וכל סיפור ההיכרות איתו זו פאדיחה אחת גדולה ואאוטינג רציני

היתה שווה הפאדיחה הזאת

באיזה דייט מתקדם החלטנו (החלטתי) שנוסעים לים!

נתקענו עם הרכב בחולות

אנחנו נוסעים איזו שעה,

הוא משוויץ עם הרכב של אמא שלו,

שמים שירים בפול ווליום,

הוא אחלה נהג,

הכל זורם וקליל.

מגיעים לחוף-

נכנסים עם הרכב כי "למה שנלך ברגל אם יש רכב",

רואים מכונית תקועה חול,

הגאון אומר "בוא נעקוף אותה מימין",

עוקפים ו... נתקעים כמוהה

היינו תקועים בערך שעה וחצי עד שהצלחנו להוציא אותה.

מיצינו את הים אחרי חצי שעה

היה שם בחור עם חבלים וג'יפ. 

החבלים נקרעו כל רגע,

ואז הגיע רוסי אחרי שעה בערך עם איזה חבל רציני כזה...

איכשהו חולצנו...

למה אין לי שום פאדיחות?? לא נו.

אולי היו לי המון וכל תאי הזיכרון שלי טבעו? מחקו אותם?

פאדיחוווווווווות!!! בואו לאאאאאאאאאמממממממאאאאאאאאאאא!

לא הבנתי אם את אפרת או לא...

(ותכל'ס גם אין לי ממש פדיחות בנושא...)

אבל כאן יש לי מה לספר:

1. בחור שנפגשתי איתו (ולא התחתנתי איתו ב"ה): אכלנו תפו-צ'יפס במהלך הפגישה, והזקן שלו התמלא בפירורים. כל הפגישה הסתכלתי עליו, ולא העזתי לומר דבר...

2. בפגישה השלישית עם בעלי הוא עזב אותי לכמה רגעים כדי ללכת "למקום חשוב" (קרי: שירותים). בזמן שהמתנתי לו הגיע אליי יהודי מבוגר וזר לחלוטין, ואמר לי בטון מלא אמונה: "הוא בחור טוב, באמת טוב! שיהיה לכם בהצלחה, באמת בהצלחה!"

אח"כ הסתבר שהוא אמר אותו דבר (רק בלשון נקבה ) לבעלי כשחזר מהשירותים...

אנחנו קוראים לו "אליהו הנביא הפרטי שלנו" .

3. ובניגוד חריף לאותו אליהו הנביא: בפגישה האחרונה שלנו לפני החתונה, ניסינו למצוא מקום לשבת בו בלי שיהיה חשש ייחוד. כיוון שגן הוורדים היה ריק באותן שעות בוקר (לשם שינוי נפגשנו בבוקר, כי כמאורסים מותר ), התיישבנו בתחנת אוטובוס מחוץ לו.

פתאום מגיע איש צעיר, עוטה בגדים שחורים ומשקפי שמש, הוציא לנו תעודת שוטר, ושאל אותנו בתקיפות מה אנחנו עושים פה...

מסתבר שהתחנה שבה בחרנו לשבת מוצבת בדיוק לפני בית ראש הממשלה/בית המשפט (כבר לא זוכרת מה מהם ), והשוטר הסמוי חשד בשני הצעירים ה"מתנחלים" שהם מרגלים אחר נקודות תורפה שם...

הוא לקח את בעלי הצידה לבירור, ביקש ממנו תעודת זהות, ואני הייתי בלחץ שמא את יום חתונתנו הוא יבלה בבית המעצר... (יש לו עבר "פלילי" מההתנתקות, שב"ה נמחק לאחר שבועיים מסיומה...)

אבל ב"ה השוטר שחרר אותו אחרי כמה רגעים, ואפילו לא קרא לי לבירור דומה (הייתי מתעלפת במקום אם כן), ורק ביקש ממנו שלא נמשיך לשבת שם...

הייתה חוויה לא נעימה, אבל כיום יש לנו סיפור לנכדים

לא- את פשוט קורעת

ומאז היינו שם כמה פעמים... ירושלמים שכמותנו... (בעלי גר ולמד בירושלים, ואני למדתי בירושלים, אז מלבד שלוש או ארבע פעמים - כל פגישותינו היו בירושלים...)

