא? אפשר לעבוד במקביל לתואר? ההורים יכולים לעזור אחרי החתונה?...

אגב בקשר להורים -

הורים רוצים לעזור לילדים שלהם ולראות אותם מסתדרים בחיים. אז ברור שמאתגר להרבה הורים להוציא הרבה כסף על עזרה לילדים אבל אם ההורים כבר הציעו את זה, או שזה מה שמקובל, אז כן תהיי רגועה שהם התכוננו לזה שזה חלק מההוצאות לחתונה.

בקשר לתואר - יכולה להעיד מעצמי ומחברות שהתחתנו בשנה האחרונה של התואר וזה היה בסדר גמור. יש תארים יותר קלים, יש יותר קשים, יש כאלו שאפשר לשלב עבודה בהם תוך כדי ויש גם כאלו שאולי כסטודנטים לא עובדים בכלל, אבל אם מתייחסים לזה בתור השקעה- מיד אחרי התואר 'קוטפים' את הרווחים - ואז קל יותר נפשית לבקש עזרה מההורים או אפילו הלוואה מגורם כלשהו.

בקשר לאברכות - יש גם עבודות מהצד/בערבים שאפשר לשלב... גם זה לא קל, אבל באמת זו נקודה לבדוק אותה כשנפגשים. האם האיש מוכן לעבוד במידה ויהיה צורך...

ודבר אחרון זה ההוצאות אחרי החתונה. אישית, לא היו לנו כמעט בכלל... (שכירות ההורים שילמו אצלינו בשנה הראשונה), אז היה לנו רק אוכל ונסיעות. זה באמת לא הרבה...

אבל להתחתן בהחלט פירושו להיות גם באחריות כלכלית

מקשרת פה לשרשורי עבר:

אני חושבת שהשאלות שלך במקומן. - לקראת נישואין וזוגיות

https://www.inn.co.il/forum/t1396970#15177410

להתחתן צעיר זה רווח

הרבה יותר קל להתגמש עם השני וליצור זוגיות זורמת ונעימה לאורך שנים בע"ה.

ב. הקב"ה זן ומפרנס, ואפשר להתפרנס אולי לא ברווחה גדולה בהתחלה, אבל בחישוב נכון של ההוצאות  זה בהחלט ייתכן. אבל זה לא סיבה לדאגה!

כן צריך לדעת שהתקופה הראשונית טיפה לחוצה, זה כן דורש לפחות כמה שנים ראשונות של עבודה (יש עבודות שאפשר לשלב עם התואר, צריך לברר. אני מכירה בנות שעבדו בתור עבודת סטודנט בקופה/פקידות/ מי שתחום כלכלי זה התואר שלו-עזרה להנה"ח במשרד.)

אחר כך כשמתבססים- יותר קל.

וודאי שהאחריות היא על הזוג ולא רק עזרה מההורים/מישהו אחר.

רואים בחוש שהקב"ה עוזר.

זה ככה מנסיוני וגם מנסיון חברות סביבי...

זה טוב שיש לך אחריות לברר איך מתנהלים כזוג.

בהצלחה,!

לא נחוץ לחפור אבל כן לברר את הדברים החשובים ולא לסמוך על מה שאמר השדכן\נית.

אם יש דברים לא ברורים בכרטיס או מעלים תהייה על המשמעות, מברר כדי להבין מה הכוונה ולפי זה מחליט.

ואז נפלתי חבל על הזמן. מאז ביררתי על כל אחד

אני רוצה לשמוע שאני יוצאת עם בנאדם נורמלי. לשמוע את המעלות שלו.

בכרטיס מופיעים מילים, הגדרות, מונחים - וייתכן מאוד שהם מתפרשים אחרת לחלוטין אצלי לעומת אצל הכותב שלהם.

אני מעדיפה לברר מי עומד מולי - ולנסות גם להציג את עצמי, לראות אם זה באמת רלוונטי, אם הם הבינו מהכרטיס שלי מה הכיוון שלי.

