זו פעם ראשונה שאני כותבת פה.
לצערי עברתי לא מעט בשנים האחרונות.
יש לי שני ילדים בריאים ב"ה. הקטנה שלי בת 3.5.
מאז שהיא נולדה עברתי 4 הפלות מוקדמות ולידה שקטה (יזומה. בעקבות מומים מוחיים קשים מאוד מאוד).
עכשיו, יותר מחצי שנה אחרי הלידה ועדיין לא מצליחה להמשיך.
לא מצליחה להשתחרר מהאשמה. מהקנאה. מהגעגוע.
לא מצליחה לשמוח בשמחתם של היקרים לי מכל.
מוצאת את עצמי מתפללת שלאחרים יקרו דברים דומים.
פשוט מתביישת בעצמי.
וכ"כ כ"כ רוצה לחזור להיפגש עם חברות, עם משפחה. לא לנסות למצוא תירוצים למה אני לא יכולה. רוצה לפגוש אותם ולהינות איתם באמת. בלי לקנא. בלי לחשב זמנים.
אני ממש אשמח לקבל חיזוקים ותובנות.
וגם אשמח להמלצות (מנסיון אישי) על פסיכולוג/ית שיוכל לעזור לי לקום, להשתחרר, להתקדם.
מאיזור בנימין/שומרון.
תודה מראש.
לקחתי ציטוטק בשבוע שעבר ביום רביעי.. שבוע סביב 8... הגעתי למיון אחרי שהעובר והשק יצאו ונשארה רק שארית קטנה שבשבילה הציטוטק. בשבת עלה לי החום ל39 עם רעידות. נסעתי למיון ושם לא היה נראה שיש חשד לזיהום ברחם או משהו שקשור להפלה או לציטוטק. קרה אולי למישהי משהו דומה? אני קצת תלויה באוויר... מאז לא עלה לי החום.. 