אה, ובתקופה הזו בכלל לא היה את גשר המיתרים!

ואכן זכות גדולה לגור בירושלים! (למרות כל הפיח והעשן...)

למרות שזכינו להיות שם בפגישה הראשונה ובפגישה האחרונה לפני החתונה ובעוד כמה פעמים באמצע?

אם כבר (עוד סוג של פדיחה), אז בעלי הציע לי נישואין בצומת לטרון, ליד פונדק בלתי-כשר בעליל, באיזה יום שישי אחד.

כשנסעתי לפגישה הזו (ואיחרתי המון...) הייתי בטוחה בלבי שהוא לא יציע לי היום, כי איזה מן מקום ויום אלה להציע בהם נישואין??

מסתבר שבעלי חושב יותר פרקטי ממני - הוא הגיע להחלטה, אז זהו. אין מה לדחות.

לפחות כשאנו עוברים שם כיום מראה המקום הזה השתנה בעינינו לטובה...

בעלי לא הציע ולא שאל.

תמיד אני אומרת לו שהוא חטף אותי

והנסיך כל כמה זמן קוטף פרח ומגיע הביתה, כורע ברך ושואל התנשאי לי. מנסה לתקן את הטעות

למה כמה פעמים נפגשתם לפני שהתארסתם????

ואני חשבתי שאנחנו נמרחנו כשסגרנו רק בפגישה שמינית, במקום ברביעית-חמישית...

בשלב מסוים כבר לא ספרנו. סה"כ זה לקח כחודשיים.

באמת יחסית נמרחנו בסוף, בגלל כל מיני סיבות (ביניהן - שההורים שלו לא היו בארץ באותו זמן, ורצינו לפגוש אותם ביחד לפני ההחלטה הסופית), אבל ביחס לסביבה שלי זה היה די קצר... הרוב נפגשו שלושה חודשים לפחות...

היו כאלה שלקח להם 8, מקסימום מקסימום 10, אבל להרבה חברות שלי לקח 4-6, והיו כאלה שאפילו 3...

קשה לי אפילו לחשוב על להיפגש עם מישהו חודשיים שלוש, ואם זה לא זה - זה ממש קשר וקשה עם זה, וממש שורף זמן, לא?

אבל יש חסידויות שהנורמה זה 1-2 פגישות, מקסימום 3, כל אחד והמנהגים שלו, העיקר שמתחתנים בסוף באושר

לא בביקורת, בכלל לא...

רק שזה באמת עולם מושגים שונה... (ואני דווקא שייכת לקצה הדוס של הציבור הדת"לי, שבאמת לא מעוניין לגרור יותר מדי זמן את משך זמן הפגישות...)

זה באמת עולם מושגים שונה...

פעם שאל אותי קולגה חילוני, כשביקשתי ממנו לחכות רגע בזום שאני אכין לתינוקת מטרנה, בת כמה אני שכבר יש לי תינוקת. וכשעניתי לו שאני בת 21 - הוא היה בשוק והתחיל לשאול מתי התחתנתי ואחרי כמה זמן שנפגשנו...

חחח, איך הוא היה בשוק .

מתחיל לספר לי על היותו בן 23 ועוד לא חושב אפילו בכיוון של חתונה, על אחותו המאורסת - שהתארסה רק אחרי 6 שנים עם החבר שלה... (ואני חושבת לי, איזה בזבוז של זמן! מה יש להם למרוח 6 שנים??? )

כמובן, שהשיחה לא היתה נעימה לי - הוא היה גבר, אבל מה אכפת לי לענות?

גם אני הייתי בגיל 21 עם תינוקת, "למגינת לבם" של כל קרוביי החילונים...

יש כאלה שעושים אחרי האירוסין, לא לפני!

הפגישות בדרך כלל מתחילות רק בערב, אין מתי...

הייתה לנו פגישה אחת של 7.5 שעות שבאמת התחילה בצהריים, וזה ממש נדיר... כולם היו בשוק מזה! אבל זו היתה כבר פגישה שביעית, הרב לא מגיעים לשם בכלל...

