וכל סיפור ההיכרות איתו זו פאדיחה אחת גדולה ואאוטינג רציני

היתה שווה הפאדיחה הזאת

באיזה דייט מתקדם החלטנו (החלטתי) שנוסעים לים!

נתקענו עם הרכב בחולות

אנחנו נוסעים איזו שעה,

הוא משוויץ עם הרכב של אמא שלו,

שמים שירים בפול ווליום,

הוא אחלה נהג,

הכל זורם וקליל.

מגיעים לחוף-

נכנסים עם הרכב כי "למה שנלך ברגל אם יש רכב",

רואים מכונית תקועה חול,

הגאון אומר "בוא נעקוף אותה מימין",

עוקפים ו... נתקעים כמוהה

היינו תקועים בערך שעה וחצי עד שהצלחנו להוציא אותה.

מיצינו את הים אחרי חצי שעה

אולי כי הוא בהשוואה אליי...

היה שם בחור עם חבלים וג'יפ. 

החבלים נקרעו כל רגע,

ואז הגיע רוסי אחרי שעה בערך עם איזה חבל רציני כזה...

איכשהו חולצנו...

למה אין לי שום פאדיחות?? לא נו.

אולי היו לי המון וכל תאי הזיכרון שלי טבעו? מחקו אותם?

פאדיחוווווווווות!!! בואו לאאאאאאאאאמממממממאאאאאאאאאאא!

לא הבנתי אם את אפרת או לא...

(ותכל'ס גם אין לי ממש פדיחות בנושא...)

אבל כאן יש לי מה לספר:

1. בחור שנפגשתי איתו (ולא התחתנתי איתו ב"ה): אכלנו תפו-צ'יפס במהלך הפגישה, והזקן שלו התמלא בפירורים. כל הפגישה הסתכלתי עליו, ולא העזתי לומר דבר...

2. בפגישה השלישית עם בעלי הוא עזב אותי לכמה רגעים כדי ללכת "למקום חשוב" (קרי: שירותים). בזמן שהמתנתי לו הגיע אליי יהודי מבוגר וזר לחלוטין, ואמר לי בטון מלא אמונה: "הוא בחור טוב, באמת טוב! שיהיה לכם בהצלחה, באמת בהצלחה!"

אח"כ הסתבר שהוא אמר אותו דבר (רק בלשון נקבה ) לבעלי כשחזר מהשירותים...

אנחנו קוראים לו "אליהו הנביא הפרטי שלנו" .

3. ובניגוד חריף לאותו אליהו הנביא: בפגישה האחרונה שלנו לפני החתונה, ניסינו למצוא מקום לשבת בו בלי שיהיה חשש ייחוד. כיוון שגן הוורדים היה ריק באותן שעות בוקר (לשם שינוי נפגשנו בבוקר, כי כמאורסים מותר ), התיישבנו בתחנת אוטובוס מחוץ לו.

פתאום מגיע איש צעיר, עוטה בגדים שחורים ומשקפי שמש, הוציא לנו תעודת שוטר, ושאל אותנו בתקיפות מה אנחנו עושים פה...

מסתבר שהתחנה שבה בחרנו לשבת מוצבת בדיוק לפני בית ראש הממשלה/בית המשפט (כבר לא זוכרת מה מהם ), והשוטר הסמוי חשד בשני הצעירים ה"מתנחלים" שהם מרגלים אחר נקודות תורפה שם...

הוא לקח את בעלי הצידה לבירור, ביקש ממנו תעודת זהות, ואני הייתי בלחץ שמא את יום חתונתנו הוא יבלה בבית המעצר... (יש לו עבר "פלילי" מההתנתקות, שב"ה נמחק לאחר שבועיים מסיומה...)

אבל ב"ה השוטר שחרר אותו אחרי כמה רגעים, ואפילו לא קרא לי לבירור דומה (הייתי מתעלפת במקום אם כן), ורק ביקש ממנו שלא נמשיך לשבת שם...

