היי,
פתחתי יוזר במיוחד כדי להגיב. כי אני ממש יכולה לתאר לעצמי את המצב שבו אתה נמצא.
אמנם לא הייתי במצב שתיארת, אבל בהחלט יכולה להזדהות עם הקושי להביע רגש בפגישות.
לפני כמה שנים, עוד לפני שהתחתנתי, נפגשתי עם מישהו שפשוט התאהבתי בו מעל לראש. היה לנו טוב, וב"ה, יצא מצב שהקשר נחתך.
אני זוכרת את הרצון להמשיך קדימה אבל בו בזמן הפגיעה שהייתה אצלי גרמה לי להגיע לפגישות אבל לא להיות בהן בפועל (אם זה השוואות לבחור הקודם, חיפוש מה בעייתי בבחור הנוכחי, תחושה כאילו אני מסתכלת על הדייט מעיניים של גוף שלישי ועוד ועוד ועוד...).
בהסתכלות אחורה ואחרי הרבה עבודה עצמית אני מבינה שלא הייתי צריכה לצאת לפגישות לפני שאני "עוברת הלאה" אבל כן למדתי מהפגישות האלה כמה דברים.
אחד מהם הוא שקשר שיחסית מקרטע בהתחלה יכול לגדול ולהתפתח להיות דבר מדהים כמו נישואין (לדעתי יש בזה משהו טוב ובונה יותר מאשר התאהבות "פשוטה") ולכן חשוב לבדוק אם באמת עשית את כל מה שאתה יכול כדי למצות את הפוטנציאל שיש בקשר הזה.
בעלי עד היום מזכיר לי איזו מוזרה הייתי (והייתי מוזרה מאוווווד ) בשבועיים הראשונים שלנו והוא לא מבין למה הוא המשיך איתי, אבל נראה לי שהיום הוא שמח 
יכול להיות שהסיבות לאדישות שלה הן שונות לגמרי משלי, אבל חשוב ממש שאתה מצליח לראות את המכנה המשותף שלכם ועדיין מנסה.
בהצלחה רבה!