יחס לכסףאבןגבירול

שלום לכם/ן

ידוע שיש הבדלים ביחס לכסף בין גברים לנשים. אני אישית בנאדם מאוד לא חומרי (קונה בגדים יד שניה למרות שהמשפחה סבבה כלכלית, ולא הייתה לי בעיה לאכול רק לחם וגבינה או אורז אם היה צריך כששהייתי כמה ימים מחוץ לבית בהזדמנויות שונות). דברים כאלה פשוט לא משפיעים על האושר שלי.

 בהתאם, אני מתכנן להיות אברך כמה שנים כי אין לי בעיה לחיות בצמצום, ולא באמת חסר לי כלום כל עוד יש לי ביגוד דירה ומזון (וגיטרה כמובן).

עכשיו לפי מה שהבנתי אצל בנות המצב מאוד שונה. הביגוד יקר, קונים דברים יחסית עם תלות ברגשות, ודברים כאלה. באופן כללי גם הרבה יותר רגישות לרמת חיים. השאלה שלי היא איך אני מגשר על פער כזה? אני חושב שזו אחת הסיבות שלדעתי יש הרבה יותר אברכים מאשר בנות שרוצות בעל אברך... בנות אברכיות באמת מתמודדות עם זה? ואיך אני אהיה אמור לומר לאשתי לא לקנות משהו בלי שזה ייצור מתחים? או שאולי עדיף שנסכם שאם היא מרוויחה ואני לא, בנתיים אני חי על כמה שפחות כסף והיא עושה מה שנראה לה כי היא מביאה את הכסף... איך מנהלים בית ככה?

 

מאד פשוט:ultracrepidam

אם אתה מוכן לחיות בצמצום, לה יש יותר כסף להוציא על שמלה חדשה לכבוד שבת ראש חודש.

 

רמת החיים שאתה מוכן לחיות בה לא צריכה להכריח אותה לחיות באותה רמת חיים.

 

אם השאלה שלך לא קשורה לרמת החיים שלך אלא באופן כללי - הרי שאלו את זה הרבה. אתה פשוט במצב *טוב יותר* כי בשביל עצמך אתה לא צריך להוציא.

תגובה מעולה! מסכים לגמרי.והוא ישמיענו
ניהול תקציב הבית הוא לגמרי של שניכם.מסקנה

לרןב אישה שבוחרת בחיי אברכות יודעת שהם כוללים צמצום מסויים ביחס לרמת החיים הכללית, בטח שבשנים הראשונות.

עקרונית רוב הזוגות הצעירים חיים ברמת חיים נמוכה יותר מזו שהייתה בבית הוריהם. זוג סטודנטים שמשלם שכ"ל [גם אם ההורים עוזרים במימון התואר] יצטמצם. והסיכוי שהתפריט שלהם יכלול גבנ"צ או בשר משובח לא גדול יותר מהסיכוי של משפחת אברך.

 

מכירה בנות שאמנם לא יקנו בגדים יד 2 אבל בשמחה יקחו מחברות/משפחה... שקונות בגדי שבת/חג לפני הרגלים ובהרגלי הצריכה שלהן לא קרובות לבזבזנות (אולי לא ביחס לבנים עם 2 זוגות מכנסיים וחמש חולצות..) הן תבחרנה בתזונה בריאה קצת יותר מלחם וחמאה אבל לא ישתגעו יותר מדיי (ממש בולט בדירות שירות.. יש את הבנות שיורדות לעיר כל יומיים ואת אלה שיזמינו פיצה כל ר"ח שלישי..)

 

לענ"ד ההצעה שלך שתחיה "על כמה שפחות כסף" לא כ"כ מתאימה.. נשמע כאילו "חיים ליד" ולא יחד. 

חושבת שכמו שהתורה שהאיש לומד היא של שני בני הזוג (לא סותר התפתחות רוחנית אישית של האישה כמובן..) כך גם המשכורת שהאישה מכניסה היא של שניהם. 

כמו תמיד המפתח הוא הידברות ,כדאי לברר את היחס לרמת החיים בדייטים מתקדמים (מאמינה שעד אז קולטים צורה כללית פחות או יותר אבל כדאי לעשות תיאום ציפיות..)

