אם אתה מוכן לחיות בצמצום, לה יש יותר כסף להוציא על שמלה חדשה לכבוד שבת ראש חודש.

רמת החיים שאתה מוכן לחיות בה לא צריכה להכריח אותה לחיות באותה רמת חיים.

אם השאלה שלך לא קשורה לרמת החיים שלך אלא באופן כללי - הרי שאלו את זה הרבה. אתה פשוט במצב *טוב יותר* כי בשביל עצמך אתה לא צריך להוציא.

לרןב אישה שבוחרת בחיי אברכות יודעת שהם כוללים צמצום מסויים ביחס לרמת החיים הכללית, בטח שבשנים הראשונות.

עקרונית רוב הזוגות הצעירים חיים ברמת חיים נמוכה יותר מזו שהייתה בבית הוריהם. זוג סטודנטים שמשלם שכ"ל [גם אם ההורים עוזרים במימון התואר] יצטמצם. והסיכוי שהתפריט שלהם יכלול גבנ"צ או בשר משובח לא גדול יותר מהסיכוי של משפחת אברך.

מכירה בנות שאמנם לא יקנו בגדים יד 2 אבל בשמחה יקחו מחברות/משפחה... שקונות בגדי שבת/חג לפני הרגלים ובהרגלי הצריכה שלהן לא קרובות לבזבזנות (אולי לא ביחס לבנים עם 2 זוגות מכנסיים וחמש חולצות..) הן תבחרנה בתזונה בריאה קצת יותר מלחם וחמאה אבל לא ישתגעו יותר מדיי (ממש בולט בדירות שירות.. יש את הבנות שיורדות לעיר כל יומיים ואת אלה שיזמינו פיצה כל ר"ח שלישי..)

לענ"ד ההצעה שלך שתחיה "על כמה שפחות כסף" לא כ"כ מתאימה.. נשמע כאילו "חיים ליד" ולא יחד. 

חושבת שכמו שהתורה שהאיש לומד היא של שני בני הזוג (לא סותר התפתחות רוחנית אישית של האישה כמובן..) כך גם המשכורת שהאישה מכניסה היא של שניהם. 

כמו תמיד המפתח הוא הידברות ,כדאי לברר את היחס לרמת החיים בדייטים מתקדמים (מאמינה שעד אז קולטים צורה כללית פחות או יותר אבל כדאי לעשות תיאום ציפיות..)

לא מתאים לכולם אבל יודעת על זוג שכשהתחתנו ידע שאשתו מגיעה מבית קצת יותר בורגני והחליטו יחד שהיא תהיה אחראית על הכסף.. לאור הבנתה את המצב הכלכלי שלהם היא החליטה כמה מתאים שיוציאו על מותרות.

כשאתה חי לעצמך בלבד, אתה באמת יכול לחיות מסכום מאוד מאוד נמוך. ב-300 ש"ח בשבוע אתה יכול לקנות לעצמך אוכל טעים ומשביע, נסיעות בתחבורה ציבורית, חשבון סלולר וכו', ואפילו ישארו לך כמה שקלים לחיסכון.

לעומת זאת, כשאתה נשוי אתה צריך לחשוב גם על שכר דירה/משכנתא (כמה אלפי שקלים, תלוי באיכות הדירה ובמיקומה), ארנונה (כמה מאות ש"ח לחודש), חשמל, מים, ארוחות גדולות יותר (במיוחד בשבתות), ועוד כל מיני הוצאות שאי אפשר להימנע מהן.

אחרי שמגיעים הילדים - החגיגה רק גדלה. לפחות 1,000 ש"ח למעון אם זה מעון תמ"ת ועד אלפי שקלים למעון פרטי, עוד אוכל, בגדים, לפעמים אחרי שמגיעים הילדים כבר נהיה סיוט לנסוע בתחבורה ציבורית אז קונים רכב... כשהילד גדל אז צריך להוסיף גם חוגים, צהרון... לכל זה צריך להוסיף גם הוצאות לא צפויות (למשל תרופות או טיפולים רפואיים שחייבים לעשות). בקיצור - בור בלי תחתית. 