שאר הפגישות היו באזור ה-3-4 שעות.

גם לפני החתונה וגם אחרי בעיקר, חחח...

אני למשל, ממש מבולגנת לצערי הרב

בעלי לפני החתונה היה בטוח שאני מלכת הסדר והניקיון...

חחח

ולי גם יצא אירוסים יחסית ארוכים בשבילנו (ליטאים, לא חסידים שאצלם זה 10 חודשים, שנה!) - ארבעה חודשים כמעט (נתקענו עם ספירת העומר...)

וברור שאי אפשר להחליט מתוך לחץ, אסור אסור אסור, ואנחנו לוקחים כמה פגישות שצריך עד ההחלטה. לבעלי היה קשה להחליט, לכן זה נמרח פי שניים ממה שחשבתי (איך הייתי בטוחה שהוא יציע לי בפגישה רביעית! באמת!).

ואם הוא היה צריך יותר זמן - הוא היה בהחלט מקבל. (השדכנית סיפרה לנו על השידוך הראשון שהיא ניסתה לעשות - הם יצאו 18 פעמים עד שהחליטו! וגם הם חרדים, כן? אבל אם קשה להחליט, לוקח יותר זמן...)

אלא פשוט הבחור והבחורה התחילו מיד לדבר, וגילו שיש ביניהם חיבור. רק בסוף הפגישה הם נזכרו לברר את השם... והסתבר להם שהם לא מאותה עדה...

זה המסר של הסיפור - שעלולים להפסיד בגלל הקיבעון העדתי...

(שאגב ב"ה לא קיים אצלנו: אני אשכנזייה ובעלי ספרדי, וגם אצל הוריו - אמו אשכנזייה...)

בעלי כל הזמן צוחק עליי שהוא "גייר" אותי... 

איזה - הוא לבנבן יותר ממני!

שבה "סגרנו", יצאנו נרגשים מהמלון לרחוב, פתאום אני רואה אותו קופץ כנשוך נחש ורץ קדימה לעצור איזה רכב שהתחיל להתניע בכביש, אחרי כמה שניות הוא חזר בפרצוף נבוך נבוך. מסתבר שהרכב היה ממש דומה לרכב שלו והיה בטוח שנגנב לו... איך שהוא התפדח

@השם בשימוש כבר...

נכון @השם בשימוש כבר מתוקה שלנו?

אי אפשר לשמוע מה שכותבים, רק מה שאומרים...

בסדר, מתוקה שלנו?

אני בטוחה שכולן פה מסכימות איתי על התואר, נכון בנות???

מידי פעם הציע לי גם. אבל לגמרי הסתדר עם עצמו...

ומדובר בפגישה ראשונה

רק מענייו מי היה השדכן ששידך גבוהה לנמוך

אתם מתחבקים ואין לכם בעיה, אנחנו הקרירים (צוחק)

הפאדיחה הכי מצחיקה!!

יפה שזרם איתן

אז אנחנו ישבנו פעם במסעדה(אחרי שהתארסנו),

פתאום אני קולטת חבורת בנות מהצד השני,

יושבות מצחקקות, מצביעות עלינו.

יש להן מזל שהייתי רגועה באותו היום,

אחרת הייתי קמה וצועקת עליהן שזה לא מנומס

וכנראה הבת שלי גם כזאת

לא הבנתי מי התחתן עם מי

לרגע לא הבנתי אם היא עבדה עליה שהוא נשוי,

או שהיא רק עבדה עליו שהוא לא נשוי, ואז...

עזבי, הסתבכתי

טיילנו ברובע היהודי, ונכנסנו לחנות יודאיקה - הוא ראה שופרות יפים במחיר טוב, ומכיוון שהוא בעל תוקע - הוא החליט לקנות אחד.

אחרי שהוא בוחן את השופרות ובוחר לעצמו אחד, אנחנו נעמדים בקופה.

וכשמגיע תורנו - המוכר שואל אותו עלי - זאת אשתך? בעלי אומר לא שלא, והמוכר ממשיך ושואל - זאת חברה שלך?

