וכל סיפור ההיכרות איתו זו פאדיחה אחת גדולה ואאוטינג רציני

היתה שווה הפאדיחה הזאת

באיזה דייט מתקדם החלטנו (החלטתי) שנוסעים לים!

נתקענו עם הרכב בחולות

אנחנו נוסעים איזו שעה,

הוא משוויץ עם הרכב של אמא שלו,

שמים שירים בפול ווליום,

הוא אחלה נהג,

הכל זורם וקליל.

מגיעים לחוף-

נכנסים עם הרכב כי "למה שנלך ברגל אם יש רכב",

רואים מכונית תקועה חול,

הגאון אומר "בוא נעקוף אותה מימין",

עוקפים ו... נתקעים כמוהה

היינו תקועים בערך שעה וחצי עד שהצלחנו להוציא אותה.

מיצינו את הים אחרי חצי שעה

אולי כי הוא בהשוואה אליי...

היה שם בחור עם חבלים וג'יפ. 

החבלים נקרעו כל רגע,

ואז הגיע רוסי אחרי שעה בערך עם איזה חבל רציני כזה...

איכשהו חולצנו...

למה אין לי שום פאדיחות?? לא נו.

אולי היו לי המון וכל תאי הזיכרון שלי טבעו? מחקו אותם?

פאדיחוווווווווות!!! בואו לאאאאאאאאאמממממממאאאאאאאאאאא!

לא הבנתי אם את אפרת או לא...

(ותכל'ס גם אין לי ממש פדיחות בנושא...)

אבל כאן יש לי מה לספר:

1. בחור שנפגשתי איתו (ולא התחתנתי איתו ב"ה): אכלנו תפו-צ'יפס במהלך הפגישה, והזקן שלו התמלא בפירורים. כל הפגישה הסתכלתי עליו, ולא העזתי לומר דבר...

2. בפגישה השלישית עם בעלי הוא עזב אותי לכמה רגעים כדי ללכת "למקום חשוב" (קרי: שירותים). בזמן שהמתנתי לו הגיע אליי יהודי מבוגר וזר לחלוטין, ואמר לי בטון מלא אמונה: "הוא בחור טוב, באמת טוב! שיהיה לכם בהצלחה, באמת בהצלחה!"

אח"כ הסתבר שהוא אמר אותו דבר (רק בלשון נקבה ) לבעלי כשחזר מהשירותים...

אנחנו קוראים לו "אליהו הנביא הפרטי שלנו" .

3. ובניגוד חריף לאותו אליהו הנביא: בפגישה האחרונה שלנו לפני החתונה, ניסינו למצוא מקום לשבת בו בלי שיהיה חשש ייחוד. כיוון שגן הוורדים היה ריק באותן שעות בוקר (לשם שינוי נפגשנו בבוקר, כי כמאורסים מותר ), התיישבנו בתחנת אוטובוס מחוץ לו.

פתאום מגיע איש צעיר, עוטה בגדים שחורים ומשקפי שמש, הוציא לנו תעודת שוטר, ושאל אותנו בתקיפות מה אנחנו עושים פה...

מסתבר שהתחנה שבה בחרנו לשבת מוצבת בדיוק לפני בית ראש הממשלה/בית המשפט (כבר לא זוכרת מה מהם ), והשוטר הסמוי חשד בשני הצעירים ה"מתנחלים" שהם מרגלים אחר נקודות תורפה שם...

הוא לקח את בעלי הצידה לבירור, ביקש ממנו תעודת זהות, ואני הייתי בלחץ שמא את יום חתונתנו הוא יבלה בבית המעצר... (יש לו עבר "פלילי" מההתנתקות, שב"ה נמחק לאחר שבועיים מסיומה...)

אבל ב"ה השוטר שחרר אותו אחרי כמה רגעים, ואפילו לא קרא לי לבירור דומה (הייתי מתעלפת במקום אם כן), ורק ביקש ממנו שלא נמשיך לשבת שם...

הייתה חוויה לא נעימה, אבל כיום יש לנו סיפור לנכדים

לא- את פשוט קורעת

ומאז היינו שם כמה פעמים... ירושלמים שכמותנו... (בעלי גר ולמד בירושלים, ואני למדתי בירושלים, אז מלבד שלוש או ארבע פעמים - כל פגישותינו היו בירושלים...)