הייתה חוויה לא נעימה, אבל כיום יש לנו סיפור לנכדים

לא- את פשוט קורעת

ומאז היינו שם כמה פעמים... ירושלמים שכמותנו... (בעלי גר ולמד בירושלים, ואני למדתי בירושלים, אז מלבד שלוש או ארבע פעמים - כל פגישותינו היו בירושלים...)

אה, ובתקופה הזו בכלל לא היה את גשר המיתרים!

ואכן זכות גדולה לגור בירושלים! (למרות כל הפיח והעשן...)

למרות שזכינו להיות שם בפגישה הראשונה ובפגישה האחרונה לפני החתונה ובעוד כמה פעמים באמצע?

אם כבר (עוד סוג של פדיחה), אז בעלי הציע לי נישואין בצומת לטרון, ליד פונדק בלתי-כשר בעליל, באיזה יום שישי אחד.

כשנסעתי לפגישה הזו (ואיחרתי המון...) הייתי בטוחה בלבי שהוא לא יציע לי היום, כי איזה מן מקום ויום אלה להציע בהם נישואין??

מסתבר שבעלי חושב יותר פרקטי ממני - הוא הגיע להחלטה, אז זהו. אין מה לדחות.

לפחות כשאנו עוברים שם כיום מראה המקום הזה השתנה בעינינו לטובה...

בעלי לא הציע ולא שאל.

תמיד אני אומרת לו שהוא חטף אותי

והנסיך כל כמה זמן קוטף פרח ומגיע הביתה, כורע ברך ושואל התנשאי לי. מנסה לתקן את הטעות

למה כמה פעמים נפגשתם לפני שהתארסתם????

ואני חשבתי שאנחנו נמרחנו כשסגרנו רק בפגישה שמינית, במקום ברביעית-חמישית...

בשלב מסוים כבר לא ספרנו. סה"כ זה לקח כחודשיים.

באמת יחסית נמרחנו בסוף, בגלל כל מיני סיבות (ביניהן - שההורים שלו לא היו בארץ באותו זמן, ורצינו לפגוש אותם ביחד לפני ההחלטה הסופית), אבל ביחס לסביבה שלי זה היה די קצר... הרוב נפגשו שלושה חודשים לפחות...

היו כאלה שלקח להם 8, מקסימום מקסימום 10, אבל להרבה חברות שלי לקח 4-6, והיו כאלה שאפילו 3...

קשה לי אפילו לחשוב על להיפגש עם מישהו חודשיים שלוש, ואם זה לא זה - זה ממש קשר וקשה עם זה, וממש שורף זמן, לא?

אבל יש חסידויות שהנורמה זה 1-2 פגישות, מקסימום 3, כל אחד והמנהגים שלו, העיקר שמתחתנים בסוף באושר

לא בביקורת, בכלל לא...

רק שזה באמת עולם מושגים שונה... (ואני דווקא שייכת לקצה הדוס של הציבור הדת"לי, שבאמת לא מעוניין לגרור יותר מדי זמן את משך זמן הפגישות...)

זה באמת עולם מושגים שונה...

פעם שאל אותי קולגה חילוני, כשביקשתי ממנו לחכות רגע בזום שאני אכין לתינוקת מטרנה, בת כמה אני שכבר יש לי תינוקת. וכשעניתי לו שאני בת 21 - הוא היה בשוק והתחיל לשאול מתי התחתנתי ואחרי כמה זמן שנפגשנו...

חחח, איך הוא היה בשוק .

מתחיל לספר לי על היותו בן 23 ועוד לא חושב אפילו בכיוון של חתונה, על אחותו המאורסת - שהתארסה רק אחרי 6 שנים עם החבר שלה... (ואני חושבת לי, איזה בזבוז של זמן! מה יש להם למרוח 6 שנים??? )

כמובן, שהשיחה לא היתה נעימה לי - הוא היה גבר, אבל מה אכפת לי לענות?

גם אני הייתי בגיל 21 עם תינוקת, "למגינת לבם" של כל קרוביי החילונים...

יש כאלה שעושים אחרי האירוסין, לא לפני!

הפגישות בדרך כלל מתחילות רק בערב, אין מתי...

