וכל סיפור ההיכרות איתו זו פאדיחה אחת גדולה ואאוטינג רציני

היתה שווה הפאדיחה הזאת

באיזה דייט מתקדם החלטנו (החלטתי) שנוסעים לים!

נתקענו עם הרכב בחולות

אנחנו נוסעים איזו שעה,

הוא משוויץ עם הרכב של אמא שלו,

שמים שירים בפול ווליום,

הוא אחלה נהג,

הכל זורם וקליל.

מגיעים לחוף-

נכנסים עם הרכב כי "למה שנלך ברגל אם יש רכב",

רואים מכונית תקועה חול,

הגאון אומר "בוא נעקוף אותה מימין",

עוקפים ו... נתקעים כמוהה

היינו תקועים בערך שעה וחצי עד שהצלחנו להוציא אותה.

מיצינו את הים אחרי חצי שעה

אולי כי הוא בהשוואה אליי...

היה שם בחור עם חבלים וג'יפ. 

החבלים נקרעו כל רגע,

ואז הגיע רוסי אחרי שעה בערך עם איזה חבל רציני כזה...

איכשהו חולצנו...

למה אין לי שום פאדיחות?? לא נו.

אולי היו לי המון וכל תאי הזיכרון שלי טבעו? מחקו אותם?

פאדיחוווווווווות!!! בואו לאאאאאאאאאמממממממאאאאאאאאאאא!

לא הבנתי אם את אפרת או לא...

(ותכל'ס גם אין לי ממש פדיחות בנושא...)

אבל כאן יש לי מה לספר:

1. בחור שנפגשתי איתו (ולא התחתנתי איתו ב"ה): אכלנו תפו-צ'יפס במהלך הפגישה, והזקן שלו התמלא בפירורים. כל הפגישה הסתכלתי עליו, ולא העזתי לומר דבר...

2. בפגישה השלישית עם בעלי הוא עזב אותי לכמה רגעים כדי ללכת "למקום חשוב" (קרי: שירותים). בזמן שהמתנתי לו הגיע אליי יהודי מבוגר וזר לחלוטין, ואמר לי בטון מלא אמונה: "הוא בחור טוב, באמת טוב! שיהיה לכם בהצלחה, באמת בהצלחה!"

אח"כ הסתבר שהוא אמר אותו דבר (רק בלשון נקבה ) לבעלי כשחזר מהשירותים...

אנחנו קוראים לו "אליהו הנביא הפרטי שלנו" .

3. ובניגוד חריף לאותו אליהו הנביא: בפגישה האחרונה שלנו לפני החתונה, ניסינו למצוא מקום לשבת בו בלי שיהיה חשש ייחוד. כיוון שגן הוורדים היה ריק באותן שעות בוקר (לשם שינוי נפגשנו בבוקר, כי כמאורסים מותר ), התיישבנו בתחנת אוטובוס מחוץ לו.

פתאום מגיע איש צעיר, עוטה בגדים שחורים ומשקפי שמש, הוציא לנו תעודת שוטר, ושאל אותנו בתקיפות מה אנחנו עושים פה...

מסתבר שהתחנה שבה בחרנו לשבת מוצבת בדיוק לפני בית ראש הממשלה/בית המשפט (כבר לא זוכרת מה מהם ), והשוטר הסמוי חשד בשני הצעירים ה"מתנחלים" שהם מרגלים אחר נקודות תורפה שם...

הוא לקח את בעלי הצידה לבירור, ביקש ממנו תעודת זהות, ואני הייתי בלחץ שמא את יום חתונתנו הוא יבלה בבית המעצר... (יש לו עבר "פלילי" מההתנתקות, שב"ה נמחק לאחר שבועיים מסיומה...)

אבל ב"ה השוטר שחרר אותו אחרי כמה רגעים, ואפילו לא קרא לי לבירור דומה (הייתי מתעלפת במקום אם כן), ורק ביקש ממנו שלא נמשיך לשבת שם...

הייתה חוויה לא נעימה, אבל כיום יש לנו סיפור לנכדים

לא- את פשוט קורעת

ומאז היינו שם כמה פעמים... ירושלמים שכמותנו... (בעלי גר ולמד בירושלים, ואני למדתי בירושלים, אז מלבד שלוש או ארבע פעמים - כל פגישותינו היו בירושלים...)

אה, ובתקופה הזו בכלל לא היה את גשר המיתרים!

ואכן זכות גדולה לגור בירושלים! (למרות כל הפיח והעשן...)

למרות שזכינו להיות שם בפגישה הראשונה ובפגישה האחרונה לפני החתונה ובעוד כמה פעמים באמצע?

אם כבר (עוד סוג של פדיחה), אז בעלי הציע לי נישואין בצומת לטרון, ליד פונדק בלתי-כשר בעליל, באיזה יום שישי אחד.

כשנסעתי לפגישה הזו (ואיחרתי המון...) הייתי בטוחה בלבי שהוא לא יציע לי היום, כי איזה מן מקום ויום אלה להציע בהם נישואין??

מסתבר שבעלי חושב יותר פרקטי ממני - הוא הגיע להחלטה, אז זהו. אין מה לדחות.

לפחות כשאנו עוברים שם כיום מראה המקום הזה השתנה בעינינו לטובה...

בעלי לא הציע ולא שאל.

תמיד אני אומרת לו שהוא חטף אותי

והנסיך כל כמה זמן קוטף פרח ומגיע הביתה, כורע ברך ושואל התנשאי לי. מנסה לתקן את הטעות

למה כמה פעמים נפגשתם לפני שהתארסתם????

ואני חשבתי שאנחנו נמרחנו כשסגרנו רק בפגישה שמינית, במקום ברביעית-חמישית...

בשלב מסוים כבר לא ספרנו. סה"כ זה לקח כחודשיים.

באמת יחסית נמרחנו בסוף, בגלל כל מיני סיבות (ביניהן - שההורים שלו לא היו בארץ באותו זמן, ורצינו לפגוש אותם ביחד לפני ההחלטה הסופית), אבל ביחס לסביבה שלי זה היה די קצר... הרוב נפגשו שלושה חודשים לפחות...

