אני רואה שנערכים דיונים על הדיכאון הקצרצר שהיה לי...
עוד רגע תיפתח העמותה למען המדוכאים בארץ הקודש...
אז זהו! בעקבות שבת הורים איכותית חזרתי לחייך כמנהגי...
אני חייב לציין שזה היה די מוזר להסתכל על עצמי במראה ולא לראות חיוך מרוח מאוזן לאוזן, אבל עכשיו אני שוב נראה נורמלי.
תודה לכל הדואגים בראשות עינב. תודה!
באהבת העם והארץ.