הייתה לנו פגישה אחת של 7.5 שעות שבאמת התחילה בצהריים, וזה ממש נדיר... כולם היו בשוק מזה! אבל זו היתה כבר פגישה שביעית, הרב לא מגיעים לשם בכלל...

שאר הפגישות היו באזור ה-3-4 שעות.

גם לפני החתונה וגם אחרי בעיקר, חחח...

אני למשל, ממש מבולגנת לצערי הרב

בעלי לפני החתונה היה בטוח שאני מלכת הסדר והניקיון...

חחח

ולי גם יצא אירוסים יחסית ארוכים בשבילנו (ליטאים, לא חסידים שאצלם זה 10 חודשים, שנה!) - ארבעה חודשים כמעט (נתקענו עם ספירת העומר...)

וברור שאי אפשר להחליט מתוך לחץ, אסור אסור אסור, ואנחנו לוקחים כמה פגישות שצריך עד ההחלטה. לבעלי היה קשה להחליט, לכן זה נמרח פי שניים ממה שחשבתי (איך הייתי בטוחה שהוא יציע לי בפגישה רביעית! באמת!).

ואם הוא היה צריך יותר זמן - הוא היה בהחלט מקבל. (השדכנית סיפרה לנו על השידוך הראשון שהיא ניסתה לעשות - הם יצאו 18 פעמים עד שהחליטו! וגם הם חרדים, כן? אבל אם קשה להחליט, לוקח יותר זמן...)

אלא פשוט הבחור והבחורה התחילו מיד לדבר, וגילו שיש ביניהם חיבור. רק בסוף הפגישה הם נזכרו לברר את השם... והסתבר להם שהם לא מאותה עדה...

זה המסר של הסיפור - שעלולים להפסיד בגלל הקיבעון העדתי...

(שאגב ב"ה לא קיים אצלנו: אני אשכנזייה ובעלי ספרדי, וגם אצל הוריו - אמו אשכנזייה...)

בעלי כל הזמן צוחק עליי שהוא "גייר" אותי... 

איזה - הוא לבנבן יותר ממני!

שבה "סגרנו", יצאנו נרגשים מהמלון לרחוב, פתאום אני רואה אותו קופץ כנשוך נחש ורץ קדימה לעצור איזה רכב שהתחיל להתניע בכביש, אחרי כמה שניות הוא חזר בפרצוף נבוך נבוך. מסתבר שהרכב היה ממש דומה לרכב שלו והיה בטוח שנגנב לו... איך שהוא התפדח

@השם בשימוש כבר...

נכון @השם בשימוש כבר מתוקה שלנו?

אי אפשר לשמוע מה שכותבים, רק מה שאומרים...

בסדר, מתוקה שלנו?

אני בטוחה שכולן פה מסכימות איתי על התואר, נכון בנות???

זה התחיל מבחור שהיה נמוך ממני משמעותית (ראש ויותר) וכבר על ההתחלה לא היה כיף להרגיש אמא שלו.

בהמשך הוא הציע בנדיבות אם אפשר להזמין אותי לשתות משהו. כשאמרתי כן לקח אותי לסופר קרוב

וקנה כיבוד של מסיבת יומולדת של בני 5.

ישבתי המומה מולו צופה בו גומע בשקיקה בקבוק שוקו ענק בשלוק אחד (הציע לי גם, אבל באמת שירד לי החשק) וממשיך משם לביסלי,במבה ועוד.

הרגשתי ממש מיותרת ולגמרי נבוכה.

ולא פציתי פה מרוב הלם.

נדהמתי כשהבחור התקשר אחרי שהסתיימה הפגישה והודיע שהיה כ"כ נחמד ושהוא ישמח להמשיך

ועם בעלי היה סיפור אחר. אחרי שכבר יצאנו תקופה סיכמנו ללכת לשיעור של רב ששנינו אוהבים.

באותו יום שמעתי שהשיעור עתיד להתבטל והודעתי לו אבל איכשהוא הוא לא הבין וכן הלך. ולא הבין למה אני לא נמצאת.

דיברנו והבנו את הפיקשוש אבל אני הצטערתי מאד שככה התפספס.

