כואב לי
וקשה לי
כי אני תקועה בכאב של עצמי בתסכולים שלי
בגלים המטורפים האלה שהטביע אותי
(בוכה)
ולרגע אחד אני מחזיקה יד לילדה שאני אוהבת
רגע נוסף אני בין מאות מתפרעים מסוממים, רצה את חיי כי הסוס הארור של המשטרה החליט להתפרע דווקא ליידי
רגע אני בכותל
רוצה לבכות את חיי הארורים ולא יוצאת לי אפילו מילה אחת טובה
רק קיר שמכיל את כולי, ואני נופלת עליו ואנשים נבהלים והם לא מבינים שמה שמפחיד זה לא הגוף שנופל
זה הנפש שמתה עוד קצת מבפנים
הם לא מבינים
בדיוק אז, כשלא יכול להיות גרוע יותר מתקשרים לעדכן שהמחלה ניצחה את אבא שלה
ועכשיו אני לא יודעת להכיל גם את הכאב שלה, של אבא שכבר לא איתה
ואני הולכת את כל הדרך הארוכה חזור מהכותל בגלל השמאלנים ימ"ש שהחליטו להתפרע ביום העצוב ביותר בחיי
לתת לי להתמודד מול שאגות שיגעון ואחכ מול צרחות היסטריות ועשרות עשרות של אנשים שפשוט רצים, בורחים כאילו הם ימותו אם לא
ואני לא הייתי שם קודם רק הבנתי שצריך לברוח
ואני רואה אותה מקדימה
מפחדת
היא ככ פחדה ואי אפשר להוסיף רגשות כאלה על הכאב ואני עושה הכל כדי שיהיה לה טוב
ומרפי
עד שאני מתיישבת רגע בנחת, לעכל את היום הנורא הזה
מתחילה מריבה חסרת כל אמפתיה בין נהג האוטובוס לאחד הנוסעים
ואני לא רוצה לראות עוד עימותים הום וקשה לי
קשהההה לי ממלחמות
אבל נראה שלעצור את האוטובוס בצד ב2:00 ולריב מתאים לשניהם
ונמאס לי מפרידות ארורות
נמאס לי מכל החרא הזה
נמאס לי שהלב שלי נותן לעצמו להתחבר לאנשים
לב מקולקל
נשבעת לכם שהלב הדפוק שלי מקולקל
והוא יודע לאהוב בשקט במשך שנים, כי אסור לחשוף רגשות אבל ברגע האמת, בשניה שהוא מתפוצץ, מתפוצץץ מכאב וצרי להביע קצת אמפתיה הוא נסגר כמו מסומם עיוור ועושה את ההפך
וכמובן שהלילה שלי היה ארו מתמיד
ונתקעתי עם העדשה המחורבנת בעין ולא הצלחתי להוציא אותה
ארבע וחצי בבוקר שורפת לי העין ואדומה
כואב לי הגרון כי כמות התסכול והעצב של מצליחים לתרגם את עצמם לדמעות אז זה יושב בגרון ומקשה עלי
כואב לי הגוף, מהריצה בהפגנה ומההליכה הארוכה שגזרו עלי חולי הנפש
כואב לי הלב
כי ארבע בבוקר ואני צריכה עזרה רגע
ומחובר לרגע אבל אסור אז לא
כואב לי כי אני לא יודעת בכלל איך לגשת לכאב של אחת ששלוש שנים מטפלת בו בכאב אינסוף ומאבדת אותו יום אחד עצוב
כואב כי שוב הלב מתגעגע
וכי אין למי לפנות
ו
כי
התפילות שלי כבר לא מתקבלות
ותפילה של לב שנקרע, נקרעעע
בחמש בבוקר
שנותן לדמעות לצאת, לאט, בשקט
תפילה של אחת שקשה לה
בפשטות קשה לה לסחוב את הכל על הכתפיים
תפילה אחת בודדה
וריאלית
זה מה שביקשתי
למה אבא?
למה?
פאק
שוב דמעות