 

לא מתאים לכולם אבל יודעת על זוג שכשהתחתנו ידע שאשתו מגיעה מבית קצת יותר בורגני והחליטו יחד שהיא תהיה אחראית על הכסף.. לאור הבנתה את המצב הכלכלי שלהם היא החליטה כמה מתאים שיוציאו על מותרות.

כמה נקודות למחשבהפשוט אני..

כשאתה חי לעצמך בלבד, אתה באמת יכול לחיות מסכום מאוד מאוד נמוך. ב-300 ש"ח בשבוע אתה יכול לקנות לעצמך אוכל טעים ומשביע, נסיעות בתחבורה ציבורית, חשבון סלולר וכו', ואפילו ישארו לך כמה שקלים לחיסכון.

 

לעומת זאת, כשאתה נשוי אתה צריך לחשוב גם על שכר דירה/משכנתא (כמה אלפי שקלים, תלוי באיכות הדירה ובמיקומה), ארנונה (כמה מאות ש"ח לחודש), חשמל, מים, ארוחות גדולות יותר (במיוחד בשבתות), ועוד כל מיני הוצאות שאי אפשר להימנע מהן.

 

אחרי שמגיעים הילדים - החגיגה רק גדלה. לפחות 1,000 ש"ח למעון אם זה מעון תמ"ת ועד אלפי שקלים למעון פרטי, עוד אוכל, בגדים, לפעמים אחרי שמגיעים הילדים כבר נהיה סיוט לנסוע בתחבורה ציבורית אז קונים רכב... כשהילד גדל אז צריך להוסיף גם חוגים, צהרון... לכל זה צריך להוסיף גם הוצאות לא צפויות (למשל תרופות או טיפולים רפואיים שחייבים לעשות). בקיצור - בור בלי תחתית. 

 

כשאתה כותב "אין לי בעיה לחיות בצמצום", אתה מתכוון שהילד שלך יהיה היחיד בגן שלא הולך לאף חוג אחר הצהריים? שאם חלילה אתה או אשתך תצטרכו טיפול שיניים יקר, אתם תדחו את זה לעוד 10 שנים ובזמן הזה תסבלו? אתה מבין, זה הרבה הרבה מעבר ל"בגדים יד 2". ברגע שיש לך ילדים, אתה האחראי לדאוג לכל מחסורם.

 

אני לא בא להגיד שאי אפשר לחיות בצמצום ולהיות מאושר. אנחנו חיינו במשך שנתיים ממשכורת משותפת של 3,000 ש"ח, וברוב הזמן גם היה לנו ילד קטן. זה קשה מאוד אבל אפשרי (האמת היא שגם קיבלנו הרבה עזרה מההורים). למרות שאז לא התלוננו אפילו פעם אחת, היום אני לא מסוגל בשום פנים ואופן לחזור לרמת החיים הזאת (בעיקר לקטע של תחבורה ציבורית ותזונה מאוד מאוד בסיסית). 

 

אני כן רוצה שתבין שכסף זו לא מילה גסה, והצרכים הכלכליים של זוג שונים מהצרכים של רווק, והצרכים הכלכליים כשיש ילדים הם תובעניים הרבה יותר.

...אבןגבירול

בקשר לילד - כן, לדעתי זה בסדר שהוא יהיה היחיד בגן שלא הולך לאף חוג. שמע, אני גדלתי להורים במצב כלכלי אחלה בלי הרבה אחים. איזה חוגים שרציתי. חופשה פעם-פעמיים כל שנה, 2 מכוניות, בית די גדול. והאמת? זה לא עשה את הילדות שלי מאושרת יותר. אני חושב שלילד החרדי הממוצע, שמשחק כל היום בחוץ בלי חוגים וכו' הייתה ילדות הרבה יותר כיפית ממני (ופגשתי לא מעט חברה שגדלו במצב כלכלי לא טוב והייתה להם ילדות שמחה). בני דודים שלי, שאביהם ר"מ בישיבה באזור יקר ואמם מורה, ישנו 3 ילדים על 2 מיטות. והאמת? הילדות שלהם הייתה סבבה לגמרי.

מה שחשוב בילדות זה לא הדברים החיצוניים.

