בהנחה והיחסים בינכם בסדר ואתפ אוהבים ואת מרגישה טוב ובטוחה בקשר, מה אכפת לך שבאמצעות כסף של בעלך (שרשום על שם בעלך) אתם תוכלו לרכוש דירה?

כן מפריע לי חוסר האמון הזה של חמותך בקשר שלכם, אך מצד שני, נשמע שהיא מאוד חוששת (אולי מכל מיני סיפורים ששמעה בסביבה שלה וכו) ולכן היא רוצה לבטח את הכסף הזה ולהבטיח שהיא לא נותנת אותו לריק ואולי ח"ו בעוד מספר חודשים או שנים או עשרות שנים תחליטו להתגרש (ח"ו!)  ואז יש הוגנות מסויימת ברצון שהכסף הספציפי הזה ילך ספציפית לבעלך...

אישית, היה פוגע בי חוסר האמון שלה בי או בקשר שלנו, אך יש מצב שהייתי מבינה את הרציונל שלה ואת הרצון הטבעי שהכסף שלה לא יפגע (פ' דגושה) בעתיד בגלל כל מיני סיבות זוגיות. לכן הייתי מעדיפה לקחת את הכסף ולרכוש סוף סוף דירה מאשר להמשיך להפגע ולא לרכוש דירה....

בנוסף, אל תשכחי שהיא נותנת לכם כסף לרכוש דירה, רכישת דירה משותפת זה עוד שלב באמונה בקשר שלכם, ואם חמותך או בעלך לא היו בטוחים בקשר הזה אין שום סיבה שיהיה הרצון לרכוש דירה משותפת ואחרי זה לחלק אותה שווה בשווה (בלי הכסף שחמותך השקיעה)...

אבל אני לא מכירה את כל הסיפור, יכול להיות שאת המפרנסת העיקרית או היחידה ולכן כל הכסף שהצלחתם לחסוך עד כה מקורו מהעבודה הבלעדית שלך?...

תשימי לב שמעורבב לך פה הרבה רגש עם שכל. 
נסי לעשות עבודה כדי לפריד ביניהם, זה קשה אבל מתוך כך תוכלי לקבל החלטה טובה בהרבה שלא תהיה מושפעת מלהט הרגש (שיכול לבעבע גם שנים). 

ואם את מהזן של האמיצים והגיבורים, את יכולה ליזום שיחה רגועה עם חמותך ולשמוע ממנה מה גורם לה לעשות את זה, ואם את רוצה לשתף אותה גם ברגשות שלך

ואז באמת תצטרכו לחלק את הרכוש, חס וחלילה כמובן.

תחשבי עם עצמך אם אין כאן מדרון חלקלק להרס הזוגיות.

זה שאתם חוסכים ביחד לבית משותף משלכם יש לזה ערך בפני עצמו.

מצד שני, יכול להיות שאם תסרבי למתנה אז בעלך ייפגע. תחשבי מה הכי טוב לזוגיות, לא לבית. הכסף בא מהקב"ה.

למרות שאני שכלית יכולה להבין את המצב שלה, כי יש כל כך 

הרבה גירושים היום..

וחס וחלילה שלא יהיה לכם.. האמת אם הייתי במצבך, אז ככה אני לא הייתי לוקחת, פשוט את יכולה להגיד שבמצב של גירושין

חלילה את לא יכולה להתחייב להחזיר עם כל הרצון הטוב.. אז פשוט

או לקחת ממנה בתור הלוואה תקנו בית ותחזירו לה לאט לאט

או לא לקחת בכלל... מתנה זו מתנה, מה שגם יש לכן הון עצמי לקניית דירה.. זה של שתיכם..

ואין מה להיות באי נעימות ולהתבייש, אם היא באה ודורשת שתחזרי לה במידה ו... ללא בושה

גם את לא צריכה להתבייש, אפשר להסביר בכבוד למה לא... וגם בעלך יבין לאט לאט.

אם זה היה ההפך? מה היה אומר?

תחשבי שגם בסופו של דבר היא קונה גם לך את הדירה הזו. 
והיא יכלה לשמור את הכסף הזה ולתת אותו לבעלך באופן נפרד אבל היא בכל זאת מחליטה לתת אותו עבור משהו שישרת את שניכם.. 