קרה לי ששדכנית הציעה לי מישהו, אמרתי לה שמהכרטיס נשמע שפחות מתאים, היא חשבה שבכל זאת כדאי לפחות לדבר עם החבר, הוא חשב שפחות מתאים, אבל שכדאי לפחות לדבר עם הבחור, אז דיברתי איתו, וגם הוא חשב שלא מתאים.

זה נכון שעם הזמן שיניתי את החברות שאליהן הפניתי. גם העדפתי לנסות לברר על אנשים לא דרך המספרים שהם נתנו לי, אלא לראות אם לי יש קשר כלשהו (חוק דתיים שלובים וזה) שעליו אני יכולה להסתמך.

אני מעדיפה לברר כדי לא להתאכזב - לא לצייר לי תמונה בראש של מישהו, ובפועל לגלות שהוא משהו אחר לחלוטין ("תורני" = הולך לשיעור בין מנחה לערבית פעם בשבוע).

וגם כדי לא לאכזב - להתאים את הציפיות שלהם למי שאני.

האמת הראש ישיבה שלי בעבר (ואולי כל הראשי ישיבות?) מחזיק מאוד מאוד מהבירורים. ככה יצא שמהתחלה נתתי להם משקל כבד ולא הייתי מוותר עליהם.

מנחם במשהו לשמוע שלא כולם ככה (לא שזה דבר רע, כדלעיל)

לכאורה רוב מי שכתב שהוא נפגע\יכול להיפגע כשלא מבררים, זה נשמע בעיקר במקרים שהשדכן לא הכיר ממש את שני הצדדים. עדיין אם חבר מציע לי את בת דודה שלו או בסגנון אפשר לומר שהבירורים יכולים להתייתר..

במקרים השדכן מכיר את שני הצדדים אם יש נקודה שמתלבטים עליה אפשר לשאול אותו פשוט, וגם לשאול למה הוא חשב שזה יתאים, מה הנקודה המשותפת שהוא מצא.

לפיכך במצב כזה - זה בדיוק הפונקציה של מספר לבירורים.

במקרים שהשדכן לא מכיר את שני הצדדים - המספר לבירורים יכול להיות קריטי. כי בינינו כל הכרטיסים מלאים סיסמאות ולא תמיד תפגוש את הכרטיס שהכל כתוב בדיוק כפי שאתה מחפש. וכאן המספר של החבר/ה נכנס לתמונה - חבר טוב שמספר מתוך חוויה אישית יכול להשלים ה-מ-ו-ן מידע על הבנאדם!! לכן כרטיסים שהם גבוליים חבל לשלול או לחלופין לענות עליהם חיובי, בלי לברר עם מספר של חבר/ה.

בעיני, זה גורם סתם לצאת למיליון דייטים מיותר או לחלופין לשלול הרבה הצעות שהיו יכולות להתאים.

בנוגע להשקעה מצד החברים - 

חבר שלא רוצה שיבררו אצלו - זכותו. אם יש שיח פתוח בין החברים, אז סמוך על חבר שלך שיגיד לך שלא מתאים לו. 

בדרך כלל בירורים יתאימו למישהו שהוא גם וורבלי שאוהב לדבר. מי שלא וורבלי או שכל הרעיון של בירורים זר לו אז זה יכול לגרום לו לאי נעימות.

אבל חוץ מזה, למה לא? זה כל כך יפה שחברים מפרגנים אחד לשני.. אתה היית עושה זאת בשמחה? אם כן - למה שמישהו אחר לא יעשה זאת בשמחה בשבילך.

יש לי חבר טוב שכבר שנים אני נותן את המספר שלו. ב"ה אין שום בעיה בזה, להיפך.

שלא התיישב אצלי משהו בי לא היה רגוע

וזה היה הדבר הכי חשוב שעשיתי

בדיעבד ניצלתי

כשהמשדך לא מכיר אישית את שני הצדדים ברור לי שזה נחוץ לברר עם מי שכן מכיר