יחס לכסףאבןגבירול

שלום לכם/ן

ידוע שיש הבדלים ביחס לכסף בין גברים לנשים. אני אישית בנאדם מאוד לא חומרי (קונה בגדים יד שניה למרות שהמשפחה סבבה כלכלית, ולא הייתה לי בעיה לאכול רק לחם וגבינה או אורז אם היה צריך כששהייתי כמה ימים מחוץ לבית בהזדמנויות שונות). דברים כאלה פשוט לא משפיעים על האושר שלי.

 בהתאם, אני מתכנן להיות אברך כמה שנים כי אין לי בעיה לחיות בצמצום, ולא באמת חסר לי כלום כל עוד יש לי ביגוד דירה ומזון (וגיטרה כמובן).

עכשיו לפי מה שהבנתי אצל בנות המצב מאוד שונה. הביגוד יקר, קונים דברים יחסית עם תלות ברגשות, ודברים כאלה. באופן כללי גם הרבה יותר רגישות לרמת חיים. השאלה שלי היא איך אני מגשר על פער כזה? אני חושב שזו אחת הסיבות שלדעתי יש הרבה יותר אברכים מאשר בנות שרוצות בעל אברך... בנות אברכיות באמת מתמודדות עם זה? ואיך אני אהיה אמור לומר לאשתי לא לקנות משהו בלי שזה ייצור מתחים? או שאולי עדיף שנסכם שאם היא מרוויחה ואני לא, בנתיים אני חי על כמה שפחות כסף והיא עושה מה שנראה לה כי היא מביאה את הכסף... איך מנהלים בית ככה?

 

מאד פשוט:ultracrepidam

אם אתה מוכן לחיות בצמצום, לה יש יותר כסף להוציא על שמלה חדשה לכבוד שבת ראש חודש.

 

רמת החיים שאתה מוכן לחיות בה לא צריכה להכריח אותה לחיות באותה רמת חיים.

 

אם השאלה שלך לא קשורה לרמת החיים שלך אלא באופן כללי - הרי שאלו את זה הרבה. אתה פשוט במצב *טוב יותר* כי בשביל עצמך אתה לא צריך להוציא.

תגובה מעולה! מסכים לגמרי.והוא ישמיענו
ניהול תקציב הבית הוא לגמרי של שניכם.מסקנה

לרןב אישה שבוחרת בחיי אברכות יודעת שהם כוללים צמצום מסויים ביחס לרמת החיים הכללית, בטח שבשנים הראשונות.

עקרונית רוב הזוגות הצעירים חיים ברמת חיים נמוכה יותר מזו שהייתה בבית הוריהם. זוג סטודנטים שמשלם שכ"ל [גם אם ההורים עוזרים במימון התואר] יצטמצם. והסיכוי שהתפריט שלהם יכלול גבנ"צ או בשר משובח לא גדול יותר מהסיכוי של משפחת אברך.

 

מכירה בנות שאמנם לא יקנו בגדים יד 2 אבל בשמחה יקחו מחברות/משפחה... שקונות בגדי שבת/חג לפני הרגלים ובהרגלי הצריכה שלהן לא קרובות לבזבזנות (אולי לא ביחס לבנים עם 2 זוגות מכנסיים וחמש חולצות..) הן תבחרנה בתזונה בריאה קצת יותר מלחם וחמאה אבל לא ישתגעו יותר מדיי (ממש בולט בדירות שירות.. יש את הבנות שיורדות לעיר כל יומיים ואת אלה שיזמינו פיצה כל ר"ח שלישי..)

 

לענ"ד ההצעה שלך שתחיה "על כמה שפחות כסף" לא כ"כ מתאימה.. נשמע כאילו "חיים ליד" ולא יחד. 

חושבת שכמו שהתורה שהאיש לומד היא של שני בני הזוג (לא סותר התפתחות רוחנית אישית של האישה כמובן..) כך גם המשכורת שהאישה מכניסה היא של שניהם. 

כמו תמיד המפתח הוא הידברות ,כדאי לברר את היחס לרמת החיים בדייטים מתקדמים (מאמינה שעד אז קולטים צורה כללית פחות או יותר אבל כדאי לעשות תיאום ציפיות..)

 

לא מתאים לכולם אבל יודעת על זוג שכשהתחתנו ידע שאשתו מגיעה מבית קצת יותר בורגני והחליטו יחד שהיא תהיה אחראית על הכסף.. לאור הבנתה את המצב הכלכלי שלהם היא החליטה כמה מתאים שיוציאו על מותרות.

כמה נקודות למחשבהפשוט אני..

כשאתה חי לעצמך בלבד, אתה באמת יכול לחיות מסכום מאוד מאוד נמוך. ב-300 ש"ח בשבוע אתה יכול לקנות לעצמך אוכל טעים ומשביע, נסיעות בתחבורה ציבורית, חשבון סלולר וכו', ואפילו ישארו לך כמה שקלים לחיסכון.