אני לא זוכרת מה בעלי ענה, אני החלפתי כמה וכמה צבעים (תזכורת - אנחנו חרדים!), וברחנו מהחנות במלוא המהירות תוך שהמוכר מרעיף עלינו ברכות...

וכל הקונים מסתכלים

לבעלי יש חבר שנתקע בשידוכים, עד שהוא יצא עם אחת בת 18 - שעקרונית הוא ממש לא הסכים לגיל הזה (רצה מישהי בגילו ולא צעירה ממנו, העדפה די נדירה, אבל כנראה שקיימת).

פגישה שניה הוא לוקח אותה למסעדה והיא אומרת לו - ממילא לא אתה זה שמשלם אלא אבא שלך, אז אני יכולה לנצל ולהזמין מה שאני רוצה!

הבחור שמע את זה - ואמר לעצמו כן! זו הבחורה בשבילי!

והם נישאו באושר...

 (מעניין כמה פגישות לקח להם, אם הוא החליט בפגישה שניה כבר...)

רצה אישה בת בנים כי עוד לא קיים פרו ורבו, מתעקש על זה עד היום, כשהוא רווק בשנות השבעים שלו... מסכן...

עד אז נשאר בחוסר הבנה...

אבל טחינה זה לא רע

רצוי גם חמוצים...

ביקרנו את הסבתא בבית אבות

במקופ לעלות ברגל שלוש קומות

הברנש החליט להיות ״מגניב״ ולהראות לי קיצור דרך, אממה - השער היה נעול

עם גדר לא ממש גבוהה

אלוקים יודע מאיפה הצליח לשכנע אותי לטפס על הגדר וכך לצאת החוצה

השבעתי אותו שלא יסתכל (הייתי עם חצאית צרה ממש. מה נסגר???!)

עד היום אני צריכה להאמין לו שלא הסתכל...

ואז הגיע השומר וצרחחח עלינו את נשמתו

היה בטוח שאנחנו פורצים!

אל תנסי לשכתב את ההיסטוריה!

(ההפרש בינינו דומה, רק יותר נמוכים...)

אבל הוא עדיין מתפלא לגלות לפעמים כמה נמוכה אני!

אבל בהפרש יותר גדול - בעלי 1.90 גם כן, אבל אני 1.55...

אצלנו העקבים אפילו לא עזרו

בעודנו מאורסים-

הסבתא הציגה אותנו בפני השכנה

והיא בתגובה

He looks like a bar mitzva boy

אז תודה יקירתי,

אני דווקא חשבתי שהוא נורא גברי וחתיך. טוב לך??

טוב, ובגלל שהוא באמת נראה צעיר כזה (מקווה שגם בגיל מאה יחשבו שהוא בן 50 ושאני אמא שלו)

.הלכנו פעם באנשהו עם הילד הבכור בעגלת אמבטיה, עוצרת אותנו אישה חילונית בגיל העמידה- תפס לה את העין זוג חרדים

והתחילה לבלבל את המוח שגם אחותה שגרה בבורו פארק אז הילדים שלה מתחתנים נורא צעירים בני שמונה עשרה בלה בלה בלה

בעלי בנימוס רב- אה, אני בן 24, אשתי בת 22 והילד המתוק קוראים לו איקס והוא בן חצי שנה

סוף פסוק!

כשזה היה בהתחלה והרמז היה עדין פשוט התעלמתי, אבל כשזה התקדם לפסים מעשיים כבר לא יכולתי לשתוק ואמרתי לו שנעוף משם מהר, הוא רצה לברר למה וקלט את גודל הטראומה...

התחלתי לכתוב עם שגיאות כתיב

אפילו כשרק למדתי קרוא/כתוב לא היו לי

אחרי שכבר סגרנו חיפשתי בגד לאירוסין, והתלוננתי לו שלי למצוא רק שמלה לאירוסין, יותר קשה ממה שיהיה לו למצוא ביגוד מלא לחתונה...

אז המתוק הזה ניסה - בשיא הרצינות - לנחם אותי - "אבל לחתונה כבר כן יהיה לך פשוט למצוא שמלה - את בסך הכל צריכה שמלה לבנה, מה כבר יש לך לבחור?"

