אני חווה רק רווקות, אז קל לקוות שהאופציה השניה טובה יותר

רוב האנשים שמתחתנים ולוקחים סיכון של זוגיות רעה, כנראה מאמינים שאחוז הסתברותי מסוים של זוגיות רעה עדיף על רווקות לנצח.

אחד השיקולים הוא שמזוגיות רעה אפשר לצאת כנראה קצת יותר בקלות מאשר מרווקות. כך שהשאלה צריכה להיות - זוגיות רעה לנצח או רווקות לנצח. ואז כנראה רווקות מנצח

ולפי ההתנהלות של אנשים כנראה הרוב כאלה...

חיים בזוגיות לא בריאה?

אוי.

איך אפשר לבוא עם הנחת עולם כזאת לחיי נישואין?

מה יהיה השלב בו תגידו לעצמיכם, 

אם אני לא רוצה להישאר רווק לנצח אין לי ברירה אלא להיכנס לזוגיות עם האדם הנוכחי (לו יצוייר שאתם כבר בקשר) מתוך מודעות לכך שזו עלולה להיות זוגיות לא בריאה?

כי לפעמים אתה עומד בפני הבחירה הזאת.

של בין להיכנס למערכת הקיימת עכשיו (שאולי תהיה לא בריאה) לבין אולי להישאר רווק לנצח.

כאילו, מאיפה הבטחון שבהמשך יהיה משהו טוב יותר? 

מתלבטת עד אינסוף אווווווווווף. והבעיה שאין לי שום דרך להוכיח

(כהמשך להתכתבותנו בתחילת שבוע באישי)

אני צריכה הבטחה שאני אקבל משהו טוב ובריא.

ועכשיוווווווווווווווווו.

לדעתי את צריכה לברר איך בודקים לאן את נכנסת, ולא איזה ברירה יותר גרועה.

כי אם יתברר שזה לא טוב לך,

ממילא ה' לא רוצה שתקחי את זה ומובטח לך שמחכה לך משהו יותר טוב.

אני מרגיש ביטחון שאני אתחתן, ושתהיה לי זוגיות מדהימה. 

אבל אם אני צריך לבחור מה יותר מפחיד, אז נראה לי זוגיות לא בריאה. כי להיות רווק, כמה שזה מבאס, זה לא פוגע בך. זוגיות לא בריאה ממש יכולה להרוס את הנפש. 

עד שלא שאלת לא פחדתי. תמצית פרחי באך, מישהו?

ברור שישנם מצבים של זוגיות שהיא לא, איך אומרים "אי אי אי", והיא קצת חורקת... אבל היא עדיפה על חיי רווקות נצחיים.

וישנם מצבים גרועים יותר, שעדיפה הרווקות, לא?

(ויש את המימד של הקביעה התלמודית "טב למיתב טן דו" וכו', לא יודע להגיד עד כמה ההשלכות שלה היום, על זה אתן צריכות לענות....)

האם אותו אדם מתישהו יקח מישהי שלדעתו פחות מתאימה לו

או שהוא יעדיף להישאר עם התקווה שאולי יבוא משהו יותר טוב. 

לא אגיד שכולם, אבל בוודאות, יש לא מעט שתמיד ילכו עם האפשרות השניה.

וסתם ככה,

אני חושב שכמעט תמיד אדם מפחד יותר ממצב לא מוכר מאשר ממה שמוכר לו אפילו שהוא סובל.

פחד יגרום לדרישות מוגזמות ולא מדוייקות לעומת מי שלא מפחד.

כי מי שלא מפחד, לא מציב כל כך הרבה גדרות ורואים שהוא מנסה.

כל שכן אם לבנאדם מבוגר יש דרישות מובן שהוא מפחד יותר מהזוגיות.  

מקסימום יתגרש... נו מה קרה? 

לא יודע כמה כאלה וכמה כאלה, אבל בטח שאפשר לבדוק.

יש הרבה שחושבים שהם תקינים ועדיין תקועים עם דרישות מוגזמות

ויש כאלה מתוכם שהשעה שלהם מעולם לא הגיעה (אז איך אנשים כל כך בונים על זה? תשובה: פחד)

אני רק אומר שלדעתי אפשר לבדוק, ואיך...

השאלה מה נחשב "פחות מתאימה".

ולגבי השורה האחרונה - דווקא אדם מוכן להשקיע הרבה לצאת ממקום רע שהוא נמצא בו. הדשא של השני ירוק יותר

"פחות מתאימה" הכוונה שסך הכל האדם מולו טוב, אבל יש פה ושם דברים שהוא לא בטוח שזה מתאים לו.