 

לעומת זאת, כשאתה נשוי אתה צריך לחשוב גם על שכר דירה/משכנתא (כמה אלפי שקלים, תלוי באיכות הדירה ובמיקומה), ארנונה (כמה מאות ש"ח לחודש), חשמל, מים, ארוחות גדולות יותר (במיוחד בשבתות), ועוד כל מיני הוצאות שאי אפשר להימנע מהן.

 

אחרי שמגיעים הילדים - החגיגה רק גדלה. לפחות 1,000 ש"ח למעון אם זה מעון תמ"ת ועד אלפי שקלים למעון פרטי, עוד אוכל, בגדים, לפעמים אחרי שמגיעים הילדים כבר נהיה סיוט לנסוע בתחבורה ציבורית אז קונים רכב... כשהילד גדל אז צריך להוסיף גם חוגים, צהרון... לכל זה צריך להוסיף גם הוצאות לא צפויות (למשל תרופות או טיפולים רפואיים שחייבים לעשות). בקיצור - בור בלי תחתית. 

 

כשאתה כותב "אין לי בעיה לחיות בצמצום", אתה מתכוון שהילד שלך יהיה היחיד בגן שלא הולך לאף חוג אחר הצהריים? שאם חלילה אתה או אשתך תצטרכו טיפול שיניים יקר, אתם תדחו את זה לעוד 10 שנים ובזמן הזה תסבלו? אתה מבין, זה הרבה הרבה מעבר ל"בגדים יד 2". ברגע שיש לך ילדים, אתה האחראי לדאוג לכל מחסורם.

 

אני לא בא להגיד שאי אפשר לחיות בצמצום ולהיות מאושר. אנחנו חיינו במשך שנתיים ממשכורת משותפת של 3,000 ש"ח, וברוב הזמן גם היה לנו ילד קטן. זה קשה מאוד אבל אפשרי (האמת היא שגם קיבלנו הרבה עזרה מההורים). למרות שאז לא התלוננו אפילו פעם אחת, היום אני לא מסוגל בשום פנים ואופן לחזור לרמת החיים הזאת (בעיקר לקטע של תחבורה ציבורית ותזונה מאוד מאוד בסיסית). 

 

אני כן רוצה שתבין שכסף זו לא מילה גסה, והצרכים הכלכליים של זוג שונים מהצרכים של רווק, והצרכים הכלכליים כשיש ילדים הם תובעניים הרבה יותר.

...אבןגבירול

בקשר לילד - כן, לדעתי זה בסדר שהוא יהיה היחיד בגן שלא הולך לאף חוג. שמע, אני גדלתי להורים במצב כלכלי אחלה בלי הרבה אחים. איזה חוגים שרציתי. חופשה פעם-פעמיים כל שנה, 2 מכוניות, בית די גדול. והאמת? זה לא עשה את הילדות שלי מאושרת יותר. אני חושב שלילד החרדי הממוצע, שמשחק כל היום בחוץ בלי חוגים וכו' הייתה ילדות הרבה יותר כיפית ממני (ופגשתי לא מעט חברה שגדלו במצב כלכלי לא טוב והייתה להם ילדות שמחה). בני דודים שלי, שאביהם ר"מ בישיבה באזור יקר ואמם מורה, ישנו 3 ילדים על 2 מיטות. והאמת? הילדות שלהם הייתה סבבה לגמרי.

מה שחשוב בילדות זה לא הדברים החיצוניים.

ודאי שכסף זו לא מילה גסה, אני לא מתנגד עקרונית לרצון לרמת חיים טובה למי שזה חשוב לו. לי פשוט זה לא ככ קריטי.

הוצאות בלתי צפויות (טיפול שיניים אנאעארף) נכון שזו בעיה. אני אגב באמת שומר על בריאות שיניים טובה בין השאר כי זה עסק יקר נורא...

בקשר לילדים...פשוט אני..

א. כמובן שהבאתי רק אנקדוטות, כדי להדגים את זה שחיי משפחה הם חיים יקרים. גם אם אתה לא מתחבר לדוגמאות שכתבתי, עדיין יש הוצאות נוספות על ילדים.

 

ב. אני לא אומר שצריך לתת לילד כל דבר, רק בגלל שיש את זה לכל החברים שלו. 

 

ג. עם זאת, חוגים הם לא רק דרך להעביר שעה בכיף, אלא הם תורמים המון להתפתחות של הילד (חוגי ספורט למיניהם תורמים לבריאות בכלל ולכושר בפרט, מחזקים את הביטחון העצמי, משפרים את היציבה, את יכולת הריכוז, תורמים לכישורים החברתיים ועוד ועוד).

הילד שלי נמצא בשחייה טיפולית, בהמלצת רופא התפתחות שמלווה אותנו, בגלל כל מיני קשיים שיש לו. קשה להסביר במילים כמה החוג הזה תורם לו ומפתח אותו.

