אל תנסה להתחכם. תעשה את אותם הטעויות שכולם עושים, זה יקדם אותך מהר יותר מאשר אם תנסה ללכת במסלול מיוחד שיצרת לעצמך

אין לי שום בעיה עקרונית לצאת עם מישהי שלא החליטה דברים בסיסיים לגבי חייה.

אז דיברתי גם לגבי זה. היא לא תכיר אותך תוך חודשיים, וגם אתה לא מכיר את עצמך

מה שבאתי להגיד - ואם זה מפריע לך לא אגיד יותר - שההסתבכות של "לא החלטתי לגבי העתיד שלי" לא צריכה לעכב אותך. אתה יכול בכיף למצוא מישהי שתרצה אותך בגלל מי שאתה ולא בגלל התוכניות שלך, ותחליטו על דברים ביחד

אתה תוכל למצוא מישהי שגם אצלה זה לא מספיק ברור כדי לרצות מישהו שכבר החליט

לדוגמה - אתה לא החלטת אם אתה רוצה לגור בעיר או ביישוב.

יכול להיות שתיפגש עם מישהי שלא החליטה גם, ואז תחליטו ביחד

יכול להיות שתיפגש עם מישהי שכבר החליטה, ואז אתה רק צריך לדעת שזה לא מפריע לך (וכנראה זה לא ממש מפריע לך, כי אחרת היית יודע.

רק בדברים שברור לך מה אתה רוצה, ולכן כנראה אתה סגור עליהם, אין טעם לפגוש מישהי שממש חשוב לה ההיפך (יותר חשוב לה מאשר להתחתן איתך!), ואז באמת יש סיכון. אבל זה לא קורה כל כך הרבה. אם יש משהו שאתה יודע שממש חשוב לך אתה יודע, ואם לא - אולי יתברר לך עם הזמן. מקסימום יהיו לך כמה פגישות שמטרתן לא להכיר את אשתך אלא לגלות על עצמך מה חשוב לך.

(חכם באמת, עם קבלות....)

שהוא לא התחיל לצאת עד שלב פלוני כי:

"רציתי קודם כל שהחצי יהיה חצי שלם, ואח"כ לחפש את החצי השני".

ומצד שני כמובן שאם נחכה עד שנשלים את עצמנו לגמרי  - יגמרו החיים ולא נצא..

לכן צריך את האיזון המדוייק באמצע..

אלא שיש לך בסיס מסויים.

גם אדם נשוי וגם אדם רווק מתקדם בחיים מבחינה אישית. כל החיים יש שאיפה להתקדם. גם בלי קשר לזוגיות.

יש דברים ספציפיים שצריך להתקדם בהם כדי להיות מסוגל לבנות קשר זוגי יציב וטוב.

מה אלו הדברים הללו? בואו נחשוב עליהם.. אבל זה לא עניין של איזון אלא להגיע לתוצאה מסויימת בדברים ספיציפיים.

ישנה הבחנה בין הצלחה אישית ולהצלחה זוגית, זה לא אותו דבר, ולכן משלב מסויים ה'הצלחה הזוגית' לא תהיה תלויה ב'הצלחה האישית'.

שהרבה אנשים שאין להם מסלול חיים, מה הם עומדים לעשות בשנים הקרובות ולאן פניהם,מתקשים בלמצוא בן/בת זוג (הוא העיר שה'תוכנית' יכולה להשתנות כל רגע אבל חשוב שתהיה כזאת).

זה לא מדע מדוייק אבל בדומה לדברים הללו חשובה יציבות כלשהי בחיים כדי לצאת.

יציבות נפשית בעיקר. בטחון והערכה עצמית אלו דברים שמאוד נדרשים כדי להתמודד באתגרים שמחכים בכל העסק (ובכל דבר).

האפשרות לתת אמון במשהו אחר מתחילה באפשרות של אדם לתת בעצמו אמון.

בשביל 'התקדמות אישית' באופן כללי בתחומים שונים - אין מה להתעכב. כל החיים מתקדמים ב"ה.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?