ודאי שכסף זו לא מילה גסה, אני לא מתנגד עקרונית לרצון לרמת חיים טובה למי שזה חשוב לו. לי פשוט זה לא ככ קריטי.

הוצאות בלתי צפויות (טיפול שיניים אנאעארף) נכון שזו בעיה. אני אגב באמת שומר על בריאות שיניים טובה בין השאר כי זה עסק יקר נורא...

בקשר לילדים...פשוט אני..

א. כמובן שהבאתי רק אנקדוטות, כדי להדגים את זה שחיי משפחה הם חיים יקרים. גם אם אתה לא מתחבר לדוגמאות שכתבתי, עדיין יש הוצאות נוספות על ילדים.

 

ב. אני לא אומר שצריך לתת לילד כל דבר, רק בגלל שיש את זה לכל החברים שלו. 

 

ג. עם זאת, חוגים הם לא רק דרך להעביר שעה בכיף, אלא הם תורמים המון להתפתחות של הילד (חוגי ספורט למיניהם תורמים לבריאות בכלל ולכושר בפרט, מחזקים את הביטחון העצמי, משפרים את היציבה, את יכולת הריכוז, תורמים לכישורים החברתיים ועוד ועוד).

הילד שלי נמצא בשחייה טיפולית, בהמלצת רופא התפתחות שמלווה אותנו, בגלל כל מיני קשיים שיש לו. קשה להסביר במילים כמה החוג הזה תורם לו ומפתח אותו.

 

ד. אני לא אומר שחובה לרשום לחוג. שום דבר הוא לא חובה. אבל ילד ששומע "לא" ועוד "לא", שוב ושוב ושוב, והוא רואה איך כל החברים שלו מקבלים - יכול לפתח בעיות מאוד קשות, שילוו אותו במשך עשורים, גם בתור אדם מבוגר. 

 

ה. כאדם שחי בבית מבוסס מאוד, אין לך שום יכולת לכתוב "זה לא עשה את הילדות שלי מאושרת יותר". אתה לא מכיר את עצמך בלי חוגים ובלי טיולים, אתה לא מכיר את עצמך צריך לבחור באיזה יום השבוע מתחשק לך לאכול בשר, אתה לא מכיר את ההורים שלך מתלבטים אם לקנות את התרופה הזאת או שחבל על הכסף כי בסוף הגוף מבריא את עצמו. אני מניח שאם תשאל ילדים בבתים עניים, האם תוספת שכר להורים שלהם הייתה עוזרת להם להיות מאושרים יותר, רובם המוחלט יענה לך שכן.

 

איך סעיפים ב' ו-ד' מסתדרים זה עם זה? כמו בכל דבר בחיים, איזון. לא צריך לתת לילד כל דבר שהוא מבקש, וגם לא למנוע ממנו כל דבר.

 

 

בסופו של דבר, אני חוזר על מה שכתבתי קודם:

אין כל רע ברמת חיים נמוכה, ובאמת אפשר להיות מאושר גם עם משכורת נמוכה מאוד.

 

רק רציתי שתדע שני דברים:

א. גם בשביל רמת חיים נמוכה צריך הכנסה סבירה, והסכום שממנו אתה יכול לחיות היום לא יספיק לך בשביל לכלכל משפחה שלמה.

ב. רמת חיים נמוכה של משפחה פירושה לוותר על הרבה מאוד דברים, בגדים זה החלק הקל.

 

ברור שאבןגבירול

הסכום שאני חי ממנו היום לא יספיק, ברור שיש הוצאות על ילדים וכו' וזה הרבה ... אבל בסדר, מדובר על קצת יותר (אברכות+קצת עבודת צד נניח+משכורת הוראה נניח של האשה).

אני חושב שהילד ששומע "לא" ושוב "לא" זה יקרה בעיקר במקומות שהוא חי בהפרש גדול מרמת החיים של הסביבה שלו. ילד חרדי לא רואה את עצמו "עני" ביחס לחבריו כי כולם כמוהו. בני דודיי החרדלניקים גדלו עם חברים שרובם כמוהם פלוס מינוס (או שלפחות הרבה כמוהם) ולכן לא היו להם ציפיות מיוחדות. 