היו כאלה שלקח להם 8, מקסימום מקסימום 10, אבל להרבה חברות שלי לקח 4-6, והיו כאלה שאפילו 3...

קשה לי אפילו לחשוב על להיפגש עם מישהו חודשיים שלוש, ואם זה לא זה - זה ממש קשר וקשה עם זה, וממש שורף זמן, לא?

אבל יש חסידויות שהנורמה זה 1-2 פגישות, מקסימום 3, כל אחד והמנהגים שלו, העיקר שמתחתנים בסוף באושר

לא בביקורת, בכלל לא...

רק שזה באמת עולם מושגים שונה... (ואני דווקא שייכת לקצה הדוס של הציבור הדת"לי, שבאמת לא מעוניין לגרור יותר מדי זמן את משך זמן הפגישות...)

זה באמת עולם מושגים שונה...

פעם שאל אותי קולגה חילוני, כשביקשתי ממנו לחכות רגע בזום שאני אכין לתינוקת מטרנה, בת כמה אני שכבר יש לי תינוקת. וכשעניתי לו שאני בת 21 - הוא היה בשוק והתחיל לשאול מתי התחתנתי ואחרי כמה זמן שנפגשנו...

חחח, איך הוא היה בשוק .

מתחיל לספר לי על היותו בן 23 ועוד לא חושב אפילו בכיוון של חתונה, על אחותו המאורסת - שהתארסה רק אחרי 6 שנים עם החבר שלה... (ואני חושבת לי, איזה בזבוז של זמן! מה יש להם למרוח 6 שנים??? )

כמובן, שהשיחה לא היתה נעימה לי - הוא היה גבר, אבל מה אכפת לי לענות?

גם אני הייתי בגיל 21 עם תינוקת, "למגינת לבם" של כל קרוביי החילונים...

יש כאלה שעושים אחרי האירוסין, לא לפני!

הפגישות בדרך כלל מתחילות רק בערב, אין מתי...

הייתה לנו פגישה אחת של 7.5 שעות שבאמת התחילה בצהריים, וזה ממש נדיר... כולם היו בשוק מזה! אבל זו היתה כבר פגישה שביעית, הרב לא מגיעים לשם בכלל...

שאר הפגישות היו באזור ה-3-4 שעות.

גם לפני החתונה וגם אחרי בעיקר, חחח...

אני למשל, ממש מבולגנת לצערי הרב

בעלי לפני החתונה היה בטוח שאני מלכת הסדר והניקיון...

חחח

ולי גם יצא אירוסים יחסית ארוכים בשבילנו (ליטאים, לא חסידים שאצלם זה 10 חודשים, שנה!) - ארבעה חודשים כמעט (נתקענו עם ספירת העומר...)

וברור שאי אפשר להחליט מתוך לחץ, אסור אסור אסור, ואנחנו לוקחים כמה פגישות שצריך עד ההחלטה. לבעלי היה קשה להחליט, לכן זה נמרח פי שניים ממה שחשבתי (איך הייתי בטוחה שהוא יציע לי בפגישה רביעית! באמת!).

ואם הוא היה צריך יותר זמן - הוא היה בהחלט מקבל. (השדכנית סיפרה לנו על השידוך הראשון שהיא ניסתה לעשות - הם יצאו 18 פעמים עד שהחליטו! וגם הם חרדים, כן? אבל אם קשה להחליט, לוקח יותר זמן...)

אלא פשוט הבחור והבחורה התחילו מיד לדבר, וגילו שיש ביניהם חיבור. רק בסוף הפגישה הם נזכרו לברר את השם... והסתבר להם שהם לא מאותה עדה...

זה המסר של הסיפור - שעלולים להפסיד בגלל הקיבעון העדתי...

(שאגב ב"ה לא קיים אצלנו: אני אשכנזייה ובעלי ספרדי, וגם אצל הוריו - אמו אשכנזייה...)

בעלי כל הזמן צוחק עליי שהוא "גייר" אותי... 

איזה - הוא לבנבן יותר ממני!

שבה "סגרנו", יצאנו נרגשים מהמלון לרחוב, פתאום אני רואה אותו קופץ כנשוך נחש ורץ קדימה לעצור איזה רכב שהתחיל להתניע בכביש, אחרי כמה שניות הוא חזר בפרצוף נבוך נבוך. מסתבר שהרכב היה ממש דומה לרכב שלו והיה בטוח שנגנב לו... איך שהוא התפדח

@השם בשימוש כבר...

נכון @השם בשימוש כבר מתוקה שלנו?

אי אפשר לשמוע מה שכותבים, רק מה שאומרים...

בסדר, מתוקה שלנו?

אני בטוחה שכולן פה מסכימות איתי על התואר, נכון בנות???

זה התחיל מבחור שהיה נמוך ממני משמעותית (ראש ויותר) וכבר על ההתחלה לא היה כיף להרגיש אמא שלו.

בהמשך הוא הציע בנדיבות אם אפשר להזמין אותי לשתות משהו. כשאמרתי כן לקח אותי לסופר קרוב

וקנה כיבוד של מסיבת יומולדת של בני 5.

ישבתי המומה מולו צופה בו גומע בשקיקה בקבוק שוקו ענק בשלוק אחד (הציע לי גם, אבל באמת שירד לי החשק) וממשיך משם לביסלי,במבה ועוד.

הרגשתי ממש מיותרת ולגמרי נבוכה.

ולא פציתי פה מרוב הלם.

נדהמתי כשהבחור התקשר אחרי שהסתיימה הפגישה והודיע שהיה כ"כ נחמד ושהוא ישמח להמשיך

ועם בעלי היה סיפור אחר. אחרי שכבר יצאנו תקופה סיכמנו ללכת לשיעור של רב ששנינו אוהבים.

באותו יום שמעתי שהשיעור עתיד להתבטל והודעתי לו אבל איכשהוא הוא לא הבין וכן הלך. ולא הבין למה אני לא נמצאת.

דיברנו והבנו את הפיקשוש אבל אני הצטערתי מאד שככה התפספס.

כשהחמוד הופיע בביתי בסוף השיעור עם ספר של אותו רב שהוא קנה לי שם הבנתי שהלב שלו כנראה במקום הנכון...

