מעדיפה לא לכתוב את זה פה כדי שהבנים לא יקראו את זה

אם את רוצה אפשר באישי

נניח ואת פוגשת בחור נחמד שגם נראה טוב, לא מתרומם אצלך שום רגש...? כלום?

או שאת לא יודעת כי לא ניסית... זה דבר שקשה להסביר עד שלא חווים אותו וזה נשמע לי ממש מוזר שאף פעם לא היה לך רגשות כלפי בחור. זה אמור לבוא טבעי ואז גם מבינים איך בן המין השני משלים אותנו. לא לפני זה בהסברים תאורטייים. אני כמובן לא יכול להסביר למה שתמשכי לבן כי אני אחד אבל אני לא בטוח שגם אישה יכולה להסביר לאישה אחרת ב100%.

לדעתי את צריכה פשוט לנסות. תלכי למשהו מעורב (זהו, עכשיו מותר ואפילו מצווה), או שתנסי בכל זאת לצאת (נראה לי זה מוסרי. הרי רוב הסיכויים שכן יקרה משהו, זה לא שאת נמשכת למין שלך). עד עכשיו לא דיברת עם בחורים, אז יאללה תתחילי פשוט, ותראי אם את מוצאת בנו משהו בכל זאת...

שלא מתעורר בהתחלה שום רגש כשרואים בחור שנראה טוב

יעני אם היא ניסתה כן להחליף כמה מילים עם בחור שהוא גם נחמד וגם שנראה סבבה. ברור שאצל נשים זה עובד מאוד שונה מגברים בקטע הזה וכל העניין אצלם הרבה יותר קשור להכרות וקשר.

הכוונה שידעו שאיתי לא מתעסקים.

אני ממליצה לך לשלוח מסר ל @אלירז

וראיתי שהיא ענתה טוב לנשים בפייסבוק בשאלות דומות.

ואת לא צריכה להתעסק בהבלים כאלה.

יצרו סיסמאות, "מה אמור למשוך"...

תמצאי מישהו שמתאים לך, שתתפתח ביניכם אהבה, אהבת האדם, האישיות, האופי, הטוב.. מישהו שתרגישי שאת רוצה את קרבתו כמי שתהיי נשואה לו.

תתחתני, וממילא יגיעו צדדים נוספים, שיש בהם המחשה של האהבה העיקרית, שהיא עיקרית גם אחרי הנישואין.

את לא צריכה לחפש כעת "מה מרגיש". את מאד צעירה וטוב מאד שלא גדלת באוירה המופקרת של גירוי יצרים לא במקומם ולא בזמנם.

דווקא זה ששמרת את עצמך בצורה נורמלית, שאת חשה את השונות בין בנים לבנות ולא יוצרת קשרים שלא לצורך נישואין - יגרום שהקשר אצלך יתבסס מתוך האמת, מתוך שנהיים איש ואשתו, שזה הדבר היחידי שבאמת מחבר בין איש לאשה מהפנימיות עד החצוניות ומהפך את השונות לדבר מאחד.

אל דאגה.. חבל לחפש בעיות...

לא כל מיני דברים שרומזים כאן.

זה "נספח" אל העיקר.

באופן נורמלי (לא כאלה ש"מחנכים" היון שילד/ה בגיל 10 כבר כאילו "יודעים" מה ה"נטיות" שלהם.. מופרעים, ששוחטים את ילדיהם על מזבח מו‏לֶך הטירוף), בחורה מגיל די צעיר, רוצה להתחתן עם מישהו. רוצה שמי שיהיה בעלה, יאהב אותה (יאהב - כפשוטו. אהבה של בן אדם. זה משהו בלב קודם כל, אם מישהו לא מבין..); שתוכל לסמוך על מי שיהיה בעלה - ודווקא מי שיהיה בעלה, ולא מישהו זר, שמתלבש על הענין שהוא בחור והיא בחורה - שתהיה שותפות וקרבת הלב. רוצה להקים משפחה.

ובאופן נורמלי, רואה באיש שהיא חושבת שיהיה בעלה, מישהו כזה. שיוכל  להעניק ביטחון, קרבה, שותפות מסוג שונה מאשר חברה, גם אהבה שיש בה גוון שונה, שיכולה להיסמך עליו.

אבל היא כנראה שואלת לא דווקא על זה. אלא שמעה שיש "משיכה", משהו ששייך ליצר, ורוצה "לברר" אם היא "נורמלית"...