כשהחמוד הופיע בביתי בסוף השיעור עם ספר של אותו רב שהוא קנה לי שם הבנתי שהלב שלו כנראה במקום הנכון...

היה לנו הכי כיף ככה...

לא נשמע לי מוזר בכלל, הכי כיף ככה

איזו מתנה מרגשת!!

אני נמסתי

מידי פעם הציע לי גם. אבל לגמרי הסתדר עם עצמו...

ומדובר בפגישה ראשונה

רק מענייו מי היה השדכן ששידך גבוהה לנמוך

 היו חסרים שם רק איזה 15 ס"מ...

אתם מתחבקים ואין לכם בעיה, אנחנו הקרירים (צוחק)

הפאדיחה הכי מצחיקה!!

יפה שזרם איתן

אז אנחנו ישבנו פעם במסעדה(אחרי שהתארסנו),

פתאום אני קולטת חבורת בנות מהצד השני,

יושבות מצחקקות, מצביעות עלינו.

יש להן מזל שהייתי רגועה באותו היום,

אחרת הייתי קמה וצועקת עליהן שזה לא מנומס

וכנראה הבת שלי גם כזאת

לא הבנתי מי התחתן עם מי

לרגע לא הבנתי אם היא עבדה עליה שהוא נשוי,

או שהיא רק עבדה עליו שהוא לא נשוי, ואז...

עזבי, הסתבכתי

טיילנו ברובע היהודי, ונכנסנו לחנות יודאיקה - הוא ראה שופרות יפים במחיר טוב, ומכיוון שהוא בעל תוקע - הוא החליט לקנות אחד.

אחרי שהוא בוחן את השופרות ובוחר לעצמו אחד, אנחנו נעמדים בקופה.

וכשמגיע תורנו - המוכר שואל אותו עלי - זאת אשתך? בעלי אומר לא שלא, והמוכר ממשיך ושואל - זאת חברה שלך?

אני לא זוכרת מה בעלי ענה, אני החלפתי כמה וכמה צבעים (תזכורת - אנחנו חרדים!), וברחנו מהחנות במלוא המהירות תוך שהמוכר מרעיף עלינו ברכות...

וכל הקונים מסתכלים

לבעלי יש חבר שנתקע בשידוכים, עד שהוא יצא עם אחת בת 18 - שעקרונית הוא ממש לא הסכים לגיל הזה (רצה מישהי בגילו ולא צעירה ממנו, העדפה די נדירה, אבל כנראה שקיימת).

פגישה שניה הוא לוקח אותה למסעדה והיא אומרת לו - ממילא לא אתה זה שמשלם אלא אבא שלך, אז אני יכולה לנצל ולהזמין מה שאני רוצה!

הבחור שמע את זה - ואמר לעצמו כן! זו הבחורה בשבילי!

והם נישאו באושר...

 (מעניין כמה פגישות לקח להם, אם הוא החליט בפגישה שניה כבר...)

רצה אישה בת בנים כי עוד לא קיים פרו ורבו, מתעקש על זה עד היום, כשהוא רווק בשנות השבעים שלו... מסכן...

בעלי בהמלצת המדריך חתנים הלך לאיזה בית מרקחת

וביקש:

שמן שקדים

עזרקאין

המוכר עוטף לו הכל יפה בשקית ומאחל:״לידה קלה״

עד אז נשאר בחוסר הבנה...

אבל טחינה זה לא רע

רצוי גם חמוצים...

ביקרנו את הסבתא בבית אבות

במקופ לעלות ברגל שלוש קומות

הברנש החליט להיות ״מגניב״ ולהראות לי קיצור דרך, אממה - השער היה נעול

עם גדר לא ממש גבוהה

אלוקים יודע מאיפה הצליח לשכנע אותי לטפס על הגדר וכך לצאת החוצה

השבעתי אותו שלא יסתכל (הייתי עם חצאית צרה ממש. מה נסגר???!)

עד היום אני צריכה להאמין לו שלא הסתכל...

ואז הגיע השומר וצרחחח עלינו את נשמתו

היה בטוח שאנחנו פורצים!

