אל תנסה להתחכם. תעשה את אותם הטעויות שכולם עושים, זה יקדם אותך מהר יותר מאשר אם תנסה ללכת במסלול מיוחד שיצרת לעצמך

אין לי שום בעיה עקרונית לצאת עם מישהי שלא החליטה דברים בסיסיים לגבי חייה.

אז דיברתי גם לגבי זה. היא לא תכיר אותך תוך חודשיים, וגם אתה לא מכיר את עצמך

מה שבאתי להגיד - ואם זה מפריע לך לא אגיד יותר - שההסתבכות של "לא החלטתי לגבי העתיד שלי" לא צריכה לעכב אותך. אתה יכול בכיף למצוא מישהי שתרצה אותך בגלל מי שאתה ולא בגלל התוכניות שלך, ותחליטו על דברים ביחד

אתה תוכל למצוא מישהי שגם אצלה זה לא מספיק ברור כדי לרצות מישהו שכבר החליט

לדוגמה - אתה לא החלטת אם אתה רוצה לגור בעיר או ביישוב.

יכול להיות שתיפגש עם מישהי שלא החליטה גם, ואז תחליטו ביחד

יכול להיות שתיפגש עם מישהי שכבר החליטה, ואז אתה רק צריך לדעת שזה לא מפריע לך (וכנראה זה לא ממש מפריע לך, כי אחרת היית יודע.

רק בדברים שברור לך מה אתה רוצה, ולכן כנראה אתה סגור עליהם, אין טעם לפגוש מישהי שממש חשוב לה ההיפך (יותר חשוב לה מאשר להתחתן איתך!), ואז באמת יש סיכון. אבל זה לא קורה כל כך הרבה. אם יש משהו שאתה יודע שממש חשוב לך אתה יודע, ואם לא - אולי יתברר לך עם הזמן. מקסימום יהיו לך כמה פגישות שמטרתן לא להכיר את אשתך אלא לגלות על עצמך מה חשוב לך.

(חכם באמת, עם קבלות....)

שהוא לא התחיל לצאת עד שלב פלוני כי:

"רציתי קודם כל שהחצי יהיה חצי שלם, ואח"כ לחפש את החצי השני".

ומצד שני כמובן שאם נחכה עד שנשלים את עצמנו לגמרי  - יגמרו החיים ולא נצא..

לכן צריך את האיזון המדוייק באמצע..

אלא שיש לך בסיס מסויים.

גם אדם נשוי וגם אדם רווק מתקדם בחיים מבחינה אישית. כל החיים יש שאיפה להתקדם. גם בלי קשר לזוגיות.

יש דברים ספציפיים שצריך להתקדם בהם כדי להיות מסוגל לבנות קשר זוגי יציב וטוב.

מה אלו הדברים הללו? בואו נחשוב עליהם.. אבל זה לא עניין של איזון אלא להגיע לתוצאה מסויימת בדברים ספיציפיים.

ישנה הבחנה בין הצלחה אישית ולהצלחה זוגית, זה לא אותו דבר, ולכן משלב מסויים ה'הצלחה הזוגית' לא תהיה תלויה ב'הצלחה האישית'.

שהרבה אנשים שאין להם מסלול חיים, מה הם עומדים לעשות בשנים הקרובות ולאן פניהם,מתקשים בלמצוא בן/בת זוג (הוא העיר שה'תוכנית' יכולה להשתנות כל רגע אבל חשוב שתהיה כזאת).

זה לא מדע מדוייק אבל בדומה לדברים הללו חשובה יציבות כלשהי בחיים כדי לצאת.

יציבות נפשית בעיקר. בטחון והערכה עצמית אלו דברים שמאוד נדרשים כדי להתמודד באתגרים שמחכים בכל העסק (ובכל דבר).

האפשרות לתת אמון במשהו אחר מתחילה באפשרות של אדם לתת בעצמו אמון.

בשביל 'התקדמות אישית' באופן כללי בתחומים שונים - אין מה להתעכב. כל החיים מתקדמים ב"ה.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!