קל לשתות בקבוק וויסקי ולהאבד בתוכו. קל מאד לאבד ראש בקרקעית של בקבוק ולב.
אבל שים לב. שים אוזן, בכמה קלות אתה מתמכר לדברים קטנים שעוברים ומסובבים אותך כל יום. עזוב את הבקבוק הזה כבר. תעצום אותך. תקשיב.
איך אתה מכור לצליל הקטן של הודעה נכנסת. ואיך הלב שלך מדלג פעימה. אולי הפעם. אולי.
שים לב לצליל של הדלת נפתחת, לצלילי של הגוף של צונח על מיטה. לצליל של הנעליים שנחלצות ממך. לצליל של האוויר שהוא פורע את שערך.
שים לב לצליל של העיניים שנפתחות בבוקר. לצליל של הפיהוק.
שים לב כמה אתה מכור לריח של העננים, לצבע של הפרחים, לצליל שלך. לקצב שלך. שים לב חזק כמה אתה מכור לעצמך.
עכשיו תפתח את העיניים, תיקח עוד לגימה. שים לב כמה אתה מכור לשליטה. שים לב מה אתה מוכן להקריב בשביל להלחם בעצמך. כי שליטה מבחינתך זו מידה מגונה, אז בוא תאבד את עצמך לדעת מדעת מה שנקרא.
שים לב כמה אתה מתאמץ לא להיות, כשכל כולך הוויה אחת גדולה.
להיות הוויה. תמיד חשבת- זה טינייג'ר, זה להתבגר, זה להיות רדוד ועמוק במרווח של שניות. ואתה, אתה כבר לא טינייג'ר.
הוויה זה פלא, תוציא לך מהראש את כל השטויות.
להיות בהוויה זה חסד גדול.
שים לב לנוזל שיורד לך בגרון, שים לב איך הוא נכנס לקיבה וזורם למוח, שים לב למצב רוח שלך, שים לב לבחילה. שים לב לידיים שלך שמקלידות ושולחות הודעות חסרות פשר שתתחרט עליהם כל כך עוד שעה.
שים לב לקור שזורם בגוף, שים לב לרוגע שמתפשט בך, שים לך לקלות שמנחיתה אותך לרצפה.
תתפכח כבר.
)