אל תנסי לשכתב את ההיסטוריה!

בעלי גבוה ממני בהרבה!

1.90

1.60

רוב פגישותיי היו על עקבים

אחרי החתונה ירדתי חזרה אל העם

מאז בעלי עדיין מחפש אותי

(ההפרש בינינו דומה, רק יותר נמוכים...)

אבל הוא עדיין מתפלא לגלות לפעמים כמה נמוכה אני!

אבל בהפרש יותר גדול - בעלי 1.90 גם כן, אבל אני 1.55...

אצלנו העקבים אפילו לא עזרו

בעודנו מאורסים-

הסבתא הציגה אותנו בפני השכנה

והיא בתגובה

He looks like a bar mitzva boy

אז תודה יקירתי,

אני דווקא חשבתי שהוא נורא גברי וחתיך. טוב לך??

טוב, ובגלל שהוא באמת נראה צעיר כזה (מקווה שגם בגיל מאה יחשבו שהוא בן 50 ושאני אמא שלו)

.הלכנו פעם באנשהו עם הילד הבכור בעגלת אמבטיה, עוצרת אותנו אישה חילונית בגיל העמידה- תפס לה את העין זוג חרדים

והתחילה לבלבל את המוח שגם אחותה שגרה בבורו פארק אז הילדים שלה מתחתנים נורא צעירים בני שמונה עשרה בלה בלה בלה

בעלי בנימוס רב- אה, אני בן 24, אשתי בת 22 והילד המתוק קוראים לו איקס והוא בן חצי שנה

סוף פסוק!

פגישה חמישית, שעת השקיעה, צבעים רומנטים בשמיים...מטיילת עם הבחורצ'יק בגינות באזור משכנות שאננים, מוצאים ספסל באזור יפה ומתיישבים לשוחח. אחרי כמה דקות מגיע בחור ערבי לאזור, נעמד מולי (מאחורי הבחורצ'יק שלי) ומתחיל לנפנף לי ולסמן לי אם אני רוצה ללכת איתו למקום שקט............ התעלמתי באלגנטיות והמשכתי לדסקס עם הפגוש שלי. הערבי הלהוט חשב שאני לא מבינה רמזים קלים אז מתחיל ברמזים קשים..... מפה לשם הרוכסן של המכנס שלו נפתח והעניינים כמעט ונשלפים החוצה...  פה כבר לא עמדתי בזה, התחננתי בדמעות לבחורצ'יק שלי, אם לא אכפת לו שנעוף משם ומהר, הבחורצ'יק מסתובב וכמעט מתעלף מהסצנה, תופס לי את התיק ואומר לי בואי מהר! רצנו משם בבהלה, והוא דואג שלא אסתכל אחורה כלל..

המתוק הזה לא עזב אותי עד שהייתי בטוחה בביתי החמים. והסוף? בטח שהתחתנתי איתו!

זה כנראה משהו סידרתי!

ימח שמווווווו מגעיל סוטה דוחה 

כשזה היה בהתחלה והרמז היה עדין פשוט התעלמתי, אבל כשזה התקדם לפסים מעשיים כבר לא יכולתי לשתוק ואמרתי לו שנעוף משם מהר, הוא רצה לברר למה וקלט את גודל הטראומה...

התחלתי לכתוב עם שגיאות כתיב

אפילו כשרק למדתי קרוא/כתוב לא היו לי

פגישה אחרונה לפני החתונה! אנחנו בריגושים עצומים נוסעים לטיילת בנתניה מתישבים מעדנות על הספסל

הבחורון שולף פרינגלס לנשנוש ומתחילים לדבר תכלס- מתחתנים עוד שבוע.......

תוך כדי שיחה הבחורצ'יק שולף מהשקית שלו פד ארוז באריזה אישית ​​​​​​​​​​​​​​ ושואל אם אני צריכה 

אני על סף התעלפות מריצה מחשבות בראש מה הבנאדם רוצה ממני???????