אז אמרתי לה, שתנוח דעתה לגמרי. היא הכי נורמלית. גדלה חפה מהשפעות של העולם המטורף הגויי והשלכותיו המתורגמות לעברית, יש לה עולם פנימי, רוצה באופן טבעי להתחתן - ולא רוצה "קשר" עם כל גבר זר ברחוב.. - וכאשר היא תמצא מישהו שאכן יתאימו באמת, ויהיה להם עולם ערכי ורוחני ושאיפתי משותף, וגם תתפתח ביניהם, בהרגשתם, אהבה - אז בתור אנשים נשואים (ומן הסתם גם תקבל הדרכה טרם נישואין, על העיקר של אהבת איש ואשתו וכיבודם, והצדדים הייחודיים לנישואין שהיא מופיעה בהם נוסף על העיקריות של עצמה), תרגיש גם צדדים נוספים שאינם תופסים אצלה היום מקום, שבהם תופיע האהבה הזו, בטוב ובנועם.

לדעתי, לגמרי תנוח דעתכן. שמחנה בחלקכן. הטוב.

יכול להיות שאת מכירה כל מיני תחושות ולא משייכת אותן לשם.
אישה נמשכת לאיש כשהיא אוהבת אותו ובקשר איתו.. זה באמת פחות חזותי אצלה.
ולכן יכול מאוד להיות שלא חשת עדיין.
אבל אם את רוצה להרחיב וחשוב לך להבין יותר לעומק - מוזמנת.

זה לא אומר שהיא לסבית, אבל יש קשת רחבה...

אם את אשת מקצוע נשמח להסבר

(כמובן שאת ההסבר המקיף עדיף לשמור לפותחת באישי...)

נראה לי שכמו שיש מופנמות רגשית

כלומר כמובן שהרגשות שם, אבל אין מודעות לקיומם או שאין משהו שחושף אותם (שיתוף, דיבור על זה וכו')

אז ככה גם במיניות

אין חשיפה, אין גירוי, זה בהעלם פשוט.

וגם זה תלוי בן אדם

יש אנשים שנחשפים לזה בגילאים ממש צעירים

ויש כאלה רק בגילאים יותר בוגרים...

בעיקרון כן נראה לי שטבעי שגם אם אין דיבור עם בנים, עדיין יכולות להיות הדלקויות, מחשבות, פרפרים וכו'

אבל גם אם לא, זה בסדר לגמרי..

@פנן

והשאלה ממש חמודה

והאמת שגם לבחורה זה יכול להיות ממקום חיצוני, וככל שמעמיקים את המקום הפנימי והעמוק אז גם מתאהבים ממקום עמוק יותר....

בפשטות אבל- כשיש משיכה ואפילו קטנה או רצון לקרבה אז יש איזה מתח כזה באוויר, יכול להיות שזה יתבטא בזה שתתנהגי קצת לא הכי טבעי או יגרום לך לרצות להראות יותר יפה...

אממ במפגש אחד על אחד למטרה מסוימת זה כבר אחרת וסוג ההדלקות מתחיל יותר "להתעמק"... מבחינת מה שאפשר להרגיש.

אפשר להרגיש רגשות של חיבה, שמחה, רצון לקרבה, געגוע, רצון ליחס ממנו, רצון שיקשיב, שיהיה קרוב נפשית/רגשית

בהמשך למה שאלירז כתבה למטה, גם לבנות יש יצר מין, וגם בנות מחפשות קשר מעבר לתמיכה נפשית וחיבוק.

אם ככה זה היה צריך להיות, לא הייתה נולדת ביצה בעולם...

מתוך מסכת סנהדרין (אם פירוש שטיינזלץ):

אמרי [אמרו] אז: הואיל ועת רצון הוא ניבעי רחמי איצרא [נבקש רחמים שניפטר גם מיצר] העבירה, יצר המין, בעו רחמי, אימסר בידייהו [בקשו רחמים ונמסר בידם].

חבשוהו תלתא יומי [כלאו אותו, את היצר הרע הזה, שלושה ימים], איבעו ביעתא [הוצרכו לביצה טריה] בת יומא [יום] לחולה, ולא אשכחו [מצאו], שבטל יצר המין מן העולם ולא נוצרו עוד ביצים. אמרו: היכי נעביד [כיצד נעשה]? אם ניבעי פלגא [נבקש רק חצי] שיבטל חצי כוחו, יודעים אנו כי פלגא מרקיעא לא יהבי [מחצית דבר מן השמים אין נותנים]. מה עשו? כחלינהו לעיניה [עוורו את עיניו] של יצר רע זה, אהני ביה דלא איגרי איניש בקרובתיה [הועיל הדבר בו, ביצר ששוב אין אדם מתגרה כל כך בקרובותיו] האסורות לו.

