אני עוקב אחרי הפורום הזה כבר במשך תקופה, ונמנעתי עד כה מלהגיב או להעלות נושאים, בין היתר משום שהחברים והחברות החכמים (באמת!!) דכאן מחכימים את הקוראים ומעלים היבטים שונים ומאלפים לכל נושא שנידון.
אבל הפעם, כבר לא יכולתי להתאפק.
מישהו העלה סיפור שקשור לכתבה שהופיעה במוסף אתנחתא, מכיוון שזה היה נראה חשוב ומעניין רצתי מיד לקרוא את הכתבה במקור. ואני מוכרח לומר לכם שהייתי קצת בהלם.
ולמה ?
כי הכתבה באה במקור בכדי לנפץ סטריאוטיפ חברתי על פיו כביכול רק נשים סובלות מבן זוג אלים, ואילו גברים לא. הכתבה בעצם באה לספר לנו שיש גם גברים מוכים.
ומה הכתבה הציגה לצורך המסר החשוב הזה ?
מקרים של גברים שהוכו פיזית ע"י בנות זוגן.
וזה כל כך אבסורדי שבא לי לצעוק.
כי ממש כמו שכל היועצים המקצועיים והחכמים יודעים לומר לנו שגבר אלים זה לא רק אלימות פיזית, אז גם אשה אלימה זה לא רק אלימות פיזית !!!
זה כל כך הזוי שדווקא הכתבה הזו שבאה לנפץ תבנית חשיבה מוסכמת, ולמרות זאת אי אפשר להתנתק בה מהמוסכמות שנלוות לתבנית הזו. וזה כל כך הזוי, וכל כך עצוב. כי אני בטוח שתשעים אחוז מהאנשים שקראו את הכתבה הזו אמרו לעצמם -"טוב, בסביבה שלי אני בטוח כמעט לגמרי שאין גבר אחד שסובל מאלימות פיזית מאשתו. אז הכתבה הזו לא באמת רלוונטית בשבילי".
אבל האמת היא שאלימות פיזית ממש מצד האשה היא אולי מציאות נדירה שגובלת בהפרעות נפשיות או רקע בעייתי וכדו', אבל דווקא מצבים אחרים שאצל גבר כבר ממזמן היו מוגדרים כאלימות לכל דבר וענין, מופיעים אצל המון המון זוגות דווקא מהצד הנשי של התא המשפחתי. ואם כחברה, היינו מודעים לזה שזו התנהגות לא נורמטיבית, אז התופעות הללו לאט לאט היו נדחקות לשוליים, בין היתר על ידי בני הזוג עצמם שהיו מפנימים לבד שזו התנהגות לא נורמטיבית ועובדים עם עצמם או בעזרת יעוץ חיצוני בכדי לצאת מהמצב הזה. (וזה לגמרי אפשרי !!! אבל חייבים לעבור את השלב הראשון, השלב של המודעות. חייבים להיות מודעים לבעיה בכדי לבחון מה נדרש לעשות בכדי לצאת ממנה). אז בעצם כל הפואנטה של הכתבה התפספסה למי שיזם וכתב אותה.
כי אלימות זו לא רק סטירה על האוזן שגורמת לה להתנפח, אלימות זו כל נטייה נפשית או התנהגותית שנובעת מחוסר איזון פנימי ומתבטאת בצורה פוגענית כלפי בן הזוג.
תעשו גוגל קטן מהי ההגדרה של אלימות במשפחה, ותחליפו את הנוסח בלשון זכר לנוסח בלשון נקבה. הנה, קחו למשל דוגמה אחת - http://www.wizo.org.il/alimut/l-family.htm.
ואני מצטט משם בקצרה - אלימות היא לא רק פגיעה גופנית או פיזית, אלימות היא כל פגיעה מכוונת בזולת- בגוף ובנפש.
אז אני לא איש מקצוע דגול, ואני לגמרי לא בטוח שכל ההגדרות שכתבתי פה הן הגדרות נכונות. אני בהחלט יכול להבין אם מישהו חושב אחרת. אבל אני כן בטוח בעצמי בכך שיש המון תופעות שאנחנו רואים במקומות נורמטיביים לגמרי והן לא צריכות להיות שם וכל אחת מהן מהווה כר פורה לנטייה אלימה בנפש. אני אמנה כמה כאלו שאני מכיר אצל הרבה מאוד זוגות צעירים: חוסר הכרה בגבולות של המרחב האישי (שזה הסימן הראשון לאלימות אצל גברים!!!), קנאות קיצונית, אובססיביות זוגית שבאה לידי ביטוי מעשי ב(הפרעה ל)התנהלות היום יומית, בידוד חברתי, התפרצויות זעם ועוד ועוד כיד השם הטובה.
