דברים חיוביים בזירוז? מחשבות חיוביות?ניק חדשה
ילדתי את הילדים שלי עם זירוז, את שניהםבוז
הכל מתנהל מאד מפוקח ובעז''ה בלי בעיות
אל תדאגי
^^^לגמרי... בלידה של התאומות לקחתי אפידורל לפני הזירוזאמהלה
זו הייתה הלידה הכי קלה שלי ונטולת כאב (כמעט) לגמרי!!!
יש סיכוי לפיטוצין בלי אפידורל?ניק חדשה
כן, למה לא?אמא של בנותי
שלא את מחליטה מתי תלדי. זה לא בשליטה שלךסיה
לי בשבןע 38 פתאום ברגע אומרים ירידה בדופק זירוז. אמרתי אין סיכוי!!!! מה פתאון סתם להוציא תינוק לא הסכמתי. היה לי קשה שמחליטים לי
לא שאלו אותי פשוט הביאו לי כדור. הנס שתוך שלוש שעות היתי אחרי הלידה שזה מנ שהם הסכימו להקצות כשכל הזמן בודקים שאין עוש ירידה כי אחרת זה ניתןח
ורק אחרי כמה יפים נפל לי האיסמון איזה טיפשה היתי כשחשבתי שאני לא רוצה זירוז ויכלתי לאבד תינוק שהדופק מאט
פשוט נפגעתי שמחליטים לי זירוז ועוד לא הגיעה הזמן וככה שולטים בי אבל ברור שתכלס הצילו אותי. זה מה שחיזק אותי שצריך להרפות לפעמים
באיזה לידה זה היה? ממש מפחדת מזירוז שלא אוכל לשלוט כמו בניק חדשה
איזה זירוז הציעו לך?יעל מהדרום
לא הציעו, רק אמרו זירוז. יש אפשרות לשלוט על זה?ניק חדשה
רגע, את למה בכלל דיברו איתך על זירוז?יעל מהדרום
ולגבי קשה יותר או פחות.
אני עברתי 2 לידות עם זירוז- בראשונה כן הגעתי עם צירים ונתנו לי פיטוצין בווריד, ובשלב מסויים הפסיקו אותו כנראה כי הצירים התקדמו או משהו. לא הרגשתי צירים מטורפים או בלי הפסקה, ולקחתי אפידוראל בשלב מסויים.
בסוף הלידה נתקעה והיתה מצוקה עוברית, אז ילדתי בניתוח.
לידה שניה היתה רגילה ובלי זירוז. הייתי 6 שעות בחדר לידה.
ולידה שלישית- פתיחה של 2.5 וזירוז של בלון וסטריפינג (ופקיעצ מים בפתיחה 8) והייתי 5.5 שעות בחדר לידה, אבל עד שלקחו אותי ממחלקת נשים לחדר לידה לקח קצת זמן.
לא הרגשתי שהלידה קשה יותר או כואבת יותר (הייתי בלי אפידוראל כי לא הספקתי, בניגוד ללידה השניה. אז ברור שכאב בלעדיו, אבל הצירים לא היו "מטורפים").
אני אחפש לך הודעה בפורום שמפרטת את סוגי הזירוזים.
הנה הודעה טובה בנושאיעל מהדרום
אצלי הזירוזסיה
לא הרגשתי שינוי בין צירים שהתחילן טבעי לבין צירים מזירוז זה לא היה יותר כואב או חזק
שזה לא בהכרח עושה את הלידה קשה יותר או ארוכה יותר מלידהיעל מהדרום
בלי זירוז.
רוצה לשתף אותנו למה זירוז ואיזה זירוז?
(אני מנוסה בכמה סוגים
).אני יכולה להחליט איזה זירוז? כרגע אין כלום שמתקרב ללידהניק חדשה
יקרהחגהבגה
לאשיתפת פה איזו לידה זו שלך, מה המצב שלך, איזה שבוע ומדוע רוצים לעשות זירוז.
יש פעמים שעושים זירוז כי זה עניין של פרוטוקול באותו בית החולים.
לפעמים יש 'בעיות' שרוצים למנוע
ויש עוד סיבות.
בגדול- בד"כ זה לטובתך/לטובת העובר.
תשאלי- למה עושים, מה יקרה אם לא, איזה אופציות יש.
אל תינעלי על כלום, אל תתאכזבי מעצמך אם תצטרכי אפידורל...
העיקר שיהיה בקלות ובידיים מלאות!!!