היה לנו הכי כיף ככה...

לא נשמע לי מוזר בכלל, הכי כיף ככה

איזו מתנה מרגשת!!

אני נמסתי

מידי פעם הציע לי גם. אבל לגמרי הסתדר עם עצמו...

ומדובר בפגישה ראשונה

רק מענייו מי היה השדכן ששידך גבוהה לנמוך

 היו חסרים שם רק איזה 15 ס"מ...

אתם מתחבקים ואין לכם בעיה, אנחנו הקרירים (צוחק)

הפאדיחה הכי מצחיקה!!

יפה שזרם איתן

אז אנחנו ישבנו פעם במסעדה(אחרי שהתארסנו),

פתאום אני קולטת חבורת בנות מהצד השני,

יושבות מצחקקות, מצביעות עלינו.

יש להן מזל שהייתי רגועה באותו היום,

אחרת הייתי קמה וצועקת עליהן שזה לא מנומס

וכנראה הבת שלי גם כזאת

לא הבנתי מי התחתן עם מי

לרגע לא הבנתי אם היא עבדה עליה שהוא נשוי,

או שהיא רק עבדה עליו שהוא לא נשוי, ואז...

עזבי, הסתבכתי

טיילנו ברובע היהודי, ונכנסנו לחנות יודאיקה - הוא ראה שופרות יפים במחיר טוב, ומכיוון שהוא בעל תוקע - הוא החליט לקנות אחד.

אחרי שהוא בוחן את השופרות ובוחר לעצמו אחד, אנחנו נעמדים בקופה.

וכשמגיע תורנו - המוכר שואל אותו עלי - זאת אשתך? בעלי אומר לא שלא, והמוכר ממשיך ושואל - זאת חברה שלך?

אני לא זוכרת מה בעלי ענה, אני החלפתי כמה וכמה צבעים (תזכורת - אנחנו חרדים!), וברחנו מהחנות במלוא המהירות תוך שהמוכר מרעיף עלינו ברכות...

וכל הקונים מסתכלים

לבעלי יש חבר שנתקע בשידוכים, עד שהוא יצא עם אחת בת 18 - שעקרונית הוא ממש לא הסכים לגיל הזה (רצה מישהי בגילו ולא צעירה ממנו, העדפה די נדירה, אבל כנראה שקיימת).

פגישה שניה הוא לוקח אותה למסעדה והיא אומרת לו - ממילא לא אתה זה שמשלם אלא אבא שלך, אז אני יכולה לנצל ולהזמין מה שאני רוצה!

הבחור שמע את זה - ואמר לעצמו כן! זו הבחורה בשבילי!

והם נישאו באושר...

 (מעניין כמה פגישות לקח להם, אם הוא החליט בפגישה שניה כבר...)

רצה אישה בת בנים כי עוד לא קיים פרו ורבו, מתעקש על זה עד היום, כשהוא רווק בשנות השבעים שלו... מסכן...

בעלי בהמלצת המדריך חתנים הלך לאיזה בית מרקחת

וביקש:

שמן שקדים

עזרקאין

המוכר עוטף לו הכל יפה בשקית ומאחל:״לידה קלה״

עד אז נשאר בחוסר הבנה...

אבל טחינה זה לא רע

רצוי גם חמוצים...

ביקרנו את הסבתא בבית אבות

במקופ לעלות ברגל שלוש קומות

הברנש החליט להיות ״מגניב״ ולהראות לי קיצור דרך, אממה - השער היה נעול

עם גדר לא ממש גבוהה

אלוקים יודע מאיפה הצליח לשכנע אותי לטפס על הגדר וכך לצאת החוצה

השבעתי אותו שלא יסתכל (הייתי עם חצאית צרה ממש. מה נסגר???!)

עד היום אני צריכה להאמין לו שלא הסתכל...

ואז הגיע השומר וצרחחח עלינו את נשמתו

היה בטוח שאנחנו פורצים!

אל תנסי לשכתב את ההיסטוריה!

בעלי גבוה ממני בהרבה!

1.90

1.60

רוב פגישותיי היו על עקבים

אחרי החתונה ירדתי חזרה אל העם

מאז בעלי עדיין מחפש אותי

(ההפרש בינינו דומה, רק יותר נמוכים...)

אבל הוא עדיין מתפלא לגלות לפעמים כמה נמוכה אני!

אבל בהפרש יותר גדול - בעלי 1.90 גם כן, אבל אני 1.55...

אצלנו העקבים אפילו לא עזרו

בעודנו מאורסים-

הסבתא הציגה אותנו בפני השכנה

והיא בתגובה

He looks like a bar mitzva boy

אז תודה יקירתי,

אני דווקא חשבתי שהוא נורא גברי וחתיך. טוב לך??

טוב, ובגלל שהוא באמת נראה צעיר כזה (מקווה שגם בגיל מאה יחשבו שהוא בן 50 ושאני אמא שלו)

.הלכנו פעם באנשהו עם הילד הבכור בעגלת אמבטיה, עוצרת אותנו אישה חילונית בגיל העמידה- תפס לה את העין זוג חרדים

והתחילה לבלבל את המוח שגם אחותה שגרה בבורו פארק אז הילדים שלה מתחתנים נורא צעירים בני שמונה עשרה בלה בלה בלה

בעלי בנימוס רב- אה, אני בן 24, אשתי בת 22 והילד המתוק קוראים לו איקס והוא בן חצי שנה

סוף פסוק!

פגישה חמישית, שעת השקיעה, צבעים רומנטים בשמיים...מטיילת עם הבחורצ'יק בגינות באזור משכנות שאננים, מוצאים ספסל באזור יפה ומתיישבים לשוחח. אחרי כמה דקות מגיע בחור ערבי לאזור, נעמד מולי (מאחורי הבחורצ'יק שלי) ומתחיל לנפנף לי ולסמן לי אם אני רוצה ללכת איתו למקום שקט............ התעלמתי באלגנטיות והמשכתי לדסקס עם הפגוש שלי. הערבי הלהוט חשב שאני לא מבינה רמזים קלים אז מתחיל ברמזים קשים..... מפה לשם הרוכסן של המכנס שלו נפתח והעניינים כמעט ונשלפים החוצה...  פה כבר לא עמדתי בזה, התחננתי בדמעות לבחורצ'יק שלי, אם לא אכפת לו שנעוף משם ומהר, הבחורצ'יק מסתובב וכמעט מתעלף מהסצנה, תופס לי את התיק ואומר לי בואי מהר! רצנו משם בבהלה, והוא דואג שלא אסתכל אחורה כלל..