אה, ובתקופה הזו בכלל לא היה את גשר המיתרים!

ואכן זכות גדולה לגור בירושלים! (למרות כל הפיח והעשן...)

למרות שזכינו להיות שם בפגישה הראשונה ובפגישה האחרונה לפני החתונה ובעוד כמה פעמים באמצע?

אם כבר (עוד סוג של פדיחה), אז בעלי הציע לי נישואין בצומת לטרון, ליד פונדק בלתי-כשר בעליל, באיזה יום שישי אחד.

כשנסעתי לפגישה הזו (ואיחרתי המון...) הייתי בטוחה בלבי שהוא לא יציע לי היום, כי איזה מן מקום ויום אלה להציע בהם נישואין??

מסתבר שבעלי חושב יותר פרקטי ממני - הוא הגיע להחלטה, אז זהו. אין מה לדחות.

לפחות כשאנו עוברים שם כיום מראה המקום הזה השתנה בעינינו לטובה...

בעלי לא הציע ולא שאל.

תמיד אני אומרת לו שהוא חטף אותי

והנסיך כל כמה זמן קוטף פרח ומגיע הביתה, כורע ברך ושואל התנשאי לי. מנסה לתקן את הטעות

למה כמה פעמים נפגשתם לפני שהתארסתם????

ואני חשבתי שאנחנו נמרחנו כשסגרנו רק בפגישה שמינית, במקום ברביעית-חמישית...

בשלב מסוים כבר לא ספרנו. סה"כ זה לקח כחודשיים.

באמת יחסית נמרחנו בסוף, בגלל כל מיני סיבות (ביניהן - שההורים שלו לא היו בארץ באותו זמן, ורצינו לפגוש אותם ביחד לפני ההחלטה הסופית), אבל ביחס לסביבה שלי זה היה די קצר... הרוב נפגשו שלושה חודשים לפחות...

היו כאלה שלקח להם 8, מקסימום מקסימום 10, אבל להרבה חברות שלי לקח 4-6, והיו כאלה שאפילו 3...

קשה לי אפילו לחשוב על להיפגש עם מישהו חודשיים שלוש, ואם זה לא זה - זה ממש קשר וקשה עם זה, וממש שורף זמן, לא?

אבל יש חסידויות שהנורמה זה 1-2 פגישות, מקסימום 3, כל אחד והמנהגים שלו, העיקר שמתחתנים בסוף באושר

לא בביקורת, בכלל לא...

רק שזה באמת עולם מושגים שונה... (ואני דווקא שייכת לקצה הדוס של הציבור הדת"לי, שבאמת לא מעוניין לגרור יותר מדי זמן את משך זמן הפגישות...)

זה באמת עולם מושגים שונה...

פעם שאל אותי קולגה חילוני, כשביקשתי ממנו לחכות רגע בזום שאני אכין לתינוקת מטרנה, בת כמה אני שכבר יש לי תינוקת. וכשעניתי לו שאני בת 21 - הוא היה בשוק והתחיל לשאול מתי התחתנתי ואחרי כמה זמן שנפגשנו...

חחח, איך הוא היה בשוק .

מתחיל לספר לי על היותו בן 23 ועוד לא חושב אפילו בכיוון של חתונה, על אחותו המאורסת - שהתארסה רק אחרי 6 שנים עם החבר שלה... (ואני חושבת לי, איזה בזבוז של זמן! מה יש להם למרוח 6 שנים??? )

כמובן, שהשיחה לא היתה נעימה לי - הוא היה גבר, אבל מה אכפת לי לענות?

גם אני הייתי בגיל 21 עם תינוקת, "למגינת לבם" של כל קרוביי החילונים...

יש כאלה שעושים אחרי האירוסין, לא לפני!

הפגישות בדרך כלל מתחילות רק בערב, אין מתי...

הייתה לנו פגישה אחת של 7.5 שעות שבאמת התחילה בצהריים, וזה ממש נדיר... כולם היו בשוק מזה! אבל זו היתה כבר פגישה שביעית, הרב לא מגיעים לשם בכלל...

שאר הפגישות היו באזור ה-3-4 שעות.

גם לפני החתונה וגם אחרי בעיקר, חחח...