שתראי את התינוק מוקדם יותר...אהבתחינם
בכוונה לא מפרטת יותר בגלל שחוששת מאוטינג... אבל תודה אתןניק חדשה
לי הלידה עם הזירוז הית מאוד מהירה...אמא של בנותי
שעה ושלושת רבעי מאז שהצירים התחילו עד שהמתוקה היתה בחוץ
איזה שבוע? ואיזו.לידה?ניק חדשה
שבוע 39, לידה שניהאמא של בנותי
איזה זירןז קיבלת?ניק חדשה
פקיעת מי שפיר (שלא גרם לי לשום דבר, חוץ מלהירטב...)אמא של בנותי
ואחרי 3-4 שעות - לאחר שסוף סוף המיילדת, הרופאה, והרופא המרדים התפנו מכל ניתוחי החירום - פיטוצין.
(אבל למה, למה, למה היו חייבים להשאיר אותי על מוניטור כל הזמן הזה??? חיכיתי בעיקר כל הלילה - כמה שעות עד שפקעו את המי שפיר וכמה שעות אחרי, נראה להם שאפשר לישון ככה? חוץ מזה שהמיטה היתה קרש של ממש!)
אה, אבל למרות שלא היו לי צירים קודם -אמא של בנותי
היתה לי מחיקה מלאה, פתיחה של 3 בערך, וראש נמוך - ב0 נראה לי. זה עוד לפני הזירוז, בלי שום צירים...
הלוואי על כולן ככה 
לו הלידה היתה בזירוז בלי אפידורל והיה ממש ממש בסדראנונימיות
מצטרפתאניחדשהכאן
גרם לירידת מים
ואז התקדם לבד
למרות שבסוף ביקשתי פיטוצין ואפידורל כדי לקדם אתזה מהר יותר
וזה עזר פלאיםם
גם לי עשו זירוזכבתחילה
יתרון ענקי שלא היו לי כאבים בכלל בכלל כל ההתחלה. הבלון יצא אחרי 6 שעות והופ פתיחה 3-3.5 ובלי כאבים!
בחדר לידה התחלתי פיטוצין ורק בפתיחה 4 התחלתי לכאוב ברמות וישר אפידורל.
*לא יודעת אם כולם ככה, רק בסך הכל היה לי לידה ראשונה
למה לא לעשות ישירות פיטוצין בלי בלון?ניק חדשה
אמרו לי שנותנים פיטוצין רק מפתיחה 3 ומעלהכבתחילה
באמת? היתה לי ירידת מים מקוניאלייםציפור מתוקה
ונתנו לי מיד פיטוצין
ואי טוב לדעת מענייןאניחדשהכאן
את שני הילדים שלי ילדתי עם זירוז בגלל סכרת היריוןאנונימית 50
את יכולה לקבל אפידורל משלב מאד מוקדם.
בכללי אני לא יודעת מה זה לידה רגילה אלא רק זירוזים.
אז אני לא יודעת להגיד אם הצירים חזקים יותר או משהו(;
ילד ראשון זירוז בשבוע 39+1 חשבו שהוא שמן והייתי סכרתית אז פחדו, הייתי כבר עם פתיחה 1.5 ומחיקה 70%. עשו סטריפינג שלא הועיל ואז שמו בלון.
ילד שני זירוז בשבוע 39+5 סתם כי הרגישו שפירגנו לאישה סכרתית שכמוני וזה מספיק מאוחר לזירוז.
הספיקו 2 סטריפינגים. לא נאלצו לשים בלון ברוך השם.
אל תחששי. זה לא נודע נכון אבל את בפיקוח צמוד של רופאים והכל יהיה בסדר.
תבקשי אפידורל אם את מרגישה צורך.
מה זה שמן? ולמה בגלל משקל מזרזרים?ניק חדשה
בגלל שהייתי עם סכרת היריוןאנונימית 50
בפועל הגדול נולד 3.250
הקטן 3.330
וכמה הערכת משקל היתה?ניק חדשה
אצל הגדול 3.6אנונימית 50
אצל הקטן 3.5 והיא אמרה שבכל מקרה היא רוצה לזרז כי זה סכרת ושבוע 39+5 זה מספיק מאוחר.
אצל הקטן היתה לי רופאה בבית חולים יותר גמישה
אצל הגדול היו הרבה יותר לחוצים
אבל איך 3.6 יכול להגיע לה4?🤭ניק חדשה
לחוצה לחוצהאנונימית 50
הוא בכלל נולד 3.250
היא התחילה להגיד לי הוא 3.6 אולי אני לא בודקת נכון והוא בכלל 3.8 ואם נחכה הוא יגיע ל4 ואז ניתוח ולחץ לחץ לחץ
וזה לידה ראשונה את לא יודעת מה לעשות
באתי סתם לביקורת אפילו בלי תיק לידה אמרה לי היום הוא בחוץ
בשני כבר הייתי יותר רגועה וביקשתי הסברים.
