שלום בנות,
כל כך נהנית מהפורום ומהבנות הנמצאות כאן שהחלטתי לשפוך את ליבי על המצב שאני עוברת. בבקשה בבקשה בלי שיפוטיות פשוט זקוקה לעצה טובה ולשפוך את הלב
אני 5 חודשים אחרי לידה וגיליתי שאני בהריון.
ההריון לא מתוכנן וסליחה אבל לא רצוי בשום אופן.
מהרגע שגיליתי אני רק בוכה, לא ישנה בלילה, לא אוכלת, לא מתפקדת, לא יכולה לטפל בתינוקות שלי. פשוט הרגשה שקרס עליי עולמי.
חשבנו על הפלה, ננעלתי מהפחד של ההשלכות של ההליך הזה על הגוף שלי וגם ההשכלות ביני לבין אלוהים שכן הוא העניק לי את ההריון.
קשה לי, אני מודה פשוט קשה לי לראות את עצמי שוב בהריון. שוב יולדת, שוב חופשת לידה. מגדלת שני תינוקות עם הפרש של שנה וחודש ביניהם. אני לבד, בעלי עובד שעות רבות, המשפחה שלי גרה רחוק ואני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
מתחילה לחשוב מחשבות נוראיות שיקרו לי רק שאני לא אצטרך לקחת את ההחלטה ולהפיל, מצד שני מפחדת להמשיך בהריון כי אני מרגישה שאני פשוט לא יאהב את התינוק ואני לא אצליח לקחת את זה החוויה טובה כמו שהייתה לי בהריון הראשון שלי.
אני אובדת עצות, אין לי עם מי לדבר כי אני מתביישת ובצדק בתחושות שלי....פשוט זקוקה לפרוק.
כל כך נהנית מהפורום ומהבנות הנמצאות כאן שהחלטתי לשפוך את ליבי על המצב שאני עוברת. בבקשה בבקשה בלי שיפוטיות פשוט זקוקה לעצה טובה ולשפוך את הלב
אני 5 חודשים אחרי לידה וגיליתי שאני בהריון.
ההריון לא מתוכנן וסליחה אבל לא רצוי בשום אופן.
מהרגע שגיליתי אני רק בוכה, לא ישנה בלילה, לא אוכלת, לא מתפקדת, לא יכולה לטפל בתינוקות שלי. פשוט הרגשה שקרס עליי עולמי.
חשבנו על הפלה, ננעלתי מהפחד של ההשלכות של ההליך הזה על הגוף שלי וגם ההשכלות ביני לבין אלוהים שכן הוא העניק לי את ההריון.
קשה לי, אני מודה פשוט קשה לי לראות את עצמי שוב בהריון. שוב יולדת, שוב חופשת לידה. מגדלת שני תינוקות עם הפרש של שנה וחודש ביניהם. אני לבד, בעלי עובד שעות רבות, המשפחה שלי גרה רחוק ואני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
מתחילה לחשוב מחשבות נוראיות שיקרו לי רק שאני לא אצטרך לקחת את ההחלטה ולהפיל, מצד שני מפחדת להמשיך בהריון כי אני מרגישה שאני פשוט לא יאהב את התינוק ואני לא אצליח לקחת את זה החוויה טובה כמו שהייתה לי בהריון הראשון שלי.
אני אובדת עצות, אין לי עם מי לדבר כי אני מתביישת ובצדק בתחושות שלי....פשוט זקוקה לפרוק.
)