אני לא איש מקצוע, אבל לדעתי זה משהו שדורש בירור עוד לפני שמתחילים לצאת עם בחורים.

זה לא הוגן כלפי בחור אם מישהי יוצאת אתו, והיא בכלל לא מרגישה שום צורך בגבר בחייה ("אני לא יודעת איך נמשכים לזה"). מי שלא נמשך משמע שזה לא חסר לו, ואם לא חסר לו - אין טעם לצאת עכשיו.

לכן, טוב עושה פותחת השרשור כשהיא מבקשת לדבר על זה ולהתייעץ בטרם היא תתחיל לצאת, רק שלדעתי נדרש כאן בירור עמוק ואישי יותר.

אם הוא לא צף, סביר להניח שיש חסימה כלשהיא.
היא יכולה להיות קלה ורק עניין של ידע או אוירה סביב הנושא המיני
ויכול להיות סתם התפתחות מאוחרת.
זה גם יכול להיות חריף יותר.
זה מאוד אינדוודואלי והסיבות שונות אצל כל אחד.. אבל זה אפשרי לפתיחה

זה לא "יצר חזק מדי" או "אין לי מושג מה מושך בגברים". 

רוב בני האדם נמצאים איפה שהוא באמצע, וזה המצב הטבעי והנכון.

אני לגמרי מסכים עם אלירז בזה.

כשהיא מבינה את משמעות העונג המיני (בעז"ה אחרי נישואיה)
(לא סתם ביהדות האישה היא הקובעת את זמני היחסים/ העונות)
אבל בהחלט אמור לעלות בה, בדיוק כמו אצל האיש, בגיל ההתבגרות - צורך פיזי של הגוף בעונג.
בלי שום קשר לגברים שנפגשו בחייה.
זה המצב הטבעי והתקין והבריא!
אם זה לא עלה - לא צריך להתעלף..
יכול להיות שחסימה קלה, שתשתחרר ביעוץ קצר עכשיו או אצל מדריכת הכלות

אם מדובר ממש בסלידה - זה משהו אחר..

מעבר לדיון על יצר מין והדעות לגביו.

ישנו גם חשק רגשי בין בני שני המינים, גבר זקוק לאשה, ואשה זקוקה לגבר, (אל תכעס, כן? אני מדבר על הסטנדרט) ועושה רושם מדבריה, שגם את זה אין לה, וזה בעיה, כפי שהיטבת לכתוב " והיא בכלל לא מרגישה שום צורך בגבר בחייה", גם בלי קשר לסוגריים שכתבת מיד אח"כ, או לכל שאר דבריך, שעוסקים ביצר הגשמי. 

למה חשבת שאני אכעס?  בחיי שאפילו לא הייתי חושב בכיוון שאתה חשבת עליו, אם לא היית כותב את הסוגריים האלה.

בנוסף, אני התייחסתי בעיקר ליצר הגשמי מכיוון שאני לא הגבתי לפותחת השרשור - אלא ל-הפי. הפי כתבה ספציפית על כך שזה נורמלי שאין יצר מין, ולכן אני הגבתי ספציפית בצורה הזאת.

חוץ מזה - ממש מסכים עם כל מה שכתבת.

תחשוב שבחורה חווה את זה אחרת יותר תמיכה רגשית.. חיבוק וכו'..
לדעתי ככה זה צריך להיות וב"ה שאצלה זה ככה

אני הבנתי כאן שבעינייך, זה נורמלי ("ככה זה צריך להיות") כשבחורה רוצה רק תמיכה רגשית וחיבוק.

אם הבנתי לא נכון - אני מתנצל.

כל הנשואות היו פעם רווקות. מקוה שאת יודעת את זה

תלוי בשלב בחיים. תלוי באישיות.

לא תמיד זה בא מ"מעלה". לפעמים ה"מוקדמות" היתרה, באה מבעיות דווקא, מתחושת מחסור בשימת לב, באהבה בכללי, וכד'.

חבל לעשות אידיאליזציה מדברים שאינם כאלה.

מדוע ברור שגבר מתמודד עם שז"ל, ולאישה אין התמודדות עם היצר הזה?!!
 

וגם אמרתי "לפעמים".  אני ממש יודע על מה אני מדבר.

