א. צריך שילוב של תודעת לקוח עם תודעה של בקשת עזרה.
מצד אחד, את הלקוח, והלקוח תמיד צודק. אל תתני לשדכנים לזלזל בך או להציע לך מה לא מתאים. תדעי מה יש לך לתת, ואת עושה לשדכן טובה בזה שאת נרשמת אצלו, לא פחות ממה שהוא עושה בשבילך.
מצד שני, שיהיה ברור שהוא מקדיש מזמנו הרבה מעבר למה שיתן לו להתפרנס ממך (אם בכלל הוא בונה על כסף), ובוודאי שהמוטיבציה שלו היא התנדבותית נטו.
אז המון הכרת טובה, ומצד שני, הבנה שאת לא עניה בפתח. יש לך מה לתת.
וזה משתלב עם "איך לא להיבלע" - תחשבי על הדברים שבהם את טובה. תחשבי - וזה סתם כדאי - אילו תכונות את רוצה שבעלך יהיה מודע אליהן ויאהב בך. ואת רשימת התכונות האלה תגידי לשדכן. נראה לי שזה יכול להיות כיוון טוב.
איך לדעת שקלטו מי את - אחרי שלש הצעות את יכולה להבין שכנראה לא ;) וברצינות, אף פעם אי אפשר לדעת בדיוק. זאת תחושה שחלקה מתקבלת בזמן השיחה וחלקה כשמקבלים הצעות
ב. ארבעה או חמישה
ג שדכנים לא זוכרים אנשים. אם אין לך תכונה ממש נדירה וייחודית, בטוח ישכחו אותך. אם את ממש מיוחדת, אולי לא. לרוב שדכנים אוהבים שמתזכרים אותם.
לדעתי עדיף להתקשר ולא לשלוח הודעה קודם. אפילו פעם פעמיים (אולי לא אחרי חמש דקות, אבל נאמר בוקר וערב, או יום אחרי יום. אבל אפשר גם לשלוח הודעה, שמסבירה למה את פונה לאדם הזה (הפנו אותי אליך כשדכן, הבנתי שאתה מתעסק בשידוכים, או משהו בסגנון) ושואלת מתי תוכלי לדבר.
ד. לא יותר מביכה ממשודך מהמין השני.