רשימת התופעות הללו ועוד אחרות, היא רשימה שמופיעה גם אצל גברים, וגם אצל נשים. אם מותר לומר שגם נשים עלולות להכות, אז מותר גם לומר שנשים עלולות להיות אלימות על אף שלאלימות לא יהיה ביטוי פיזי. יכול להיות שזה אפילו יותר חשוב מלדבר על אלימות פיזית. כי השורש של כל אלימות פיזית, התחיל מהתעלמות כשהסימנים הללו הופיעו.
ועוד שתי הערות לסיום.
א. אל תקפצו עלי. אני יודע טוב מאוד שלא כל אשה שחטפה קריזה כשבעלה פגש חבר אחרי תפילת ערבית ונגרר איתו לחצי שעה של פטפוט בדיוק ביום שבו היא בישלה איזה משהו טעים במיוחד ורצתה להפתיע אותו בארוחה מושקעת, היא אשה אלימה. אפילו אם השכנים גם נהנו מהצעקות. וזה בדיוק כמו שלא כל גבר שלא מוצא זוג גרביים בארון בדיוק ברגע לחוץ במיוחד ומתקשר לאשתו בצעקות עצבניות שלעומד מן הצד ישמעו כאילו המצב הוא שהיא השפחה הכנועה שלו והוא האדון עם השוט, הוא גבר אלים. מוסכם שבוודאי צריך לבחון כל סיטואציה לגופה ולתת לכל התנהגות את המשקל שלה לאור המכלול של הרקע והנסיבות. אבל מותר וצריך להפנות זרקור לצורך לבחון תופעות שאף אחד לא מדבר עליהן בכלל. גם אם מבחינה סטטיסטית מדובר בתופעות שוליות יותר.
ב. וזה המשך ישיר לסוף ההערה הקודמת. האם אשה אלימה זו אכן תופעה יותר שולית מאשר גבר אלים ?! בואו נחשוב על זה עוד פעם. לטעמי בחברה הדתית/חרדלי"ת/חרדית קורה תהליך שנובע משני כיוונים. מצד אחד, כל העולם משתנה. התקשורת העולמית עסוקה ללא הרף בהדהוד מסרים פמניסטיים ומעמד האשה והעצמת האשה בתוך התא המשפחתי שזה בעצם ערעור מעמדו הפטריארכלי של הגבר. מי שחושב שהמסרים הללו לא מחלחלים לתוך החברה שלנו הוא או תמים או פתי או שניהם.
אבל מצד שני - בחברה שלנו אין שום איזון למסרים הללו. כי מעל חמישים אחוז מהבנות מתחתנות עם בנישי"ם תמימים שכל מה שהם יודעים על אשה בשלב הזה הוא את מה שהם שמעו מהרבנים שלהם על כך שצריך לכבד אותה והיא העיקר של הבית וצריך לעזור לה ולשמח אותה ולעשות את כל מה שהיא מבקשת מהם. המסרים של התקשורת היו יכולים להיות אולי טובים למי שנישאה לאיזה גבר אגואיסט זכר אלפא שובר לבבות צעיר שעושה לה טובה בכלל אם הוא לא מתחיל עם בנות מבחוץ, מי מדבר על אכפתיות לרגשות שלה, עזרה בבית זה כבר מדע בדיוני לגמרי (אולי הגזמתי קצת, אבל קלטו את הכיוון). אז העצימו אותה כדי שלא להגיע למצב שהוא יתנשא עליה בגלל זה והיא תוכל לקיים איתו זוגיות שוויונית. אבל בחברה שלנו מדובר בכלל על בחורה שנשואה לביניש תמים שחוזר אחרי צהריים מסדר בישיבה ולא מבין מאיפה הגיעה הדעתנות והכוחנות הזו שהוא פוגש. אין לו מושג איך להתמודד עם זה. אפשר לזהות לא מעט תאונות דרכים כאלו של גברים עדינים ותמימים שנישאו לבנות טובות מאוד, אבל עם תכונות אופי חזקות ודומיננטיות שלא מספיק ברור איך הבעל ידע להתמודד איתם. הכרה במצב הזה היתה עושה טוב לכולם ומונעת לא מעט מצבים לא נעימים או חלילה גרוע מכך.
אז אני לא בא לכתוב נגד דעתנות וכוחניות של נשים. כל אדם ותכונות האופי שלו, יחד עם החבילה הכוללת של ההתמודדות שהקב"ה נתן לו ולבן זוג שלו לחיות ולעבוד יחד על המידות שלהם - בשמו הטוב יבורך. אבל אני כן בא לומר שאנחנו חייבים להיות מאוד עירניים גם על עצמנו וגם על הסובבים לנו האם יש תופעות שיוצאות מאיזון וכבר לא נמצאות במרחב של הנורמטיביות בכלל. וזה מאוד מאוד חשוב, אולי אפילו במיוחד אצלנו.
)
חשוב מאוד וכואב מאוד