יש לו אחיות?????

חוץ מזה - הוא רגוע? יש לו זמן ערות רגוע ביום? איך העליה במשקל? פשוט לוודא שאין משהו אחר שמפריע לו...

יש לו מעט מאוד זמנים רגועים.

עליה במשקל מעולה.

היינו כבר אצל רופא ששלל כל סיבה אחרת לכאבים או משהו בסגנון..

מאוד יכול להיות שמשהו מפריע לו, והרופא לא עלה על זה.

יש מצב למשל של ריפלוקס סמוי, שזה מאוד כואב להם, והם לא מסכימים להיות בתנוחת שכיבה. אבל מבחינת הרופא הוא עולה במשקל והכל בסדר.

(ריפלוקס סמוי אפשר לזהות אם רואים התפתלויות בזמן האוכל)

יש עוד מצבים שגורמים להם לכאבים או לחוסר נוחות.

הוא רגוע בהנקה, ובזמנים המעטים הכן רגועים שיש לו- אין לו בעיה לשכב על הגב..

לא עבר מעצמו. הייתי ישנה איתו בעיקול המרפק, בלי יכולת לזוז כי אחרת הוא התעורר. אפילו על בעלי הוא ישן פחות טוב. התחלנו איתו תהליך ללמד אותו לישון לא עלי בגיל חודשיים בערך. התחלנו מלהניח בעגלה תוך כדי נדנוד, מגע בגב והמהום קבוע. ככה הוא שרד לפעמים חמש דקות שלימות. לאט לאט הזמן התארך. אח"כ עברנו לרק נדנוד ואז לנדנוד אבל רק בהתחלה ופעם בדקה וכו'. בסוף הגענו למצב שהוא הצליח לישון על מזרון אחרי שנרדם עליו בזמן שישבו לידו. זה קרה כשהיה בן חצי שנה בערך.

בדיעבד יש דברים שיכול להיות שהשפיעו ושווה לך לבדוק. יש לו לשון מעט קשורה. לא הפריע לינוק עד שהיה בן 3 חודשים, אבל מאוד יכול להיות שהשפיע על חוסר השקט. היו פה כמה סיפורים דומים בערך באותה תקופה.

יש לו רגישות תחושתית גבוהה. קשה לבדוק את זה אצל תינוק, אבל בגיל שנתיים הוא כבר הסכים ללבוש רק בגדים מאוד מסויימים כי השאר "מגרד".

בהצלחה ומקווה שאצליכם יהיה פשוט יותר.

וממליצה מאד על הספר של הלוחשת לתינוקות, לי מאד עזר.

למרות ששיטות ההרדמה שלה דווקא לא עזרו לי... אבל סדר היום ממש עזר לי.

תודה! אנסה לקרוא

אבל אצלי דווקא כן ישנו במנשא.. ניסית מנשא קשירה מבד? אצלי הכי אוהבים אותו בגיל הזה...

זה לא הסתדר לבד... רק כשעבדתי על הרדמה עצמאית. היו תינוקות שעבדתי כבר בגיל הזה אבל אז התקלקל במשבר 4 חודשים... אז התחלתי לעבוד על זה רק אחרי 4 חודשים. שוקלת לקנות ערסל ניע-נוח לפעם הבאה, אומרים שהוא ממש עוזר לבעיה הזאת.

וואי באסה לשמוע שלא עובר לבד..

זה מציל את החיים שלי בשלב הזה. עוזר גם לכאבי בטן כי קצת לוחץ את הבטן של התינוק על הבטן שלי וגם עוזר להרדים

יכול להיות שזה סתם ולא קשור אליכם אבל משתפת לסיכויי שזה יועיל...

גם אצלי הקטנה היתה ישנה רק רק עלי עד שהתרנו לה את הלשון. היתה לה לשון קשורה אחורית, שלושה רופאים אמרו שהלשון לא קשורה (והיא גם עלתה במשקל ולא פצעה אותי בהנקה) ורק כשלקחתי למומחית היא אמרה שכדאי להתיר והיה שינוי משמעותי. כנראה מה שהיה זה שהלשון הקשורה גרמה בליעה מטורפת של אוויר בהנקה (בנוסף למאמץ גדול בהנקה אז ההנקות היו קצרות ותכופות) וכל האוויר גרם גם לריפלוקס.