 

ד. אני לא אומר שחובה לרשום לחוג. שום דבר הוא לא חובה. אבל ילד ששומע "לא" ועוד "לא", שוב ושוב ושוב, והוא רואה איך כל החברים שלו מקבלים - יכול לפתח בעיות מאוד קשות, שילוו אותו במשך עשורים, גם בתור אדם מבוגר. 

 

ה. כאדם שחי בבית מבוסס מאוד, אין לך שום יכולת לכתוב "זה לא עשה את הילדות שלי מאושרת יותר". אתה לא מכיר את עצמך בלי חוגים ובלי טיולים, אתה לא מכיר את עצמך צריך לבחור באיזה יום השבוע מתחשק לך לאכול בשר, אתה לא מכיר את ההורים שלך מתלבטים אם לקנות את התרופה הזאת או שחבל על הכסף כי בסוף הגוף מבריא את עצמו. אני מניח שאם תשאל ילדים בבתים עניים, האם תוספת שכר להורים שלהם הייתה עוזרת להם להיות מאושרים יותר, רובם המוחלט יענה לך שכן.

 

איך סעיפים ב' ו-ד' מסתדרים זה עם זה? כמו בכל דבר בחיים, איזון. לא צריך לתת לילד כל דבר שהוא מבקש, וגם לא למנוע ממנו כל דבר.

 

 

בסופו של דבר, אני חוזר על מה שכתבתי קודם:

אין כל רע ברמת חיים נמוכה, ובאמת אפשר להיות מאושר גם עם משכורת נמוכה מאוד.

 

רק רציתי שתדע שני דברים:

א. גם בשביל רמת חיים נמוכה צריך הכנסה סבירה, והסכום שממנו אתה יכול לחיות היום לא יספיק לך בשביל לכלכל משפחה שלמה.

ב. רמת חיים נמוכה של משפחה פירושה לוותר על הרבה מאוד דברים, בגדים זה החלק הקל.

 

ברור שאבןגבירול

הסכום שאני חי ממנו היום לא יספיק, ברור שיש הוצאות על ילדים וכו' וזה הרבה ... אבל בסדר, מדובר על קצת יותר (אברכות+קצת עבודת צד נניח+משכורת הוראה נניח של האשה).

אני חושב שהילד ששומע "לא" ושוב "לא" זה יקרה בעיקר במקומות שהוא חי בהפרש גדול מרמת החיים של הסביבה שלו. ילד חרדי לא רואה את עצמו "עני" ביחס לחבריו כי כולם כמוהו. בני דודיי החרדלניקים גדלו עם חברים שרובם כמוהם פלוס מינוס (או שלפחות הרבה כמוהם) ולכן לא היו להם ציפיות מיוחדות. 

איך אני אומר את זה למרות שגדלתי במשפחה מבוססת? קודם כל כי שוב, יש לי אנשים אחרים להשוואה. ושנית, כשאני מסתכל על הזכרונות הטובים שלי אחורה והדברים שבגללם אני כמו שאני היום - רובם לא היו דברים שקשורים לכסף. יותר קשורים ליחס מההורים, לחברים. אבא שלי חוזר כל יום מהעבודה כשכבר חושך, לומד דף יומי, מעביר את שיעור הדף היומי, ערבית ואז מתפנה לעיסוקיו בסביבות 22:00 במקרה הטוב. ואני זוכר מהילדות את הפעמים שאבא שלי מצא זמן לשחק איתי יותר טוב מכל חוג.

הכל שאלה של ציפיות. הילדים השמחים ביותר שפגשתי היו ילדים למשפחה ענייה להחריד בעמונה (כשהייתה קיימת), שלא אכלה בשר במשך 15 שנה. כנראה תרופות הם קנו כשצריך, אבל נכון חסכו בהרבה דברים. הכל שאלה של ציפיות.

אז השאלה מה אני מונע ממנו ומה אני נותן לו. אני לא מונע ממנו "הכל". אבל אם הציפיות שלו לא גבוהות מלכתחילה הוא יידע להנות ממה שאני יכול להציע לו. כשההורים שלי היו ילדים, קולנוע/מסעדה היה דבר שעושים פעם בשנה. ואיך הם היו בהיי כשהפעם הזו הגיעה! הדברים האחרים, הקטנים יותר שעשו להם טוב במהלך השנה זה דברים כמו מסטיקים או לנצח במשחק קופסא.

אני חייב להגידהנסיך הפרסי
שאני ממש ממש מבין אותך
ואני אישית איכשהוא יצא לי לחוות גם את הצד הזה וגם את הצד הזה.. ו.. אתה צודק!

זו נראה לי תפיסה טובה וגישה טובה לחיים ואני באמת חושב שאם המסקנה שלך זה להיות יותר עם הילדים שלך מאשר הן איתך זה מדהים!