המתוק הזה לא עזב אותי עד שהייתי בטוחה בביתי החמים. והסוף? בטח שהתחתנתי איתו!

זה כנראה משהו סידרתי!

ימח שמווווווו מגעיל סוטה דוחה 

כשזה היה בהתחלה והרמז היה עדין פשוט התעלמתי, אבל כשזה התקדם לפסים מעשיים כבר לא יכולתי לשתוק ואמרתי לו שנעוף משם מהר, הוא רצה לברר למה וקלט את גודל הטראומה...

התחלתי לכתוב עם שגיאות כתיב

אפילו כשרק למדתי קרוא/כתוב לא היו לי

פגישה אחרונה לפני החתונה! אנחנו בריגושים עצומים נוסעים לטיילת בנתניה מתישבים מעדנות על הספסל

הבחורון שולף פרינגלס לנשנוש ומתחילים לדבר תכלס- מתחתנים עוד שבוע.......

תוך כדי שיחה הבחורצ'יק שולף מהשקית שלו פד ארוז באריזה אישית ​​​​​​​​​​​​​​ ושואל אם אני צריכה 

אני על סף התעלפות מריצה מחשבות בראש מה הבנאדם רוצה ממני???????

תוך כדי הוא פותח אחד ואני מגלה שזה טישו חדשני לאף שמגיע באריזות אישיות ​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​

מן הסתם היו והרבה

אבל עד עכשיו לא נזכרת בכלום

אחרי שכבר סגרנו חיפשתי בגד לאירוסין, והתלוננתי לו שלי למצוא רק שמלה לאירוסין, יותר קשה ממה שיהיה לו למצוא ביגוד מלא לחתונה...

אז המתוק הזה ניסה - בשיא הרצינות - לנחם אותי - "אבל לחתונה כבר כן יהיה לך פשוט למצוא שמלה - את בסך הכל צריכה שמלה לבנה, מה כבר יש לך לבחור?"

יש לו אחיות?????

אפשר לדחות את זה ליום אחר שתצליחו להתארגן מראש?

יש חלון זמן מאד ספציפי...

חדר במלון זה אולי אפשרות... צריך לבדוק...

אבל מה אני יעשה עם הילדים בבוקר?

זה ממש על הבוקר וגם אני אל מבינה בבתי מלון אפשר להכנס מתי שרוצים?

על זה לפני כן

כי עכשיו זה אומר למצוא מעכשיו לעכשיו מלון

ויותר קשה

למצוא מישהו שיבוא לשמור עליהם בלילה

ולקחת אותם למסגרות (מחוץ ליישוב)

אוף ממש חבל שלא חשבתי על זה מוקדם יותר

בסוף אני אשלח אותו לבד לשירותים שהם בלי מזגן שיתמודד ויעשה מה שצריך בלעדיי🤭🫣😅

אני חושבת שאפשר גם לקחת חומר מיוחד שמשמר את הזרע ליותר שעות

אבל אולי זה רק לבדיקה לא להשבחה

שווה לברר

יש מצבים שמאשרים את זה, אבל ממה שאני מכירה זאת די האפשרות האחרונה.

גם אנחנו היינו בלחץ של זמן ומהלחץ בעלי היה בטוח שהוא כבר לא יצליח ולא נספיק….

ולא הבנתי למה אי אפשר בשירותים? אז מה אם חם? זה עניין של דקות וזהו לא?

כמה פעמים אמרו לנו תוך שעה....

אחד הפרטים הכי מתסכלים בטיפולים וגם הלא מדוברים.

נטד קשה להיות זוג שומר הלכה במצב הזה!! מחזקת ומחבקת אותך! ותדעי שזה סיטואציה לא קלה ומאד מאתגרת לרבים וטובים!!

ואיזה מסובך זה עם הילדים

מבינה אותך ככ

אני לא מכירה השבחת זרע רק הבאת זרע לטיפול רגיל

הרבה פעמים לא הספקנו תוך שעה (זה באמת לא ריאלי, רק להתארגן אחרי לוקח זמן..) וגם כשהגענו תוך שעתיים שלוש זה עבר חלק לגמרי בלי בעיות.

לא יודעת לגביכם

בנוסף איפה אתם עושים את התהליך?

אנחנו דיברנו פעם עם רב של הבית רפואה והוא הציע לסדר לנו חדר שם.

וגםמציעה להתקשר לבוני עולם, לדעתי יש להם קו לשאלות חירום. הם נתנולנו יותר מענה בנושאהזה ממכון פועה.

בהצלחה רבה רבה שיעבור בקלות ובבשורות טובות!

לגבי השעה יכול להיות שבגלל שזה השבחה זה חייב להיות תוך שעה? וואלה לא מבינה בזה בכלל

סבב ראשון ומקווה שגם אחרון שלנו בעז"ה

זה במכון של השבחה לא בבית חולים...הוא בעיר אחת וההזרעה עצמה בעיר אחרת...

מה זה בוני עולם? ואולי ננסה באמת אותם/את מכון פועה... למרות שגם על הרב שלנו ששאלנו אני מאד סומכת

בוני עולם זה כמו פועה רק חרדי

מהניסיון שלי לפעמים יש להם יותר מענה ויותר יצירתיות..

וגם לנו לטיפול רגיל אמרו תוך שעה רק כשלקח יותר זה לא היה נורא

אז גם אם לוקח לכם קצת זמן תזכרי שזה אמור להיות בסדר..

כדאי לברר אולי מותר הלכתית שיוציא לבד בשירותים בלעדייך, כי בסוף זה לא לבטלה זה כדי לשבח את זה ולהשתמש במטרה שלשמה הוא נועד.