איך אני אומר את זה למרות שגדלתי במשפחה מבוססת? קודם כל כי שוב, יש לי אנשים אחרים להשוואה. ושנית, כשאני מסתכל על הזכרונות הטובים שלי אחורה והדברים שבגללם אני כמו שאני היום - רובם לא היו דברים שקשורים לכסף. יותר קשורים ליחס מההורים, לחברים. אבא שלי חוזר כל יום מהעבודה כשכבר חושך, לומד דף יומי, מעביר את שיעור הדף היומי, ערבית ואז מתפנה לעיסוקיו בסביבות 22:00 במקרה הטוב. ואני זוכר מהילדות את הפעמים שאבא שלי מצא זמן לשחק איתי יותר טוב מכל חוג.

הכל שאלה של ציפיות. הילדים השמחים ביותר שפגשתי היו ילדים למשפחה ענייה להחריד בעמונה (כשהייתה קיימת), שלא אכלה בשר במשך 15 שנה. כנראה תרופות הם קנו כשצריך, אבל נכון חסכו בהרבה דברים. הכל שאלה של ציפיות.

אז השאלה מה אני מונע ממנו ומה אני נותן לו. אני לא מונע ממנו "הכל". אבל אם הציפיות שלו לא גבוהות מלכתחילה הוא יידע להנות ממה שאני יכול להציע לו. כשההורים שלי היו ילדים, קולנוע/מסעדה היה דבר שעושים פעם בשנה. ואיך הם היו בהיי כשהפעם הזו הגיעה! הדברים האחרים, הקטנים יותר שעשו להם טוב במהלך השנה זה דברים כמו מסטיקים או לנצח במשחק קופסא.

אני חייב להגידהנסיך הפרסי
שאני ממש ממש מבין אותך
ואני אישית איכשהוא יצא לי לחוות גם את הצד הזה וגם את הצד הזה.. ו.. אתה צודק!

זו נראה לי תפיסה טובה וגישה טובה לחיים ואני באמת חושב שאם המסקנה שלך זה להיות יותר עם הילדים שלך מאשר הן איתך זה מדהים!

(נקודה קטנה לסיוג, אחרי הכל, כן כדאי איזה חוסן כלכלי שיהיה לך.. ילד רואה 90% מהדברים החינוך או פשוט ש"זה המצב" אנחנו בתור המבוגרים יודעים שהרבה פעמים זה לא נכון.. וזה יותר מזה.. וזה יכול להשפיע גם על לחץ ברמה הנפשית אם אתה יודע שאתה בקושי סוגר כל חודש ואין מה לצמצם כי אתה חי ברמה הכי נמוכה בערך.. וגם כיתות משבר כללי כמו עכשיו בקורונה, או סתם 1001 סיבות נגיד רפואי כלשהו {לא חייב להיות שיניים} כדאי עד כדי צריך שיהיה לך "גב" לעצמך)
נכון. גב מסויים צריך שיהיה.אבןגבירול


אבל השאלה אם ההורים שלהם היו הכי מאושריםתפוחית 1
וגם לך תדע אם כשהם גדלו הם ירגישו חסכים. אולי כן.
לא אומרת שצריך להתפרע
אבל כן לפתוח פתח לפרנסה
זה תלוי בסוג ההורים. אני לא חושב שצריך להגיע לחובות כמובןאבןגבירול

אבל אם אני במצב שיש לי את המינימום ההכרחי כל החיים - כולל בלתמים - אני שמח. מצידי להגיע לקבר עם 0 שקל עגול. לא מינוס, לא פלוס. 0.

מכאן זה סוג של אנשים. יש אנשים שלא יכולים להיות שמחים ברמת חיים נמוכה, אז שבאמת יפעלו להעלות אותה. אני לא רואה בזה פסול. לא אישית זה לא מפריע ואם ילדיי יהיו ילדים שמחים ואני לא אהיה בחובות בשום שלב בחיים אז אני סבבה.

תסלח לי,הנסיך הפרסי
אבל אמירה כזו היא פשוט חוסר הבנה של איך הדברים עובדים...
"להגיע לקבר" עם 0 שח עגול, זה אומר שחישוב ההוצאות והכנסות שלך כל כך טרחני, כל כך מביא לחץ ומתי כל רגע, חישובים כל היום, לחיות על השקל
זה או שאתה אומר כאילו "הכל ה' " והולך לישון לא אכפת לך.. או שהמצב על הפנים..