אם כבר ההיפך.. 
אם באים לזה ממקום בוגר ולא נעלב זה דווקא יכול להיות רווח נשימה ורוגע כלכלי. 

מקרה שקרה לנו במשפחה שאחת הסבתות כתבה בצוואה שלה שהיא מורישה את הכסף שלה לכל הילדים שלה מלבד בן מסוים כי הוא נפטר כבר ולא לאשתו היא מורישה אלא לנכדים (הילדים של הבן שנפטר). 

אפשר להיעלב אבל מה יוצא מזה? 

הבעיה כאן כבר מתחילה להיות ההצעה ולא המתנה עצמה.

החמות צריכה להבין שהיא מעלה סברה (גירושין) שאולי תתממש בגללה, שהיא מסכסכת.

בעיני גבר צריך להבהיר להוריו שהוא ואשתו חד הם.

הרי ערך הנכס יעלה וגם את תרווחי את העליה בחלק שלך

ואם את בטוחה בזוגיות שלכם אז בכלל מה אכפת

מעליב נכון אבל לכסף אין ריח

אם כבר אולי כדאי לפתוח את כל החשבון

כמה כל אחד מרוויח לחודש ברגע שיש הפרש משמעותי אז אולי כדאי לצבור את ההפרש בחשבון נפרד למקרה ש...

במידה והאשה בעיקר מטפלת בילדים ובבית אז מגיע לה גם שכר חלקי של הבעל ואולי בעצם את כל המשכורת שלו כי בגללו הוא יכול ללכת לעבודה, וכן להפך.

מה עם ההריונות והלידות שנופלים רק על האשה לא יודע כל כך איך לתמחר את זה אבל נמצא נוסחה...

מה קורה אם היו לבעל טיפולי שיניים יקרים או טיפולים אחרים??? אולי נקזז את זה מהכסף של החמות היקרה!. ויש עוד הרבה כיוונים להמשיך את התחשיב הזה...

בקיצר זה לא עובד ככה!!! כל כסף שמגיע לזוג שייך לזוג כיחידה אחת!! זה לא רגש אלא זה שכל לגמרי! זאת ההלכה וזאת דעת החוק!.

הנסיון של החמות להוציא את הכסף הזה מהמשוואה הזאת לדעתי הוא לא ראוי, הוא מתאים בקושי רב לזוג שרק עכשיו התחתן אין ילדים ואמרים אולי זה ילך ואז האשה קיבלה חצי מהדירה על חודשיים נשואים שלא קרה בהם כלום! אבל על 10 שנות נישואים וילדים!!! בחייכם הם הקימו תא משפתחתי כל הכסף שייך לתא המשפתחי זה אומר גם השכל וגם הרגש.

אני לא הייתי מסכים לאפשר לכסף כזה להכנס לחיים שלנו, לדעתי זה פתח לשורות שלמעלה בצורה כזאת או אחרת...

בשביל לסיים את זה מגניב אני הייתי עונה שההסכם מקובל, אבל את דורשת על כל שנה של גידול וטיפוח הבעל והילדים 5% מערך הדירה, שיעבור לרשותך ולא יהיה חלק מהשותפות....  

אציין שאני מאוד מבין לליבך, אך יחד עם זאת - הראש הנשי מערב מאוד את עולם הרגש וממהר להסיק מסקנות,

כמו שעשית כשהגעת למשוואה הפשוטה שאם בעלך מסכים לכסף, הוא כנראה מסכים עם דעתה של אמו וחושש שמתישהו תתגרשו.

זה ממש לא כך. אני בטוח שבעלך אוהב אותך עד כלות נשמתו ובטוח בחיי הנישואין שלכם עד יום מותכם, ודווקא משום כך הוא נותן לזה לעבור לידו ולהסתכל בצורה פרגמטית על המצב. יש כסף, יש דירה, מצוין.

ישנם אנשים שעושים הסכם ממון לפני החתונה, ואין בזה כל פסול. מה לעשות, "לי זה לא יקרה" אבל בסוף קורים דברים.

יותר מזה, שמעון בן שטח בשיא חוצפתו תיקן כתובה לאישה. מעבר לעניין שיגרום לבעל לחשוב פעם נוספת לפני שהוא מגרש את אשתו, זהו הסכם ממון לכל דבר ועניין. לא שמעתי על אישה שקובלת על עניין הכתובה.

לדעתי כדאי לכם לקבל את הכסף (בתנאי שחמותך היא לא מהאנשים שיצפו שתתנו לה את חייכם בתמורה. ודי לחכימא), תבנו בית ותתקדמו יפה. במקרה הכי גרוע אם תרצו בכל זאת להימנע מאיי נעימויות, תוכלו לבנות בית, שערכו ישתבח עם השנים, ולאחר כמה שנים למכור אותו ולקנות בית אחר ולהחזיר לחמותך את הכסף.

בהצלחה רבה רבה!

אם היא תסחב את ההרגשה הנאחסית הזו במשך שנים ותצבור כעס על האיש שלה ועל חמותה ובסוף יהיה פיצוץ זה לא שווה את זה.

לקחת את הכסף בתור הלוואה ולהחזיר לה. ככה לפחות תחסכו את הריבית מהבנק, היא שמחה שהיא עזרה לכם, הכסף נחסך למטרות ראויות, הבית שלכם שווה בשווה והכל בא על מקומו בשלום.

המון הביאו פה רעיונות מעולים - זה אחד הטובים.

אגב זה יכול להיות לא נעים - אבל אני חושב ...שתקחי את העזרה - זו עזרה לא משנה איך תסתכלי על זה...

אז אם הכל היה ויהיה בסדר אז יהיה שלכם לתמיד ...

מה מפריע שהיא רוצה לבטח את עצמה על צד שיום יבא וכספה ישאר לבנה ולא יתחלק בין אנשים.

חמותך לחולוטין צודקת רוב האנשים לא עושים את זה כי הם סומכים שיהיה בסדר ........

ולא רוצים להכניס לעצמם מחשבות שלא יהיה בסדר .....

חמותך שכלית וזה בסדר גמור . תגידי תודה זה כספה וזכותה .

סתם צוחק

אני רק רוצה להתייחס לנקודה של הבית - כבית.

לא רק כארבע קירות ושייכות.

ורק רוצה להזכיר למרות שיודעים זאת, אלב תמיד חשוב להזכיר זאת לעצמנו - שמה שבאמת חשוב, זה הבית *האמיתי*

זה המשפחה

זו האהבה

זו האחדות

זה הבית האמיתי.

ה-4 קירות בבעלותנו כן או לא - זה רק אחרי זה.

אז בבקשה יקרה רק קחו בחשבון שאחרי כל זה - אתם בונים ***את הבית האמיתי שלכם***

את האהבה שלכם

וזה לא שווה כלום, כלום! אם חס ושלום בגלל חילוקי דעות כאלה או אחרים בנוגע לבית של הארבע קירות - הבית האמיתי שלכם יסדק.

שתגיעו ב"ה לבית של הארבע קירות -

חשוב שיהיה שם *זוג אוהב* שיוכל בכלל להיות בבית הזה...

ולא שהוא יעמוד לו שם גלמוד

או רק עם אחד מכם וילדים שבורים...

אני יודעת שזה אולי חלילה מלחיץ או נשמע "דרמטי" מדי,

אבל לפעמים דווקא הדברים הקטנים האלה שאנחנו לא תמיד מצליחים לשים לב אל כל הדקויות שלהם והמשמעויות היותר עמוקות שלהם - דווקא הם יכולים לגרום להרס גדול מאוד,

ודווקא מציאות כזו

שאם חלילה תריבו ביניכם על כך

ותתרחקו

דווקא המציאות הזו יכולה להיות חלילה חלילה בגדר "נבואה המגשימה את עצמה" בתחום של הגירושין והפרידה שהוזכר כאן...

לא הבית או הכסף - אלא דווקא הריב שזה יוצר *ביניכם*

לכן יקרה שלי!

עזבו הכל רגע.

הכל.

תנשמו שניכם עמוק.

תזכירו לעצמכם בבקשה - מהי מטרת העל שלנו?