אם לא תהיה ברירה זה מה שנעשה

הרב אמר לנו שזה עדיפות אחרונה אז בכל זאת מנסים למצוא פתרון

אולי אפילו 2 פתרונות

(בית ריק של חברים שמצאנו, קצת יותר רחוק, או צימר לשעה על הבוקר יותר קרוב למקום-תכלס מחכים לתשובה מבעלתת הצימר)

תודה שהייתן איתי❤️

זה כזה קשה שאין עם מי לדבר על זה (למרות שמבינה למה זה ככה)

*חברה שלי שעוזרת לי, אם את פה במקרה וזיהת אותי- את חייבת להגיד לי🤣

הייתי בקבוצת תמיכה שבה מישהי ספרה שהיא קבעה צימר לשעה בדיוק בשביל השבחת זרע, וקבלו את שוק חייהם כי צימר כזה מיועד בדרך כלל לזוגות שלא בדיוק שומרים על ההלכה או המוסר בלשון המעטה.

היא לא פרטה, אבל אמרה שבעלה היה צריך לעצם עיניים, ושהיא הרגישה צורך אחרי המעשה להבהיר לבעלת הצימר שהם זוג נשוי.

לא יודעת מה הסגנון של הצימר הזה, אבל כדאי לברר.

גם לא לדאוג, לא באמת חייבים שזה יהיה שעה בדיוק עד מסירת הדגימה. לנו אמרו שאומרים שעה כדי שאנשים יביאו את זה תוך שעה וחצי- שעתיים.

הציעה לי גם את זה

אמרתי לה לא תודה

ה' ירחם

ותודה לגבי השעה, זה בהחלט מוריד ממני לחץ...

למרות שיש גם את השעה של התור של ההזרעה עצמה...שסתם פשוט צריך להספיק להגיע אליה בזמן

אם רלוונטי בלניאדו ספציפית יש חדר. אולי בעוד מקומות.

פדיחה לומר אבל כשאני בדקתי מצאתי שיש בכל מיני ערים חדרים לפי שעות. הרב שלנו לא אהב, אמר שזה ממש חילול ה' כזה. כי באים לשם כל מיני זוגות שלא רוצים להיראות... אבל אולי זה עניין של דעה מה יותר בעייתי. בסוף אם אין אופציה יכול להיות שהרב יעדיף להתיר לבעל להסתדר לבד.

מקווה שתמצאו סידור לילדים.

וגם, לא נעים לומר, אבל בפופורציות. הלוואי אמן שזה יצליח, אבל בסופו של דבר זה לא בהרבה יותר סיכוי מיחסים רגילים בזמן. משקיעים בזה את הנשמה. באמת, גם באנו מרחוק וטרללת, ובסוף הרבה פעמים זה לסמן ווי על שלוש הזרעות כדי לקבל אישור לעבור הלאה...

בהצלחה! בע''ה פעם אחת וזהו!

לא ידעתי לגבי הסוף...

טוב אני מתפללת שזה יעבוד אצלינו על הפעם הראשונה אמן!

אני כן באתי לכל הזרעה בתקווה גדולה.

אבל אין להשוות לאחוזי הצלחה ב ivf

כשהסבירו על הכל...

תודה על המידע

שחוזר הניגון, החלטתי לסנן

באמת אבל

אני באופן אישי גם לא קובעת נופש מראש אף פעם אז זה לא מחרבש לי איזו תכנית שאי אפשר לדחות למועד אחר

אני באמת ממליצה להוריד מינון של חדשות. זה ממש בריאות הנפש

זה שתראי ותתעדכני לא אומר שהתחזיןת נכונות וגם אין לנו שליטה על זה. חבל על האנרגיות הנפשיות שאת משקיעה

היום אין מלחמה? אחלה. אז היום נעשה משו

מחר חלילה תהיה? נתאים את עצמנו

( מקווה שהתגובה במקום, שולחת חיבוק בכל אופן❤️)

אני בכללל א בחדשות, כולם מסביב מדברים על זה...בעבודה, בכל מקום.אז אני כל פעם פותחת "וואלה" רק לראות אם מתחיל משהו, קוראת רק כותרת כללית, לא קוראת הכל.מרגישה שרוצה לדעת מה מי מו

אבל שומעת קולות.

לא דיבורים, קולות של מטוסים.

אז הלב מחסיר פעימה, ובלי שאני רוצה אני מעבירה בראש שיש מה שצריך בממד.

ומימי הסגרים בקורונה אני לא דוחה יציאות כמה שאפשר.

וכן, ממשיכה להדחיק ולעצום עיניים בכח, ולהמשיך רגיל.

כי אולי כן, אבל אולי לא

ורק משתדלת לכוון יותר בתפילה, בעיקר באנוכיות שלא יבטלו לי את הנופש

אני גם כמוך, ערוכה עם מה שצריך לשעת חירום,

לדוגמה ההורים שלי באים אלינו לשבת אז דואגת שיהיו גם כסאות נוחים בממד.

ציוד בסיסי בממד יש כבר 3 שנים.

כולל פנסים, מאוורר על סוללות וסוללות. לא שאני חושבת שנצטרך, אבל זה שם כבר מאחרי ה7 לאוקטובר אז למי אכפת..

מחשב של העבודה לוקחת כל יום איתי הביתה.

לפני שבת מטעינה את הנייד ודואגת לנתק מהשקע לפני שבת אם אצטרך לטלטל אותו.

דברים בסיסיים כלאחר יד, כשמתרגלים אז לא מתרגשים מהמעבר משגרה לחירום.

ואז ממשיכה לגמרי כרגיל.

בעיני זה לא להדחיק אלא דווקא הכי לפקוח עיניים...

מעריכה את הכנות באמירה...אבל זה צורם מאוד מאוד מאוד.יש משפחות שמשתדלות לכוון בתפילה שהבעלים , בנים, חתנים..לא יצאו שוב לסבב נוסף...ושלא יפלו חיילים..

הילדים ממש יתבאסו אם יתבטל 😔

מאחלת לכם שלא יקרה כלום, וזה סתם איומיםוהכל יחזור על מקומו בשלום

ימים האלו זה כבר הפך לשנים אלו...