(נקודה קטנה לסיוג, אחרי הכל, כן כדאי איזה חוסן כלכלי שיהיה לך.. ילד רואה 90% מהדברים החינוך או פשוט ש"זה המצב" אנחנו בתור המבוגרים יודעים שהרבה פעמים זה לא נכון.. וזה יותר מזה.. וזה יכול להשפיע גם על לחץ ברמה הנפשית אם אתה יודע שאתה בקושי סוגר כל חודש ואין מה לצמצם כי אתה חי ברמה הכי נמוכה בערך.. וגם כיתות משבר כללי כמו עכשיו בקורונה, או סתם 1001 סיבות נגיד רפואי כלשהו {לא חייב להיות שיניים} כדאי עד כדי צריך שיהיה לך "גב" לעצמך)
נכון. גב מסויים צריך שיהיה.אבןגבירול


אבל השאלה אם ההורים שלהם היו הכי מאושריםתפוחית 1
וגם לך תדע אם כשהם גדלו הם ירגישו חסכים. אולי כן.
לא אומרת שצריך להתפרע
אבל כן לפתוח פתח לפרנסה
זה תלוי בסוג ההורים. אני לא חושב שצריך להגיע לחובות כמובןאבןגבירול

אבל אם אני במצב שיש לי את המינימום ההכרחי כל החיים - כולל בלתמים - אני שמח. מצידי להגיע לקבר עם 0 שקל עגול. לא מינוס, לא פלוס. 0.

מכאן זה סוג של אנשים. יש אנשים שלא יכולים להיות שמחים ברמת חיים נמוכה, אז שבאמת יפעלו להעלות אותה. אני לא רואה בזה פסול. לא אישית זה לא מפריע ואם ילדיי יהיו ילדים שמחים ואני לא אהיה בחובות בשום שלב בחיים אז אני סבבה.

תסלח לי,הנסיך הפרסי
אבל אמירה כזו היא פשוט חוסר הבנה של איך הדברים עובדים...
"להגיע לקבר" עם 0 שח עגול, זה אומר שחישוב ההוצאות והכנסות שלך כל כך טרחני, כל כך מביא לחץ ומתי כל רגע, חישובים כל היום, לחיות על השקל
זה או שאתה אומר כאילו "הכל ה' " והולך לישון לא אכפת לך.. או שהמצב על הפנים..

כלכלה בסיסית לא עובדת ככה.

גם אם אתה במאזן של לדוגמה מכניס כל חודש 5000 מוציא 5000 אין מצב שאתה מסיים את החודש ב0 ומשם מקבל 5000 חדשים.

המצב צריך להיות
סוף חודש: 2000 תחילת חודש 7000 סוף חודש 2000
עדיין הוצאת 5000 אבל אתה לא על הקרניים
(אגב, עדיף אפילו 10,000- 15,000- 10,000)
זה חוסר אחריות לחיות על השקל
אם קורה לך משהו.. אין לך מאיפה..
חריגה הכי קטנה של 500 שקל כי הילד שבק משהו בבית ספר ואתה כבר מתחיל סאגה של מינוסים..

וזה ממש לא סותר חיים צנועים בסכום הכנסה קטן (כפי שהוסבר)
לא התכוונתי שאני גומר חודש עם 0אבןגבירול

אמרתי 0 בסוף החיים. לכן אמרתי בפירוש כולל בלתמים. כלומר לא באתי לעשות פה חישוב מדוייק והכוונה שתמיד יהיה לי טיפה מרווח בשביל בלתמים וברור שלגמור כל חודש כל החיים ב0 זה לא אחראי. התכוונתי בכללי, להביע את הרעיון. גם אם אני אגמור עם 500 שקל זה בסדר.