תוך כדי הוא פותח אחד ואני מגלה שזה טישו חדשני לאף שמגיע באריזות אישיות ​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​

מן הסתם היו והרבה

אבל עד עכשיו לא נזכרת בכלום

אחרי שכבר סגרנו חיפשתי בגד לאירוסין, והתלוננתי לו שלי למצוא רק שמלה לאירוסין, יותר קשה ממה שיהיה לו למצוא ביגוד מלא לחתונה...

אז המתוק הזה ניסה - בשיא הרצינות - לנחם אותי - "אבל לחתונה כבר כן יהיה לך פשוט למצוא שמלה - את בסך הכל צריכה שמלה לבנה, מה כבר יש לך לבחור?"

יש לו אחיות?????

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.

איך הוא אוכל?

יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?

אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו? 

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב

איזה חברה הבדיקה?

בגדול נראה חיובי לגמרי

הבדיקה של לייף הסגולה

מקווה מאוד שזה זה.

בשעה טובה!!!

בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות

מציעה ללכת לעשות בדיקת דם

בהצלחה ענקית!!!

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

היא יודעת מה עושים עם משחקים?

אולי אפשר להתחיל לה משחק ואז לנסות ללכת קצת

להתחיל לשחק איתה וללכת לרגע ולחזור, ואז בהדרגה ללכת ליותר ויותר זמן.

אולי לנסות שזה יהיה משחק ביחד עם האח ולהשאיר את שניהם ביחד.

משחקים של 10 דק-רבע שעה כל פעם כי הם מאבדים סבלנות, אבל איך שאני קמה היא קמה יחד איתי

עם הגדול יותר היא לא משחקת אלה בעיקר מציקה ולוקחת לו דברים אז אי אפשר להשאיר אותם לבד גם בלי השגחה

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

עכשיו אמא עסוקה,אמא עושה עושה x y כשאמא תסיים אמא תשב איתך,כשתסיימי תגידי לה אמא סיימה עכשיו אמא יכולה לחבק אותך.  בהתחלה היא תבכה ותתנגד אבל בהתמדה היא תבין.

מסקר קטנטן סביבי, שמתי לב שזה יחסית גורף לילדי הגיל הזה.

אני ממש חושבת שזה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה מאז שהם נולדו.

כבר ההריון ועד היום: כל הזמן מלחמות, סטרס באוויר, חוסר שגרה.

ממש מאמינה שזה קשור.

והיו לי מצפונים על כל הסטרס במהלך ההריון.

מעניין לבדוק אם זאת באמת תופעה רחבה יותר בשנתון הזה

בת שנה וחצי

זה משגע אותי ממש.

אני לפעמים מתייאשת ושמה אותו על השיש כשאני צמודה אליו וככה מבשלת או מכינה אוכל .

ב סעודות שבת הוא ישב רק עליי. לא הסכים בכסא שלו בשום אופן, כמובן אוכל לי מהצלחת 😵‍💫

הוא מתוק בטירוף שזה המזל שלו.

ויש לו קטעים שהוא מוכן לשחק עם אחיו וטיפה לשחרר אותי, אם הוא רואה אותי, הלך עליי. אני לפעמים מסתתרת 😉.

יש לציין שהוא נדבק אליי ולא מוכן לעזוב בעיקר כשהוא עייף/ רעב, אם אני יודעת שהוא ישן טוב אוכל טוב אז הוא בסוף מסתדר. אצל המטפלת הוא סבבה ומסתדר מצוין, רק לי הוא עושה הצגות. 

צריך להראות שאת נזקקת לעירויים וכד'.

אני הגעתי גם לאשפוזים.

שימי לב ששמירת ההריון נחשבת רק מחודש ויותר לכן כדאי לחכות.

בלי קשר, למה את לא לוקחת זופרן? אם יכול לעזור לך?

אני- גם אם זופרן עדיין לא הייתי מסוגלת לעבוד

קוראת פה על הנשים שככה סוחבות עם הפראמזיס את ההריון וממש יש לי הערכה והערצה עליכן !

עירויים ואשפוזים ועושות את זה שוב  - ממש עבודת קודש ! 