וראיתי שהרופאה עצמה יותר גמישה אז הבנתי ש39+5 זה המקסימום שאפשר לצפות.
אבל איך אחות יכולה להחליט על זירוז? ולא רופא?ניק חדשה
מה פתאום אחות?אנונימית 50
משבוע 38 או 37 ביקשו שאגיע לביקורת כל הזמן
אה הבנתי. תודה! איפה ילדת את הראשון?ניק חדשה
את שניהם בקפלןאנונימית 50
מה נקרא מוקדם לעניין אפידורל?אמא יקרה לי*
גם אני זורזתי בגלל סכרת, לפני פתיחה 4 לא הסכימו להוריד בכלל לחדר לידה
ועד שהגעתי כבר היה פתיחה 6 ולא הסכימו לתת.
בגדול הביאו לי בפתיחה 3.אנונימית 50
ושמו אפידורל בלי לבדוק פתיחה. אחרי ששמו בדקו והיה 9.5
מיותר לציין שלא הרגשתי את ההשפעה שלו
אצלי היו נוקשים מאד. לא מיהרו לבדוק פתיחה כשביקשתיאמא יקרה לי*
(בערך פעם ב10 שעות וכשהיתה הרגשה של התקדמות)
וגם כשכבר הייתי כאובה מאד לקחו את הזמן בנחת,למרות שמאד ביקשתי לרדת מוקדם כדי
להנות ולו פעם אחת מהפלא הקרוי אפידורל 
גם אני סכרתית ואצטרך כנראה זירוז לכן הפעם שוקלת ללדת בבי"ח אחר, מחפשת מקום קשוב ונעים יותר
היתה בעיה עם המוניטוראנונימית 50
ועד שהמרדים בא היה תרגיל בבית חולים אז הוא שוב התעכב
ואף אחד לא חשב לבדוק פתיחה
בדקו לי פעם אחת בחדר לידה. זהו.
ועוד פעמיים במיון.
טוב אצלי זה לקח ארבעה ימים במחלקת נשים.אמא יקרה לי*
לא כיף...
שיהיה בקלות הפעםאנונימית 50
ממש מעצבנים.יעל מהדרום
ובפתיחה 6 גם אפשר אפידוראל.
לי בשלב הזה הציעו כי הצוואר עוד היה אחורי (בסוף הקאתי והפתיחה קפצה לשמונה, אז העדפתי שיפקעו את המים כדי לזרז את הלידה, ולא לקחתי אפידוראל).
גם אני עם צוואר אחורי ולכן הבדיקות לא תמיד מהימנותאמא יקרה לי*
היו מיילדות שבדקו וממש פיקששו בהערכה של הפתיחה בגלל הצוואר והרופאה לעומתן הטיסה אותי לחדר לידה.
ותיאורטית הם כן מאפשרים אפידורל גם בפתיחה של 6 ויותר אבל לוקח כ"כ הרבה זמן עד שמרדים מגיע כך
שתמיד זה לא רלוונטי בסוף, עם כאבים צפופים וכואבים.
צוואר אחורי או קדמי משתנה במהלך הלידה, לא?יעל מהדרום
גם, אבל יש גם מבנהאמא יקרה לי*
אז אצלי זה כנראה קשור ללידה עצמהיעל מהדרום
כי הרופאה אמרה לי, שבגלל שהצוואר אחורי ייקח זמן עד הלידה, ועדיף לא לפקוע את המים בינתיים (כי זה יעשה צירים כואבים ולא יקדם את הלידה)
3/5 לידות בזרוזאמ פי 5
האחרונה בניהם- והלידה הייתה ממש מעולה וכייפית
עזבי מה הרגשתי אח"כ
חחח למה ככה? ההתאוששות יותר קשה?ניק חדשה
לא חושבת שיש קשר הכרחי בין זירוז להתאוששותיעל מהדרום
את צודקת. כתבתי אח"כ שהתבלבלתיאמ פי 5
התכוונתי לאפידורל
שמעתי שיש אומרים שזה מעכב לידה
וגם התאוששות אחרי לידה יותר קשה
אבל מי סופר את זה ברגעי הכאב...
מעכב או מזרז לידה זה גם עניין אישי
יעל מהדרום
לא מבינה את אלה שטוענים שזה מעכב.
והתאוששות- לא זוכרת אם היה לי קשה בלידה הקודמת בהשוואה לאחרונה (אחת עם אפידוראל ואחת בלי).