אבל לא נראה לי המקום המתאים להסביר מעבר לכך]

או נובע מהתפתחות טבעית ונורמלית?

אבל אי אפשר להתעלם מקיומו.. ואי אפשר להגיד שהוא לא אמור לעלות..
 

יכולות להיות  של דברים שמושכים לצד הנמוך של האדם.

כשגיל הנישואין מתאחר, אז בוודאי שיש צד נמוך בזה. לא מחובר לקדושה.

[ובתרבות המזוהמת, שמנסים לתת לזה "פיתרון" בלי נישואין, הר שבוודאי גם עצם ה"קשר" הוא חטא ואנו אמיתי]

אשר על כן, משתדלים לחנך להפנות את הכחות לאידיאליזם, למרץ של מעשים טובים, לאי עיסוק בדברים שמעוררים צדדים שטרם הגיע זמנם.

ועדיין אי אפשר לברוח מזה - שמדובר בהתפתחות תקינה!!!!!!!!
ושאם היא לא קיימת - אנחנו יותר בבעיה, מאשר אם היא כן..
(או שאולי התסכול שעולה ב"נשואים טריים" לא מספיק מסביר כמה היעדר שכינה נוצר ממצב של היעדר בהתפתחות המינית הבריאה)

את יודעת שרבים מגדולי ישראל, לא סבורים כך.

ויש בעייתיות גם עם החינוך ל"נישואין בגיל צעיר" בזמננו.

כך שאין ענין להיכנס לדיון הזה.

[מישהי שאת מכירה, סיפרה לי שבכיתה שלה, התחתנו בסוף י"א נדמה לי, שבע בנות. שש מוכן התגרשו אח"כ, אחת בנתה בית נורמלי. אז כנראה גם זה יכול להעלות נושאים בעייתיים בפורום שהזכרת..]

ולגבי ההתפתחות התקינה, צריך להבחין בין התעוררות צורך, לבין איך חיים.

וגם, יש הבדל בן בנים לבנות. כפי שכבר ציינתי.

אז עניתי בגלל כבודך היקר - אבל אינני יכול לפרט לגבי דעתי מעבר לכך.

של תרבות מערבית שמכוונת רחוק רחוק מחינוך יהודי שבעזרתו מקימים משפחה בריאה.
לכן ציינתי במפורש - נישואין בגיל צעיר עם הכנה ראויה
וזה בעיני הצורך הכי הכי גדול של הדור הזה..
וזו מתנה גדולה - אשת נעורים..

אני חושב שנעצור כאן.

מתוך הכרת הנפשות הפועלות כנראה לא בדיוק נגיע להסכמה בזה.

לא מוריד כהו-זה מחביבותכם הרבה בעיני, ומהתפעלותי מהבית החביב-מאד שאתם בונים.

הוא בעייתי.
עצם הצורך שעולה - הוא בריא.
עכשיו השאלה היא חינוך להתמודדות.
באופן כללי - אצל יהודי, שריר האיפוק הוא השריר החזק ביותר.
החל מברכות על אוכל ועל שתיה, דיני בשר וחלב, קימה לתפילות וכו'..
מאזנים את החושים והיצרים בעזרת תרגילי איפוק אינסופיים.
וככל שהיצר משמעותי וגדול יותר - 
ככה התרגילים גם משמעותיים וגדולים יותר.

הצורך הוא מסיבה ומטרה בריאה.

האופן שמופיע, לא בהכרח בריא, אלא מציאות שמשתנה בעוצמתה מאדם לאדם ומצריכה התמודדות.

האיפוק, זה נכון. אבל הפניית הכחות למטרות טובות ומלאות חיים, זה עיקרי לא פחות מאיפוק בכחות שמצרכים איפוק.

הבנת המגמה, במקומה הנכון. איפוק והיסח הדעת ממה שלא טוב שלא בזמנו, והפניית אנרגיות החיים למקומות גדולם וטובים - שבסופו של דבר יתנו משמעות גם לכחות האחרים בזמנם.

אנא עאר'ף... חששתי שישתמע אחרת...

שמחפשים הומופוביה בכל מקום, גם כשהיא ממש לא נמצאת. 

אני גם לא מחפש להיעלב בכוח, ומעולם לא ניסיתי לשכנע אף אחד שזה "טוב" להיות עם נטיות להט"ביות. 