טוב שמע זה קצת הגזמהנועה גבריאל
לא לכל ילד עני הייתה ילדות טובה,וגם לצד השני-לא לכל ילד עשיר הייתה ילדות שמחה.
חד משמעית עניין של שמחה לא תלוי בכסף,אבל כסף=נוחות.
ובעיני אם 3 ילדים ישנים על 2 מיטות זה הגזמה.
לא כי לא נוח להם,כי זה דבר בסיסי שלכל ילד יהיה מיטה.
אני מסכימה שללכת למסעדה כל חודש איזה פעמיים זה אולי יחסית הרבה,אבל יש כאלה שזה מה שעושה להם טוב ומשחרר אותם,וזה הופך להם את הילדות לשמחה.
יחס של הורים וחום ואהבה כל ילד צריך,בן עשיר,בן עני,אבל ברור שיש דברים שכל ילד עני היה שמח לקבל וזה היה יכול להפוך לו את הילדות לדבר יותר חוויתי וכיף.
לא אומרת כל חודש מסעדה,או שלוש פעמים בשנה לצאת לחופשים(למרות שכיום,זה הנורמל) ,אבל יש דברים מינימלים פלוס שילד צריך לקבל,מעבר למיטה.
גם ילדים של אברכים הם לא צריכים להיות מסכנים,והם לא אמורים לסבול מרמה כלכלית שנובעת מזה אפילו אם להורים שלהם סבבה עם זה. אני כן בעד לצמצם הוצאות ולהוריד מהמותרות,אבל לא לחסוך על חשבון הילד.
יש לי משפחה שהם שמונה ילדים בבית של שלושה חדרים(כולל סלון)!!נראה לכם תקין?הבן הבכור שם בגיל ההתבגרות והוא פשוט לא בבית,הוא לא מסוגל.
הם באים אלינו או לדודים אחרים ומרגישים בנופש,כאילו סופסוף הם רואים משו יותר מרווח,אני רואה בזה בעיה מאוד גדולה. גם זה לא שיש לנו איזה וילה עם בריכה,בית פשוט לגמרי,זה רק מראה על איזה חסכים הם גדלים.
ואפילו אם בעלי בעז"ה יהיה אברך,לא רוצה שזה יגרום לחסכים בילדות של הילדים שלי,כי בשבילי הם כל העולם,אז אני לא רוצה שזה ישפיע עליהם לרעה.
בקשר לילדיםבת 30
ברור שהדברים החיצוניים פחות חשובים, אבל צריך להתחשב בחברה שבה אתה חי.
ילדה בגן שבו כולן באות עם סנדלים חדשות ויפות בתחילת הקיץ, והיא עם סנדלים במצב סביר, אבל עברו שלוש ילדות לפניה- קשה לי להאמין שהיא לא תקנא או תרגיש מבואסת.
ובגן זה עוד בסדר.
ככל שהילדים גדלים, הם מודעים יותר לסביבה ולנורמות. לא שחייבים ליישר קו עם הנורמות, ממש לא, אבל גם א''א לגרום לילד להרגיש מסכן ועני.
זה כנרא המשתנה בן אדם לאדם (ואצל בנות זה בטח יותר קריטי)אבןגבירול

מבחינת החיצוניות... אני תמיד הלכתי עם בגדים שמינימום עברו אלי מאח שלי במקרה הטוב (במקרה הרע עברו כמה ידיים) ולא היה אכפת לי למרות שגדלתי באזור די אמיד.

זה תלוי מאוד באישהנועה גבריאל
עד כמה היא תהיה מוכנה להתפשר.
לרוב בנות לא יתפשרו על הכל,יש דברים שחשובים להן,כמו לבוש וכו,הן לדוגמא (אולי יש חריגות...) לא יקנו בגדים ביד שניה.
ככה שאל תבנה שתקבל אישה שמסתפקת עד כדי כך במועט.
מה שכן,יש נשים לא בזבזניות,אלא יחסית שקולות וחסכניות. אז אולי הן יקנו מותגים אבל רק בסוף עונה וכו.
חד משמעית להתחתן עם אברך זה להתפשר,אבל אני חושבת שזה שווה את זה,וכמובן שבדר"כ ההורים גם עוזרים,במיוחד אם זה אידיאל מבחינתם שהבן שלהם יהיה אברך או שהבת שלהם תתחתן עם אברך.
למה לדאוג מזה עכשיו?אמיץ(ה)
אם אתה בעז"ה רוצה להיות אברך רוב הסיכויים שהבת זוג תהיה מודעת לצורך לחסוך בכסף.
וצריך פשוט לשבת ולעשות תיאום ציפיות, על מה מוציאים וכמה לפי הכנסות והוצאות.

בקיצור מדברים מדברים ומדברים, מה חשוב לה ומה חשוב לך.. ומוצאים בסוף מה הדרך הנכונה לכם.
בעקבות כמה תגובות כאן:הָיוֹ הָיָה

שדיברו על ההרגשה של הילדים החברה וכל זה,

אז "שמעו נא רבותי דיינים מומחים, הריני מוסר מודעה בפניכם" ש

כל שנות ילדותי אבי היה אברך, ו-כן, גם כשסביבי הסתובבו חבר'ה עם כסף, ותמיד בגדים חדשים וכו', מעולם, אבל מעולם, לא הרגשתי בעיה עם זה מבחינה רגשית, ברור ש"לא הייתי מתנגד גם" ואולי גם קצת קינאתי, אבל לא מעבר לזה.. לא חשבתי שאני או המשפחה שלי פחות טובה בגלל שאנחנו לא מלי'אנים, ממש לא., לא הרגשתי מסכן, או ביש מזל, הפוך, רק למדתי שאני לא צריך להיות "כמו כולם" ואין שום צורך "ליישר קו עם הנורמות", אנחנו מי שאנחנו, וטוב לנו ככה, וזהו. 

ואדרבא, אם מסבירים לילד, בנעימות, שאנחנו בוחאים לחיות ככה, לא כי אנחנו "עניים" ו"מסכנים" אלא כי זכינו, ו"אבא שלנו לומד תורה" וכמה אשרינו שאנחנו מקריבים למען התורה וכו' וכו', זה כ"כ פועל לטוב, אין חינוך יותר מוצלח מדוגמה אישית.