אויש התבלבלתיאמ פי 5
זה היה עם זרוז אבל עם אפידורל
1. אצל הראשון זה לא השפיע
ברביעי לא הספיק השפיע הרבה אבל אולי היה פסיכולוגי אז נרגעתי
ועכשיו לקחתי על ההתחלה כי ירדו המים ולא היה צירים. הרופאה שאלה אם אני רוצה ללדת היום ואמרתי שכן ואז אמרה שהוחלט על זרוז כי לא היה התקדמות בכלום חוץ מזה שהמים ירדו
אז אמרתי שאם זרוז אפידורל עכשיו ולא אחכה לפתיחה מאוחרת
והביאו לי בפתיחה 2.5 בערך.
והיה בסדר גמור
יש כל מיני סוגים של זירוז!פרת משה
לפי תנאי המחיקה/פתיחה מחליטים איזה זירוז כדאי לעשות. פיטוצין, שגורם לצירים מלאכותיים, נותנים רק אם כבר יש התחלה של לידה (פתיחה כלשהי, ירידת מים), ובד"כ גם מציעים אפידורל לפני. מכירה כאלה שילדו עם פיטוצין בלי אפידורל והיה להן סבבה.
את יכולה לקרוא באינטרנט על האופציות לזירוז כדי שתבואי מוכנה יותר - יש סטריפינג, בלון, פקיעת מים, פרופס, פיטוצין... ואת תמיד יכולה לסרב לזירוז מסוים אם לא מתאים לך.
אם צריך פיטוצין ואת לא רוצה אפידורל אפשר לבקש שיתחילו במינון נמוך ולראות איך הולך.
היתרונות בזירוז- את נמצאת כבר בבית החולים, לא צריך להתלבט אם זה צירים וכדאי לצאת, אף אחד לא שולח אותך הביתה כי סתם באת ואין כלום.
עוד נקודה היא שאצל הרבה נשים אין בכלל צורך בפיטוצין, במיוחד אם זו לא לידה ראשונה. הזירוזים העדינים יותר עושים את העבודה.
אני ילדתי 3 לידות בזירוז ובלי פיטוצין, 2 מתוכן בלי אפידורל (ממש רציתי אפידורל והתאכזבתי שהלידות התפתחו כל כך מהר שלא היה מצב להספיק. בלידה האחרונה המרדים הגיע 10 דקות אחרי שנכנסתי לחדר לידה אבל כבר הייתי בצירי לחץ)
לאור כמה ניסיונותרקחיפשתישם
את לא צריכה לתזמן צירים ולחשב מתי הזמן הנכון ליסוע לבית חולים.
את לא צריכה להגיע למיון יולדות ולהישלח חזרה הביתה או לעשות סיבוב.
לא צריך להתחנן בפתיחה 2 או 3 או 4 או אנאערף לבקש חדר לידה כי את כבר בחדר לידה! יאי!
וכמו שציינו פה- זירוז זה לאו דווקא פיטוצין, זה יכול להיות בקטנה ולהרגיש ממש כמו לידה טבעית.
אם שמים בלון שולחים למחלקת נשים (לפחות בסורוקה)יעל מהדרום
ועד שהעבירו אותי לחדר לידה לקחו איזה שעתיים (מאז שנפל הבלון), כי הם אמרו שאין חדר לידה פנוי.
וכל כך רציתי להגיע לשם ושיהיה לי חדר שירותים פרטי
נכון. לא באמת רלוונטי לגבי בלוןרקחיפשתישם
אצלי לא היה הבדל. אז לא יודעתיעל מהדרום
כנלאניחדשהכאן
לא מקבלים חדר לידה בזירוז
תלוי בזירוז. פיטוצין קיבלתי בחדר לידה (בלידה הראשונה)יעל מהדרום
אני נשארתי במחלקת נשים *עד* שקיבלתי זירוז..פיצלוש לשאלה
זה תלוי בסוג הזירוז. איזה זירוז היה אצלך?יעל מהדרום
פיטוצין.. לא נשמע לי הגיוני שישיארופיצלוש לשאלה
פיטוצין מקבלים בחדר לידה. בלון- במחלקת נשיםיעל מהדרום
אז אצלי יותרכן אני
רק שאז התחילו ירידות הדופק, והייתי פתיחה 4.5, אז בסוף הכניסו אותי לחדר לידה.
לי עשו סטריפינג במחלקת נשיםיעל מהדרום
ועד שהתפנה חדר לידה (וכנראה שהבינו שאני באמת סובלת כבר, כי הצירים נעשו צפופים יותר) העבירו אותי לשם.
אני ילדתי בזירוז בגלל שבוע מאוחר(41+)אניחדשהכאן
הלוואי והלידה הבאה שלי גם תיהיה בזירוז !!
כלכך הרבה לידות מתחילות בזירוז ונגמרות בטוב
לדעתי אין מה לדאוג
ילדתי את השני שלי בזירוזmiki052
נדמה לי פרופס
וזה לא היה קל.