אחרי ההתרה היא לא נהייתה פתאום תינוקת רגועה אבל לגמרי הרבה יותר רגועה מלפני, והצליחה לישון גם בשכיבה בעגלה (למיטה לקח עוד זמן להרגיל.. אבל לפחות היא לא היתה עלי).

שבשבועיים הראשונים הוא לא היה ככה בכלל!

הוא היה ישן מעולה, אפילו רק הייתי מניחה ונרדם ל 3-4 שעות בכיף..

אז אני פשוט לא יודעת מה השתנה..

ואולי זה שכן היה ככה בהתחלה מראה שזה ען נקודתי ויוכל לחלוף אחרי תקופת גזים וכד'?

אצלי בשבועות הראשונים היו ימים כאלה וימים כאלה. ממש היו ימים שהייתי מניחה והיא היתה נרדמת, ואז יום אחרי צרחות בלתי פוסקות. לא יודעת מה היה שונה שם.. (אולי הרפלוקס התחיל רק אחרי הצטברות של האוויר?).

אגב אני זוכרת שגם עם הגדול שלי היה כמו שאת מתארת- בשבוע הראשון היה תותים ואז בגיל שבוע וחצי התחיל להיות ממש לא רגוע. תמיד ייחסתי רק לגזים, אבל בדיעבד אני יודעת שכנראה יש לו לשון קשורה ובאסה שלא היתה לנו מודעות לזה. מניחה שזה היה שילוב של הלשון הקשורה וההשלכות שלה, והגזים הרגילים.

אם כי התינוק שלי שהיה הכי קשה להרדים אותו התקשה כבר באשפוז אחרי הלידה.

לא ירדו ממני לדקה עד גיל 4 חודשים, ובגיל 4 חודשים התחילו לתת לי לנשום קצת

ומצטרפת למי שכתבה לנסות ללמד אותו לינוק בשכיבה. הרבה יותר קל ככה.

הנקתי בשכיבה ילד קודם.. אבל הפעם הוא לא זורם על זה..

להתחיל כל הנקה משכיבה, ואז כשהוא מתעצבן לעבור לישיבה? או חצי שכיבה וחצי ישיבה, או כשאת שוכבת אבל הוא בתנוחה קצת אחרת, נגיד על הצד? אני לא ממש בטוחה, אבל אם תצליחו למצוא סיסטם שעובד לכם כנראה שזה יקל על שניכם...

לחזור בגלל הסיבה עכשיו? הוא יעשה משהו אחר?

שווה להתייעץ עם זה שהייתם אצלו

של החיים, הם למעשה חלק מההריון . התינוק מאוד עוברי עדיין וזקוק להמון מגע וכרבול ... זה לא פינוק, זה ממש צורך שלו כדי לחיות, לגדול ולהתפתח. תנסי לנשום עמוק, זה גיל שעובר כ"כ מהר ונתגעגעים לעוברון הזה שהיה מקופל עלייך כמו כדור חמוד. תנסי להרים רגליים ולעצום עיניים ולנוח.

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

אין יותר מלחיץ מ"אני מתלבטת אם להגיד לך משהו"...

אוף.

חיבוק גדול!

חוויה של טבילה מעורבבת עם כ"כ הרבה רגשות, אני תמיד מדמיינת שיש נשים (סליחה) שמנות ממני/ מכןערות ממני/ מבוגרות ממני/ מוזרות ממני שטבלו פה .. אז... לא יזכרו אותי...

מעולם לא נתקלתי באמירה כזו של בלנית, נשואה מעל 20 שנה, ההפך אני ממש מרגישה שהן מנסות להיות בלתי נראות, לא מסתכלות עלי , מסתובבות לצד השני , ומסתכלות רק על הטבילה כשאני בתוך המים( בעיקר באחד המקוואות בעיר שלי, אבל גם בשני הן בסדר). אני חושבת שאת יכולה לבקש שהבלנית לא תסתכל, שתסתובב ותסתכל רק אם כל בראש במיים, והטבילה כשרה, זה בעצם התפקיד,שלה. לא דום דבר מעבר.