כמובן, שאם קורה והילד כן חוזר יום אחד עצבני ומתלונן ש"לכולם יש ולי אין" אז יהיה לא חכם להגיד לו "זה כי אבא לומד תורה" כי זה רק יצור אנטגוניזם, אבל בזמנים מוצלחים ורגועים, לשוחח על זה, ולהסביר בנעימות, כמה חשוב לנו התורה, וכמה זכינו שאבא הוא מאלו שמקדישים את חייהם לתורה, וכו'.

וגם - כנ"ל - זה מועיל לחזק את תחושת האינדבדואל שנשחקה מאוד בדור הזה, יותר מ"לא יקרה כלום" אם ילד יבין (שוב - זבנעימות ובשעת הכושר) שהוא לא צריך להיות כמו כולם, הוא יכול להיות גאה במה שהוא, ולא להסחף עם הזרם.

...נועה גבריאל
זה לא העניין של 'לא להיות כמו כולם'.
זה עניין שיש דברים בסיסים שכל ילד צריך לקבל בלי קשר למצב הכלכלי. לדוג:מיטה לילד זה דבר בסיסי ביותר!(סורי שאני נתפסת על הדוגמא הזו שהיא הביא...)
אשרייך שקיבלת את זה בצורה יפה,ויתכן שבאמת לא חסר לך כלום,אבל אני מכירה ילדים שכן חסר להם והם גדלים על חסכים למרות שהם גדלים עם מלא חום ואהבה,וזה מה שבעיני לא צריך לקרות.
אכן:הָיוֹ הָיָהאחרונה

בכוונה דיברתי על התגובות שדיברו על ההשוואה לילדים אחרים, זה שיש בסיס אלמנטרי זה ברור, אבל הוא הרבה הרבה פחות מהנורמות בחברה לפעמים.

 

מצאתי מקור חדש לגביי דיון עתיק שלי פהאני הנני כאינני

והאחד שהשקעתי עליו הכי הרבה מאמץ...

מלאכיות או רגלים על הקרקע? - לקראת נישואין וזוגיות

מאיפה המקור?פצל"פ
הספר 'אהבה' של הרב גינזבורגאני הנני כאינני
יפה, במיוחד לאנשי פרק ב' כמונו שכבר "ריאליים"מתוך סקרנות

ו"לא מתלהבים משטויות"...

הכי טוב זו מלאכית עם רגליים על הקרקענוגע, לא נוגע
אני לא אוהב את זה בכללמשהאחרונה

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

 

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

מקומות "חוויתיים" בבית שאןאני הנני כאינני
מחפשים מה לעשות ברביעי בבית שאן, אטרקציה זוגית שווה/מעניינת וכדומה. עדיפות למקום סגור.


רעיונות?

חחחחחחחחחחחחחחחחח אין כאלה 😂צדיק יסוד עלום
בפרטי
חחחחח זה היה באינסטינקט שלי להגיב והתאפקתי פתית שלגאחרונה
היה איתי בצבא מישהו מצחיק שגר שם אם זה עוזרנוגע, לא נוגע
זה נהיה טרנד?הפי

לדבר עם בחורה ולברוח?

2 נשים שלוותי השבוע היו מפורקות מבכי עד כדי מצב של חולי.

אם אתם לא מתכוונים לצאת לדייט תגידו את זה מראש

ולא ברור לי איך גבר שמגדיר את עצמו דוס עושה שטויות כאלה.

ובעצם דוס או לא לא מתנהגים ככה

לא סתם שולחים הודעות בוואצפ לבחורה שהעבירו לך את המספר בשביל שידוך ..ואז בורחים .

איך זה גורם לשדכן גם להרגיש?

ולא סתם קובעים עם בחורה דייט ומבטלים באותו יום


 

שלא נתחיל לדבר על שגרירים/ שליש/ וחבריו

ששם בכלל פותחים הודעות מדברים ואז יום אחרי נעלמים .

מדוע?


 

אני תמיד אומרת אף בחורה לא כועסת שלא רוצים אותה בחורה כועסת כי הראו לה שרצו אותה (בואי נקבע דייט )

ובסוף הלכו בלי הסבר בבום


 

אני כבר התרגלתי לזה שיש כאלה שדיבורים לחוד ומעשים לחוד ..

ואני אומרת את זה בכאב אם אדם בוחר להתנהג ככה או ניצלתי.. עוברת הלאה ..

אבל לא כולן לוקחות את זה ככה

יש בנות שלא רוצות לשמוע על דייטים בזמן הקרוב בגללכם..


 

באמת קחו אחריות.

גוסטינג זה גועל נפש

אתם גועל נפש

 

השרשור מופנה לאדם שבורח/ מבטל דקה 90 בלי לזכור שיש צד שני לסיפור.

אדם אשר לא יודע לבטא את רגשותיו ..