רציתי אפידורל אבל המרדים הלך למקרה דחוף
בזירוז הצירים יותר תכופים ויותר כואבים. מניסיון כואב מאוד.
הלידות בלי אפידורל היו יותר קלות.
פרופס צריך תנאים מסוימים?ניק חדשה
לא חושבתmiki052אחרונה
לא זכור לי ששאלו או בררו משהו מיוחד.
חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005
המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.
בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.
אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.
מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.
הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.
בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.
בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו
נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים,
היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש
3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים
גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים
1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?
2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום
3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?
אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני חושבתoo
שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות
גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום
אם בעלך רוצה לחגוג בגדול
אולי שהוא יארגן את המסיבה
אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה
נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו
כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע
(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)
(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר
עשינו את האירוע בלי חשק בכלל
אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד
בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות
ושמחתי שלא ביטלנו אותו)
אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים
א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום
הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך
שנו כבר עבר זמן אז ,...
ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים
ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף
או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..
ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..
רק מה
לא חייב באותו היום שמאוד רגיש
לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי
לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות
וגיל 3 היתי עושה חלאקה
גם חלאקה אפשר פשוט יחסית
אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם
אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית
יקרה❤️מתואמת
נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).
לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.
היית בטיפול סביב האובדן?
(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)
הרבה כוחות, יקרה❤️
כמה מחשבותמקרמה
קודם כל חיבוק גדול
אני לא מדברת מנסיון
ואני מטבעי שכלתנית יותר
אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי
אז בסוף זה מה שנכון לך
1. אני לא חסידה גדולה של טקסים
וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו
2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)
3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה
4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)
אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות
אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים
ולשם צריך לשאוף
יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה
16 שנה זה תהליך ארוך
אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור
ובסוף בסוף בסוף
את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר
ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב
הלוואי וירבו השמחות במעונכם
והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות
חיבוק ❤️רוני 1234
אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.
אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך
(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)
יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.
קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך
שירני חיבוק גדולשירה_11
ליבי איתך
דילמה בנושא כואב כל כך
אני הייתי שואלת מה את מרגישה?
אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?
ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?
ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?
זה סתם שאלות שעלו לי
לא פשוט בכלל
❤️❤️❤️❤️
חיבוק גדולתהילה 3>
להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.
ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.
ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005
זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר
ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ?
ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון
בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.
אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.
אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?
אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר
גם אדם שנפטררק טוב!
יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.
בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.
יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.
כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.
אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)
ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.
לאבד בתתהילה 3>
כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.
בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.
אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.
את כותבתאמאשוניאחרונה
שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.
אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,
נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?
כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)
אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.
אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.
ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,
אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..
כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.
אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.
ירושלמיות! מה יש לעשות מחר בערב באזור ת.מרכזית? עםאביגיל ##
ילדים בני 10-14. פתוחים להצעות
יש באולינג באזור?
אזור תחנה מרכזית, אפשר גם לכיוון שוק מחנה יהודה
חדר בריחה יכול להתאים?בארץ אהבתי
אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.
מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..
היינו בחדר בריחה לא מזמן. מחפשת משהו אחראביגיל ##
אשמח לעוד
אולי מוזיאון ישראל?שמעונה
לא הכי הכי קרוב...
ילדים נכנסים חינם
נכנסתי עכשיו לאתר, רואה שסגור בימי אאביגיל ##
גם בחנוכה? מוזיאון המדע בדרכ סגורשמעונה
אסתכל שובאביגיל ##אחרונה
סגולת נר שמיני של חנוכהמפה בשם אחר..
שבוע טוב וחודש טוב!
מחר בע"ה נדליק נר שמיני של חנוכה. מניחה שרובכן, כנראה, מכירות את סגולת הנר השמיני. שנה שעברה ניסיתי לראשונה את הסגולה (שאישית לא הכרתי לפני כן, ולכן חשוב לי לפרסם עבור אלה שכמוני פחות מכירות). אז אני חוזרת לפרסם את הנס וממליצה לכולן לנסות, כי מקסימום זה יתגשם..
חשוב לי לציין, שתוך כדי שכתבתי את הפתק, ידעתי שהקב"ה יודע מה נכון וטוב לי, גם כשאני לא רואה את זה, ולכן הכנתי את עצמי נפשית שלא בטוח שהבקשות שלי יתגשמו. מציינת את זה, כי ראיתי ברשת הרבה שהתאכזבו, אז בעיני כדאי להתכונן נפשית ולחזק אצלנו את האמונה שבורא עולם יודע מה נכון לנו גם כשקשה (כותבת ומנסה לחזק גם את עצמי בזה תוך כדי..) ולא לצפות שכל הבקשות יתגשמו, אלא לבקש כתפילה ומתוך אמונה שהקב"ה מנהיג את העולם.