כלכלה בסיסית לא עובדת ככה.

גם אם אתה במאזן של לדוגמה מכניס כל חודש 5000 מוציא 5000 אין מצב שאתה מסיים את החודש ב0 ומשם מקבל 5000 חדשים.

המצב צריך להיות
סוף חודש: 2000 תחילת חודש 7000 סוף חודש 2000
עדיין הוצאת 5000 אבל אתה לא על הקרניים
(אגב, עדיף אפילו 10,000- 15,000- 10,000)
זה חוסר אחריות לחיות על השקל
אם קורה לך משהו.. אין לך מאיפה..
חריגה הכי קטנה של 500 שקל כי הילד שבק משהו בבית ספר ואתה כבר מתחיל סאגה של מינוסים..

וזה ממש לא סותר חיים צנועים בסכום הכנסה קטן (כפי שהוסבר)
לא התכוונתי שאני גומר חודש עם 0אבןגבירול

אמרתי 0 בסוף החיים. לכן אמרתי בפירוש כולל בלתמים. כלומר לא באתי לעשות פה חישוב מדוייק והכוונה שתמיד יהיה לי טיפה מרווח בשביל בלתמים וברור שלגמור כל חודש כל החיים ב0 זה לא אחראי. התכוונתי בכללי, להביע את הרעיון. גם אם אני אגמור עם 500 שקל זה בסדר.

טוב שמע זה קצת הגזמהנועה גבריאל
לא לכל ילד עני הייתה ילדות טובה,וגם לצד השני-לא לכל ילד עשיר הייתה ילדות שמחה.
חד משמעית עניין של שמחה לא תלוי בכסף,אבל כסף=נוחות.
ובעיני אם 3 ילדים ישנים על 2 מיטות זה הגזמה.
לא כי לא נוח להם,כי זה דבר בסיסי שלכל ילד יהיה מיטה.
אני מסכימה שללכת למסעדה כל חודש איזה פעמיים זה אולי יחסית הרבה,אבל יש כאלה שזה מה שעושה להם טוב ומשחרר אותם,וזה הופך להם את הילדות לשמחה.
יחס של הורים וחום ואהבה כל ילד צריך,בן עשיר,בן עני,אבל ברור שיש דברים שכל ילד עני היה שמח לקבל וזה היה יכול להפוך לו את הילדות לדבר יותר חוויתי וכיף.
לא אומרת כל חודש מסעדה,או שלוש פעמים בשנה לצאת לחופשים(למרות שכיום,זה הנורמל) ,אבל יש דברים מינימלים פלוס שילד צריך לקבל,מעבר למיטה.
גם ילדים של אברכים הם לא צריכים להיות מסכנים,והם לא אמורים לסבול מרמה כלכלית שנובעת מזה אפילו אם להורים שלהם סבבה עם זה. אני כן בעד לצמצם הוצאות ולהוריד מהמותרות,אבל לא לחסוך על חשבון הילד.
יש לי משפחה שהם שמונה ילדים בבית של שלושה חדרים(כולל סלון)!!נראה לכם תקין?הבן הבכור שם בגיל ההתבגרות והוא פשוט לא בבית,הוא לא מסוגל.
הם באים אלינו או לדודים אחרים ומרגישים בנופש,כאילו סופסוף הם רואים משו יותר מרווח,אני רואה בזה בעיה מאוד גדולה. גם זה לא שיש לנו איזה וילה עם בריכה,בית פשוט לגמרי,זה רק מראה על איזה חסכים הם גדלים.
ואפילו אם בעלי בעז"ה יהיה אברך,לא רוצה שזה יגרום לחסכים בילדות של הילדים שלי,כי בשבילי הם כל העולם,אז אני לא רוצה שזה ישפיע עליהם לרעה.
בקשר לילדיםבת 30
ברור שהדברים החיצוניים פחות חשובים, אבל צריך להתחשב בחברה שבה אתה חי.
ילדה בגן שבו כולן באות עם סנדלים חדשות ויפות בתחילת הקיץ, והיא עם סנדלים במצב סביר, אבל עברו שלוש ילדות לפניה- קשה לי להאמין שהיא לא תקנא או תרגיש מבואסת.
ובגן זה עוד בסדר.
ככל שהילדים גדלים, הם מודעים יותר לסביבה ולנורמות. לא שחייבים ליישר קו עם הנורמות, ממש לא, אבל גם א''א לגרום לילד להרגיש מסכן ועני.
זה כנרא המשתנה בן אדם לאדם (ואצל בנות זה בטח יותר קריטי)אבןגבירול