אני כן אומר שאסור לשנוא אנשים כאלה ושיכולים להיות להם חיים נפלאים, טהורים וקדושים - אבל ממש לא בא לשכנע אנשים ש"ככה זה צריך להיות".

בלי קשר לקיומו של גבר במרחב חייה.
אבל זה ממש לא אומר כלום על משיכה לגברים או לנשים..
(או כל הקשת / הרצף.. מדהים איך השתילו את השיח הזה לכולם..)

זה יכול אולי להצביע על חסימה מול הגוף ומול מיניות מתוך חינוך ביתי עצור או מסרים תרבותיים/דתיים..
אבל אני לא יודעת מספיק, כי היא לא נתנה פה מספיק פרטים..
וזה גם לא ניתוח שאעשה לה כאן בפומבי.

זו דעתה ולא חייבים להסכים לה- עם או בלי אומץ

קראתי פעם באיזה מקום, כתיבה של מבינים-נורמליים, שעד גיל 20 אצל בחורה שגדלה בצורה נורמלית ורגועה (לא "פסואדו-נורמלית" של היום..), לא אמורה להיות התעוררות מינית..

וממילא, אם חייה מלאים בתוכן טוב, בהרגשות טובות, אז מה שצריך במקומו הנכון, נשמר למקומו הנכון.

לא צריכה להיות כל "חסימה", אלא אי עיסוק שלא בזמנו במה שאין צורך.

ובכללי, המסרים ה"דתיים", כשהם באין בצורה נורמלית - הם טובים מאד. שמים את הדגש על העולם הפנימי, הערכי, על הרצון לרגש פנימי וחיבור אמיתי - שבין איש לאשה נמצא רק מתוך נישואין, לא בתור "טקס" אלא בתור משהו מהותי שמשנה את כל המהות - וממילא בשלב של בנין בית, זה נשאר העיקר, והצד של הגוף מופיע כממחיש ומבטא את היחס הפנימי. האהבה אינה תלויה בדבר, וממילא יכולה גם להופיע בצדדים שונים, ולהישאר גם בלתי תלויה ועיקרית מצד עצמה.

בעולם היום, הפכו במקומות מסויימים את הדברים. "אהבה" אינה אהבה - וממילא הנתון ה"נורמלי" הוא שהיא נגמרת אחרי שנתיים (כלומר, בעצם, "איגלויי מילתא למפרע...)

אשר רואה בכל סוג של מיניות כדבר טמא (ולא סתם הם מאמינים שאותו האיש "נולד ללא חטא", וכוהני הדת שם מתנזרים וכו').

היהדות רואה ביצר הזה דבר קדוש, מתנה שהקב"ה הטביע בנו כדי שנוכל לתקן ולשכלל בעזרתה את העולם.

נכון, יש למתנה הזאת כללים מתי אסור להשתמש בה ומתי זה מותר, עם מי זה קדוש ועם מי זה עוון, מתי יש מצווה ומתי צריך להפסיק.

אבל להגיד שעצם הרצון הזה נובע מ"תרבות מעוקמת"? 

לגמרי נוצרי.

"ולהגיד לבחורה תמימה רק בגלל שהיא לא נמשכת בצורה מטורפת לגבר שהיא צריכה טיפול?"

אף אחד כאן לא אמר משהו על זה שאין לה משיכה מטורפת.

הבעיה הייתה, לפי מה שהובן מדבריה, שאין לה משיכה כלל ("אני לא יודעת איך נמשכים לזה ומה אמור לקרות", "אבל כאילו מה אמור למשוך אותי בבן?").

אני ממש ממש לא חושב שהיא צריכה להיות בלחץ, שהיא צריכה טיפולים או כדורים או השד יודע מה. זה בכלל לא הכיוון.

אני כן מסכים עם לירז שיש כאן משהו שדורש בירור, ויכול להיות שבאמת יש איזו חסימה קטנה שצריך לשחרר, ובאמת שאין שום סיבה להילחץ מכל הסיפור הזה. הכל טוב.

ועד לאחרי נישואין..
איך לגדל ילדים עם דימוי גוף נכון, ללמד אותם מוגנות
וגם איך לדבר עם נערות..
זה לא רק השקפתי כנשואה והיכרותי עם התחושות של נשואות.
אלא היחס המקצועי לנושא של התבגרות מינית כחלק מהאדם.

 

בשביל מי שהעלה את התהיה שיש כאן חוסר, ציינתי שבהחלט יש פה נקודת חוסר.
היא לא מתוארת בצורה שמעלה את חשדי שמדובר במשהו קיצוני - וגם ציינתי במפורש שאין לי מספיק פרטים עליה..