אני למשל, ממש מבולגנת לצערי הרב

בעלי לפני החתונה היה בטוח שאני מלכת הסדר והניקיון...

חחח

ולי גם יצא אירוסים יחסית ארוכים בשבילנו (ליטאים, לא חסידים שאצלם זה 10 חודשים, שנה!) - ארבעה חודשים כמעט (נתקענו עם ספירת העומר...)

וברור שאי אפשר להחליט מתוך לחץ, אסור אסור אסור, ואנחנו לוקחים כמה פגישות שצריך עד ההחלטה. לבעלי היה קשה להחליט, לכן זה נמרח פי שניים ממה שחשבתי (איך הייתי בטוחה שהוא יציע לי בפגישה רביעית! באמת!).

ואם הוא היה צריך יותר זמן - הוא היה בהחלט מקבל. (השדכנית סיפרה לנו על השידוך הראשון שהיא ניסתה לעשות - הם יצאו 18 פעמים עד שהחליטו! וגם הם חרדים, כן? אבל אם קשה להחליט, לוקח יותר זמן...)

אלא פשוט הבחור והבחורה התחילו מיד לדבר, וגילו שיש ביניהם חיבור. רק בסוף הפגישה הם נזכרו לברר את השם... והסתבר להם שהם לא מאותה עדה...

זה המסר של הסיפור - שעלולים להפסיד בגלל הקיבעון העדתי...

(שאגב ב"ה לא קיים אצלנו: אני אשכנזייה ובעלי ספרדי, וגם אצל הוריו - אמו אשכנזייה...)

בעלי כל הזמן צוחק עליי שהוא "גייר" אותי... 

איזה - הוא לבנבן יותר ממני!

שבה "סגרנו", יצאנו נרגשים מהמלון לרחוב, פתאום אני רואה אותו קופץ כנשוך נחש ורץ קדימה לעצור איזה רכב שהתחיל להתניע בכביש, אחרי כמה שניות הוא חזר בפרצוף נבוך נבוך. מסתבר שהרכב היה ממש דומה לרכב שלו והיה בטוח שנגנב לו... איך שהוא התפדח

@השם בשימוש כבר...

נכון @השם בשימוש כבר מתוקה שלנו?

אי אפשר לשמוע מה שכותבים, רק מה שאומרים...

בסדר, מתוקה שלנו?

אני בטוחה שכולן פה מסכימות איתי על התואר, נכון בנות???

זה התחיל מבחור שהיה נמוך ממני משמעותית (ראש ויותר) וכבר על ההתחלה לא היה כיף להרגיש אמא שלו.

בהמשך הוא הציע בנדיבות אם אפשר להזמין אותי לשתות משהו. כשאמרתי כן לקח אותי לסופר קרוב

וקנה כיבוד של מסיבת יומולדת של בני 5.

ישבתי המומה מולו צופה בו גומע בשקיקה בקבוק שוקו ענק בשלוק אחד (הציע לי גם, אבל באמת שירד לי החשק) וממשיך משם לביסלי,במבה ועוד.

הרגשתי ממש מיותרת ולגמרי נבוכה.

ולא פציתי פה מרוב הלם.

נדהמתי כשהבחור התקשר אחרי שהסתיימה הפגישה והודיע שהיה כ"כ נחמד ושהוא ישמח להמשיך

ועם בעלי היה סיפור אחר. אחרי שכבר יצאנו תקופה סיכמנו ללכת לשיעור של רב ששנינו אוהבים.

באותו יום שמעתי שהשיעור עתיד להתבטל והודעתי לו אבל איכשהוא הוא לא הבין וכן הלך. ולא הבין למה אני לא נמצאת.

דיברנו והבנו את הפיקשוש אבל אני הצטערתי מאד שככה התפספס.

כשהחמוד הופיע בביתי בסוף השיעור עם ספר של אותו רב שהוא קנה לי שם הבנתי שהלב שלו כנראה במקום הנכון...

היה לנו הכי כיף ככה...

לא נשמע לי מוזר בכלל, הכי כיף ככה

איזו מתנה מרגשת!!

אני נמסתי

מידי פעם הציע לי גם. אבל לגמרי הסתדר עם עצמו...