עם אשפוז בית כל ההריון

אשפוזים בבית חולים 

חוסר תפקוד מוחלט 

התעלפויות חוזרות

ועוד בעיות...

זה קשה לקבל (שמירה/נכות) אבל אפשרי.. וגם תלוי על איזה פקיד את נופלת .

צריך להעלות כל דבר שקשור- תיעודים של התייבשויות והתעלפויות, תיעודים של עירויים, פירוט של תרופות , בדיקות דם לא תקינות וכל מה שיש לך...

ומכתב מפורט מרופא נשים מקצועי שממש מפרט על החוסר תפקוד על חוסר יכולת לעשות דברים על ההשפעות על הרמה של ההיפרמזיס וכו

וגם לא לפחד לערער, הרבה פעמים אחרי ערעור כן מקבלים

בהצלחה יקרה♥️

שבת בבוקר עדיין מתלבטת לגבי העיקרית

עוקבת איתך 

ערב מרק עוף והמון ירקות עם קניידלך

בוקר עוף ותפוחי אדמה ברוטב תפוזים בתנור, אנטיפסטי

סדש קניידלך, ביצים קשות או חביתה,  אולי תפוחי אדמה מבושלים כמו כרפס

מצות

עוגה קנויה לילדים, פומלה ואננס, יש גם גלידה חלבית

סלט ירקות,  מטבוחה, אולי ממרח זיתים, מקלות גזר בתנור

מרק עם קניידלך בלילה

האמת לא מכינה לשבת כלום. אולי עוגות.

אבל הכנתי מלא לליל הסדר (אנחנו משפחה קטנה והכנתי לכל המשפחה של ההורים שלי 12 נפשות).

חלק נשאר וחלק אחרים יכינו.

הכנתי לערב חג (שלא יהיו רעבים):

חזה מתובל, שניצלים, פירה, סוג נוסף של פירה, ונקניקיות

לליל הסדר: עוף בדבש, תפוחי אדמה וגולאש בשר.

ליום- בשר מתוק עם בטטה ותפוא, והיה גם עוף בתנור.

וסלטים-

מטבוחה מרוקאית

כמה סוגים של חציל

סלק

פלפלים

בישלתי לפני החג עד 3 בלילה.

ומיציתי!!

היום לא רוצה לבשל!

וגם לחמניות מקמח מצה וקמח תפו"א (אלתרתי קצת ויצא יחסית בסדר ב"ה. העיקר שהקטנה אהבה, ועכשיו יהיה לה מה לאכול... נראה לי שבפעם הבאה אכנסי גם קמח שקדים, שיהיה קצת בריא)

הבת שלי מכינה מרק וחמין, וגם תפו"א וסלט גזר מרוקאי.

איזה מזל שלא כל הבישולים עליי🤭

אני פשוט חותכת לעיגולים דקים, מסדרת בתבנית ומפזרת מעל תערובת של ביצים, שמ"ז ותבלינים (הפעם הוספתי גם קצת קוטג' ושקדים טחונים).

אם יצא טוב או לא - נדע בשבת🤭

באיחור ממשששש

מכינה מרק קניידלך, חמין, בטטה ותפוא בתנור, קציצות מצות, לחמניות (מאבקה קנויה)

בישלתי ביצים קשות ותפוא (אם אספיק אכין בורקס מצה)

ואולי אקח עוד רעיונות מפה אם אספיק, או לחג שני…

וסלטים-אצלנו אוכלים סלטים חיים בעיקר.

פסטו

סלט ירוק עם שקדים

סלט כרוב

סלט מלפפון עגבניה..

והבוקר עוף בתנור עם תפו''א ובטטות.

הכי פשוט.

אין לי כוח לבישולים.

ערב

דגים ומרק עוף עם קניידלך

בוקר

קציצות מטוגנות גם עם חציל ותפוחי אדמה

תפוחי אדמה ובטטה בתבשיל

בשר כבש

סדש

דגים שנשארו וסלטים

אולי נכין בלינצס/ פנקייק

סלטים- מטבוחה חציל במיונז חציל מטוגן גזר מבושל כרוב עם מיונז ביצים וסלטי ירקות/ חסה וכו