מהדברים נראה שבפגישות עם מדריכת הכלות שלה, הדברים האלה יעלו וייפתרו..
אבל בנות אחרות שהחשק כן עולה בהן קודם (וזה הרוב, וגם הן קוראות פה) צריכות לדעת שמצבן תקין!!
ושהן לא סוטות או שיש להן בעיה כשהן מרגישות יותר מזה..
(ואם כתבנו לה שחשק של אישה עולה בעיקר בקשר עם גבר, הן עלולות לחשוב על עצמן דברים בעייתיים)

אבל מבחינה הלכתית - אין חטא אצל נשים בעניין הזה. זה עדיין לא אומר שמותר והכל לגיטימי.
אני לא דיברתי על מימוש...אלא על תחושה שעולה.
זה באמת קצת עובר את גדר הגבול ששייך בשיח פומבי.
אשמח לשלוח לך מאמר בנושא הזה בפרטי, שנוגע גם בצד ההלכתי.
לך או לכל אחת אחרת שתבקש..

בוטות בהרבה ממה שרשמתי כאן..
לדבר על זה בשם הדת בפתיחות בדור הזה - זה עת לעשות לה' הפרו תורתך..
אם כל הטומאה שבעולם זמינה בלחיצת כפתור, אז שלפחות גם התשובות שבקדושה.

לא כל כך נכתבה עבור המון העם כך שאני לא יודע עד כמה זה נקרא "ציבורי" מה שכתוב שם.

מה שכן בהחלט יש לציין שנורמות הדיבור בזמן הגמרא היו שונות ל-ג-מ-ר-י לגבי מה נחשב צנוע ומה לא (לדוג': ההנחה בסוגיות מסויימות היא שבת יודעת מתי אמא שלה טובלת, וששכנות יודעות מתי מישהי אסורה על בעלה). אבל זה לא אומר שזה היה ציבורי ככה בכל נושא. "הכל יודעין... וכל המנבל פיו ואומרו אפלו גזר דין של 70 שנה לטובה הופכין לו לרעה"

לא רק מה שאתה מתאר.. שאלה נורמות חברתיות במרחב הציבורי באותו זמן.
הרי את מה שנכתב - הם בחרו לכתוב!
והם בהחלט כתבו אותה לדורות..

יש הדרכת כלות פיזית ומפורטת עד מאוד שרב חסדא נותן לבנותיו, שהיו נשואות לגדולי הדור של אותו דור..
אני לא אחזור עליה כאן. אבל חז"ל ראו לנכון לכתוב אותה - 
שחור על גבי דף גמרא מצהיב.
וכמובן עוד הרבה דוגמאות. כמו תורה היא וללמוד אני צריך (כאילו שזה הופך את העובדה שנכנסת תחת מיטת רבך ללגיטימית..)
בקיצור - יש לא מעט עיסוק בנושא הזה בגמרא.

מכל מקום זה שזה נכתב לדורות זה נכון, אבל ל*דורות* ול*ציבור* זה לא כל כך אותו דבר. בנוהג שבעולם הרבנים למדו גמרא ותווכו את אמרותיה לציבור, וכשהיה צריך זה נעשה בפרטיות. בכל זאת, אני גם לא חושב שרב חסדא היה נותן הדרכה ככה לבנות של מישהו *אחר*.

כמו שלא העתקת את ההדרכה ההיא לכאן...

כדאי לחדד את זה.

למרות שבנידון המסויים כאן אני מסכים איתך ועם מה שכתבת.

(אגב, ראית על מה הגבתי? על האמירה שמי שלא "חוותה בגיל 19"..)

אלו המצאות שרגילים להשתמש בהן, כדי להכניס "בהכשר" דברים לא נורמליים.

האמירה ש"היהדות רואה ביצר הזה דבר קדוש" (וכבר כתבו כך באיזה ספרים חדשים..), זה משהו שבא לדלג על צורך בהתמודדות ובבירור.

חז"ל אומרים: "והנה טוב מאד" - זה יצר הרע".. נו, אז הרי הסתירה לכאורה מיניה וביה. אם "רע", אז מה טוב? אם "טוב", אז מה רע?.. אז אכן - היו כאלה שדילגו בנון-שאלטיות על חצי מאמר, לצורך התיאוריה שתתאים עם דברים שבאים מכל מיני המצאות מודרניות.