ומדובר בפגישה ראשונה

רק מענייו מי היה השדכן ששידך גבוהה לנמוך

 היו חסרים שם רק איזה 15 ס"מ...

אתם מתחבקים ואין לכם בעיה, אנחנו הקרירים (צוחק)

הפאדיחה הכי מצחיקה!!

יפה שזרם איתן

אז אנחנו ישבנו פעם במסעדה(אחרי שהתארסנו),

פתאום אני קולטת חבורת בנות מהצד השני,

יושבות מצחקקות, מצביעות עלינו.

יש להן מזל שהייתי רגועה באותו היום,

אחרת הייתי קמה וצועקת עליהן שזה לא מנומס

וכנראה הבת שלי גם כזאת

לא הבנתי מי התחתן עם מי

לרגע לא הבנתי אם היא עבדה עליה שהוא נשוי,

או שהיא רק עבדה עליו שהוא לא נשוי, ואז...

עזבי, הסתבכתי

טיילנו ברובע היהודי, ונכנסנו לחנות יודאיקה - הוא ראה שופרות יפים במחיר טוב, ומכיוון שהוא בעל תוקע - הוא החליט לקנות אחד.

אחרי שהוא בוחן את השופרות ובוחר לעצמו אחד, אנחנו נעמדים בקופה.

וכשמגיע תורנו - המוכר שואל אותו עלי - זאת אשתך? בעלי אומר לא שלא, והמוכר ממשיך ושואל - זאת חברה שלך?

אני לא זוכרת מה בעלי ענה, אני החלפתי כמה וכמה צבעים (תזכורת - אנחנו חרדים!), וברחנו מהחנות במלוא המהירות תוך שהמוכר מרעיף עלינו ברכות...

וכל הקונים מסתכלים

לבעלי יש חבר שנתקע בשידוכים, עד שהוא יצא עם אחת בת 18 - שעקרונית הוא ממש לא הסכים לגיל הזה (רצה מישהי בגילו ולא צעירה ממנו, העדפה די נדירה, אבל כנראה שקיימת).

פגישה שניה הוא לוקח אותה למסעדה והיא אומרת לו - ממילא לא אתה זה שמשלם אלא אבא שלך, אז אני יכולה לנצל ולהזמין מה שאני רוצה!

הבחור שמע את זה - ואמר לעצמו כן! זו הבחורה בשבילי!

והם נישאו באושר...

 (מעניין כמה פגישות לקח להם, אם הוא החליט בפגישה שניה כבר...)

רצה אישה בת בנים כי עוד לא קיים פרו ורבו, מתעקש על זה עד היום, כשהוא רווק בשנות השבעים שלו... מסכן...

בעלי בהמלצת המדריך חתנים הלך לאיזה בית מרקחת

וביקש:

שמן שקדים

עזרקאין

המוכר עוטף לו הכל יפה בשקית ומאחל:״לידה קלה״

עד אז נשאר בחוסר הבנה...

אבל טחינה זה לא רע

רצוי גם חמוצים...

ביקרנו את הסבתא בבית אבות

במקופ לעלות ברגל שלוש קומות

הברנש החליט להיות ״מגניב״ ולהראות לי קיצור דרך, אממה - השער היה נעול

עם גדר לא ממש גבוהה

אלוקים יודע מאיפה הצליח לשכנע אותי לטפס על הגדר וכך לצאת החוצה

השבעתי אותו שלא יסתכל (הייתי עם חצאית צרה ממש. מה נסגר???!)

עד היום אני צריכה להאמין לו שלא הסתכל...

ואז הגיע השומר וצרחחח עלינו את נשמתו

היה בטוח שאנחנו פורצים!

אל תנסי לשכתב את ההיסטוריה!

בעלי גבוה ממני בהרבה!

1.90

1.60

רוב פגישותיי היו על עקבים

אחרי החתונה ירדתי חזרה אל העם

מאז בעלי עדיין מחפש אותי

(ההפרש בינינו דומה, רק יותר נמוכים...)

אבל הוא עדיין מתפלא לגלות לפעמים כמה נמוכה אני!

אבל בהפרש יותר גדול - בעלי 1.90 גם כן, אבל אני 1.55...