כשאתה כותב "אין לי בעיה לחיות בצמצום", אתה מתכוון שהילד שלך יהיה היחיד בגן שלא הולך לאף חוג אחר הצהריים? שאם חלילה אתה או אשתך תצטרכו טיפול שיניים יקר, אתם תדחו את זה לעוד 10 שנים ובזמן הזה תסבלו? אתה מבין, זה הרבה הרבה מעבר ל"בגדים יד 2". ברגע שיש לך ילדים, אתה האחראי לדאוג לכל מחסורם.

אני לא בא להגיד שאי אפשר לחיות בצמצום ולהיות מאושר. אנחנו חיינו במשך שנתיים ממשכורת משותפת של 3,000 ש"ח, וברוב הזמן גם היה לנו ילד קטן. זה קשה מאוד אבל אפשרי (האמת היא שגם קיבלנו הרבה עזרה מההורים). למרות שאז לא התלוננו אפילו פעם אחת, היום אני לא מסוגל בשום פנים ואופן לחזור לרמת החיים הזאת (בעיקר לקטע של תחבורה ציבורית ותזונה מאוד מאוד בסיסית). 

אני כן רוצה שתבין שכסף זו לא מילה גסה, והצרכים הכלכליים של זוג שונים מהצרכים של רווק, והצרכים הכלכליים כשיש ילדים הם תובעניים הרבה יותר.

בקשר לילד - כן, לדעתי זה בסדר שהוא יהיה היחיד בגן שלא הולך לאף חוג. שמע, אני גדלתי להורים במצב כלכלי אחלה בלי הרבה אחים. איזה חוגים שרציתי. חופשה פעם-פעמיים כל שנה, 2 מכוניות, בית די גדול. והאמת? זה לא עשה את הילדות שלי מאושרת יותר. אני חושב שלילד החרדי הממוצע, שמשחק כל היום בחוץ בלי חוגים וכו' הייתה ילדות הרבה יותר כיפית ממני (ופגשתי לא מעט חברה שגדלו במצב כלכלי לא טוב והייתה להם ילדות שמחה). בני דודים שלי, שאביהם ר"מ בישיבה באזור יקר ואמם מורה, ישנו 3 ילדים על 2 מיטות. והאמת? הילדות שלהם הייתה סבבה לגמרי.

מה שחשוב בילדות זה לא הדברים החיצוניים.

ודאי שכסף זו לא מילה גסה, אני לא מתנגד עקרונית לרצון לרמת חיים טובה למי שזה חשוב לו. לי פשוט זה לא ככ קריטי.

הוצאות בלתי צפויות (טיפול שיניים אנאעארף) נכון שזו בעיה. אני אגב באמת שומר על בריאות שיניים טובה בין השאר כי זה עסק יקר נורא...

א. כמובן שהבאתי רק אנקדוטות, כדי להדגים את זה שחיי משפחה הם חיים יקרים. גם אם אתה לא מתחבר לדוגמאות שכתבתי, עדיין יש הוצאות נוספות על ילדים.

ב. אני לא אומר שצריך לתת לילד כל דבר, רק בגלל שיש את זה לכל החברים שלו. 

ג. עם זאת, חוגים הם לא רק דרך להעביר שעה בכיף, אלא הם תורמים המון להתפתחות של הילד (חוגי ספורט למיניהם תורמים לבריאות בכלל ולכושר בפרט, מחזקים את הביטחון העצמי, משפרים את היציבה, את יכולת הריכוז, תורמים לכישורים החברתיים ועוד ועוד).

הילד שלי נמצא בשחייה טיפולית, בהמלצת רופא התפתחות שמלווה אותנו, בגלל כל מיני קשיים שיש לו. קשה להסביר במילים כמה החוג הזה תורם לו ומפתח אותו.