ולנסוע למקווה איר זה יותר זמן, וכמו שאני מכירה את עצמי אני פשוט רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר

אצלנו בזמן שהטובלת יורדת לבור הטבילה הבלנית עומדת עם הגב אליה או מרימה את המגבת למעלה שתחצוץ.

יש רק בלנית אחת?

אצלנו יש כמה

את המשפט הנ"ל היא אמרה לי כשחזרתי לחדר להתארגן

אם כן תבקשי מהאחראית שלא ישבצו אותה אצלך, ומקווה שיהיה לך בלנית נעימה ורגישה יותר

זה זמן כזה רגיש, שצריך להיות אובר ואקסטרה רגישים

אצלנו אני בכלל לא רואה את הפנים של הבלנית... היא דופקת על הדלת שלי ומיד מסתובבת לחדר של הבור ואני הולכת אחריה ואז נכנסת למים ורק אז היא מסתכלת על הטבילה ומיד יוצאת ומחכה עד שאני אכנס לחדר שלי חזרה.... גם ככה כל הקטע של הטבילה לא נחמד להרבה נשים!

ומה זה המשפט הזה לא הבנתי, לא משנה מה היא רצתה להגיד זה ודאי לא עניינה!!

היום אני כבר יודעת לשים גבול

מבקשת שלא יבדקו אותי ולא ישאלו שאלות (ממש נעים לעמוד מול אישה זרה עם מגבת ולהתחיל לדבר איתה 😵‍💫)

לאחרונה הגיעה אצלינו בלנית חדשה צעירה,

כשנכנסה אמרתי לה אני מוכנה והכל בסדר ( כלומר אין צורך לחפור)

אז היא שואלת אותי

מה.. זה פעם ראשונה שלך במקווה הזה 😲?? כאילו אני המוזרה פה

באמת שאין לי מילים.

כנראה שרוב הבלניות בסדר גמור אבל מספיק פעם אחת לעבור אי נעימות והשפלה כדי לגרום לכל הדבר הזה להיות הכי שנוא עליך בעולם

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

גם אם הוא לא יודע להביע את הקושי שלו פוחד מפרידה, עדיין הוא היה רגיל להיות 24/7 עם אמא ופתאום לעבור ל8 שעות רצופות במקום אחר עם מלא רעש וילדים ובלי אמא נראה לי ממש יותר מדי

כדאי לעשות בהדרגה של כמה ימים...

והגדולה שלי (שנה ו9) אצלה ואם אוציא את התינוקת מה עם הגדולה? זה יהיה לי קשה להוציא את שניהן מוקדם או שהגדולה תשאר ותבכה

אולי כן לעשות יום- יומיים שאת אוספת את שתיהם מוקדם, ואז רגיל אבל פחות קריטי

גם לכאלו שלא נראות הנקה יש ריצרצים בצדדים שהופכים אותם למתאימות

איך אמורים להניק מהריצ'רצ'ים האלו בצדדים

ספיציפית של הודולה ארוכים ממש, ואז אפשר להזיז את השמלה מהצד ולהניק. ממליצה לבשוק את זה כשמודדים.

חגיגיות עם רוכסן

ובכללי אני לא קונה "שמלות הנקה" אלא שמלות עם כפתורים/וי/ רוכסן וכו'

לתאירי יש דברים מהממים אבל הסטודיו שלה בקרית מלאכי

וגם נראה לי שיש בחנות שנקראת "לב שמח" (ראיתי אחת באלעד ואחת במודיעין עילית)

אם רחובות קרוב לך אז על כל רחוב הרצל יש כל מיני חנויות

יש גם חנות שנקראת קמי שאו אני לא בטוחה במרכז איפה היא, אבל יש אותה ברחובות, באחת הסמטאות של הרחוב הנ"ל

מורידה את הכתפיה מהכתף ואז ממש נוח לי להניק, ויש סרפנים ממש יפים וחגיגיים (כי כבר נמאס לי שכל השמלות שבת שלי הן מעטפת או כפתורים)

שהפתח מרובע גדול עם גומי כזה

יש לי חולצת בסיס ואני פשוט שולפת את השרוול

יש לך רעיונות למקומות ספציפיים בהם אוכל למצוא?