השנה בנר ראשון התרגשתי מאוד לקרוא את הפתק שהטמנתי שנה שעברה וזה היה שווה רק בשביל הרגע הזה. קולטת מה קרה וכמה עברנו בשנה האחרונה, באופן ציבורי כעם ובאופן אישי.
ולגבי הבקשות, אני מרגישה שהקב"ה שמע את התפילות שלי ושראיתי ישועות, גם אם הדברים התגשמו לא בדיוק בצורה שדמיינתי.. קצת קשה לי להסביר למה אני מתכוונת, אבל שנה שעברה הייתה לנו התמודדות מאוד לא פשוטה והבקשות היו קשורות בין היתר להתמודדות הזו. אז אמנם ההתמודדות הזו עדיין קיימת והיא לא נעלמה ולא נפתרה, אבל הבנתי שהתקדמנו המון, ובקשות קטנות שקשורות אליה - התגשמו ב"ה!! ולמרות שיש לנו עוד דרך לעבור, התרחשו ומתרחשים ניסים לאורך כל הדרך. לי, באופן אישי, זה ממש חיזק את האמונה ואני מרגישה שהסגולה הזו גרמה לי לעצור ולראות את זה.
בקיצור, אני חזרתי כדי לפרסם את הנס ואת הסגולה ולהציע לכל אחת מכן לשבת מחר מול נרות החנוכה, להתפלל, לבקש, להטמין פתק בחנוכיה ובע"ה תחזרו שנה הבאה לפרסם את הנס שלכן ❤️
בכל מקרה, אין לכן מה להפסיד..
תודה רבה על התזכורת החשובהנגמרו לי השמות
וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️
ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏
תודה על התזכורתדיאט ספרייט
אני אעשה גם בע"ה.
שתראי עוד ניסים
תודה רבה שכתבת!בארץ אהבתי
תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.
לדעתי זה פחות שיך לילדיםנפש חיה.
ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת
והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים
יכול להיות קשה להכלה.
זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס
צריך לזכור באמת שזה רק סגולה ותפילהאולי בקרוב
תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..
וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..
הסגולה האמיתית של "זאת חנוכה" היא תפילהאמהלהאחרונה
עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04
זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.
כל אחד בדרכו שלו
קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')
"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"
אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....
והאריך על כך עוד הרבה
וסיים במילים "בזאת אני בוטח".
אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה
גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים
וב"ה אכן תפילתי התגשמה.
אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה
ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"
בשורות טובות
שיתקבלו כל התפילות לטובה
דלקת עיניםנועה לה
לנו היתה פעם דלקת שלא עברה עם טיפותהשם שלי
והרופאה נתנה טיפות מסוג אחר.
אולי גם אצלכם יעזרו טיפות אחרות.
ואם הוא מצונן, יכול להיות שזה חלק מהצינון, ולא דלקת.
גם אצלנו קרהאחת כמוני
אצלנו הרופאה היתה אומרתעדינה אבל בשטח
שדלקת עיניים עוברת לבד, באמת ראיתי את זה על הילדים שלי, לי, שאני לא ילדה היתה דלקת עיניים שפשוט סבלתי ממנה, הביאו לי משחה בסוף
אם את רואה שמחמיר או לא עובר, תחזרי אל הרופא, אולי ייתן לך סינטומצין, זה עוזר ממש
חלב אם אם את מניקהרק טוב!
תחזרי לרופאהשקט הזה
וגפ הוא המליץ לכבס את המצעים והמשחקים אבל לא עשיתי את זה😅
בבית חולים לא נותנים כלום לדלקת עיניים כזומולהבולהאחרונה
צריכה את עזרתכן הדחופהההאנייי חדשה
אז לצערי אני צריכה לעבור גרידה מחר בבוקר, עובר שלא התפתח
שבוע 10
ופתאום עכשיו התחיל דימום חלש האם זה אומר שלא לגשת לעשות גרירה מחר?
זה יקרה טבעי?
אני ממש חוששת שיקרה טבעי מניסיון קודם שלי שהיה כואב ממש ואני רוצה להמינע מזה.
מה מצפה לי הלילה?
אני רק רוצה לדעת האם להתנהג כפי שביקשו ממני ועגיין לגשת לגרידה מחר או שכבר לא רלוונטי
פליז עזרה ממי שמבינה בזה
תודההה
היי חיבוק קודם כלפרח חדש
מה בעצם את מתלבטת
אם ללכת עכשיו למיון?
אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד
ולעבור את הגרידה כמתוכנן.
אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב במידה מסויימת.
חיבוק גדול ושיעבור בקלות.
השאלה שלי בעצםאנייי חדשה
היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?
זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?
אני לא חושבת שזה פוסלפרח חדש
לא פוסל, פשוט כשתגיעי יבדקו אם יש שאריתחצי שני
כדי לא לעשות סתם גרידה אם כל התוכן יצא.
הרבה נשים מגיעות מדממות לגרידה
לא יסרבונירה22
תודה לכולן❤️אנייי חדשהאחרונה
אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל
ואני אומרת!
תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!
ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.
מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס
והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות
גם אני רוצה נחת
תודה ה' על הכל
אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב
ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...
ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!
אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
רוצה להציעסתם שם 1
שמכירה נשים שילדו גם ככה
אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי
מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולהאחרונה
התייעצתי פה לפני כשבועיים על כוויות שהתינוקת קיבלהמתואמת
ב"ה רוב השלפוחיות שנוצרו לה נעלמו מעצמן אט אט, אבל עכשיו באחת הידיים יש לה נפיחות במקום שהייתה שלפוחית וגם מוגלה כזו. (זו היד שהיא משתמשת בה להתקדמות בישיבה על הרצפה, אז הגיוני שנכנס שם משהו☹️)
מה צריך לעשות עם זה?
הנטייה שלי היא 'לפוצץ' את המוגלה במשהו מחוטא ואז לחבוש ולקוות שהיא לא תוריד את התחבושת, אבל אני לא יודעת אם אני צודקת...
(לכאורה זה לא מפריע לה, רק אם נוגעים בזה זה כואב לה)
הייתי מתייעצת עם רופאהמקורית
אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה
ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם
תלכי איתה דחוף לרופאאישהואימא
כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.
(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)
זה נשמע שהזדהם וצריך אנטיביוטיקה. ללכת לרופאבאתי מפעם
תלכי לרופא. בנתיים תמרחי לה משחה אנטביוטית שישאמהלה
בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.
חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.
ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה
תודה לכן!מתואמת
היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.
קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...
יעזור אם נשים עכשיו?
לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...
כן. ותחבשוהמקורית
תודה! בסוף בעלי הלך איתה לטר"םמתואמת
נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...
(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)
כל הכבוד שהלכתם עוד לפני שבת. וממש בלי נקיפותאמהלה
מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.
בשורות טובות
תודה רבה!מתואמת
אז נתנו אנטביוטיקה דרך הפה?אמהלה
כןמתואמת
רפו"ש! מזל שהלכתם!יעל מהדרום
ב"ה!!! טוב שהקשבתם ללב שלכם! הוא תמיד צודק!!!אמהלה
החלמה מהירה
הקשבנו לפורום🤭מתואמת
בעלי אמר שנראה לו שלא צריך להילחץ, אבל אמרתי לו שששאלתי בפורום ואמרו לי שכדאי ללכת, אז הוא הסכים🙈
אין כמו הפורום בעולם!
צודקת!!! אבל איזה בעל טוב יש לךאמהלהאחרונה
אם הייתי אומרת לבעלי הפורום אמר......
אני גם מעדיפה שבעלי יילך כשאפשר... רפו"שיעל מהדרום
חוץ מלפוצץ כדאי כנראה משחה אנטיביוטית. כדאי לבדוקחילזון 123
מה מתאים לכוויות
טוב עורכת....
רואה שכבר לא רלוונטי.... תרגישו טוב
תודה!מתואמת
עוד סיבה טובה לשלוח את בעלך;)ממשיכה לחלום
שאלה שעלתה לי במחשבות עם עצמי ועניין אותיכנה שנטעה
לשמוע דעתכן-
מה ההבדל, אם יש כזה לדעתכן, בין חיי שותפות של חברים שגרים יחד לחיי זוגיות של איש ואישה?
את מתכוונת נשואים לעומת לא נשואים?oo
כןכנה שנטעה
האמת שאני מופתעת לנוכח השאלההמקורית
גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא
ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות
כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.
אכןoo
יש הרבה משותף
כי נישואים זה גם שותפות
אבל בנישואים יש גם
ילדים משותפים
כלכלה משותפת
ומחויבות (לנישואים לילדים)
חלוקת משימות זה הדמיון היחיד אם בכללואני שר
באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו
גם אם מדובר בחברים הכי טובים,
זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)
הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.
וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.
וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....
מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?
אותו דבר.
מה הדמיון בניהם?מתיכון ועד מעון
זה שונה ממש.
חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.
שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה
אני אולי אדייק קצתכנה שנטעה
למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..
אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..
מה עושה את השגרה יותר זוגית?