מבחינת החיצוניות... אני תמיד הלכתי עם בגדים שמינימום עברו אלי מאח שלי במקרה הטוב (במקרה הרע עברו כמה ידיים) ולא היה אכפת לי למרות שגדלתי באזור די אמיד.

זה תלוי מאוד באישהנועה גבריאל
עד כמה היא תהיה מוכנה להתפשר.
לרוב בנות לא יתפשרו על הכל,יש דברים שחשובים להן,כמו לבוש וכו,הן לדוגמא (אולי יש חריגות...) לא יקנו בגדים ביד שניה.
ככה שאל תבנה שתקבל אישה שמסתפקת עד כדי כך במועט.
מה שכן,יש נשים לא בזבזניות,אלא יחסית שקולות וחסכניות. אז אולי הן יקנו מותגים אבל רק בסוף עונה וכו.
חד משמעית להתחתן עם אברך זה להתפשר,אבל אני חושבת שזה שווה את זה,וכמובן שבדר"כ ההורים גם עוזרים,במיוחד אם זה אידיאל מבחינתם שהבן שלהם יהיה אברך או שהבת שלהם תתחתן עם אברך.
למה לדאוג מזה עכשיו?אמיץ(ה)
אם אתה בעז"ה רוצה להיות אברך רוב הסיכויים שהבת זוג תהיה מודעת לצורך לחסוך בכסף.
וצריך פשוט לשבת ולעשות תיאום ציפיות, על מה מוציאים וכמה לפי הכנסות והוצאות.

בקיצור מדברים מדברים ומדברים, מה חשוב לה ומה חשוב לך.. ומוצאים בסוף מה הדרך הנכונה לכם.
בעקבות כמה תגובות כאן:הָיוֹ הָיָה

שדיברו על ההרגשה של הילדים החברה וכל זה,

אז "שמעו נא רבותי דיינים מומחים, הריני מוסר מודעה בפניכם" ש

כל שנות ילדותי אבי היה אברך, ו-כן, גם כשסביבי הסתובבו חבר'ה עם כסף, ותמיד בגדים חדשים וכו', מעולם, אבל מעולם, לא הרגשתי בעיה עם זה מבחינה רגשית, ברור ש"לא הייתי מתנגד גם" ואולי גם קצת קינאתי, אבל לא מעבר לזה.. לא חשבתי שאני או המשפחה שלי פחות טובה בגלל שאנחנו לא מלי'אנים, ממש לא., לא הרגשתי מסכן, או ביש מזל, הפוך, רק למדתי שאני לא צריך להיות "כמו כולם" ואין שום צורך "ליישר קו עם הנורמות", אנחנו מי שאנחנו, וטוב לנו ככה, וזהו. 

ואדרבא, אם מסבירים לילד, בנעימות, שאנחנו בוחאים לחיות ככה, לא כי אנחנו "עניים" ו"מסכנים" אלא כי זכינו, ו"אבא שלנו לומד תורה" וכמה אשרינו שאנחנו מקריבים למען התורה וכו' וכו', זה כ"כ פועל לטוב, אין חינוך יותר מוצלח מדוגמה אישית.

כמובן, שאם קורה והילד כן חוזר יום אחד עצבני ומתלונן ש"לכולם יש ולי אין" אז יהיה לא חכם להגיד לו "זה כי אבא לומד תורה" כי זה רק יצור אנטגוניזם, אבל בזמנים מוצלחים ורגועים, לשוחח על זה, ולהסביר בנעימות, כמה חשוב לנו התורה, וכמה זכינו שאבא הוא מאלו שמקדישים את חייהם לתורה, וכו'.