אבל האמת, ששני הדברים אמת, כמובן. "רע", כי נטיה גשמית בפני עצמה, ללא מגמה וכיוון, זה רע. זה בהמי. עי' בדברי הרמב"ם בענין (וכן, ה"כותבים" הנ"ל גם דילגו בקלילות על דבריו. משל סתם היה מושפע מהיוונים...  לא יאומן).

וכאשר כח גשמי, בא מתוך מציאות פנימית, חיבור נשמתי, בנוי ביסודו בפני עצמו, אז הוא יכול לגלות אותו. ואז זה הופך לדבר קדוש (ואגב, בלי לעסוק בכך במה שלא ראוי כאן - גם במציאות מתוקנת לא כל דבר הוא "קדוש". יש קדוש ולכתחילה, יש בגדר של סבלנות לחולשותיו של האדם כשהן באזור המותר, וכד'. זה מפורש בשו"ע, ולא כאן  המקום להאריך. זה רק כדי לומר, שבכדי לגלות מציאות אידיאלית, שמופיעה באמת טוב וטוהר ואהבה, צריך גם עבודה רוחנית ונפשית).

אשר על כן, זה לא משהו "קדוש" מצד עצמו, כמו שהתורה למשל קדושה מצד עצמה, כמו שהנשמה קדושה מצד עצמה.

זה כח. כח שנברא למטרות חשובות מאד.

וממילא, זה לא שסה"כ יש לו "כללים"... ההיפך. יש מציאות של נישואין, וגם בתוך הנישואין יש דרכים של הנהגה, ומתוך המציאות האמיתית - הכח הזה משמש לקדושה. ואם לא, אז זה לא פרט טכני, שלא השתמשו בו במקום הנכון, אלא הוא נהיה הכי טמא.

זה הסדר: בנין בית. באמיתיות. קשר פנימי. נהיים משפחה (לא כאילו זה משהו "טכני" שבא "להתיר" מה שממילא אפשרי כבכיול..), ואז - לא במקום העיקריות של היחס העמוק שבלב ובניינו, גם הכח הזה ימצא את מקומו. ובאופן שונה מבחינת משמעותו, אצל גברים ונשים. ולא כאן המקום להאריך.

אבל בודאי שמטרתו של יצר העריות היא קדושה מאוד מאוד!

נכון.

אבל המטרה הזו באה רק כאשר זה מחובר אל מגמה, שהיא קיימת רק כאשר היא מחוברת אל נישואין, שהם קיימים בצורה נכונה דווקא כאשר הם נתפסים כאופן האולטימטיבי לקשר עמוק בין איש לאשה, וכאשר היחס הנפשי העמוק תופס את מקומו בראשון במעלה ובלתי תלוי, אבל מופיע ומתחזק.

אבל "כח" פיזי חזק בפני עצמו, כמו כל תאוה גשמית, כשאינו מחובר למטרה שלשמה הוא נברא, אז הוא כבר מחובר אל טומאת היצר המגושם (יש גם הבדל בין גברים לנשים בענין הזה. אצל נשים לפעמים יותר מחובר אל הדמיון של יחס נפשי. לא כאן המקום).

שהעונג המיני מטרתו לאחד בין איש ואישה וליצור ביניהם דבקות שאין שני לה!
ולאור זאת אנחנו מלמדים בגיל הנעורים איפוק ושליטה ביצרים.
אבל לא בגלל זה אנחנו נאמר שלנשים אין התעוררות בגיל הנעורים
התעלמות מזה תיצור נזק בדיוק כמו התעלמות מההתמודדות של הגברים.
צריך להיות מודעים לכוחות הקיימים -
ולתת כוחות לאיפוק וגבורה מולם!

דווקא לא חשבתי על הצד הזה בהקשר המדובר. אלא על החיבור הנפשי, שהוא לא "במקרה" דווקא מתוך נישואין.

מה שכתבת בהמשך, אינו קשור למה שכתבתי בהודעה הזו שעליה הגבת, אלא לדברים שנכתבו במקומות אחרים, הותייחסתי שם, כמידת האפשר.

ולגבי האיחוד הגדול בין איש לאשה נשואים - אני מזהה את הגישה - אבל גם שם ראשיתו קודם כל בעומק הקשר הנפשי מצד עצמו.

וגם שם יש הבדלים בין גברים לנשים.

אז חשתי צורך לציין זאת.
בכל אופן - גם החיפוש הגופני בראשית שנות הנעורים נובע מחיפוש נשמתי!
והכי נכון מלכתחילה לדבר על כך עם הילד בגיל המתאים, ולקשור את הקשר העמוק בין הנפש לגוף
זה תמיד תמיד אחוז בקשר הנפשי והנשמתי.