גם שנה שעברה היה חשש ובסוף טסנו ונהנו.

מקווים לטוב..

תמיד יכולים להיות שיבושים מכל מיני סיבות בלתי צפויות אבל אי אפשר לחיות ככה את החיים....

ובד"כ אני בנאדם זורם, ולא אכפת לי מכלום.אבל עכשיו לקראת חופשת קיץ, מבאס.

מבחינתי חיה את החיים, מתכננת תכניות לעתיד כמו תמיד, מקסימום יתחרבש לי.. ממש לא חיה בתודעת מלחמה מתקרבת... אחד הדברים הכי קשים לחיות איתם זה חוסר וודאות, אני מציעה לך לא להכנס לזה בכלל! כעת היום הכל כרגיל, אז ממשיכים. מה יהיה, לא להתעסק עם זה.

אין מלחמה אלא אם הוכח אחרת במשך כמה ימים (עיין ערך המלחמה שהתחילה ונגמרה באותו יום)

בתקופה כ"כ משוגעת

חוץ מלא להחשף לחדשות

צריך גם לא להתייחס לשמועות שרצות שם

כי אין פרופורציה בין כמות הפעמים שדברו על מלחמה לבין הביצוע

מבחינתי ברור שיהיה, וזה רק עניין של ימים.

יש אומרים אחרי המונדיאל שהוא היום.

אבל בעצם לא משנה לי אם זה יתחיל מחר מחרתיים בשבת או עוד שבוע או עוד חודש.

כן קבענו נופש, אולי הוא יתבטל,

יש משימות לסיים בעבודה, אולי זה יהיה מהבית.

הילדים ממילא בבית בחופש.

קניות וסידורים לשנה הבאה צריכה לעשות, חיכיתי לאחרי ט' באב

מקסימום נעשה עם משלוח.

באמת לא יודעת מה כבר יכול להשתבש בשגרה המשובשת ממילא..

ואם לא יהיה גם טוב,

כאילו אין תרחיש שיגרום לתוכניות להשתנות מהקצה לקצה.

היום לקחתי איתי ציוד נחוץ מהמשרד לצורך עבודה מהבית אם אצטרך לפרק זמן ארוך.

מקסימום כל יום אקח ואחזיר מה כבר יכול להיות..

העיקר שלא יהיו לימודים מרחוק, זאת החרדה העיקרית שלי מהתפתחויות מרעישות שכאלו 😜

ועדיין...כמו כזה לפני לידה, שיש מתח מתי ואיך וכמה, חוסר שקט.ככה מרגישה עכשיו

מצחיקה אני

ממילא המציאות לא צפויה ויכולה להתהפך ברגע , אז אני פשוט חיה את חיי רגיל, קובעת מתכננת הכל רגיל. כשנופתע, נתמודד. לא רואה טעם לעסוק בזה.

עכשו קראתי אתכן ונזכרתי שהדאגה העיקרית שלי ממצב כזה זה שיקפיצו אותו למילואים ואני אשאר להשתגע לבד עם הילדונת 😒

איף.

משיח דחוף.

לואפילו לרגע לא הבנתי מהחדשות שכל רגע עלולה לפרוץ פה מלחמה נוספת...

אני אפילו לא מבינה על סמך מה החשש הגבוה?

טראמפ תוקף אנחנו לא...

איראן תוקפת במכוון לא אותנו

נכון אולי

אבל האולימהזה קיים תמיד מבחינתי לאור השנים האחרונות

לא רואה שום הבדל בין האולי..שלמדנו לחיות לצידו ולומרנשזה במילא לא בשליטתנו ובבחירתנו אז בואו נמשיך בשגרה

לבין האולי כרגע

טראמפ רק לוחץ עליהם להגיע להסכם הוא לא משמיד את הגרעין או משהו כזה

לנו אין המון אינטרס בזה

ולכן מבחינתי אין לי אפילו מחשבה כזאת בראש

נכון ברור שאם יעלה להם והם יתקפו פה הכל יכל להשתנות

אבל בסדר זה נכון תמיד באותה המידה בעיני

קיצר בעיני לחיות בחששות של מה יכל לקרות זה ממש לוקח לנו גם את המעט שגרה שפויה שיש לנו בשנים האחרונות

זה עבודה תודעתית

וגם אמונית לזכור בידיים של מי אנחנו

וזה לא סותר שהחשש הכי מובן שיש וטבעי לחשוש ממה יהיה.. קשה לנו עם חוסר ידיעה ברור...

דווקא כאחת שכן קראה הרבה על

להיפך טראמפ מבין שאין איך לעשות איתם הסכמים וההסכמים איתם לא שווים כלום.

הוא מתכנן לפגוע בהם קשות מאוד מאוד וככל הנראה לצורך העניין ישראל תתערב כי יש לנו יכולות שהוא לא יכול לוותר

עכשיו רק העיתוי לא כ"כ ברור

אולי מחכה לאחרי המונדיאל

אולי מחכה לבחירות האמצע שלו

זה לא יודעים... ימים יגידו

אבל מסכימה איתך שלא לתת לזה לנהל אותנו

אני כבר לא מתרגשת מהאולי הזה

עברנו את זה כמה פעמים ונעבור גם הפעם אם יהיה צורך

הוא מפעיל עכשיו לחץ צבאי כבד זורק אמירות מפוצצות ובציוץ הראשון שלהם של חולשה והסכמה הוא יעזוב הכל לטובת -יון מדי י על הסכם

אני ב n12 ו וואלהושם ממש נותנים תחושה של אוטוטו מלחמהאבל עכשיו כולם רק על המונדיאל.

רק עדכונים שטראמפ תקף באיראן

בסדר..

ייאוש דכדוך כניעה רפיסות וכו'... 😏

בלי קשר לימין שמאל פוליטי, באמת שלא כדאי לצרוך מהם חדשות. הם יוצרים התקפי חרדה מכלום.

12 הם ה- מלחיצים

( ע"ע "ערוצי התבהלה...")

תעברי לאתר אחר ( או שתוותרי לגמרי (; )

מתעסקת בזה כי זה פשוט לא רלוונטי בעיניי כרגע.