ד. אני לא אומר שחובה לרשום לחוג. שום דבר הוא לא חובה. אבל ילד ששומע "לא" ועוד "לא", שוב ושוב ושוב, והוא רואה איך כל החברים שלו מקבלים - יכול לפתח בעיות מאוד קשות, שילוו אותו במשך עשורים, גם בתור אדם מבוגר. 

ה. כאדם שחי בבית מבוסס מאוד, אין לך שום יכולת לכתוב "זה לא עשה את הילדות שלי מאושרת יותר". אתה לא מכיר את עצמך בלי חוגים ובלי טיולים, אתה לא מכיר את עצמך צריך לבחור באיזה יום השבוע מתחשק לך לאכול בשר, אתה לא מכיר את ההורים שלך מתלבטים אם לקנות את התרופה הזאת או שחבל על הכסף כי בסוף הגוף מבריא את עצמו. אני מניח שאם תשאל ילדים בבתים עניים, האם תוספת שכר להורים שלהם הייתה עוזרת להם להיות מאושרים יותר, רובם המוחלט יענה לך שכן.

איך סעיפים ב' ו-ד' מסתדרים זה עם זה? כמו בכל דבר בחיים, איזון. לא צריך לתת לילד כל דבר שהוא מבקש, וגם לא למנוע ממנו כל דבר.

בסופו של דבר, אני חוזר על מה שכתבתי קודם:

אין כל רע ברמת חיים נמוכה, ובאמת אפשר להיות מאושר גם עם משכורת נמוכה מאוד.

רק רציתי שתדע שני דברים:

א. גם בשביל רמת חיים נמוכה צריך הכנסה סבירה, והסכום שממנו אתה יכול לחיות היום לא יספיק לך בשביל לכלכל משפחה שלמה.

ב. רמת חיים נמוכה של משפחה פירושה לוותר על הרבה מאוד דברים, בגדים זה החלק הקל.

הסכום שאני חי ממנו היום לא יספיק, ברור שיש הוצאות על ילדים וכו' וזה הרבה ... אבל בסדר, מדובר על קצת יותר (אברכות+קצת עבודת צד נניח+משכורת הוראה נניח של האשה).

אני חושב שהילד ששומע "לא" ושוב "לא" זה יקרה בעיקר במקומות שהוא חי בהפרש גדול מרמת החיים של הסביבה שלו. ילד חרדי לא רואה את עצמו "עני" ביחס לחבריו כי כולם כמוהו. בני דודיי החרדלניקים גדלו עם חברים שרובם כמוהם פלוס מינוס (או שלפחות הרבה כמוהם) ולכן לא היו להם ציפיות מיוחדות. 

איך אני אומר את זה למרות שגדלתי במשפחה מבוססת? קודם כל כי שוב, יש לי אנשים אחרים להשוואה. ושנית, כשאני מסתכל על הזכרונות הטובים שלי אחורה והדברים שבגללם אני כמו שאני היום - רובם לא היו דברים שקשורים לכסף. יותר קשורים ליחס מההורים, לחברים. אבא שלי חוזר כל יום מהעבודה כשכבר חושך, לומד דף יומי, מעביר את שיעור הדף היומי, ערבית ואז מתפנה לעיסוקיו בסביבות 22:00 במקרה הטוב. ואני זוכר מהילדות את הפעמים שאבא שלי מצא זמן לשחק איתי יותר טוב מכל חוג.

הכל שאלה של ציפיות. הילדים השמחים ביותר שפגשתי היו ילדים למשפחה ענייה להחריד בעמונה (כשהייתה קיימת), שלא אכלה בשר במשך 15 שנה. כנראה תרופות הם קנו כשצריך, אבל נכון חסכו בהרבה דברים. הכל שאלה של ציפיות.

אז השאלה מה אני מונע ממנו ומה אני נותן לו. אני לא מונע ממנו "הכל". אבל אם הציפיות שלו לא גבוהות מלכתחילה הוא יידע להנות ממה שאני יכול להציע לו. כשההורים שלי היו ילדים, קולנוע/מסעדה היה דבר שעושים פעם בשנה. ואיך הם היו בהיי כשהפעם הזו הגיעה! הדברים האחרים, הקטנים יותר שעשו להם טוב במהלך השנה זה דברים כמו מסטיקים או לנצח במשחק קופסא.