ברגע שאיבדנו את זה - החוויה תהיה ריקנית ומעידים על כך גם אנשים שאינם דתיים.
ובהחלט יש הבדלים בהתפתחות בין גברים לנשים, ועדיין מסוכן לומר שזה לא צריך להיות קיים באישה.

לאדם יש גם יצרים. טובים ושאינם כאלה.

אני מסכים שאם נעמיק בענין, הרי שנוכל למצוא צורך שהוא מעבר לגשמי, שבעומק הרצון החומרי.

כמו שאמרתי, יש בכך גם הבדלים בין בנים לבנות.

עם בן, אריכות דברים בנושאים האלה, סביר שתגרום ההיפך. גם הסברה של דברים טרם זמנם יכולה להזיק.

על דרך המשל, מעין מה שאומר הרב זצ"ל, ש"אין דבר מזיק יותר מאשר השפעת רעיונות נעלים בהמון שאינו מסוגל לקבלם".

(לא אמרתי, "לא צריך להיות", באופן קטגורי).

ובוודאי בוודאי שאת צודקת - לגבי כל בני אנוש - שכאשר הצד החומרי אינו מתוך העומק של הקשר הנפשי, הוא הורס את עצמו.

וישראל קדושים, מעומק טבעם וחינוכם (והאמת, אצל רוב המין האנושי עד לפי זמן לא רב..), תופסים וחיים את זה, שקשר אמיתי בין איש לאשה - החיבור בין ה"הפכים" הללו - בא רק מתוך המשפחתיות, הקישור העמוק, המחייב, הנשמתי, של בנין בית, על המכלול של משמעותו.

היו פה כמה הפניות לפרטי, נראה לי שמספיק

לא כ"כ מצליחה להבין מה כל התגובות המגזימות האלה..

אשריך שזכית לשמור על עצמך ולהתעסק בחיים שלך בתוכן מהותי ולא ביצרים שאין מקומם לפני החתונה!

ולמי שהגיב אחרת, מה לדעתכם מרגשיות בנות חרדיות בגיל הזה? אני לא בטוחה שאפילו בתקופת הפגישות יש הרגשה כזאת. (ברור שעם הבחור שאיתו הן מתחתנות יש קצת יותר נעימות ומשיכה אבל זה בעיקר מתפתח אח"כ וזה בעיני מצוין)

גם לבנות יש איסור לחשוב על דברים לא צנועים וכדו'. (מתוך כוונה) וד"ל.

זה טוב שלא יהיה שום יצר עד גיל 19 ואז הוא פשוט יופיע והיא תתחתן והכל תהיה בסדר. אבל תאוריה היא לא מעשה, ולרוב אם המשיכה לא הופיעה עד אז זה מחשיד, כי הנורמה היא שהמשיכה כן מופיעה. ולמה בכלל לחשוש? כי זה *עשוי*, לא בהכרח, אבל עשוי להצביע על בעיות אחרות.

אם הייתה חשיפה בסיסית לבנים לפחות, ברור שיש. גם בחורות דוסיות מאוד נמשכות לבנים (כל עוד הן לא פוחדות מהם או משהו), אפילו אם הן נתקלו רק בבני דודים.

ככה אני והרוב הבנו מדבריה (מה אמור להיות מושך בבן?)

לנשים ולגברים.
 

הבעיות שלהם ואיך שהם מתארים את חייהם. זה אתר של משיבים חרדים (בעיקר לנוער אך לא רק) במגוון בעיות של הציבור החרדי.

בימינו אינטרנט זה לא עניין נדיר

ואתר אקשיבה הוא דוגמה נהדרת לטעות הזו.

אני מדברת מהיכרות אישית ולא סתם באוויר

בת חרדיה רגילה שמורה מסמינר חרדי מהטובים, לא תשלח שאלה באינטרנט, א' כי אין לה בבית, או שיש רק לצרכי עבודה, ב' כי יש לה כתובות אחרות והיא לא זקוקה לזה. 

כבר מהסגנון של השאלות שם מבינים מה סוג השואלים

באינטרנט..
או אם היא מפחדת לדבר עליהן בכל מקום אחר..

שום סקוטי אמיתי – ויקיפדיה

העניין הוא שיש הרבה חרדים עם אינטרנט...

בפלאפון השני....

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.