אני מאוד אוהבת את הסגנון והגזרות

וגם היה לי ממש נוח.

מגוון של שמלות ממש מוצלחות

מבחר גדול של שמלות הנקה חגיגיות

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לא מבינה האמת ששמים במיטת מעבר בכזה גיל

מיטת תינוק נותנת בטחון ובאמת אי אפשר לצאת ולהסתובב בבית סתם ככה בלילה

אצלי לפחות מעולם לא יצאו בגיל הזה לבד

הילדים שלי היו במיטת תינוק עד גיל שנתיים++ וישנו מעולה

וממש לא לסגור עליה את הדלת לדעתי. זה יכול ליצור טראומה של בהלה ש- למה בעצם? במיטת תינוק גם אם היא קמה היא נשארת במיטה (אאכ והיא נינג'ה קטנה) הבן שלי כשהיה מתעורר היה נשאר במיטה מתקשקש עם איזה ספרוו בד מתעייף וחוזר לישון

ובלי קשר בגלל שעברנו דירה ועיצבנו את החדרים- זה יותר יפה חחח

כדי שיהיה לשניהם האמת. מיד 2.

ולדעתי העיצוב של החדר הוא שיקול שולי לעומת מה שאת מתארת

את רואה את עצמך מתעוררת בלילה ןרדוף אחריה אחרי לידה שתחזור לישון? במיטת מעבר אפשר לישון גם בגיל יותר מאוחר. לדעתי הנוחות לוקחת (אם כי אני מבינה שכשזה לא לפי התכנון זה מבאס)

סתם נו כן

אבל זה הקטע היא לא כל הלילה טיילת

היא מתעוררת

צריך להרדים אותה שוב

וזהו עד הבוקר (בניגוד לבת הארבע שבאה אלינו ורוצה חיבוק ורוצה מים ומקסים פשוט)

אני העדפתי לחסוך את זה האמת..

יכולים להסתובב בבית ולעשות מלא בלאגן. וזה יכול גם להיות מסוכן.

זה לא הבעיה שצריך לקום אליה, אלא שהיא יכולה להסתובב והיא לא מודעת לסיכונים סביבה

זה השנקל שלי לפחות

יכול להיות גם ביום, לא רק בלילה. צריך להתאים את הבית לילדים קטנים שלא יהיו דברי סכנה.

לק"י

ולא כי כולם פה הם ילדים טובים ירושלים🤭

כנראה שאמצע הלילה פחות קורץ להם להשתובב בלעדינו.

לק"י

ולזה הגבתי.

בגלל שעוד מעט יהיה עוד תינוק קטן אז היא מתכוננת ומכינה אותה מראש למיטת מעבר כך שבע"ה עד הלידה היא כבר יותר תתרגל.

אני ממש מבינה את המהלך..בדרכ ההתרגלות למיטת מעבר לא לוקחת נצח.

לא רואה סיבה להשאיר במיטת תינוק, במקרה שלה הייתי קופצת על ההזדמנות של לידה נוספת בע"ה ומעבירה עכשיו (כך גם עשיתי עם ילדי בהפרשים צמודים). להשהות את זה ולהעביר למיטת מעבר כשיש עוד תינוק בן כמה חודשים לא יותר קל לדעתי.

כל אחת ומה שהתאים לה

לי התאים 2 מיטות תינוק כשהיו לי צמודים קטנים אז אני ממליצה, היא תחליט מה לעשות כמובן

בעיניי מיטת מעבר היא ממש מיותרת אגב (הייתה לי)

הצגתי רק עוד נקודת מבט

היא בציטת חבר ואחותה במיטה הגדולה יותר שלו

לא חושבת שאחזיר אותה למיטת תינוק היא בעקון בטוחה שהיא בת 17 ומאוד אוהבת את העצמאות שיש לה (לא ניתנת שנאכיל אותה למשל)