וגם - כנ"ל - זה מועיל לחזק את תחושת האינדבדואל שנשחקה מאוד בדור הזה, יותר מ"לא יקרה כלום" אם ילד יבין (שוב - זבנעימות ובשעת הכושר) שהוא לא צריך להיות כמו כולם, הוא יכול להיות גאה במה שהוא, ולא להסחף עם הזרם.

...נועה גבריאל
זה לא העניין של 'לא להיות כמו כולם'.
זה עניין שיש דברים בסיסים שכל ילד צריך לקבל בלי קשר למצב הכלכלי. לדוג:מיטה לילד זה דבר בסיסי ביותר!(סורי שאני נתפסת על הדוגמא הזו שהיא הביא...)
אשרייך שקיבלת את זה בצורה יפה,ויתכן שבאמת לא חסר לך כלום,אבל אני מכירה ילדים שכן חסר להם והם גדלים על חסכים למרות שהם גדלים עם מלא חום ואהבה,וזה מה שבעיני לא צריך לקרות.
אכן:הָיוֹ הָיָהאחרונה

בכוונה דיברתי על התגובות שדיברו על ההשוואה לילדים אחרים, זה שיש בסיס אלמנטרי זה ברור, אבל הוא הרבה הרבה פחות מהנורמות בחברה לפעמים.

 

מה דעתכן על מישהו שמתחיל בקינוח?זכרושיצאנולרקוד
וזה הצחיק אותי ממש😂

סביר להניח שהפערים בהשקפה הדתית היו צפים די בהתחלהפ.א.
גם אם לא היה נופל בסינון הראשוני הזה, די מהר היו מתגלים פערים בינהם בדברים אחרים 
אולי מתחכם מידי בתור הכנה לדייטנקדימון

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

יש סיפור על הרב אליהואחד איש

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אז הנה משהו הפוךנחלת

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

 

 

 

למה זה הפוך?אחד איש
באמת לא הפוך.נחלת
חח למה לא?Lavender

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

לענ"דנחלת

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

א. אפשר לשאול באופן ישירנחלתאחרונה

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

 

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אתם רוצים לפרגן?advfb

תפרגנו על מעשה טוב ואז ממנו תדברו על התכונה שאתם אוהבים בה/ו באישיות.

 

דוגמא - 

תודה שאתה מפרגן לי כל הזמן, ממש אני רואה בזה את העין הטובה שלך

אתה אחד הניקים האהובים עליי בפורומיםקעלעברימבאר
הניק האהוב עליי...חתול זמני
אני מעריך שגם אתה תהיה הניק האהוב עליי בבוא הזמן,קעלעברימבאר

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

אני מזמין אותך לַפּרוֹם.חתול זמני
התרקוד איתי?חתול זמני
וודאי. בוא לשטו"ל. אני לא רוצה לשגע כאן את הניקיםקעלעברימבאר

עם שטויות

למה שטויות?חתול זמני
לא שטויות. שטויות שאני ממלמל. ניקיםקעלעברימבאר

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

מה הכוונה בו במי, על מי מדובר?הפי
באדם שאת רוצה לפרגן לוadvfb

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

למה בעצם?ריבוזום
מה עומד מאחורי ההצעה?

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

למה עדיף להמנע?advfb

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

כחתול זמני,חתול זמני

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

אסבירריבוזום
לגבי ילדים, יש מחקרים בנושא. לדוגמא: נתנו לכמה ילדים לצייר ציור, לחלק החמיאו שהציור מקסים ושהם "ממש ציירים", ולחלק החמיאו על דברים ספציפיים בציור: "אני רואה שהשתמשת בהרבה צבעים. עבדת ממש קשה על הציור הזה!". משהו בסגנון. אחר כך הציעו לילדים לנסות משימת ציור מסובכת יותר. הילדים שהחמיאו להם המחמאה מהסוג הראשון נטו יותר להימנע, לעומת הילדים מסגנון המחמאה השניה שיותר קידמו בברכה אתגר חדש. 
המשךריבוזום

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.


 

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

נכון מאודadvfb

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

אני רוצה לפרגן למישהו עם צרכים מיוחדיםהפי
למה? לא יודעת מלא אור אהבה חמלה רק להיות לידו זה עוזר לי להיות טובה יותר ולראות מה חשוב באמת בחיים

הוא כמובן לא קשור לכאן

להגיד שכיף לך להיות לידו זה אחלה בחלהadvfbאחרונה

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

יש הרבה, זה בעיהאני:)))))
תודה רבה. מאמצת. בעזרת השם.נחלת
נראלי זמן טוב לספרמבולבלת מאדדדד
ב"ה התארסתי לא מזמן

ותודה לכל מי שידע כבר ולא סיפר


בקרוב אצל כולם בע"ה!

