זאת נראת לי השאלה העיקרית.

מבחינה חינוכית זה נראה לא טוב שהאמא נוהגת א' והאבא נוהג ב'.

ברור שהילדים מחוייבים במנהג האבא, זאת לא השאלה.

אבל מעיקר הדין כנראה אין צורך בזה, אלא יכול להיות גם להיפך או כל אחד יישאר במנהגו.

כמובן השאלה שייכת לפורום אחר ואולי לשאלת רב.

אמממ, השרשור הזה ילך עכשיו לכיוון של שובניזם ופמיניזם?

מנהגי הבעל

אצלנו אין שרויה בפסח ויש מעדני מלכים.

זאת אומרת למשל - נוסח תפילה היא יכולה להשאיר את נוסח ביתה לעצמה כשהיא מתפללת.
אבל הייתי אומרת שזו שאלה הלכתית וכדאי לפנות לרב שלך.

לרוב ככל מנהגי העדות לא מועיל כלל התרת נדרים.

ויש להעריך אותו מאוד על הנכונות הזו.

אבל כן יש בזה בעיה הלכתית. כמו שכתבתי.

לא מתירים נדר של מנהג סתם כי ככה החלטנו.

אני לא בא לפסוק פה כלום, 

רק אומר ששלום בית הוא ערך בפני עצמו, וכן מתירים לפעמים דברים בשביל לחזק אותו. זה לא "סתם".

זאת לא הדרך להקיש דברים. אין שייכות בין זה לזה, פה יש דבר ודאי, לא ספק שצריך לברר.

בכל מקרה, זה לא שייך לעניין, זאת שאלה לרב

זה מסוג הטענות שאין איך להתווכח איתם.

בפוסקים מבואר שיש מנהגים שא"א להתירם, קטניות זו דוגמה מרכזית.

אתה בא ואומר  - הרב פלוני אמר שכן.

נו, מה אעשה?

ר' אברום זצ"ל היה אומר - ליקוטי פלוני אמר ופלוני אמר אינם הלכה... הלכה זה פסק מנומק, כל הספרים של "כך שמענו מפלוני" או "כך דעת אלמוני" אינם שווים לצור על פי צלוחית אם אינם מנומקים.

בנתיים מה שאני יודע זה שבפוסקים כתוב של"מ התרת נדרים. ולא שמעתי נימוק לפסוק אחרת.

יש מקור לטענות האלה? שמעתי את זה הרבה, אבל בנתיים ראיתי את זה רק מדעת הרב עובדיה יוסף וגם זה בלי מקור.

בעל ואשה עם מנהגים שונים : הלכה יומית על פי פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

הטעם של הרב היא שארץ ישראל היא ארצו של מרן, כידוע, אז יש יותר נטיה בשיטתו לשיטת הספרדית. וכידוע הוא היה די דעת יחיד בעניין הזה. לכן לא נראה לי שמישהו מגדולי ישראל יסכים איתו על זה.

הוא לא היה אברך חמוד שקצת מכיר גמרא, הוא היה *הרב עובדיה*.

מי שרוצה לסמוך על פסיקתו של אחד הרבנים הכי בולטים במאה השנים האחרונות, יכול לעשות זאת בלי אישור של "גדולי ישראל".

אבל כמובן כשהדיון הוא כללי, האמירה שאין אחרים שחושבים כמוהו יש לה מקום (כמובן מי שרוצה לסמוך על הרב עובדיה זה בסדר גמור, אבל זה לא מוזר ללכת לפי פוסק אחר כשהרב עובדיה הוא דעת יחיד, ולכן האמירה הזאת איננה חסרת משמעות)

רק אעיר בקצה שיש סיבה שהרב עובדיה דיבר עם כל רבני הספרדים, המגרבים ושאר עדות המזרח בשביל לנסות לשכנע אותם, והם לא השתכנעו. ויש גם סיבה עיקר השינוי קרה אחרי שרובם ככולם נפטרו.

בתחילה הרחבתי פה, אבל יש לאנשים שלא מבינים בכללי פסיקה נטיה להתחרפן מכללי פסיקה, לא יודע למה.

אז מחקתי. לא מתכוון להרחיב בזה, מי שרוצה לדעת למה כמה ואיך יכול לשלוח מסר או לפתוח, שוב, דיון בפורום בית המדרש.

בקישור שהבאתי הדעה של הרב עובדיה מובאת על קטניות רק כדוגמא. ושם הטעם הוא שמנהגי הספרדים עדיפים בארץ ישראל, לשיטתו.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?