אצלנו העקבים אפילו לא עזרו

בעודנו מאורסים-

הסבתא הציגה אותנו בפני השכנה

והיא בתגובה

He looks like a bar mitzva boy

אז תודה יקירתי,

אני דווקא חשבתי שהוא נורא גברי וחתיך. טוב לך??

טוב, ובגלל שהוא באמת נראה צעיר כזה (מקווה שגם בגיל מאה יחשבו שהוא בן 50 ושאני אמא שלו)

.הלכנו פעם באנשהו עם הילד הבכור בעגלת אמבטיה, עוצרת אותנו אישה חילונית בגיל העמידה- תפס לה את העין זוג חרדים

והתחילה לבלבל את המוח שגם אחותה שגרה בבורו פארק אז הילדים שלה מתחתנים נורא צעירים בני שמונה עשרה בלה בלה בלה

בעלי בנימוס רב- אה, אני בן 24, אשתי בת 22 והילד המתוק קוראים לו איקס והוא בן חצי שנה

סוף פסוק!

פגישה חמישית, שעת השקיעה, צבעים רומנטים בשמיים...מטיילת עם הבחורצ'יק בגינות באזור משכנות שאננים, מוצאים ספסל באזור יפה ומתיישבים לשוחח. אחרי כמה דקות מגיע בחור ערבי לאזור, נעמד מולי (מאחורי הבחורצ'יק שלי) ומתחיל לנפנף לי ולסמן לי אם אני רוצה ללכת איתו למקום שקט............ התעלמתי באלגנטיות והמשכתי לדסקס עם הפגוש שלי. הערבי הלהוט חשב שאני לא מבינה רמזים קלים אז מתחיל ברמזים קשים..... מפה לשם הרוכסן של המכנס שלו נפתח והעניינים כמעט ונשלפים החוצה...  פה כבר לא עמדתי בזה, התחננתי בדמעות לבחורצ'יק שלי, אם לא אכפת לו שנעוף משם ומהר, הבחורצ'יק מסתובב וכמעט מתעלף מהסצנה, תופס לי את התיק ואומר לי בואי מהר! רצנו משם בבהלה, והוא דואג שלא אסתכל אחורה כלל..

המתוק הזה לא עזב אותי עד שהייתי בטוחה בביתי החמים. והסוף? בטח שהתחתנתי איתו!

זה כנראה משהו סידרתי!

ימח שמווווווו מגעיל סוטה דוחה 

כשזה היה בהתחלה והרמז היה עדין פשוט התעלמתי, אבל כשזה התקדם לפסים מעשיים כבר לא יכולתי לשתוק ואמרתי לו שנעוף משם מהר, הוא רצה לברר למה וקלט את גודל הטראומה...

התחלתי לכתוב עם שגיאות כתיב

אפילו כשרק למדתי קרוא/כתוב לא היו לי

פגישה אחרונה לפני החתונה! אנחנו בריגושים עצומים נוסעים לטיילת בנתניה מתישבים מעדנות על הספסל

הבחורון שולף פרינגלס לנשנוש ומתחילים לדבר תכלס- מתחתנים עוד שבוע.......

תוך כדי שיחה הבחורצ'יק שולף מהשקית שלו פד ארוז באריזה אישית ​​​​​​​​​​​​​​ ושואל אם אני צריכה 

אני על סף התעלפות מריצה מחשבות בראש מה הבנאדם רוצה ממני???????

תוך כדי הוא פותח אחד ואני מגלה שזה טישו חדשני לאף שמגיע באריזות אישיות ​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​

מן הסתם היו והרבה

אבל עד עכשיו לא נזכרת בכלום

אחרי שכבר סגרנו חיפשתי בגד לאירוסין, והתלוננתי לו שלי למצוא רק שמלה לאירוסין, יותר קשה ממה שיהיה לו למצוא ביגוד מלא לחתונה...

אז המתוק הזה ניסה - בשיא הרצינות - לנחם אותי - "אבל לחתונה כבר כן יהיה לך פשוט למצוא שמלה - את בסך הכל צריכה שמלה לבנה, מה כבר יש לך לבחור?"

יש לו אחיות?????

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט

ולמערכת החינוך בכלל

להתברך בה...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה. 

בערב

במהלך היום אני בסדר

ככה גיליתי על ההריון..

לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.

שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️

וואי הלוואי

יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק

אבל נחכה בסבלנות

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר