מצד זה שזה לא "ראשוני" זה לא מפריע לי כי לא באמת היה לה חוויה אוהבת עם מישהו לפניי אלא משהו פוגעני שאי אפשר לקרוא לו אישות בכלל. 

אבל אם יש נזקים ארוכי טווח כמו פחד מחיי אישות וממגע, או שלפעמים זה גורר אפילו בעיות פסיכו-פיזיולוגיות מסויימות בגוף (שכאן לא המקום לפרט) אני לא בטוח שהייתי מסוגל ללכת על זה. שום דבר לא מבטיח לי שהבעיה תפתר תוך זמן סביר וזה עשוי ממש להרוס במקביל את שאר הקשר וזה קשה מאוד מאוד. אני לא בטוח שיש לי את העוצמות הנפשיות לדבר כזה. זו האמת.

וכן הייתי מצפה שתספר לי על דבר כזה מראש גם אם אין נזקים ארוכי טווח. זה דבר שחשוב מאוד לדעת לדעתי, זה יכול להשפיע על המון דברים... מה אם אשתי תחטוף פתאום פלאשבקים בלילה הראשון? PTSD? זה חתיכת תיק.

אין PTSD. ביום יום זה בכלל לא נמצא במחשבות שלי, רק לעיתים נדירות זה עולה במחשבה. אני לא צופה שיהיו נזקים ארוכי טווח כמו פחד.

קשה לי מאוד לומר, כי מצד אחד בעיקרון הייתי יוצא, ואדרבה - הייתי שמח שנפלה בחלקי זכות לתקן את החוויה של אשתי עם הגוף שלה ואת כל היחס לנושא. אני מניח שלא כולם ככה אבל ככה אני חושב.

הבעיה היא שזה נורא לא צפוי. אני לא יודע מה יקרה כשזה יגיע ממש למגע קרוב. דברים כאלה יכולים להתפרץ בצורות נורא לא צפויות. אני לא אכחיש זה מפחיד בעיני. זה יכול גם להכניס נזקים לנפש באופן כללי, זה דבר נורא... בהנחה שנניח היא הייתה מגלה בשלב מתקדם של הקשר אבל לפני אירוסין, אולי הייתי מתייעץ עם הפסיכולוג/ית שלה לפני כן כמה דבר כזה סביר בעיניו שיקרה. ואולי הייתי מעדיף שהיא תלך למישהי שמתעסקת במיניות כבר בשלב הזה כדי שלא תצטרך לפתח יחס בריא, ממתחת לאפס ישר למאה, רק עם מדריכת כלות לפני החתונה ואיתה אני אוודא שהדברים מתנהלים כמו שצריך.

כשיש אופציה להתייעץ עם הפסיכולוגית שלה שיודעת פחות או יותר אם יכולות להיות השלכות, אין סיבה להירתע.

חווים משיכה תקינה והכל תקין - 
לא חושבת שאמור להציק למדוייטים שלהם..
ממילא לכל זוג יש למידה משותפת בתחום הזה בשנים הראשונות..
ולכל אחד יש טריגרים כאלה ואחרים -
לכן לא אמורה להיות הסתייגות.
 

סביר להניח שרוב הבחורים לא היו דוחים הצעה (אפילו בשלב ההצעה) רק בגלל זה. מה שכן, זה מעורר סימני שאלה על דברים שצריך לברר, כמו שכתבו לפניי. אם באמת אין השלכות משמעותיות, אז לא חושב שמישהו יפסול אם כל השאר יהיה טוב.

ולגבי לספר - ודאי שצריך לפני החתונה (גם מבחינה הלכתית, מקח טעות וכו'), כדאי גם לפני האירוסין. כמובן, רק בשלב מתקדם. גם בשביל שתרגישי בנוח וגם כדי שלא ייבהל ויחתוך סתם.

הרבה כוחות!

אם יש השלכות נפשיות שעלולות להפריע - אז מטבע הדברים יפריע

אם אין - מבחינתי זה משהו אישי - מאוד אישי - שלה. היא תחליט אם לספר, איך לספר, מה לספר ומתי לספר.

כנראה מבחינה הלכתית כן יש צורך לספר מראש בגלל מקח טעות, אבל יכול להיות שאם הרצון הוא לא לספר לפני אפשר למצוא פתרון הלכתי

זה כן היה מעודד אותי לבקש ממנה שתטפל בנושא - שלא תרגיש אשמה וקורבנית, ושלא תשמור טינה וכעס על עצמה בעיקר, וגם על מי שרואים בו אשם. שתשחרר את האשמה והכעס, כשבסוף הרצון הוא שתהיה פתוחה עם עצמה בכל מה שקשור למיניות שלה. 

אם הייתי עונה שהיה מפריע, הייתי רוצה לדעת בהתחלה. בגלל שאני מאמין שאין לזה שום משמעות באמת אם רוצים לנגוע בנקודות הנכונות ולהתרפא, אז הדבר היחיד שהיה מעניין אותי לראות זה שיש לה רצון להיות מאושרת ולהתרפא אם משהו שם לא התרפא עדיין.

ואז לא הייתי חותך על זה

הקריטריון הוא לא מתי מרגישים בנוח לספר. אלא מה יגרום לצדדים הכי פחות נזק וכאב.

לכן יש לספר מוקדם ככל הניתן. לא בהכרח פגישה ראשונה, אך גם ממש לא רגע לפני האירוסין.

ניסיון להעמיד בן אדם מול מצב מוגמר אחרי שקיבל בלבו החלטה מוטעית ראוי לגינוי.

אפשר להקים בית שמח ואוהב, עם חיי אישות בריאים וכל מה שזה כרוך בו -
גם אחרי פגיעה מינית! 
ובמובן מסוים - כל מסלול כואב שעברנו בחיים, מקפיץ אותנו במעלה הדרך הרבה יותר משחשבנו.
כמובן - לא לוותר על טיפול בפגיעה!!!

הייתי מברר את ההשפעה שיש לזה עליה כיום, ועל סמך זה הייתי מחליט האם להמשיך או לא. והייתי מצפה שהיא תהיה כנה איתי באיך זה משפיע עליה, ולא תרמה אותי.

אני הייתי רוצה שהיא תספר לי ברגע שהקשר נהיה רציני ברמה שכבר חושבים על כיוון של חתונה.

ואולי עדיף שעוד לפני כן, כשהקשר מתחיל להיות רציני, הייתי מעדיף שהיא תאמר לי שיש לה משהו חשוב לספר על עצמה, אבל היא עוד לא מספרת כי זה מאוד אישי, אלא היא תספר אותו בהמשך. זה היה מכין אותי לזה שיש משהו חשוב שאני צריך לדעת עליו בהמשך, וזה לא היה נופל עלי משום מקום.

אם היא לא הייתה מספרת לי עד לאירוסין, הייתי נפגע מזה שהיא הסתירה ממני מידע חשוב עליה. היה מפריע לי שהיא הסתירה את זה ממני הרבה יותר מהעובדה שהיא נאנסה. חוסר כנות מאוד מפריע לי. 

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?