נכון לא תמיד אפשר להביע מה אתה מרגיש אבל אפשר שיהיה לך עמוד שדרה . אל תגיד סתם דברים .. מזה??

(אפילו הודעת נימוס יהיה מתאים .. מצטער על הזמן שלך.. בכל זאת אני חושב שלא מתאים .קשה?

 אפשרי גם אם לא מסתדר הכל בסדר .מידות יש פה צד שני לעזאזל 

 

דרך ארץ

 

כנל הפוך!! כלפי גברים

 

מעצבן ממשארץ השוקולד
פעם אחת קרה ליאביעד מילוא

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

קרה גם הפוךבחור עצוב
דיברתי עם מישהי איזה שבוע ופתאום פשוט נעלמה מעל פני האדמה. לא הגיבה להודעות. כלום.


אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

תגיד לה ברחל ביתך הקטנההפי
ההתנהגות הזו של היבוש לפני חודש לא היתה לעניין
לא בא לחנך אותהבחור עצוב
רק חתכתי וזהו. 
הלוואי עליadvfb
אם אחרי כל הבירורים זה מה שהתגלהintuscrepidam

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

התופעה שנקראת "גוסטינג"משה

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

נשים תמיד צודקות, גברים תמיד טיפשיםצדיק יסוד עלום
בעולם המודרני? כןמשה

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

יחי הפמיניזםצדיק יסוד עלום
אף אחד לא דיבר דווקא על שגברים עושים את זהמבולבלת מאדדדד

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

נשים עושות את זה גם וזה ילדותי ברמותהפי
זה אכן מזעזע, אבל תשמחו שלא התחתנתם/ן אתו/המתוך סקרנות

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

" מפורקות מבכי עד כדי מצב של חולי."מוקי_2020

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).


עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.


אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

אה עכשיו זה המשחקהפי
שנתפסים על מילים מוצאים אותם מההקשר? 
הוא לא התכוון בכוונהקעלעברימבאראחרונה
תזכורתadvfb

גם לגברים יש רגשות

 

סופריקה

נכון ומדוייקאדם פרו+
קשקוש נאו-שוביניסטיצדיק יסוד עלום

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

נכון בנות יותר רגישותאביעד מילוא

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

אני כמובן צוחק מגזים ומתמרמרצדיק יסוד עלום
בנות תבעו בעלות מלאה על הקושי שבדייטים. רק הן מסכנות ורק הגברים מזעזעים ולא רגישים
חד משמעיתהפיאחרונה
עד כאןכְּקֶדֶם

מי יודע כבר כמה קשרים הלב הזה חווה

וכמה אמרו לך שאתה זוהר ושאתה משהו אחר ושהעולם צריך אותך באמת. ואיך זה שאתה כזה כל כך? והלוואי שהרגע הזה אתה ואני לבד יהיה לתמיד.  ושאם היה אפשרי הייתי נשארת איתך לנצח אבל אנלא יכולה להקים איתך בית. ועוד אינספור פתגמים מאינספור שהלב שלי נתן להן להיכנס בלי מעצורים. והן הביטו ברהב ונגעו בקצהו ונחרדו ונעלמו.

ולהבדיל גם קשרים עם חברים טובים מאד שהחליטו שדיי.

אה וגם הוא, שאמר לעולם דיי. גם איתו רציתי להגיע הכי רחוק שיש יותר מהכל וגם אתה מתי שככ התקרבתי אליך טרקת לי את הדלת בפרצוף. כמו כל האחרים.

ואולי אני באמת תמים ונאיבי אולי לא הרגשתם אליי כמו מה שאני הרגשתי ומרגיש אליכם עד היום. אולי באמת ניצלתם כל רגע אתי רק כדי לחוות עוד קצת , כמה שמתאפשר.


אבל הגיע הזמן שלי. שעכשיו אני איעלם.

הגיע הזמן שאומר לעולם - דיי.



התוהו קדם לעולם. 

נוגע, לא נוגע

עצוב וכואב לשמוע

 

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

נעמת לנו… חבל שאתה מחליט לעזובפ.א.
וואלה לא קלטתי שזה שרשור פרידהadvfb
כתיבה יפהאדם פרו+
מבטאת את ההרגשה
כואב ממשארץ השוקולד
מאחל רק טוב
חבר יקרכל היופי

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.


אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.


מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

חולה עליךךךadvfb

אחלה כתיבה

 

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

בהצלחהברוקוליאחרונה
יש לי בכלל סיכוי?מה כבר ביקשתי

אני יודע שהשאלה בכותרת קצת חריפה מדי אז אסביר...

לא יודע אם זה שייך לפה או לאר"מ אז כותב בשניהם.

עברו כמעט חודשיים מאז שהיא חתכה אותי. (לא יצאתי מאז מסיבה טכנית שקצת מנעה ממני להיפגש, ואני מרגיש שאולי זה קצת הזיק לי שאותה גברת ישבה לי במוח כל הזמן הזה ומצד שני גם עלו לי הרבה תובנות לגביה שלא חשבתי עליהם קודם אז אולי כן היתה מזה גם תועלת...לא משנה, זה לא העיקר. וגם סרו המניעות אז בעז"ה ממשיך.).