מזל טוב!! שיהיה לכם הרבה טוב ביחד!!יעל מהדרום
דיי באמת(;?הפי
חח אין עליך 
מזל טוב!אנונימי 14
וואו מזל טובבברקאני

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מבולבלתתתת!!!! מזזזלללל טווובבב!!!🤩🥰❤הרמוניה
מרגש ממשארץ השוקולד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

תודה רבה לכולם!🤗מבולבלת מאדדדד
מזל טוב!חדשכאן

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

איזה יופי, בשעה טובה!! הרבה נחת ושמחה!נפש חיה.
כיף לשמוע, מזל טוב!advfb
מזל טוב! איזה יופי ב"הוהוא ישמיענו
ברוך השם!נחלת

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

וואו יקרה! מזל טוב ענקי 🥳❤️נגמרו לי השמות

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

מזל טוב!ניצן*
בשמחה ובאהבה
...רחל יהודייה בדםאחרונה
מזל טוב 
קבוצות שידוכים לדתי תורני/ חרדלניקיsh121234

שלום

האם קיים קבוצת ווצאפ עם הצעות של בחורים דתי לאומי תורני או חרדלניקים בגיליי 20-29?

קורס קצינים בשנה הראשונהמסיבת ישרים

היי לכולם,

בעז"ה אנחנו נתחתן בחודש אב, ובאזור חנוכה שאחרי אני מתחיל תפקיד ג'וב בתור קצין פרוייקט דרך עתודה (עדיין אין שיבוץ לאיפה נהיה בארץ)

כל הזמן מדברים איתנו על קורס קצינים וואלה בא לי לצאת כי אי אפשר להתקדם בצהל בפיקודי אם אתה לא קצין

הקטע זה שאם נגיד אצא בתחילת התפקיד כלומר 3 חודש אחרי שנתחתן, אז זה אומר שכשאהיה בבהד אחד 3 חודש אחזור רק לשישי-שבת

ודיברתי איתה על זה והיא מוכנה ודוחפת אותי שאני אצא כדי שדלתות בצבא יפתחו.

אבל לאחרונה גיליתי שגם ההכשרה החילית היא שבועיות ואז זה יוצא חצי שנה של רק שישי-שבת, זה לא יותר מידי?

מה שאר החיילים הנשואים עושים?

 

אם קבעתם תאריך - לוקחים בחשבון שיהיה קשה בחודשיםפ.א.

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  


מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

לא כל כך מסכימה. אבל לא כדאי להיכנס לויכוח.נחלת

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

הוא ציין שהתכנון לצאת לקורס 3 חודשים אחרי החתונהפ.א.אחרונה
כל שאת החוויות הראשונות של החודשים הראשונים של תחילת הנישואים, הם יעברו בנעימים.  
מחפשת המלצה לבתי מלון עם אוכל טוב/ צימר עם א. בוקרעינב66

באזור כייפי, ויפה עם מגוון אפשרויות לטייל ולכייף באזור..

חשבנו על אזור גוש עציון/עמק האלה/סובב ירושלים..


מתכננים חופשה חלומית לרגל יום נישואין ואחרי תקופה אינטנסיבית...


פנקו אותי בהמלצות מנסיון

תודה רבה!

להעביר לפורום המתאיםברוקוליאחרונה
אתם מרגישיםהרמוניה

את ההשגחה של הקב"ה בכל התהליך של הפגישות?

תשתפו

כןאדם פרו+אחרונה
זה מדהיםהפי

איך מעניין בו,  טעות אחת שלו

והוא לא רלוונטי


 

אם מישהו מאכזב אותי באמת פעם אחת

אני כבר לא רוצה אותו

גם אצלכן זה ככה? 

 

( שאלתי את הנשים בקהל ולא את הגברים ..

כי לא מעניינת אותי כאן הדעה שלכם)

אמןהפי

אולי יעניין אותך