שבעיני עושה טוב גם לרווקים וגם לנשואים.. גם בזוגיות וגם מול הילדים..
(ואולי יאזן את ההורים שאוכלים פה סרט שכל הורה שעומד מאחורי הפעלת כוח מסוימת הוא הורה מכה ואנתיפט)
________________________
זה מפחיד אותך שלא יאהבו אותך?
________________________
טהר-ישראל, יורש העצר המתוק, לא הלך לגן אתמול..
הוא דווקא נהנה בגן בד"כ, אבל הנסיך הקטן החליט להשאר ולהתפנק עם אמא, למרות שזה ממש, אבל ממש לא התאים לאמא שלו!
איכשהוא הצליח למרוח את ההתארגנות לגן, ומצאתי את עצמי מתייאשת ומאשרת.
הבחורצ'יק חשב שאמא תרשה לו מחשב לאורך כל היום, אפילו רק כדי להשתיק אותו,
אבל זה לא ממש עבד לו, בכיות, זעם ותחנונים לא עזרו (באמת שהייתי גיבורה!), והוא מצא את עצמו מסתובב אנה ואנה ומחפש תעסוקה לעצמו (ויש לו ברוך ה' אינספור משחקים, אלא שהוא רצה מחשב!)
לטהר ישראל, יש גננת מדהימה שמבחינה בכל ילד ובכל צורך,
ולקראת 10:00 היא שלחה שאלה בוואטסאפ "מה שלום טהר?",
סיפרתי לה את הסיפור, והיא חיזקה את ידיי בחכמתה האינסופית, להשאיר אותו בבית על פי החלטתו ולתת לו לקחת אחריות עליה..
12:00 בצהריים, וטהר-ישראל שהסתובב בחצר, רואה את כל ילדי הגן שלו בדרכם לטיול קצר אל גן השעשועים עם הגננת.
פתאום הוא ממש רצה ללכת..(אחרי שכבר הצעתי לו בערך 50 פעם ללכת לשם לפני כן והוא חשב שיצליח לסנדל את המחשב בדרך כלשהיא וסירב..)
עכשיו הייתי בבעיה..
התחנן, התחנן, בסוף אישרתי לו. הלך!
תוך 7 דקות חזר בדלת, בוכה בכי מר..
הגננת (בחכמתה!) לא הרשתה לו לשחק עם ילדי הגן בגן השעשועים כי הוא בחר להשאר היום בבית,
ועם החברים מהגן משחקים כשמגיעים לגן.
אחרי חיבוק גדול וניגוב דמעות -
שאלתי אותו "איך אתה מרגיש טהרון?"
"נעלבתי מהגננת" הוא שוב בכה..
"זה באמת לא נעים" שתקתי לרגע והתחבקנו..
"איזה עוד רגשות אתה מרגיש חוץ מנעלב?"
הוא לא ידע לענות על זה כל כך...
"אולי אתה מפחד?"
"כןןןן" ובכי גדול יצא לו מהלב..
"ממה אתה מפחד אוצר שלי?"
"שהגננת לא תחזיר אותי לגן.. כי היא לא אוהבת אותי"
חיבקתי אותו חזק ונתתי לבכי לזרום...
אחרי שהוא קצת נרגע, פתחתי:
"אתה יודע שהגננת שלך מאוד אוהבת אותך,
היא שואלת אותי כל בוקר איפה אתה ומה שלומך,
היא מספרת לי כמה אתה חכם ושולחת לך הרבה אהבה..."
הקטנצ'יק הזה פתח עליי עיניים גדולות..
ושוב שאלתי: "זה מפחיד אותך שלא יאהבו אותך?"
"כן" הוא לחש..
"אתה אוהב את כולם?"
"לא תמיד" הוא היה כנה וניגב דמעה..
"נכון, לא כולם אוהבים אותנו, ואנחנו לא תמיד מצליחים לאהוב את כולם..
אבל אתה יודע, יש בטוח שלושה שתמיד אוהבים אותך:
אבא ואמא.. ו..."
"והשם!" הוא חייך מאחורי הריסים הרטובים המתוקים שלו..
"נכון! ה' יודע לאהוב הכי חזק! אתה יודע למה?
כי הוא המציא את האהבה! והוא תמיד תמיד תמיד תמיד אוהב אותך!"
הוא צחק 
"ומי עוד אוהב אותך תמיד תמיד?"
- "אדל אחותי וסבתא שולמית" הוא הריע בניצחון..
"נכון! ומי עוד..?"
וכאן אחסוך מכם את הרשימה, אבל התחלנו ביחד לעבור על כל השמות במשפחה,
שבטוח תמיד תמיד אוהבים אותו, גם אם הם לפעמים כועסים..
הוא הוסיף גם את הגננת שלו.. והיו לנו מלאנתלפים ברשימה! איזה 25 אנשים!
שתמיד אוהבים אותו. וזה לא משתנה!
"אתה יודע.. " סיכמתי "לא כולם יאהבו אותנו, וזה בסדר..
אם מישהו יאמר לך שהוא לא אוהב אותך, אתה יכול לומר לו שזה בסדר,
יש לך מספיק אנשים שתמיד אוהבים אותך.."
"נכון" - הוא חייך
"מלאנתלפים"
התחבקנו, ועכשיו אני זו שדמעתי..
___
זה נכון גם עליכם, כן? 
תודה על המחשבה.