בשביל מה בכלל התחתנו? והבאנו ילדים?

מה הכי חשוב לנו?

איפה אנחנו רוצים לראות את הביחד שלנו עוד 10 שנים?

ולפי זה תנהגו, רק לפי זה.

אז אמא שלו הביאה מתנה? בסדר.

אז זה רק על שמו המתנה? בסדר. נכון, זה יכול מאוד חפגוע, אבל זה מה שזה!

לא על זה צריך להחריב את הזוגיות חלילה!

ואפשר גם להבין את אמא שלו רק במובן שהיא דואגת לבן שלה ורק רוצה לבטח את כספה שעמלה עליו ביזע כל השנים במאה אחוז גם למקרה ש... למרות שהיא ***ממש לא רוצה ולא חושבת שתיפרדו!***

נסי שנייה להיות בנעליה

לחשוב שהבן שלך מתחתן ב"ה בעוד כך וכך שנים

וכך הכסף שאמרת שאת קורעת את עצמך כל השנים - את רוצה להעניק לו חלק עצום ממנו

והוא נשוי

הרבה שנים

עם ילחדים

אבל את רוצה להיוצ ***בטוחה בטוחה בטוחה*** שהכל יהיה בסדר אז אולי גם תנהגי כך?

מודה שהתחתנתי לפני 13+ שנים, ואז הסיפור שלך היה נראה לי חד משמעי חד משמעי נכון רק לכיוונך - הכלה

אמנם,

עברתי הרבה מאוד מאז,

ונחשפתי לסיפורים מסמרי שיער,

גם בסביבה המאוד קרובה

ומה אומר לך יקרה?

הייתי בהלם! בהלם!

על כמות הגועל והרע שאפשר לעשות עםפ כסף,

על אימהות שנותרו בלי כל כי הביאו לילדים שלהן דירה במחשבה שישארו נשואים לנצח ואז האישה דווקא החליטה להתגרש ולקחה יותר מחצי! יותר מחצי מאותה האמא!

ואת יודעת מה?<

אחרי שאיבדתי את התמימות אני חושבת שגם אישי ואני ב"ה ננהג כך לגבי ילדינו שלנו

כמובן עם המון אהבה והסבר לכלות/חתנים - אבל זה פשוט יכול לחרפן שאדם קורע את עצמו (כמו שאת עושה עכשיו!!!) ובסוף הכל יכול ללכת "לפח" ולמישהו שעלול להיפרד או לפגוע בבן/בבת שלו.

אני מאוד יכולה להבין את חמותך... באמת... ואם תרצי אפרט לך באישי על סיפורים קורעי לב שנחשפתי אליהם אישית ולכן אני כותבת עכישו מה שאני כותבת.

ואם בעלך רוצה לקחת את המתנה ולחיות יותר בטוב? אז להבין אותו גם.

ויחד עם זאת לתקשר לו את הצרכים שלך, למשל לגבי הביזבוזים,

למשל להגיע לדרך האמצע

שכל חודש מקציבים X סכום כסף לביזבוזים ולא את הכל כאילו אין א-לוקים...

וכך גם הוא יראה שהצורך שלו נענה - וגם יש מקום לביזבוזים וגם למתנה

וגם את תראי שהצורך שלך נענה - והבזבוזים בסכום שהקצבתם מראש בלבד לאחר חשיבה כלכלית מאוזנת ובוגרת!

וגם הידיעה שבעלך אוהב אותך ולא תיפרדו אף פעם!

ואפשר לחשוב על עוד פתרונות, והרבה אנשים טובים הציעו לך כאן הרבה יותר טוב ממני -

רק העיקר לא לשכוח - קודם כל *להבין אחד את השניה* עד הסוף!

לאהוב

לזכור שהבית שלכם-אתם הוא הבאמת הכי חשוב כאן!

ואחריו כל השאר...

בהצלחה רבה יקרה

זה לא אישי נגדך. אז היא רוצה לבטח את הכסף שאם חס וחלילה יקרה משהו, הוא ישאר מתנה לבנה. ובעלך יכול להבין מה מפחיד אותה כשהוא בעצמו במקום אחר לגמרי. מאושר ושמח בנישואיו. קחי בקלות!

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!