תהיה מערכה? נתכוונן עם החיים בהתאם.

חבל מעכשיו להיות סביב זה.

מבחינתי הכל כרגיל

כל הזמן דיבורים על היתכנות של מלחמה

תשימי מבטחך בבורא עולם

ותנסי לסנן כמה שאפשר

תלכי עם המנטרה הזו ,הקדוש ברוך הוא דאג דואג וידאג לי ויעשה הכי נכון עבורי ולא לתת לפחד לנהל

זה כבר הפך להיות בדיחה

קרה לפחות פעמיים שאמרו שתיתכן הסלמה וטראמפ איים שיתקוף עוד הלילה. כולם היו ערוכים.

בסוף טראמפ דיבר עם מי שצריך ועשה משא ומתן ואמר שחזר בו. לפחות פעמיים זה קרה אם לא שלוש.

אז מה נתן לנו לדעת מכל התפתחות הזו? סתם לחץ מיותר לשווא . לא בריא. הרצון לשליטה במקרה הזה רק מראה כמה אנחנו רחוקים משליטה. מנסים לדעת הכל כדי להערך אבל הגורמים הגדולים משנים את הכללים על ימין ועל שמאל.

הכי טוב להתנתק ואם יהיה משהואז תהיה התראה מקדימה של 10 דקות .

תנפשי. תצאי. אל תחשבי יותר מדי על מה יקרה אילו... זה לא יתן לך כלום חוץ מדאגה מיותרת.

ואם זה יפתיע באמצע נופש אז תפעלי בהתאם באותה סיטואציה אבל כרגע אין כלום

'יש לי כלים להתמודד עם מה שיגיע'.

באמת אין לנו איך לדעת מה יהיה ומתי.

רק להיזכר בכוחות שלנו, בכל מה שכבר עברנו והצלחנו להתמודד איתו, ולדעת שכל מה שיבוא- יבוא עלינו מתוך אהבה של הקב''ה.

אני שומרת.

גם ככה לא אוכלת יותר מידי בשרי במהלך השבוע.

עוזר אפשר בשר

אבל לא נעים לי חח

יהודים וכזה חח

הכנתי פסטה

תכיני דגים או לפחות קטניות וירקות...

אני כן מקפידה

אולי גם קציצות/בולונז טונה יעזרו לתחושה של "בשרי".

היום גם ראיתי הצעה לשווארמה דג. לא ניסיתי.

אני כרגע בתקופה שדגים מגעילים אותי. 🫣🙄

לא רואה סיבה להקל בזה

אבל איתך בתסכול כי אני מרגישה רעבהההה ואני לא אוכלת חלבון

סורי על הנצלוש אבל רעיונות לחלבון חוץ מדג יתקבלו בברכה חחח

אחרי לידה, כיולדת- יש הקלות בעניין.

תכיני לך דברים מפנקים חלביים ואז אולי החשק לבשררר ירד.

ולא שמרתי. מבחינת בעלי זה אפילו לא היה שאלה. גם לא צמתי בתשעה באב.

איך אומרים אצלנו בשם ר' חיים סולוביצ'יק? אנחנו לא מקלים בחומרת הימים, אנחנו מחמירים בפיקוח נפש.

בגמרא יש נידון על בשר טרף, אז בשר בתשעת הימים...

ולא חשבתי שיהיה לי קשה

אבל ממש קשה

זה אחד הדברים הכי פשוטים שהם עושים.

לא רואה שום סיבה לשלם על פרטי .

הייתי צריכה לקחת תינוק, בהתייעצות עם יועצת הנקה היא אמרה לי שלא כדאי בקהילה אצל אף אוזן גרון כי היא נתקלה בלא מעט מקרים שהם חששו מידי לחתוך עד הסוף וזה לא היה יעיל. נתנה לי שמות של מומלצים לעשות פרטי, ונפלתי מהכסא מהמחיר שזה עלה בשביל פרוצדורה כל כך קצרה ופשוטה שכבר יצא לי לעבור עם ילד נוסף עוד בימי האישפוז בבית החולים. ולוקחים חצי מהמחיר על 'פגישת יעוץ'- לא הייתי מגיעה אם לא היו ממליצים לי גורמים מקצועיים...

בקיצור חיפשתי באפליקציה התרת לשון אבל לא בדקתי אף אוזן גרון אלא מי שעושה את זה והוא כירורג ילדים. מצאתי תור למחרת במקום נגיש יותר מאיכילוב, ובעלות של ביקור אצל רופא בקופה.

בהצלחה!

אני בכללית..

אני במכבי.

אצלנו באפליקציה יש אפשרות לעשות חיפוש גם לפרוצדורה וזה החיפוש שעשיתי

ד"ר רפאל יודסין הוא אחד המומחים לזה, והוא מקבל פעם בשבוע בכללית בשכונת מקור ברוך (בשאר הזמן בשר"פ של הדסה עין כרם, בעיקרון. זכור לי שזה עולה 300 בערך, אבל לא בטוחה כי בסוף התרנו אצלו בקופה).

המאוחדת. הוא עובד גם בכללית.

קצר וחינמי

כמה עלה לך?

עלות פרטית באיכילוב:

התרה 750 / 850 (לא כתוב לי ברור)

בדיקה 350

לא ברור לי אם יש התרה, האם משלמים גם על הבדיקה או שזה כלול ב850.

יש גם מרפאה פרטית של ד''ר בוצר. עולה 925 בדיקה ועוד 925 התרה אם צריך. אפשר לקבל החזר קטן מהכללית.

יודסין מקבל במרפאת הכללית מקור ברוך, פעם בשבועיים בערך. קובעים תור דרך *2700. ואז זה עולה רק עלות ביקור אצל רופא מקצועי (35 בערך).

אפשר להגיע אליו גם דרך שרפ הדסה עין כרם, אם יש כללית מושלם זה עולה 250.

אני שלחתי ערעור לכללית, ואישרו לנו טופס 17 לאיכילוב. כי רק שם יש מרפאת לשון קשורה, והסברתי למה המקרה שלנו דורש דווקא מומחה ספציפי.