אבל אם אני במצב שיש לי את המינימום ההכרחי כל החיים - כולל בלתמים - אני שמח. מצידי להגיע לקבר עם 0 שקל עגול. לא מינוס, לא פלוס. 0.

מכאן זה סוג של אנשים. יש אנשים שלא יכולים להיות שמחים ברמת חיים נמוכה, אז שבאמת יפעלו להעלות אותה. אני לא רואה בזה פסול. לא אישית זה לא מפריע ואם ילדיי יהיו ילדים שמחים ואני לא אהיה בחובות בשום שלב בחיים אז אני סבבה.

אמרתי 0 בסוף החיים. לכן אמרתי בפירוש כולל בלתמים. כלומר לא באתי לעשות פה חישוב מדוייק והכוונה שתמיד יהיה לי טיפה מרווח בשביל בלתמים וברור שלגמור כל חודש כל החיים ב0 זה לא אחראי. התכוונתי בכללי, להביע את הרעיון. גם אם אני אגמור עם 500 שקל זה בסדר.

מבחינת החיצוניות... אני תמיד הלכתי עם בגדים שמינימום עברו אלי מאח שלי במקרה הטוב (במקרה הרע עברו כמה ידיים) ולא היה אכפת לי למרות שגדלתי באזור די אמיד.

שדיברו על ההרגשה של הילדים החברה וכל זה,

אז "שמעו נא רבותי דיינים מומחים, הריני מוסר מודעה בפניכם" ש

כל שנות ילדותי אבי היה אברך, ו-כן, גם כשסביבי הסתובבו חבר'ה עם כסף, ותמיד בגדים חדשים וכו', מעולם, אבל מעולם, לא הרגשתי בעיה עם זה מבחינה רגשית, ברור ש"לא הייתי מתנגד גם" ואולי גם קצת קינאתי, אבל לא מעבר לזה.. לא חשבתי שאני או המשפחה שלי פחות טובה בגלל שאנחנו לא מלי'אנים, ממש לא., לא הרגשתי מסכן, או ביש מזל, הפוך, רק למדתי שאני לא צריך להיות "כמו כולם" ואין שום צורך "ליישר קו עם הנורמות", אנחנו מי שאנחנו, וטוב לנו ככה, וזהו. 

ואדרבא, אם מסבירים לילד, בנעימות, שאנחנו בוחאים לחיות ככה, לא כי אנחנו "עניים" ו"מסכנים" אלא כי זכינו, ו"אבא שלנו לומד תורה" וכמה אשרינו שאנחנו מקריבים למען התורה וכו' וכו', זה כ"כ פועל לטוב, אין חינוך יותר מוצלח מדוגמה אישית.

כמובן, שאם קורה והילד כן חוזר יום אחד עצבני ומתלונן ש"לכולם יש ולי אין" אז יהיה לא חכם להגיד לו "זה כי אבא לומד תורה" כי זה רק יצור אנטגוניזם, אבל בזמנים מוצלחים ורגועים, לשוחח על זה, ולהסביר בנעימות, כמה חשוב לנו התורה, וכמה זכינו שאבא הוא מאלו שמקדישים את חייהם לתורה, וכו'.

וגם - כנ"ל - זה מועיל לחזק את תחושת האינדבדואל שנשחקה מאוד בדור הזה, יותר מ"לא יקרה כלום" אם ילד יבין (שוב - זבנעימות ובשעת הכושר) שהוא לא צריך להיות כמו כולם, הוא יכול להיות גאה במה שהוא, ולא להסחף עם הזרם.

בכוונה דיברתי על התגובות שדיברו על ההשוואה לילדים אחרים, זה שיש בסיס אלמנטרי זה ברור, אבל הוא הרבה הרבה פחות מהנורמות בחברה לפעמים.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)