ברור שכולם כולל כולם צמצמו הוצאות, נכון. אבל זה בכלל לא מעיד על זה שלרוב אזרחי המדינה המצב השתפר, במקרה שלנו אפילו להיפך.
האוכלוסיה התחלקה ל4 קבוצות בעקבות המצב:
אלו שאיבדו פרנסה, ברור בהם מצמצמים הוצאות ו"שורדים" על חשבון הלוואות או אוכלים מהחסכונות שלהם.
אלו שהפרנסה שלהם נפגעה אבל עדיין קיימת, גם הם מצמצמים הוצאות ואולי נתמכים בדרך כלשהי. שורדים עם הראש מעל המים.
אלו שהפרנסה שלהם לא נפגעה, גם הם מצמצמים הוצאות כי הם לא בטוחים מה יהיה מחר ומעדיפים להשאיר רזרבות למקרה והם גם ינזקו (סגר/בידוד/חל"ת).
אלו שהגדילו את הפרנסה בעקבות שירותי און ליין או בעקבות השינוי בסוג הצריכה הביתית, גם כאן מצמצמים הוצאות, הפעם בעיקר מהסיבות שהעלת.
אבל וזה אבל גדול, לא צריך לחכות שמישהו יגיע לאיבוד הבית או לגלגל הלוואות בדרכים מפוקפקות כדי לתת סיוע. תראה את ארגון פעמונים וההצהרות שהם מוסרים על כמות המשפחות שפונות להלוואות "פרטיות" מגורמים עם ריביות עושק. הרבה יותר קשה להוציא משפחה כזאת מבור כזה מאשר לא לתת להם להכנס לבור, זה גם הרבה יותר כלכלי לממשלה.
הדבר שאנחני כאזרחים יכולים וצריכים לעשות זה באמת סולידריות חברתית, לעזור כמה שיותר אחד לשני, כל אחד במה שהוא יכול. יפה שאתה מלווה, כמה שניתן כתף אל כתף אחד לשני כדי להשאיר את הראש מעל המים ולצמצם את הנזק של המשבר הזה, אז מעבר למצווה שזוכים לה (ב"ה) זו גם הדאגה המיוחדת של עם ישראל אחד לשני שמאפיינת אותנו ברגעי משבר ומאחדת אותנו כעם.
וחיזוק לגבי ההערה על הכלכלה הזהירה, זה נכון ומתפספס בכל העולם ולא רק אצלנו.