בעיניי עדיף תמיד לצפות ללידה בתאריך מאוחר ומקסימום להיות מופתעת לטובה.

לא חושבת שכאדי לך לנסות זירוזים טבעיים בשלב כ"כ מוקדם.

סתם מתיש ומעצבן וכנראה שלא כ"כ יעיל.....

עדיין ממליצה לא לדחוק את הקץ...

עדיף לשנות מיינד ולהנות מהתקופה

להנות מהקצת שקט לפני שהחיים מתהפכים. אבל עדיין אני על קוציםם

יום הולדת בתשעת הימים זה די מבאס

כתבת מדויק.

מתסכל פשןט מתסכל

כבר אין לי כח להלחם ולעשות דברים עם כל טיפת כח שישלי

פשוט מיואשת

סליחה שניצלתי את התגובה שלך🙈

ממש מזדהה,

אני אחרי בוקר שלם של הקאות

וחייבת להופיע בעבודה,

פשוט השרשור שלך בא במקום,

יש כזה דיסוננס מטורף בין איך שמרגישים לבין איך שכל העולם מצפה שנתפקד.

אנימלא חושבת שהבעיה אצל הרופאים...

הבעיה אצל כולנו , לא באשמתנו, אלא הפתרון אצלנו אני מתכוונת..

אנחנו בקצב חיים מטורף, מנותקים מהטבע, מהנשימה, מהמחשבה, הכל מהר, על אוטומט, הספקים, הספקים, הספקים

להוכיח את עצמי לכולם

וכו וכו

..

אז זה לא אשמתנו

המירוץ הזה

אבל הפתרון אצלנו...

וזה קשה

מאוד...

אבל לפעמים

אין ברירה לעצור...

בכל מקרה חיבוק גדולללל

וזה עובר!!!!

לא מסכימה איתך רופאים לא אמורים לרפא את הבחילות וההקאות

ככה זה לחלקנו, זה הריון (לחלקנו), וחוץ מהכמה כדורים, ועירוי, מה את עוד מציעה? להעלים את זה אי אפשר.

כן מסכימה שמקומות עבודה בישראל, יאשרו חופשת מחלה לאישה עם היפרמאזיס, כי באמת שלא ניתן ללכת לעבוד עם ה"מחלה" הזו.ביטוח לאומי, משרד הרווחה, העבודה והלא יודעת מה, צריכיםפ להכיר באישה עם היפרמאזיס כמחלה ולתת לה אישור לשהות בביתה, עד שתתאושש (לרוב עובר אחרי חודשיים- שלושה)

קשה מאוד מאוד

בכל אופן במצבים דורשי אשפוז.

לא עשו לי שום בעיות. אישרו תוך יום מהגשת הטפסים ותוך יומיים הכסף היה בחשבון.

נתנו לי שמירה לחודשיים, הספיק כי היה גם חודש של מלחמה ופסח בהתחלה, שלא עבדתי.

וזה היפרמאזיס לכל דבר(פשוט לא מאשפזים, כי עושים עירוי בקופה ושלום)

האמת שאני אף פעם לא ניסיתי לקחת שמירת הריון בגלל זה, כנראה באמת אפשרי.בהיפרמאזיס, אצלי בכל אופן, המצב כל כך נואש, שממש לא מעניין אותי העבודה והכסף באותם הימים.רק שיעזבו אותי להקיא ולסבול בשקט.

לשאלתך, הלכתי ללמוד רפואה כדי לעזור לאנשים ולרפא אותם.

להתאים גיל לעובר ולפתח בדיקות יכול להיות מציל חיים, והציל חיים של לא מעט עוברים ואמהות כך שלא הייתי מזלזלת בזה.

עברתי הריון, הרגשתי זוועה ויחד עם זאת שימח אותי מאוד שניתן להציל את חיי וחיי תינוקי בזכות בדיקות. והצלת חיים עומדת בעדיפות עליונה בפיתוח והשקעת תקציבים.

רופא שאומר שהריון הוא לא מחלה זה בעיה כי יש פעמים שהריון הוא אכן מחלה.

אבל לא ברור לי היציאה נגד ציבור הרופאים בישראל

ומאיפה את יודעת שלא מתאמצים למצוא פתרון? הבעיה היא שההורמון שמחזיק את ההריון הוא הוא זה שגורם לצרות שנלוות אליו אז את הגורם לא נוכל להעלים ובסימפטומים עושים כמיטב היכולת לטפל, בין אם זה בונגסטה או זופרן במצבים קיצוניים יותר.

סטודנטית לרפואה, אמא.

95 בצום,או אחרי סלט?

מה הערכים שלך בדרכ?

בצום היו תקינים אבל התחילו לעלות- 105 וכזה...

העניין הוא שגם אחרי אוכל אני רואה שיש עליה.

אפילו שהיא עדיין בגבול התקין-

אם פעם סלט היה מביא אותי ל80- היום הוא יכול בכיף לעשות לי 95.

יכול להיות ירק ספציפי שמקפיץ סוכר

זה רק סלט?

או בעוד דברים?

מהנסיון שלי כל הריון היו דברים אחרים שהקפיצו את הסוכר,תנסי לעקוב בנפרד אחרי המרכיבים.

לפעמים גם טונה בשמן. לפעמים קוטג'.

לא משהו שאמור להעלות סוכר.

שווה לך לבדוק.

קוטג' לי היה בסדר.

תנסי במקום אולי ביצה קשה

תנסי גם לבדוק פלפל,לא אמור אבל יש הפתעות בחיים האלה.

הבעיה שהרופאה רוצה שכבר אתחיל גלוקומין ואני ממש ממש ממש לא רוצה תרופות

לידה שמתפתחת לבד

זה מאזן ממש.

ועושה טוב לגוף והכי חשוב שזה מאזן את הסכרת.

לי לא

אני גיליתי על סכרת רק לפני שבוע ואני עוד בשלב שבודקת מה מעלה. גם לי יש קצת חריגות לצערי..

הכי עוזר הליכה נמרצת בערב לפני השינה לפחות רבע שעה

חוץ מזה לאכול משהו שומני לפני השינה- חופן שקדים, או משהו בסגנון