נראה ליאנונימית בהו"ל
מאוד תלוי בכל זוג
כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות
יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.
ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים
בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה
כןoo
השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה
בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה
רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים
וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה
בלי לעשות משהו מיוחד
דווקא המחויבות לשותפות הזוהמקורית
זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי
תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.
לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת
וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב
וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.
אולי הרבנית אמרהדיאט ספרייט
או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".
הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.
לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו.
לא היא אמרה נדיבותהמקורית
האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת
היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות
(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)
בעלי חשב שאני איזו למדניתדיאט ספרייט
גם לי יש אותההמקורית
אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭
אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית
יואו איזו מלכה!דיאט ספרייט
המקורית
המממ זמן זוגי בתוך השגרה זה חשובמרגול
כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים
ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.
ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.
נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.
בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.
וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.
נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.
אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.
זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.
אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ.
לדעתי הכי חשובאהבה.
לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום
זה ממש מעט
אני נמצאת עם בעלי פחות מזה כל יום, וזה בסדר גמןר .אמא טובה---דיה!
זה לא בהכרח קצת.
אני מרגישה שקודם כל ביומיוםשלומית.
זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".
למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.
חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.
ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית
בעיני התשובה היא אינטימיותתהילנה
גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.
מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.
וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.
כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.
אניoo
כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר
והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי
זה לא חייב להיות רק בזוגיות
בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר
לדעתי, זה מאוד שונהתהילנה
להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.
זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף
חלקים והיבטיםoo
ברור שהם שונים בזוגיות
אבל
השיח לא חייב להיות שונה
אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה
זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר
אז מה ההבדל בעינייך?תהילנה
בשיח אין הבדלoo
לי לפחות
בקשר ההבדל
במגע ויחסים
במחויבות
בחלק שלו בחיים שלי
אני חושבתשומשומ
שהתשובה בגוף השאלה ..
שותפות מול זוגיות.
לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך
כשאנחנו זוג זה שלנו.
אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.
גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.
גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..
בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון
תודה לכן על התגובות! קראתי את כולןכנה שנטעה
כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.
בינתיים עוד שאלה בהקשר -
מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?
לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?
ברור שיהיה פעראיזמרגד1
אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.
בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...
יש איזו אשליה שכל הגברים עושים מחוות כל הזמןנעומית
תכלס
כל אחד עושה מחוות אחרות גדולות או קטנות יותר
אנחנו מצרפות במחשבה את המחוות של כולם ויוצרים גבר מושלם שלא קיים.
ולגבי מה ששאלת, ברור שיש פער.
באופן כללי בין גברים לנשים, ולכל זוג.
(אני ממש לא מצטטת את הפסוק הבא כאידאל, אלא כתיאור מסוים של המציאות: אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך....)
כשאניאנונימית בהו"ל
כתבתי כאן על מחוות
זה קודם כל דברים טכניים, שאני למדתי לפרש כאהבה
וכשאני נתתי לזה את הפרשנות הזו ופרגנתי או שמחתי בזה, זה גם הלך והתגבר.
וגם, זה ממש עניין של אופי ושל איך אתה "מדבר אהבה"
וזה גם עניין לדעת באיזו שפה בן הזוג שלך רוצה לשמוע אהבה, אבל זה גם עניין ללמוד את השפה שבה בן / בת הזוג מדבר ולזהות את זה כמשהו שהוא מעבר לטכני.
2 דבריםשלומית.אחרונה
1. יש את כל העניין של "שפות האהבה" שצריך ללמוד אותן. וכשבעלי מחליף לי מצעים/ מתדלק לי את האוטו/ שוטף כלים אני "סופרת" את הדברים האלו כמחוות על אף שאני טיפוס יותר רומנטי.
2. עם השנים יותר לומדים ומתרגלים גם את השפה של הצד השני. אז למרות שעדיין אני יוזמת יותר מחוות אני רואה עם הזמן ( אנחנו נשואים 5 שנים) שהוא גם "לומד" דברים.
בעיניי צריך להחזיק את 2 הקצוות, מצד אחד לקבל ולאהוב את איך שהוא ולא לדרוש שינויים ומצד שני להאמין שאנשים הם דבר דינמי לומד ככה שבפרספקטיבה רואים שינויים והתקדמויות.
וכמובן לדבר על זה! על הצורך בקשר ביומיום, על איך היית רוצה שיהיה וגם לשמוע אותו. איך הוא מרגיש? מה עושה לו טוב? באיזו דרך הוא אוהב לתת ובאיזו לקבל? וכו' וכו'...