היי חברה,
אני חדש פה, אבל אני קורא הודעות כבר הרבה זמן כאורח.
נכנסתי לבידוד בפעם השלישית (!!!), וכולם מחברים שהתגלו חיוביים. חברים שלי די מזלזלים בהנחיות (מסכה, חיבוק וכו') ואפשר לומר שאני די כועס אליהם (אלה שלא שומרים). ממילא עד שהראשון התגלה כחולה אפשר עוד להבין, זה קשה, נופל מהפנים, אבל לא לומדים! השני נדבק, נכנסנו לבידוד וכלום לא השתנה! לא שמים מסכה על האף ולא שומרים על ריחוק חברתי, והנה כולנו שוב בבידוד בפעם השלישית.
מישהו יכול לעודד, זה יעזור מאוד. אולי גם לספר איך הם שומרים בישיבה, בתיכון או באולפנה ואיך אתם מרגישים עם זה.
חוץ מזה להיכנס לבידוד לא עושה לי טוב מבחינה רוחנית. אין לי הרבה מה לעשות, ולמרות שאני משתדל ללמוד ולעשות קורסים און ליין עדיין די משעמם לי, ואני מפיק את השעמום בצפייה מבעד לחלון, בדרך כלל על בחורות...
המחשבות שלי סובבות סביב הנושא פשוט כי אין לי משהו אחר לעשות. אני בחור שחושב הרבה על החיים, ואני יודע שהדרך הכי טובה לחיות זה דרך דתית ויהודית, אבל במצב הזה אני פשוט לא עומד בזה.
אני די הרבה על המחשב אבל יש לי סינון של רימון ברמה גבוהה ככה שזה די מסנן את התכנים, ואני גם לא מרגיש צורך לראות כל מיני סרטים, כי אני לא כזה שרגיל לבזבז זמן. חברים שלי מדברים על טהרן ופאודה, אבל זה די לא מעניין אותי.
אבל עכשיו הכל מעניין אותי. שמעתי שהקורונה משפיעה מבחינה נפשית על נערים, ואני לא בדיכאון. להיפך, אני ממש שמח וחברותי ואני מצליח להישאר שמח ורענן גם בבידוד, אבל לפעמים זה עולה לי ובעיקר בלילה. פשוט בא לי. ואני בדרך כלל לא כזה שעושה מה בא לי ואני נחשב די מוצלח בלימודים ואני יודע להשקיע, אבל עכשיו הכל השתנה.
זה טבעי? צריך להילחם? זה קורה רק לי (אני די בטוח שלא)?