הנקודה היא שאני מרגיש שאני אולי קצת רגיש מדי. בכללי בחיים. ובדייטים זה מתפרץ במאתיים אחוז. כבר כתבתי על זה פה פעם אבל אז זה היה בהקשר של פרידות. עכשיו אני מתכוון בהקשר של אישיות.

זה היה הקשר הארוך יחסית הראשון שלי. יצאתי עם כמה בחורות לפניה ועם אף אחת לא התקדמתי באמת וגם תכלס לא היה כל כך שייך. כבר שראיתי את הפרטים שלה בהצעה הרגשתי שזה משהו אחר. וזה באמת היה. הבעיה הגדולה היא שלא הצלחתי באמת לקדם את הקשר. בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה. מפה לשם היא הרגישה שאני לא מוביל מספיק ועל זה (לפחות ככה אמרה) חתכה. היתה לנו שיחה ארוכה מאוד לפני שהיא קיבלה את ההחלטה, והמסר העיקרי שקיבלתי שם הוא "אתה באמת אדם טוב. באמת. לא פגשתי הרבה בחורים כאלה וגם אומרים שזה די נדיר אצל גברים. באמת התנהלת מדהים במהלך כל הקשר. הרגשתי שיש מי שרואה אותי ואכפת לו ממני. גם עוד לא פגשתי מישהו שמבין אותי ככה. יש לך לב כל כך טוב, וזאת אחת ה-תכונות החשובות לי. לכן ממש קשה לי לוותר על זה. באמת רציתי שזה יצליח. אתה מה שאני מחפשת. אבל אני מרגישה שזה לא מה שאני צריכה בחיים. אני צריכה מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. ומבחינת הרגישות אני מרגישה שאנחנו קצת דומים מדי. וזה לא מה שאני צריכה לפחות בשלב הזה של החיים...".

מה שאני שמעתי זה "היית יכול ממש להצליח בתור בחורה. אתה לא גברי, אתה לא מסוגל לספק לאישה את מה שהיא צריכה בחיים, אתה רגיש מדי, מי שאמור לבכות בבית זה לא אתה זו אני, אין לך ביטחון עצמי, אתה לא החלטי, ובקיצור- בתור חברות היינו יכולות להסתדר יופי, אבל בתור בעל? תשכח מזה."

וכאן אני שואל כבר חודשיים ולא מצליח לקבל תשובה- למה אני אמור לצפות? מאז שאני זוכר את עצמי זה מי שאני. רגיש, מתחשב, אכפתי, דואג, שמח בלשמח מישהו אחר, מתכלב בשביל שמי שאני אוהב יהיה בנוח, וכו. אני לא מחפש מישהי גברית ושנחליף תפקידים. יש בי את הרצון הגברי הבסיסי הזה של לספק משענת, להוביל, להיות הקול השפוי. אבל בפועל זה לא מתבטא. בפועל היא נפגשת מיד עם הלב הטוב שלי, זה משמח אותה שיש גברים כאלה בעולם, ובזה מסתכמת התועלת שלה מהקשר. ואני? אני רק מאבד עוד את מעט הביטחון העצמי שנשאר לי. מי תוכל לראות אותי מעבר? ומי תוכל לאהוב את התכונות האלה באמת? יש מישהי שתשמח בזה שאני לפעמים לוקח דברים ללב והם משפיעים עלי? שאני חווה את העולם בצורה יותר עמוקה? שהלב שלי לא מסוגל לשמוע מישהו ובמיוחד מישהי שמחמיא לי בלי שיעלו לי דמעות?

זה קצת מייאש כל העסק הזה ובמיוחד הכנות שבה היא אמרה שאני אשכרה מה שהיא מחפשת ולמרות זאת החליטה לסיים את זה...

ביטחון עצמי כן חובהזיויק
לדעתי
לבנותמישהי 1
אני מנסה לשדך כמה שרק אני יכולה ואם יש לי עצה בשבילכן היא שהתמונה שאתן מעבירות תהיה הכי וואו שיש
הרגע בדיוק הגבתישפלות רוח

שבתמונה רואים א' ובמציאות מקבלים ח' הנה, עכשיו אני מבין בגלל מי. אז לא בנות, אל תקשיבו לה, גברים לא סובלים את זה.

ולגבי להפסיק לבקש תמונה-בעד, מסכים שאין צורך בתמונה גם מונע הרבה עוגמת נפש(משני הצדדים), וגם נותן צאנס אמיתי להכיר

מכיוון שאינני ראוי להיות הגאון של הדור,חסדי הים

אני חייב להתחתן עם אשה שתהיה מוכנה לגדל את גאון הדור הבא.

"יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה".

אולי יעניין אותך