יש לא מעט שמוותרים על זה.

אדם מוכן לעבור לדשא של השכן כשהוא רואה את הדשא ומרגיש ביטחון לעבור - ואז מבחינתו גם זה איזור נוחות.

אבל כשהוא לא ממש יודע מה מחכה לו, הרבה מתחילים עם תירוצים למה לא ונשארים במצב המוכר והבטוח.

דבר אחד מפחיד אוך ודבר אחר לא....

בוא נניח שיש רק מישהי אחת שאפשר להתחתן איתה, אני מניח שהייתי מוכן להתפשר הרבה כדי להתחתן. כל דבר שהוא לא סבל ממש.

כרגע אני צריך לקבל את ההחלטה בעצמי, ואני לא רוצה לחיות עם "למה להתאמץ על __ כשהיית יכול בקלות יחסית למצוא מישהי סבירה יותר"

המצב כרגע הוא שאני לא אוהב את המצב שאני נמצא בו, אני צריך בכל מקרה לעבור למצב אחר, כי המסלול אצל כל המתחתנים הוא מרווקות לחתונה. ולכן נדר מעט מאד אומץ כדי להתקדם - אני פשוט על המסלול הזה. האומץ הנדרש לעצור הוא לא פחות מהאומץ הנדרש כדי להתקדם.

שמע אולי אצלך זה פחד קטן יותר.. לא יודע

בכללי, לרוב, אדם לא אוהב שינויים בחיים מסיבה שהוא קצת מפחד מההשלכות.

אני מניח שאם באמת היו מביאים לנו רק אפשרות אחת, כנראה היינו הולכים על זה כי אין תירוץ למה לא.. 

ויודע מה, כנראה במקרה כזה פחד מרווקות גובר. 

אם אין תירוצים אז ממילא הוודאות להישאר לבד לנצח יותר יפחיד מאשר ספק סבל.

אבל המסלול הזה הוא לא כמו שאתה מתאר, תמיד זה בבחירה של האדם,  אולי הוא במסלול של לצאת לדייטים - זה כן.

אנשים לא נעים להם לעצור את זה..

אבל כשמגיע רגע ההחלטה, תמיד הוא יכול להגיד לא ולספר לעצמו שיבוא משהו יותר טוב.

אולי קצת יכעסו עליו, אבל זה לא ממש אומץ לעומת להחליט להכנס למחוייבות של קשר.

מבחינתי אם נפגשתי עם מישהי חמש פגישות, אין לי חשש קונקרטי שהיא מסוכנת או תגרום לי סבל, ובאופן כללי היה לי טוב - ההנחה שלי היא שאין סיבה להגיד לא. ואז צריך החלטה מאד רצינית כדי להחליט "אין לי סיבה אבל אומר לא"

ובעיני אין לי פחד מלהתחתן בכלל, השאלה רק עם מי, ולכן כל ההחלטה היא על זה - ולכן זה לא "החלטה על שינוי". גם אני לא אוהב שינויים, מאד לא אוהב. ולכן להתחתן עם מישהי שונה ממי שחשבתי, זה אכן מפחיד. אבל מישהי שנמצאת במסגרת שיכולתי לחשוב עליה, זה כבר החלטתי, זה לא לעשות שינוי

גישה מצויינת!!  לדעתי.

כל כך קשה להפנים שבכל מקרה מתכוונים להתחתן, והשאלה רק עם מי?

אני באמת מזהה שלפעמים זה כך, אבל באמת לגרום לאדם שעוד לא החליט להתחתן, להחליט על עצם החתונה - זה "תיק" כבד מאד, עוד לפני הבחירה בי... וזה לא הופך את העסק קל יותר.

אבל מוזר לי מאד שאנשים לא החליטו על דבר בסיסי כל כך (ברור, שאם כ האופציות גרועות, אז לא מתחתנים עם מישהו ממש גרוע. אבל שצריך שכנוע מיוחד כדי להתרגל לעצם הרעיון של חתונה, מוזר לי)

מקסימום אפשר להתגרש, לפחות יהיה ילדים

כשהברירה היא האם להיות משותק מפחד או לנסות - אומץ עדיף מפחד. 

למי שהפחד לא מנהל אותו, יש יותר סיכוי להצליח.

התכוונתי לכתוב זוגיות בעייתית

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?