הרי אלו אותם מסרים סמויים שהשכל מנסה להחדיר ללב בארבע בבוקר כשזה נגמר
ויודעים מה
נתתי לעצמי, הרשיתי לעצמי לחשוף קצת יותר בשבוע האחרון
אחרי ששנים אנשים מדברים בי הגיון, מספרים לי שרק ככה הלב נפתח באמת
רק ככה יש מקום להכלה
והקשבתי להם
שנים סתמתי אוזניים למילים הריקות שלהם
שנים סתמתי את הלב
ויודעים מה
יצאתי גוש בשר מטומטם
כן, אז הוצאתי ממני את מה ששנים היה בפנים
ויודעים מה קיבלתי בתמורה?
איך תדעו
ככ דפוק שאני אפילו לא מופתעת שזה קורה דווקא לי
כאילו, בני אדם רגילים לקבל מעט מילים טובות אחרי פריקה כזו
קצת אמפתיה
ואני יודעת שזה אולי לא בוגר לחלוטין מצידי אבל זה לא כי אני טיפוס שנסגר משטויות
זה פשוט כאב שהצטבר בי לפני ככ הרבה זמן
כמו אדם מבוגר שלנצח נשארה לו צלקת, מעניין פעוט שפגע בו עד עמקי נשמתו רק כי הוא היה בן 7
כמו ילד נטוש שגם בגיל 30 יחסום את עצמו כדי למנוע פגיעה
ואני הייתי ילדה אז
והכאב נשאר בי
והוא כאב של ילד קטן
אז גם התגובה צריכה להיות בהתאם
לא אשמתי שהכאב נשאר שם עד היום
גם שאני כבר לא ילדה
זו לא אשמתי
אז סיפרתי
בין הכישלונות היותר גדולים שהלב שלי עבר
איך הפקרתי אותו ככה איך